בשיתוף מפעל הפיס והקואליציה הישראלית לטראומה
"קצת אוויר” הוא פרויקט שמעניק מקום ומרחב לאתגרים הנפשיים שכולנו חווים בצל המלחמה. אנחנו כאן בשבילכם – להקשיב, להסביר ולעזור. אנחנו מזמינים אתכם להיכנס למתחם כדי לקבל כלים נוספים, או ללחוץ על כפתור קצת אוויר לחיבור לעזרה נפשית.
מצב החירום הנוכחי מציב אתגרים מיוחדים בפני האוכלוסייה המבוגרת. האזעקות הרבות, הירידה למקלטים והחרדה הכללית יוצרים עומס נפשי נוסף על מציאות חיים שכבר מאתגרת מבחינה גופנית, נפשית וחברתית. איך ניתן לעזור להם? ד"ר דורון שגיא, גרונטולוג יישומי ומנהל מקצועי ארצי של המערך הגרונטולוגי בעמותת "עמך" מדגיש את העקרון המנחה: "במקום להתייחס לאוכלוסייה המבוגרת כאל קבוצת סיכון פסיבית, נתמקד בפוטנציאל שלהם להיות חלק פעיל ומשמעותי מהמאמץ הלאומי". אלו הטיפים שחשוב לדעת:
ויסות החשיפה למידע
אחד האתגרים המרכזיים בכל הנוגע לאוכלוסייה מבוגרת הוא ניהול החשיפה למידע בזמן משבר. ד"ר שגיא מסביר כי "חוסר גישה לידע על מה שמתרחש עלול להציף תחושת חוסר שליטה, איתה המבוגרים כבר מתמודדים בהיבטים שונים בשל הזקנה. מצד שני, מידע רגשי וטראומתי עשוי לעורר חרדה נוספת". אז מה עושים? מבחינים בין חדשות המסבירות את תמונת המציאות, לבין עדויות רגשיות וטראגיות. "רצוי להימנע מצפיה ממושכת בפרשנויות סבוכות ולהתמקד במידע אובייקטיבי ובהמלצות על דרכי ההתנהלות הרצויה. מטפלים ובני משפחה יכולים לסייע בסינון המידע ובהבטחה שיקירם יקבל מידע מהימן ורלוונטי בלבד", הוא מסביר.
הבנת התגובות הגופניות והנפשיות
אחת הנקודות שחשוב להבין לגבי התמודדות בני הגיל השלישי, אומר ד"ר שגיא, היא כי "החרדה איננה גורם פוגעני לכשעצמו, אלא מגיעה ממקום מיטיב בו הגוף מכין עצמו לאיום עמו הוא נדרש להתמודד". לצד זאת, הוא מדגיש כי חשוב להבין מהם התסמינים הגופניים הנפוצים של החרדה - קוצר נשימה, דופק מואץ והפרעות בעיכול. ללא מודעות כזו, "התסמינים עשויים להוביל לפרשנות של התדרדרות כוללת במצב הרפואי ואף להיתפס כאירוע חריף. פרשנות זו רק תגביר את החרדה, ותחמיר את המצב הבריאותי הכולל". עוד חשוב להבין כי התגובה כלפי אירוע טראומתי עשויה לפגוע זמנית ביכולת הריכוז, הזיכרון ותפקודי מח נוספים, "אך חשוב להבין כי מדובר בתופעה זמנית שחשוב לייחס למשבר הנוכחי ולאו דווקא לדמנציה".
עוד קצת אוויר:
פעילות גופנית כמפתח לשחרור מתחים
ד"ר שגיא ממליץ על ביצוע פעילות גופנית: "פסיביות מחזקת את תחושת חוסר האונים סביב התמודדות עם האיום. לעומת זאת, התגובה הטבעית של המח והגוף בזמן איום כרוכה בפריקה של המתח שהצטבר במערכת העצבים באמצעות פעילות גופנית, המובילה להפרשה ספונטנית של חומרי הרגעה במח". ד"ר שגיא מדגיש כי קושי תפקודי מוקדם לא צריך למנוע את האפשרות לפעילות - כל עוד היא מותאמת ליכולת האינדיבידואלית של האדם המבוגר. עם זאת, "יש להיזהר מביצוע פעילות לא מותאמת ומסכנת, על מנת למנוע נפילות ופגיעה".
פעילות מנטלית - לא פחות חשובה מפעילות גופנית
במקביל, כדאי להשתמש בשיטות ופעולות הנוגדות את תגובת הסטרס - כגון מדיטציה ודמיון מודרך. "תגובה חרדתית נובעת מפרשנות שכלית למצב ולא רק ממציאות אובייקטיבית", מסביר ד"ר שגיא. "לכן, יצירה יזומה של מרחב מנטלי אחר יכולה לקדם פרשנות סתגלנית יותר. המח לא יודע להבחין אם תגובת הרגיעה, כמו נשימות ארוכות ואיטיות, נובעת משינוי המציאות האובייקטיבית או כתוצאה מפעילות מנטלית יזומה. כדאי מאוד לנצל את זה על מנת לשפר את המצב".
חשיבות השיח והביטוי
גם שיח הוא סוג של פעילות, מדגיש ד"ר שגיא. "אם לא משתפים, הדבר עלול להוביל להצטברות של עקה לא מעובדת שעלולה להתפרץ בהמשך ביתר שאת ולגרום לנזק רב. לעיתים אדם זקוק להסחה, אך כשזו איננה משרתת אותו הוא יוכל להיעזר בשיחה".
לדבריו, "רבים מהמבוגרים נוטים לטעון ששיח הוא מיותר מכיוון שאינו משנה את המציאות, ורבים מהם חושבים שאדם צעיר לא יוכל לתרום להתמודדותם עם המצב, עקב חוסר בניסיון חיים". בעקבות זאת, אומר ד"ר שגיא, "חשוב להבין שהשיח עוזר בבירור המחשבות והרגשות ובכך יוצר 'מסגור מחודש' של המציאות ומפנה מהמחשבה פרשנויות שפחות תורמות בתהליך ההסתגלות למצב. חשוב ליצור מסגרות בטוחות לשיח, עם בני משפחה, מטפלים מקצועיים או בקבוצות תמיכה. השיח מאפשר עיבוד רגשי ומנטלי של החוויה הקשה".
התנדבות והתגייסות למאמץ הלאומי
רצוי לאתר ולעודד פעילות הכרוכה באחריות ובסיוע למצב הקיים, "כמו התנדבות לתמיכה טלפונית או ארגון חבילות לנזקקים", מציע ד"ר שגיא. זאת מכיוון שפעילות כזו "יוצרת ניגוד לחוסר האונים הנתפס והקיפאון הכרוך במצבי טראומה, ומסייע למנוע את התפתחותה של תסמונת פוסט-טראומתית".
3 צפייה בגלריה
"להעביר מסר למבוגרים: 'אנחנו זקוקים לכם, דווקא עכשיו''".
ד"ר דורון שגיא
(באדיבות המצולם)
באופן שכזה, "האדם המבוגר מכיר ביכולת שלו להיות חלק פעיל ונדרש מהמאמץ הלאומי, ולא 'מטופל זקן' שנמצא בצד הנצרך בלבד". במובן זה, האדם מרגיש שיש בחייו מטרה ומשמעות - תובנה בסיסית חשובה המניעה לפעילות ולשימור היכולות.
לסיכום, שגיא מוסיף כי "חשוב להבין מהם המקורות החיצוניים והפנימיים בהם השתמש האדם בעבר לתמיכה, ולבחון כיצד הידע שצבר רלוונטי להתמודדות בהווה". המסר המרכזי שברצונו להעביר למבוגרים ובני משפחותיהם: "אנחנו זקוקים לכם דווקא עכשיו, בעקבות הניסיון הרב שצברתם. גם היום, יש לכם חיים מלאים במטרה ומשמעות. אימוץ גישה שכזו, תקדם את הסיכוי שהמשבר יביא מתוכו דרך להתמודדות יעילה עם אתגרי הזקנה גם בשגרה".
בשיתוף מפעל הפיס והקואליציה הישראלית לטראומה
