שדה הקרב העתידי כבר כאן והוא צפוי להיות מבצעי בתוך כמה חודשים: ירי קרני לייזר לחיסול רקטות, פצצות מרגמה, טילי שיוט וכטב"מים מתוך משגרים רבי עוצמה שצמודים לכל תחנות כיפת ברזל.
הלייזר נכנס בקצב איטי לפעילות מבצעית. שנים ארוכות מפתחים אותו — הרבה הדגמות מוצלחות, מעט התקדמות מעשית. אבל עכשיו זה נראה, כאמור, קרוב מאי פעם: שיתוף פעולה בין רפאל לאלביט הביא לפיתוח של תותח לייזר, ממש מדע בדיוני, שעומד להיכנס לשימוש מבצעי בצה"ל עד סוף השנה. מדובר במהפכה אמיתית: יכולת להפיל כלי טיס מבלי לירות שום דבר קינטי – כדור, טיל, חומר נפץ – את זה עוד לא עשו. "זה עידן חדש בשדה הקרב - עידן הלייזר", אמר הרמטכ"ל אייל זמיר.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
וצריך להגיד שזה הישג בקנה מידה עולמי: חוץ מהדגמות וניסויים נקודתיים, שום צבא בעולם לא עשה עדיין שימוש בלייזר באופן מבצעי שוטף. וזו רק ההתחלה, ממש המבוא להקדמה. בשלב הבא יהיו סוללות לייזר עצמאיות, בנפרד מכיפת ברזל, מגינות על הגבולות וגם על מתקנים אסטרטגיים אזרחיים. אחריהן יבואו סוללות לייזר ניידות, כמו למשל Lite Beam שמפתחת רפאל, שמותקנת על רכב סטורמר של פלסן הישראלית או Naval Iron Beam של רפאל שמותקנת על כלי שיט.
עוד נמצאים בפיתוח משגרי לייזר שיגנו על טנקים ונגמ"שים מפני טילי נ"ט. וזה עוד כלום לעומת כלי לייזר מוטסים שנמצאים כבר בפיתוח, שיותקנו על מטוסי קרב או כטב"מים ויוכלו לפגוע בטילים שמתקרבים לישראל, לפגוע במטרות קרקעיות או לנהל קרבות אוויר מול כלי טיס עוינים, ממש כמו ב"מלחמת הכוכבים".
גם האויב עלול להצטייד בנשק לייזר ברגע שהטכנולוגיה תשתחרר לעולם וזה עניין לדאגה. כטב"ם עתידי של חיזבאללה עלול לשאת תותח לייזר ולגרום לפגיעות בזו אחר זו עד שיופל. יעדי תקיפה של חיל האוויר במדינות אויב עלולים להתגלות כמוקפים בתותחי לייזר קטלניים. תותח לייזר נייד עלול להגיע גם לידי מחבלים בשטחים ולפגוע למשל באוטובוס של אגד או במטוס של אל על. ולכן צריך גם לפתח הגנה נגד לייזר. שדה הקרב העתידי יהיה עמוס בטכנולוגיות לייזר. הוא יהיה שקט, צלול כבדולח, וקטלני.
יש מקום אחד בישראל שבו מרוכז רוב הידע והניסיון בפיתוח קרני לייזר: מפעל אלאופ, זרוע של חטיבת המודיעין והלוחמה האלקטרונית של אלביט מערכות. "בית הלייזר של ישראל", כך מכנה מנכ"ל אלביט בצלאל (בוצי) מכליס את הקמפוס המלבלב הזה, על גבול רחובות ונס-ציונה. כאן מפתחים טכנולוגיות לייזר רב עוצמה (לר"ה) קרקעיות ומוטסות אבל גם מפתחים מודדי טווח צבאיים באמצעות לייזר וכלי ציון מטרות בלייזר עבור כוחות קרקעיים ואוויריים. כאן פיתחו את מערכת "מגן רקיע" שמותקנת על מטוסים אזרחיים ישראלים (כולל כנף ציון, מטוס ראש הממשלה) ומשבשת באמצעות קרן לייזר ירי של טילי כתף. כאן פתחו גם את מערכת "מיני מיוזיק" שעושה אותו דבר במטוסי מנהלים ובמסוקים. הלקוחות של אלאופ נמצאים בישראל, אבל גם במרינס האמריקאי, בנאט"ו, באיחוד האמירויות ועוד.
הביקור שלי ושל צלמת "ידיעות אחרונות" אביגיל עוזי, מתגלה כאירוע תקשורת היסטורי מבחינת אלביט: זו הפעם הראשונה שנציגי התקשורת מורשים להיכנס לאלאופ. יש הרבה שו-שו באלביט בכלל, חייבים לומר, אבל אלאופ נשמרת תחת מעטה חשאיות חמור אפילו יותר. העובדים לא מספרים לחברים על מקום עבודתם, השכנים באזור לא רואים מה מתרחש מאחורי החומות ובפגישה איתנו רק אחד המרואיינים מדבר בשם מלא ובפנים גלויות וגם הוא מהסס בבחירת מילים.
אחרי שמסתיימים כל תהליכי אישורי הכניסה (לבור המטכ"ל קל יותר להיכנס), אנחנו מובלים בליווי צמוד לחדר הישיבות. במבט ראשון זה נראה מקום של הייטק: בנייני הייטק, מטבחוני הייטק, עובדי הייטק. יש כאן משרדים ממוזגים וגם חדרים נקיים ברמה מיקרוסקופית כמו במפעלים לייצור שבבים. ולא יורים פה קרני לייזר במסדרונות, כפי שאפשר היה לחשוב אולי. אחר כך אנחנו מגיעים גם למקומות שבהם מייצרים את הלייזרים האלה וגם יורים קרני לייזר מאחורי מעטה הגנה מסיבי. לוק סקייווקר, מאחוריך.
עודד בן דוד הוא סמנכ"ל הטכנולוגיות (CTO) בחברת אלאופ. ההיכרות שלו עם לייזרים התחילה בחוגי נוער שוחר מדע וההיכרות עם השימושים המבצעיים המשיכה בשירות הצבאי בתלפיות. מאז הוא חי ונושם, אפילו מריח לדבריו, את הלייזרים. הניסיונות לפתח תותח לייזר עברו דרך מערכת נאוטילוס (THEL) האמריקאית, שפותחה בשיתוף פעולה אמריקאי-ישראלי. זה היה תותח לייזר כימי עצום ורב עוצמה, שנועד לחיסול קטיושות ואחר כך קאסמים ורקטות. 11 שנה ומאות מיליוני דולרים לאחר תחילת הפרויקט הוא ננטש באכזבה.
מאז השתפרה הטכנולוגיה פלאים: גם טכנולוגיית הלייזר שמבוססת כיום על אנרגיה חשמלית ולא כימית, גם טכנולוגיית ריכוז אלומת הלייזר והכוונתה במדויק אל המטרה וגם היכולת להתגבר על תופעת הערבול באוויר, שמקשה מאוד על כיוון קרן הלייזר.
"נאוטילוס היה לייזר כימי, מאוד בעייתי, מאוד מסוכן", אומר בן דוד, "הסיבה שאנחנו יושבים ומדברים פה היום, היא שהופיעה הטכנולוגיה שמבוססת על לייזר סיב אופטי. כל היופי במערכת הזו, שהיא בנויה כמו לגו. כל יחידת לייזר מוציאה קרן בעוצמה של קילוואט. אם אתה רוצה לייזר של 10 קילוואט, תיקח עשר יחידות. אם אתה רוצה 100 קילוואט, תיקח מאה. מכל היחידות האלה יוצא סיב אופטי שמגיע לראש הלייזר, שמאחד את כולם לקרן אחת".
במהלך המלחמה בעזה משרד הביטחון ערך ניסוי במערכת מגן אור ומצא שהיא אפקטיבית להפליא. בעקבות זה, באוקטובר האחרון חתם אייל זמיר, שהיה אז מנכ"ל משרד הביטחון, על הזמנה לאספקת אלפי מערכות "מגן אור" (Iron Beam בשמה המסחרי) מרפאל ומאלביט בהיקף של כ-2 מיליארד שקלים. אלביט מייצרת את הלייזר עצמו, רפאל מייצרת את כל המערכת שסביבו. מחירה של יחידה מוגמרת הוא כ-200 אלף שקל.
הכמות שהוזמנה נועדה להפעיל ולעבות את ההגנה על גבולות ישראל בצפון ובדרום. בתעשיות הביטחוניות מצפים גם למענק המיוחד שאושר בתקופת הנשיא ג'ו ביידן, בהיקף 14 מיליארד דולר, שנועד להצטיידות צבאית. 1.2 מיליארד דולר מתוך סכום זה מיועדים לרכש של מערכות מגן אור נוספות. הלייזר הפך פתאום למשהו אמיתי.
היתרונות של מגן אור ברורים: הוא פוגע במטרה במהירות האור, הוא מדויק, הוא לא מתכלה והוא זול לשימוש – עלות של 5 דולרים ליירוט לעומת 50 אלף דולר למיירט "טמיר" של כיפת ברזל.
אבל יש גם חסרונות: הוא לא מאוד עוצמתי לעומת הלייזר הכימי ועוצמתו הולכת ופוחתת עם המרחק. הטווח המרבי שלו כרגע מגיע לכ-10 ק"מ לעומת 40 ק"מ בכיפת ברזל, ובניגוד לכיפת ברזל לא ניתן לשגר קרני לייזר לכמה איומים במקביל. וחיסרון משמעותי נוסף: הלייזר כמעט מנוטרל בתנאי ראות לקויה: עננים, גשם, אובך.
זו הסיבה שמגן אור לא יפעל, לפחות לא בהתחלה, באופן עצמאי אלא יהיה חלק מסוללות כיפת ברזל. הוא יישען על מערכת ההתרעה ומחשב היירוט של כיפת ברזל. המערכת הזו תאפיין בתוך שבריר שנייה את האיום והאם ניתן להשמידו עם לייזר או שנדרש מיירט. "כל מה שיהיה אפשר ליירט בלייזר, ייורט בלייזר. מה שלא ילך, ישתמשו בקינטי", אומר בן דוד, "לצערי השלום כנראה לא הולך להגיע לפה מחר בבוקר, אז אנחנו ניתקל באיומים ונשתמש במערכת, ועם הניסיון האפקטיביות שלה תעלה ותעלה".
אנשים ישאלו אם זה הפתרון המיטבי לאיום הכטב"מים, כמו זה שחווינו מול החיזבאללה.
"אחת הבעיות העיקריות עם הכטב"מים, שקשה לגלות אותם. אני יודע שמערכת הביטחון עובדת על זה בהרבה מאוד שיטות, אבל ברגע שגילית אותם — חייבים פתרון כלכלי שידע להתמודד עם האתגר הכלכלי המטורף הזה. כי לירות כיפת ברזל — בסוף כמות המיירטים היא מוגבלת והם גם מאוד מאוד יקרים".
עכשיו נותר לצפות לתחילת ההפעלה המבצעית של המערכת. בחוזה עם משרד הביטחון ננקב תאריך היעד – סוף שנת 2025. בתחילת 2024 חשף יו"ר רפאל והשר לשעבר, יובל שטייניץ, שמערכות מגן אור כבר נפרשו בסוללות כיפת ברזל, אם כי לא הופעלו מבצעית. יש גם ממד פסיכולוגי בפעולה הזו, שזורעת דמורליזציה בקרב האויב. לפי מסמכים של חמאס שנמצאו בעזה, המתקפה נקבעה ל-7 באוקטובר כי חמאס חשש, ביו היתר, גם מכניסתם של תותחי הלייזר לשימוש מבצעי.
אם זה היה תלוי באלביט, הכתבה הזו הייתה עוסקת בכלל בפרויקט הלייזר הגדול הבא שלה: תותח לייזר המוטס. אולי יקראו לזה "כנף אור" או "כבודת אור", בינתיים עוד אין שם. אבל יש תוכניות פיתוח שמתקדמות בקצב מהיר לייצר ערכת לייזר נתיקה, שניתן לחמש בה מטוס קרב או לחלופין כטב"ם גדול, ובאמצעותה לחסל מטרות אוויריות ומטרות קרקעיות באפקטיביות רבה.
בשלב הזה מדובר בעבודה אינטנסיבית עם השקעות משותפות של משרד הביטחון ושל אלביט. הניסיונות הראשונים הראו הצלחות בפגיעה במטרה טסה מתוך מטוס טס. עכשיו נותר להפוך את זה למערכת קרבית אפקטיבית. משרד הביטחון לא פירסם מה תקציב הפרויקט או מה לוחות הזמנים שלו, אבל מדובר בכמה שנים קדימה.
צריך לומר: מדובר בשפיץ של הטכנולוגיה. בתחום הלייזר הקרקעי ישנן כרגע כמה מתחרות ללייזר הישראלי — כמו מערכת "דרגון פליי" הבריטית שנמצאת בשלבי פיתוח מתקדמים וביצעה ניסוי מוצלח בתחילת השנה. בתחום הלייזר המוטס אלביט הישראלית ולוקהיד מרטין האמריקאית מתמודדות לבדן במרוץ. המנצחת כאן תגרוף קופה ענקית. המיליארדים הבאים בהכנסות של אלביט עשויים להגיע מכאן.
מדובר באתגר טכנולוגי מהסבוכים ביותר שתעשייה ביטחונית כלשהי התמודדה איתם. הוא מעסיק מאות מומחים מתחומים רבים - מומחי לייזר, מומחי חישה, אנשי אלגוריתמיקה ובינה מלאכותית, מהנדסי אופטו-מכניקה. צריך להתגבר על אינספור בעיות, מנעילת המטרות תוך כדי תנועה של המיירט והמיורט ועד ייצוב המערכת וקירור המערכת. האתגר גדול, ממושך ויקר, אבל ההישג בסוף התהליך יהיה גדול אפילו יותר.
מעבר ליעילות המבצעית, היתרון הגדול הנוסף של מערכת הלייזר המוטס, מבחינתה של אלביט, הוא שאין לה שותפים בפרויקט הזה. "מגן אור" הוא אירוע יוצא דופן מבחינת שיתוף הפעולה בין שתי חברות מובילות בתעשייה הביטחונית. הוא מייצר הרבה גאווה משותפת אבל גם קצת יריבות – בעיקר על התהילה ויחסי הציבור. באלביט חשים, אולי לא בצדק, שהתהילה על פיתוח מגן אור הלכה כולה לרפאל. עכשיו יש להם הזדמנות ליהנות מהתהילה לבדם, תהילה שתביא איתה ככל הנראה גם פעילות עסקית משמעותית ביותר.
בביקור באלאופ אנחנו זוכים להצצה ראשונה בדגם מוקטן של ה"פוד", המכל הנתיק שמכיל את מערכת הלייזר, מערכת ההכוונה, מערכת הקירור והסוללות. בקצהו משובץ ראש מכוון הלייזר, שמכוון במדויק את קרן הלייזר באמצעות מראות. כמה ניסויים עם אב טיפוס מוקדם של המערכת הוכיחו את הקונספט. לצד הדגם מונחת כנף חרוכה של כטב"ם, שנמשתה מהים, אחרי שהמערכת פוצצה אותו.
ק' היא מנהלת היחידה העסקית למערכות נשק לייזר רב עוצמה באלאופ. אי-אפשר לחשוף את זהותה המלאה מסיבות שגם אותן אי-אפשר לחשוף. היא התחילה את דרכה כמהנדסת במעבדות המחקר והפיתוח של אלביט וניכר בה שהלב נותר שם. אבל עכשיו היא בחזית המכירות מול מתחרות בינלאומיות רבות עוצמה, מה שמחייב אותה לחדד מסרים.
"במערכת האווירית אנחנו אחראים לכל החלקים. זאת לעומת המערכת הקרקעית שבה אנחנו מספקים את הלייזר, ורפאל עושים את מכוון האלומה והאנרגיה והקירור והכל. כאן אנחנו עושים את המערכת כולה", היא אומרת, "המערכת אוטומטית לגמרי. היא אומרת לטייס 'אתה תטוס בנתיב מסוים', ואז היא 'רוכשת' מטרה, עוקבת אחריה, ומחליטה לבד לאיזה כוון לירות את הלייזר והטייס רק מאשר את הלזירה (כלומר יריית הלייזר)".
מה היתרון של מערכת כל כך מסובכת על פני סוללות לייזר קרקעיות יציבות?
"אנחנו רואים כבר היום, שיש יתרון משמעותי כשיוצאים לקראת המטרה ולא מחכים עד שהמטרות מגיעות אליך. אתה יוצא ומיירט בים התיכון או בים סוף ואתה לא מאפשר למטרה להגיע לאזור שלנו. בטח אם מדובר בנחיל כטב"מים, כשהמערכת יודעת לטוס לכיוון נחיל ואז אנחנו רואים שבזמן די קצר אנחנו יכולים להוריד את כל הנחיל לפני שהוא מגיע".
מצד שני, במערכת הקרקעית אין עלות הפעלת מטוסים, כמו במערכת המתוכננת.
"תחשוב שמגיע נחיל כטב"מים ואתה לא יודע אם הוא מגיע למקום שמוגן על ידי מערכות קרקעיות. מה עושים היום? מעלים מטוסים, והם יורים טילי אוויר-אוויר. כל טיל כזה עולה מאות אלפי דולרים. בסוף, אם אתה משווה זה מול זה. בוא נגיד שחיל האוויר היה חותם בשתי ידיים שתהיה לו כבר היום טייסת מיירטי לייזר".
"תחשוב שמגיע נחיל כטב"מים. מה עושים היום? מעלים מטוסים והם יורים טילי אוויר–אוויר. כל טיל כזה עולה מאות אלפי דולרים. בוא נגיד שחיל האוויר היה חותם בשתי ידיים שתהיה לו כבר היום טייסת מיירטי לייזר"
אם חושבים על אירוע הפגיעה של טיל חות'י בנתב"ג בתחילת השבוע, אפשר להבין יתרון נוסף של המערכת המוטסת – כשכבת גיבוי נוספת מעבר לשתי מערכות יירוט שבמקרה הזה לא הצליחו לחסל את האיום. "המערכת נותנת לך כמה הזדמנויות ליירט", אומרת ק', "נניח שניסית פעם אחת ולא הצלחת, אז יש לך הזדמנויות נוספות. ואתה יכול לירות מעל או מתחת לעננים, שהם האויב מספר אחת של מערכת לייזר קרקעי. עננות צפופה זה משהו שפוגע בביצועים עד כדי מניעה ממנה לעשות את העבודה. ופה אתה יכול ליירט מעל העננים או לטוס לאזור עם פחות עננים".
הניסוי הראשון לייצר לייזר מוטס שייך גם הוא לאמריקאים. בשנות ה-90 של המאה שעברה התנהל פרויקט ABL, שבו הופעל לייזר כימי רב עוצמה (כ-2 מגוואט, פי 20 ממגן אור) על גבי מטוס ג'מבו - בואינג 747 - במטרה להתמודד עם טילי סקאד ודומיהם. הניסויים הראשונים הביאו להפלת טילים בליסטיים ממרחק עצום של כ-400 ק"מ. אבל זה היה עלה יותר מדי מיליארדים והיה מסובך וב-2011 הפרויקט נסגר.
"אנחנו הדגמנו ירוט לייזר אווירי ב-2021", מספר בן דוד, "לקחנו מטוס ססנה, שמנו בפנים מכוון עם לייזר, וקנינו כמה מל"טים מחטיבת מל"ט של אלביט. נאלצנו לשלם עליהם כי הם לא חזרו, כולם בים התיכון. זה מה שהראה לכולם שזה אפשרי, שזה עובד".
בן דוד מתאר אתגרים טכנולוגיים לא מעטים בפיתוח מערכת לייזר מוטסת: "מערכת קרקעית זה תרחיש סטטי, אני נייח והמטרה דינמית. מערכת לייזר אווירית זה תרחיש דינמי: אני טס והמטרה טסה. זה יותר מסובך. וגם צריך לקחת את הלייזר הכבד הזה, ולהעלות אותו לאוויר עם הקירור שלו והסוללות שלו. זה לא אירוע פשוט".
במה הלייזרים המוטסים שלכם שונים מלייזר תעשייתי רגיל במפעל מתכת?
"זה לייזר צבאי, מוקשח. בכל מפעל רכב אתה תראה כיום לייזרים קטנים, 5-3 קילוואט, שעובדים בטמפרטורה קבועה במזגן, ובלי רעידות. זה לא המצב שלנו. דבר ראשון, הלייזר שלנו קטן פי 5 במשקל ופי 8 בנפח ואנחנו עוד עובדים למזער ולמזער. אני מזכיר לך שבאוויר, כל גרם, כל סמ"ק הוא דרמה. דבר שני - אנחנו פיתחנו טכנולוגיה מיוחדת שיש לנו פטנט עליה, לעמידות הלייזר ברעידות. מטוס קרב הוא מה זה רועד, רועד מאוד".
אלביט, בניגוד למתחרות הגדולות שלה בארץ, היא לא חברה ממשלתית אלא חברה ציבורית בשליטתו של מיקי פדרמן (מלונות דן). מדובר בחברת התעשייה הביטחונית הגדולה בישראל עם שווי שוק של כ-60 מיליארד שקל. היא גם מהמעסיקות הגדולות בארץ עם קרוב ל-20 אלף עובדים, 1,500 מהם גויסו בשנה האחרונה.
יש לחברה היסטוריה מרשימה מאחוריה, שמתחילה ב-1966 עת הוקמה אלביט ההיסטורית על ידי עוזיה גליל כשותפות בין אלרון ומשרד הביטחון. ב-1996 פוצלה אלביט וממשיכת דרכה העיקרית הייתה אלביט מערכות. ב-1999 מוזגה אלאופ שהייתה כבר בבעלות פדרמן עם אלביט מערכות וכך הוא הפך לבעל אחזקות ובהמשך לבעל שליטה בחברה. בשנים שלאחר מכן רכשה אלביט מערכות את אלישרא, תדיראן קשר וב-2006 רכשה את תע"ש (התעשייה הצבאית).
הדוחות שפירסמה אלביט מערכות במארס האחרון הציגו תמונת מצב ברורה: ביקושים חזקים של צבאות ישראל, ארה"ב ונאט"ו הזניקו את היקף המכירות השנתיות של החברה קרוב ל-7 מיליארד דולר. מתוך סכום זה, המכירות לצה"ל מסתכמות ב-2 מיליארד דולר, כפליים מ-2023. צבר ההזמנות של החברה זינק ב-2024 מ-17.8 מיליארד ל-22.6 מיליארד דולר, והוא הגדול מבין שלוש החברות. התוצאות האלה הזניקו את שער המניה והביאו לעלייה של קרוב ל-100% בשנה האחרונה. עם זאת, בשבוע האחרון צנחה המניה בכ-9%, על רק הסכם הפסקת האש בין הודו לפקיסטן, ההערכות להתקדמות במו"מ בין רוסיה ואוקראינה והציפיה כי ביקור טראמפ במזרח התיכון יקרב עסקת חטופים וימנע מלחמה עצימה בעזה. ייתכן כמובן שההסבר, לפחות בחלקו, נעוץ גם במימוש רווחים של המשקיעים הגדולים בחברה.
החטיבה שעשתה את עיקר המכירות באלביט הייתה חטיבת כלי הטיס אבל הזינוק הגדול ביותר התחולל בחטיבת היבשה, שמבוססת על פעילות תע"ש ועוסקת בעיקר בתחמושת. הלחימה הבלתי פוסקת בשנה וחצי האחרונות הביאו לפריחה בעסקים. חטיבת המודיעין והלוחמה האלקטרונית אליה משתייכת אלאופ צמחה ב-11.7% בהכנסותיה אבל נותרה רביעית מבחינת היקף ההכנסות.
אם פרויקט הלייזר המוטס יתקדם לפי התכנון, אין ספק שהמאזן בין החטיבות ישתנה. אלביט משקיעה סכומים ניכרים ומעסיקה כ-200 עובדים בפיתוח הטכנולוגיה החדשה. כמו שזה נראה, זה עומד להיות מנוע צמיחה משמעותי בעשור הקרוב.
"אני רוצה להגיד מילה ככה, על העבודה", אומרת ק', "כי יש לנו באמת עובדים, כל כך הרבה אנשים, שאני מרגישה מייצגת פה את כל צבא המהנדסים, שיורקים דם על המערכות האלה. אלאופ היא חברה שעובדת על מערכות צבאיות, שזה לא סתם לייזרים, זה לא סתם לשים לייזר על השולחן ולהראות שהוא עובד. זו ליגה אחרת, ליגה מעל".
איך אלביט מתמודדת מול שוק סופר-תחרותי ומתודלק בתקציבים ענקיים?
"בכל העולם עובדים על מערכות לייזר רב עוצמה. כולם זיהו את הפוטנציאל. בהיבט של כלכלת הקרב, הצד שמגן הוא הצד שהכי סובל מהבעיה כי האיומים הם זולים ובאים בכמויות מאוד גדולות והצד של המיירטים הרבה יותר יקר. אבל צריכה להיות מעצמה טכנולוגית כדי להצליח לפתח מערכת כזו ולהפוך אותה למבצעית. האמריקאים משקיעים מיליארדי דולר בשנה כבר המון שנים אבל את הלייזר האווירי הם סגרו. אני חושבת שמדינת ישראל תהיה המדינה הראשונה בעולם עם מערכת מבצעית כזאת בפריסה רחבה, והפוטנציאל הוא באמת אינסופי"
בן דוד: "אנחנו המקום שהדברים קורים בו, אין לנו ברירה. אנחנו לא עושים את זה כי נחמד לנו אלא כי אין לנו ברירה, זה נורא פשוט. וההכרח הזה גורם למערכות שלנו להתבגר מהר מאוד".
5 צפייה בגלריה
ק', מנהלת היחידה העסקית למערכות לייזר באלאופ ועודד בן דוד, סמנכ"ל טכנולוגיות באלאופ
(צילום: אביגיל עוזי)
איך אתם משכנעים לקוח אירופאי נגיד, להעדיף טכנולוגיית לייזר ישראלית ולא אמריקאית?
ק': "הפרויקט הזה מלכתחילה לא היה פרויקט הדגמה כמו שעושים בכל העולם. הוא הותנה בכך שיהיה מבצעי. השילוב הזה של היכולת הטכנולוגית עם הצורך המבצעי האמיתי, בסוף זה 'היתרון' במירכאות של מדינת ישראל. זה שאנחנו באמת מכירים בצורה מאוד טובה את האיומים. השילוב הזה יגרום לכך שזו תהיה המערכת עם הניסיון המבצעי הכי גדול. המערכות שלנו הן המערכות עם הכי הרבה שעות טיסה ביחס לכל מערכת אחרת בעולם".
המגן אור המוטס הזה יהפוך למרכז מקור הכנסות משמעותי לחברה?
"כן, חד משמעית. הפוטנציאל העסקי הוא עצום. רק שלא קוראים לו 'מגן אור מוטס'. צריך באמת לתת לו שם. יש לנו כל מיני רעיונות לכל מיני שמות, אבל עוד לא מצאנו שם מספיק מפוצץ".
***
תגובת משרד הביטחון: "מערכת 'מגן אור' היא מערכת לייזר רב עוצמה להגנה אווירית מהקרקע, כנגד איומים אוויריים (רקטות, פצצות מרגמה, כלי טיס בלתי מאוישים, טילי שיוט ועוד). המערכת תהווה מענה משלים למערכות הגנה הקיימות כדוגמת כיפת ברזל, קלע דוד וחץ. זאת, במטרה למקסם את היתרונות של כל אמצעי הגנה יחד, ולתת הגנה מיטבית לאזרחי מדינת ישראל.
"המערכת שאת פיתוחה מובילה יחידת המו"פ במפא"ת יחד עם המפתחת הראשית, חברת רפאל, ועם חברת 'אלביט מערכות׳, מהווה פריצת דרך טכנולוגית ברמה העולמית. מעבר ליכולות היירוט המרשימות שהוכחו בסדרת ניסויים, היא צפויה להפוך את המשוואה הכלכלית: יירוט זול ואפקטיבי של איומים רבים, חיסכון במיירטים והורדת עומס מהמערכות הקיימות. כניסתה של המערכת למבצעיות צפויה להמשך על פי תכנון, עד סוף שנת 2025".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.05.25
