בשיתוף מפעל הפיס והקואליציה הישראלית לטראומה
"קצת אוויר” הוא פרויקט שמעניק מקום ומרחב לאתגרים הנפשיים שכולנו חווים בצל המלחמה. אנחנו כאן בשבילכם – להקשיב, להסביר ולעזור. אנחנו מזמינים אתכם להיכנס למתחם כדי לקבל כלים נוספים, או ללחוץ על כפתור קצת אוויר לחיבור לעזרה נפשית.
המבצע מול איראן הזכיר לכולנו עד כמה חשוב להיות ערוכים לשעת חירום – במיוחד כשמדובר באנשים עם מוגבלות. דווקא בזמנים שבהם יש שגרה ורגיעה יחסית, חשוב להבין מה יכול לעזור ולהתכונן מראש. הנה כמה כלים שיכולים לסייע.
חשוב לזכור כי בעוד שהשהייה במקלט או בממ"ד במהלך המלחמה קשה לכולם, הדבר נכון במיוחד לאנשים בוגרים ולילדים עם מוגבלות. אותה שהייה מוציאה אותנו מאזור הנוחות שלנו בזמנים לא צפויים, באמצע הלילה או מוקדם בבוקר, וגורמת לנו להצטרך לתפקד בצורה מקסימלית תחת תנאים לא אופטימליים שמעוררים בנו לחץ וחרדה.
תרגיל כתיבה שמתאים לכולם.
(הפקה: אינטרוויזיה, עריכה: אבי יצחק)
ההערכות והמוכנות שלנו הופכת למורכבת יותר כשמדובר באנשים עם מוגבלות, שקשה להם במיוחד להתמודד עם שינויים מפתיעים שדורשים התארגנות מהירה. רותם ויינר, פסיכולוגית שיקומית מומחית, מלווה את עמותת "לטם - טבע נגיש לכולם", מסבירה כיצד אפשר לסייע לבני משפחה או חברים עם מוגבלות, להיערך ולהסתגל למציאות המשתנה שדורשת מאיתנו לשים לב במיוחד לאלו שקשה להם.
"אנחנו בתקופת מתח גדולה ומתמשכת, וגם אנשים עם צרכים מיוחדים נמצאים במתח רב", אומרת ויינר. "הם מתקשים עם הסיטואציה הזו בגלל בעיות נגישות, ויסות חושי. אנחנו צריכים להיות עם אהבה לזולת וסבלנות. לקבל כל אדם ואדם כפי שהוא. להציע עזרה".
איך מסייעים להצפה חושית או מתח גופני אצל אנשים עם מוגבלות - בתקופות שגרה וחירום?
"יש הרבה אפליקציות שיכולות לעזור. תרגילי נשימות, לקחת אוויר, לספור עד שלוש, להחזיק אותו רגע, לשחרר את האוויר לאט בספירה עד שלוש. נשימות עוזרות לווסת את המערכת ברגע שהיא נכנסת ללחץ. דבר ראשון שאנחנו שוכחים לעשות, זה לנשום. לנפח בלון, ולהוציא את האוויר. לקחת כוס עם מים וסבון ולעשות בועות. משחקי נשיפות - מי נושף יותר רחוק. קפיצות במקום, תזוזה, לנער רגליים, לנער ידיים. מי שמתאים לו מגע, חיבוק. אחד הדברים שעוזרים הוא קרקוע. המוח לא יודע להיות בחרדה ולהיות בעוד משהו במקביל. הקרקוע מוריד את החרדה. אם למשל, יש צורך לרדת למקלט, לספור - כמה חפצים אדומים יש במקלט, כמה אנשים יש במקלט. זה מפיג חרדה".
עוד קצת אוויר:
מה הדבר שהכי עוזר לאנשים עם מוגבלות להתמודד בסיטואציה הזו?
"בכל המחקרים הוכח שהכי עוזר לעזור לאחרים. ברגע שאני עוזרת לאחרים, אני לא יכולה להיות לחוצה. אני יוצאת מהחרדה והתסכול שלי ומסתכלת החוצה. לנסות לתת תפקיד בתוך המקלט. למשל, לבקש מהאדם עם המוגבלות, שהוא יהיה אחראי על התיק של המשפחה. הוא זה שבודק שהתיק איתנו. זה נותן לו תפקיד ומשמעות".
איך מתארגנים לשהות במקלט או במקום מוגן באופן מותאם?
"יש כמה סוגי הנגשה. קודם כל, לראות שהמרחב עצמו הוא נגיש פיזית. לאנשים עם כיסאות גלגלים, עם עיוורון. לשים לב מה נמצא ומה חסר, להכיר את המרחב שאליו הולכים. עבור אנשים עם אוטיזם, שיש להם קושי בוויסות חושי, וצריכים מקום עם פחות גירויים, לראות באיזו נקודה במקלט יש פחות גירויים. לנסות לשבת עם הפנים לקיר. ליצור פינה מסוימת שבה יושבים. במקרה של אנשים עם מגבלה פיזית, להיכנס ולוודא שיש רמפה ידנית, מקום לכסא גלגלים, לראות שהמדרגות בסדר, לפנות דברים שעלולים לגרום לנפילה".
איך להתכונן לפני ההליכה למרחב המוגן?
"לפני ההליכה למרחב המוגן, כדאי להסביר מדוע הולכים לשם ולמה זה חשוב. מה מצופה מאיתנו כשיש התראה. מה ההבדל בין ההתראות השונות. לא רק לאנשים עם מוגבלות זה חשוב. אפשר להסביר באמצעות תקשורת חלופית או לוחות תקשורת. מאוד קשה לנו להבין עכשיו את כל השינויים החדשים, שכל הזמן ממשיכים להשתנות. חשוב להסביר שכשיש התראה, אנחנו לוקחים את התיק המסוים הזה, והולכים למקום המסוים הזה. מאוד פשוט, לא לסבך בהרבה הסברים".
איך מסבירים לאנשים עם מוגבלות שיש רק עשר דקות להגיע למרחב המוגן?
"לא לכל האנשים עם המוגבלות יש הבנה של המונח של זמן. זאת אומרת, להגיד למישהו עשר דקות לפני זה אולי לא מספיק ברור, תלוי. לפעמים אולי צריך להדגים. למשל, שני שירים - זה עשר דקות. נשמע שני שירים בזמן שמתארגנים ואז נדע כמה זמן עובר. אם זה מישהו שכן קורא שעון, זה יכול לעזור להבין את מושג הזמן".
דיברנו על הנגשה קוגניטיבית, כיצד ננגיש את המקום המוגן רגשית?
"הממ"ד וגם המקלט מוציא אותנו מאזור הנוחות שלנו. זה מקום זר, לא החדר שלי, עם בעלי חיים ואנשים שאני לא מכיר. חשוב לסייר שם לפני, כשאין אזעקה. בסיור מוקדם, אפשר להשתמש בחפץ מעבר, שמיכה שאני מאוד אוהב למשל. אייפד, אוזניות, ספר, בובה. חפצים שיכולים לעזור לנו להרגיש בטוח ובנוח. עבור אנשים לא ורבלים, אפשר לסמן את המקום. זאת אומרת, אם יש שמיכה בבית שמאוד אוהבים, שיהיה אותה גם בממד. שאדע שזה המקום שלי".
3 צפייה בגלריה
חשוב לוודא שהמרחב נגיש פיזית - הן לאנשים עם מגבלה פיזית
והן לאנשים עם מגבלות אחרות
(צילום: shutterstock)
איך אפשר לעזור עם הרעש החזק של האזעקה?
"כדאי שרק לבן בית אחד יהיה את האפליקציה הרועשת ולכל השאר לא, כדי למנוע ריבוי אזעקות. אוזניות אטומות לרעש, עוזרות גם במרחב ציבורי. כדאי להכין פלייליסט לממ"ד או למקלט, כי מוזיקה עוזרת לבידוד רעשים".
יכול להיות שמה שעובד כהרגעה ו-ויסות במצב רגיל לא יעבוד בחירום. איך נתמודד?
"בהחלט. לכן ככל שנתאמן לא בחירום, יהיה לנו יותר קל בחירום. זה בהחלט מצב לא שגרתי ויכול להיות שגם מה שתכננו הוא לא מה שיקרה. או שהכרנו מאוד טוב את המקלט של הבניין, אבל עכשיו הלכנו רגע למכולת ואנחנו בכלל במקלט של המכולת. מאוד עוזר כל הנושא של מוכרות. אם אני מוצאת את עצמי במקלט שאני לא מכיר, להסביר את זה. להגיד - 'אני נמצאת איתך במקום מוגן'. ממש לתמלל, לשיים. אפילו אנשים שהם לא ורבלים ולא מדברים, הם מבינים את הצליל, האינטונציה שלנו. זה יעזור להם גם אם הם לא יבינו את המילים או לא יוכלו להגיב לי במילים חזרה".
איך מבקשים עזרה בסביבה לא מוכרת?
"תלוי ברמת התקשורת של האדם. עם אדם פחות ורבלי, כדאי להכין בקשה לעזרה מראש, שיהיה כתוב לו בפלאפון. למשל, 'אם אני לבד במקלט תתקשרו ל_'". גם אם הגעתי למקלט ויש שם אדם עם מוגבלות שנראה לי מאוד במתח, אני תמיד יכול לשאול - מתאים לך שאני אתן לך יד? או חיבוק? אולי לשחק במשחק קווא- קווא דלאומה? קודם כל לשאול רשות. יש אנשים שמאוד יעזור להם חיבוק, המגע. יש כאלו שממש לא יתאים להם".
מה עוד חשוב מאוד לדעת?
"מומלץ מאוד בכל הזדמנות שיש לנו לעשות פעילות גופנית. אם יש מגרש שקרוב למקלט, ואני יכול להוציא אנרגיה כמה דקות, זה יהיה מצוין. מומלץ ועוזר גם לחוסן וגם לפריקת המתח ולא רק בזמן חירום, אלא גם כחלק מהיערכות כללית ומודעות עצמית לאורך זמן".
בשיתוף מפעל הפיס והקואליציה הישראלית לטראומה
פורסם לראשונה: 18:34, 23.06.25
