בשיתוף עמותת "מסע אל האופק"
קשה להאמין, אבל "היום שאחרי" הולך ומתקרב. אחרי שנתיים קשות, עומדת בפני הדור הצעיר - זה ששירת והקריב מחירים כבדים במלחמה - משימה חדשה: לשקם את החברה הישראלית, לאחד את הקצוות, ולבנות מחדש את הפריפריה והגבולות בצפון ובדרום.
בזמן הלחימה, צעירים וצעירות מהצפון והדרום שירתו בצה"ל ובשירות הלאומי, תוך שהם דואגים לבני המשפחה שנשארו בקו האש. הם חיו בין אזעקות, ממ"דים וחשש יומיומי, ובכל זאת המשיכו לתפקד ולתת מעצמם בשביל כולנו.
שלושה בוגרי "מסע אל האופק" - רותם בר נוי מקריית שמונה, קריס משדרות ואביב מוסאי ממבועים - הגנו על הגבולות בזמן המלחמה, ומספרים היום איך בתוך מציאות כאוטית, מצאו תקווה ואופק חדש לחיים לצד אמונה שאפשר לשקם את החברה הישראלית מבפנים.
כדי לעזור להם ולרבים אחרים ברגע המעבר מהצבא לאזרחות, פועלת עמותת "מסע אל האופק" - יוזמה של האלוף במיל' רם רוטברג, מפקד חיל הים לשעבר, ואלן פרימן, בשיתוף משרד הביטחון. במסגרת תוכנית ייחודית בת כחודשיים וחצי, החיילים והחיילות המשוחררים ובני ובנות השירות הלאומי מקבלים ליווי אישי, סדנאות וכלים מעשיים שמסייעים להם לעבד את תקופת השירות ולבנות תוכנית אישית לחיים החדשים באזרחות.
"כמה מטרים מבית הספר היה פיר של חיזבאללה"
הבית של רותם בר נוי, בן 21, סטודנט לחינוך מיוחד ופסיכולוגיה במכללת תל חי, נמצא על קו העימות. "אני במקור מקיבוץ כברי, שנמצא 300 מטר מעבר לקו הפינוי", הוא מספר. גם כיום, כשהוא גר בקריית שמונה, הוא זוכר היטב את אתגרי החיים בקיבוץ בשיא הלחימה. "התחלתי את הלימודים ובמקביל נשארתי עם אמא שלי. הייתי יושב בשיעור, פתאום אזעקה. רצתי לממ"ד, בזמן שהשיעור היה ממשיך".
במקביל עבד בר נוי בתפקיד מאתגר במיוחד. "שירתתי כמורה בבית ספר לאנשים על הספקטרום האוטיסטי, שפונה בעקבות המלחמה", הוא מספר. "בדיעבד הבנו שכמה מטרים מבית הספר היה פיר של חיזבאללה. זו אוכלוסייה שקשה לה עם האזעקות - יש הרבה פחד מהרעש ומההפצצות. עשינו עם הילדים תרגולים על בסיס יומיומי כדי להקל".
אחרי השחרור הצטרף בר נוי לתוכנית "מסע אל האופק", שם קיבל הזדמנויות חדשות שלא העלה על דעתו. הוא גילה שהוא יכול להשתלב בתפקידים חינוכיים גם בעולמות ההייטק. "הגענו לאינטל בירושלים. אני לא אדם של מחשבים ומדעים, אבל פתאום הבנתי שיש מקום לכל אחד בתחום הזה".
"התוכנית נתנה לי הרבה חיזוקים לגבי מי אני ומה אני רוצה - מה הערכים שלי, ועל פי אילו עקרונות אני רוצה לחיות", הוא מספר. אחד הדברים המשמעותיים ביותר שחווה היה החיבור עם משתתפים אחרים. "בזכות התוכנית הכרתי חברים קרובים - אני מרגיש שאני מכיר אותם עשר שנים. להיות במרחב שבו יש עוד אנשים מבולבלים כמוך - גורם לבלבול להיות בסדר".
דווקא בימים האלה בר נוי מבקש להעביר גם מסר למדינה. "לצד הביטחון, חינוך צריך להיות הדבר העיקרי שמשקיעים בו", הוא מחדד, וקורא לתמוך יותר ביישובי הגבול. "המדינה צריכה לסייע לפריפריה ולגבולות שלנו לצמוח ולקום. בהרבה רבדים זה הביטחון האמיתי של החברה הישראלית".
"חיילים בודדים הם לא מסכנים"
קריסטופר פק בן ה-23, חייל בודד משדרות, שירת בתפקידים קרביים לכל אורך שירותו והתקדם בצבא מלוחם ועד לתפקידו האחרון, כמפקד מחלקה בגדוד ברדלס. את ה-7 באוקטובר הוא חווה בבית של סבא שלו שבשדרות, עמו הוא מתגורר.
"היה שוק מוחלט", הוא נזכר. "לא הבנו מה קורה. אני מעכל את היום הזה עד היום. הייתה הרבה דאגה למשפחה". לדבריו, בזמן פלישת המחבלים, סבא שלו היה מחוץ לבית ובנס גדול לא נתקל במחבל פנים מול פנים.
לפני ארבעה חודשים פק השתחרר מצה"ל, אך ימי המלחמה המשיכו לגבות מחיר נפשי ולהקשות עליו לבנות לעצמו עתיד. "אחרי השביעי באוקטובר הרגשתי תחושה של חוסר", הוא מסביר. "לא הייתי שלם".
עם האתגר הזה, פק הגיע לאזרחות ובבת אחת מצא את עצמו מחוץ למסגרת. מבחינתו, תוכנית "מסע אל האופק" הגיעה בדיוק בזמן. "המפגשים הראשונים היו התחבושת שהייתי צריך על הפצע. כל המשתתפים בתוכנית הגיעו מנתיבות או משדרות, גם המדריכים עצמם. אנחנו מבינים אחד את השני גם בלי מילים כי כולנו חולקים את אותו הכאב. וזו בדיוק הסביבה הבטוחה שהייתי צריך כדי להתחיל מחדש".
במרחב המיוחד שנוצר, מצא פק לא רק מקום להשתקם בו נפשית, אלא גם הזדמנות להתחיל לחשוב קדימה. "זה בדיוק מה שחיפשתי - את הנחיתה הרכה לאזרחות", הוא אומר. אחרי אחד המפגשים עם מנכ"ל חברה גדולה, הוא מעז היום לחלום רחוק יותר ממה שדמיין. "זה היה הרגע הכי משמעותי בשבילי בתוכנית, כי הבנתי שגם אני יכול להגשים את החלומות שלי. הבנתי שאני יכול לשבור את הקירות שהצבתי לעצמי, וזו בסוף השאיפה שלי בחיים, להגיע למקומות של השפעה ולעשות פה שינוי".
היום כשהוא בונה את החיים החדשים שלו, קריסטופר מבקש שלא ירחמו עליו. "הציבור נוטה לראות אותנו, החיילים הבודדים, כמסכנים - וזה לא נכון. אם אתם מכירים חיילים בודדים, תשאלו אותם אם הם בסדר, אבל לא מתוך רחמים. אנחנו חזקים, אבל עד גבול מסוים. המון פעמים לא נבקש עזרה גם כשאנחנו צריכים".
5 צפייה בגלריה
אביב מוסאי בתוכנית "מסע אל האופק" לצד האלוף במיל' רם רוטברג,
ממייסדי העמותה
(קרדיט: באדיבות המצולמת)
"צריך להביא הזדמנויות מהמרכז לדרום"
כבר מגיל צעיר, אביב מוסאי בת ה-25 ידעה להיאבק על הזדמנויות. אביב גדלה בירושלים עד שהמפעל של אביה עבר לדרום - והיא עברה יחד איתו למושב אשבול ליד נתיבות.
כבר בגיל 14, בער במוסאי הדחף למצות את היכולות שלה. כנערה היא עברה ללמוד בפנימיה חקלאית במרכז, כי הרגישה שהחינוך בדרום לא נותן לה את מה שהיא צריכה. "למדתי ביולוגיה ותיאטרון, וחלק מהשגרה היה לחלוב פרות בבוקר", היא נזכרת. "אמא שלי לא אהבה את הרעיון, אבל ידעתי שלא ייפתחו לי אותן הדלתות של לימודים במרכז". כך היא הגיעה לשנת שירות ולתפקיד משמעותי בצה"ל כחוקרת במצ"ח.
אל "מסע אל האופק", הגיעה מוסאי אחרי השירות בצה"ל בשיא המלחמה, ובזכות העמותה אזרה אומץ לעצור לרגע ולקחת פסק זמן. שבועיים אחרי סיום התוכנית, מוסאי עלתה על מטוס וטסה לטיול הגדול אחרי הצבא. "'מסע אל האופק' פתחו לי את הדלת לחשיבה אחרת. תקופת המלחמה הייתה קשה. אחרי שנת שירות ושירות צבאי של שלוש שנים, הרגשתי שאני חייבת לטוס בשביל עצמי", היא מסבירה. "זו נקודה מבלבלת להיות חיילת משוחררת בתקופה של מלחמה. התוכנית הזו היא מתנה לעתיד".
החלטה אמיצה נוספת שקיבלה מוסאי הייתה לוותר על הצעת עבודה "מסודרת" לתפקיד ניהולי, אחרי שיחה עם האלוף במיל׳ רם רוטברג, ממייסדי העמותה. "זו הייתה השיחה הכי טובה שהייתה לי בחיים", היא נזכרת. "הוא אמר לי שכל החיים יהיו מלאים בהזדמנויות, אבל אם כבר עכשיו רצו אותי לתפקיד ניהולי - ההזדמנויות האלה יפתחו בפניי גם בעתיד. זה נתן לי את הביטחון להרים טלפון לבוס ולהגיד שאני בוחרת בעצמי והולכת לטייל. זו נקודת מפנה שלא אשכח".
במהלך התוכנית, מוסאי עברה תהליך של גילוי עצמי בעזרת המאמנת האישית קארין טל. "בפעם הראשונה הסכמתי לעצמי להגיד מה טוב בי בקול רם, ולהתגאות בזה. לומר שאני משפיעה לטובה על הסובבים אותי, שיש לי כושר שכנוע ותקשורת בין-אישית טובה. זה נתן לי ביטחון לקרוא לכלים שהיו בתוכי בשמם".
הקשר עם טל, היא מספרת בהתרגשות, עזר לה ברגעים קשים. "אבא שלי חולה אונקולוגי, ובמהלך המסע היו לו הרבה אשפוזים. היו לי הרבה סיבות לוותר, אבל היא עזרה לי לא לוותר. היא נתנה לי ביטחון ברובד הסמוי ובשיחות שלי עם עצמי. עשו בינינו שידוך מדויק, והפתיחות שלה עזרה לי להיפתח".
השליחות הגדולה של מוסאי היא במתן הזדמנויות לצעירים בפריפריה - והיא רוצה לתת לעוד צעירים וצעירות היכולת לחלום בגדול. "אשמח לפתח את האזורים האלה, שלא יהיה יותר מרכז מול פריפריה. אני אמנם לא יודעת אם אגור קרוב לעוטף, אבל צריך להביא הזדמנויות מהמרכז לדרום. אמור להיות מובן מאליו שיש הייטק בקריית שמונה. אם תהיה תעשייה חזקה שתאפשר לנו להתפרנס בכבוד, זה הדבר היחיד שיעזור ליישב את המקומות האלו".
בשיתוף עמותת "מסע אל האופק"
פורסם לראשונה: 07:00, 19.10.25
