תקנות "אימות גיל" בחוק הבטיחות המקוונת של בריטניה נכנסו לתוקף לפני כשבוע וחצי, תוך דרישה מהגולשים שמנסים לצרוך שירותים או תכנים מסוימים להזדהות באופן מלא דרך אמצעים רשמיים כמו מסמך זהות או מערכת AI שמנסה לאמת את גיל המשתמש דרך סלפי.
3 צפייה בגלריה
תוצאות החוק, שנועד להגן על ילדים, הן בדיוק מה שהמומחים הזהירו מפניו
(צילום: shutterstock)
והתוצאות הן בדיוק מה שהמומחים הזהירו מפניו: מתקפה חסרת תקדים על פרטיות המשתמשים, דיכוי חופש המידע ויישום טכנולוגי בלתי אפשרי, שהובילו להגנה חלשה ופיקטיבית על ילדים.
הדרך לשמירה על ילדים ברשת רצופה בעיות
כבר שנים שהרגולטורים בעולם מחפשים פתרון כדי לחסום את מרחב האינטרנט הפרוע לקטינים. אין ספק שהרשת בהחלט מלאה בסיכונים - מסרטוני זוועה או מכירת סמים בטלגרם, הונאות מסחר בפייסבוק או תכני פורנו שמתחבאים בכל מקום אפשרי.
ברור שאין זה סביר לתת לילדים את המפתחות לכל הטוב הזה, ועדיין, עד כה כל הניסיונות למשטר את הגישה של קטינים לאינטרנט נתקלו באותה בעיה - הדרך לעקוף את ההגבלות קלה מאוד.
עד כה כל הניסיונות למשטר את הגישה של קטינים לאינטרנט נתקלו באותה בעיה - הדרך לעקוף את ההגבלות קלה מאוד
בתור מי שזוכר מעט ממה שהיה לפני 40 שנה, אני יכול לציין שפורנו אולי לא היה זמין בהינף עכבר, אבל להשיג מגזין פורנו או לראות סרט כחול לא היה משהו בלתי ניתן להשגה. זה אמנם לא דרש VPN, רק חבר של חבר שיש לו אח מספיק גדול ומנוסה. גם סמים לא החלו להיסחר בחסות טלגרם, ובטוח שהונאות ועקיצות היו קיימות הרבה לפני פייסבוק והאינטרנט.
הניסיון הבריטי מנסה לפתור מספר בעיות באבחה אחת. יש לציין שהבריטים לא היחידים לנסות, כאשר גם בסין ואיראן הגישה לרשת מאוד מוגבלת. אבל באופן פרדוקסלי ובניגוד לשתי אלה, בריטניה היא דמוקרטיה ליברלית כמו שאר מדינות המערב, שמסתכלות מהצד כדי לראות איך יסתיים הניסוי הבריטי הזה. בינתיים המצב לא נראה מזהיר.
הסימן הברור ביותר לכך שהחוק לא עובד כפי שתוכנן, הוא העלייה הדרמטית בשימוש בשירותי VPN. חברת Proton VPN השווייצרית דיווחה על זינוק של 1,800% בהרשמות בבריטניה, ו-5 מתוך 10 האפליקציות החינמיות המובילות בחנות האפליקציות של אפל במדינה הן שירותי VPN. במילים אחרות, במקום להגן על ילדים, החוק הזה הצליח בעיקר ללמד אותם כיצד לעקוף אותו בקלות.
וזה אפילו הגיע לכך שגם מי שמשתמש בספוטיפיי מחויב להזדהות. התוצאה היא שהמשתמשים כבר החלו לאיים באלפיהם בחזרה להורדה של מוזיקה באופן פיראטי דרך אפליקציות שיתוף קבצים. אותה בעיה שאפליקציות הסטרימינג ניסו לפתור. וזה לא רק ספוטיפיי - גם יוטיוב, טיקטוק וכמובן נטפליקס צפויות להכניס את אותן הגבלות בקרוב. כי הרי תכנים למבוגרים ניתן למצוא בכל מקום כיום - כולל עירום מלא, אלימות והשם ישמור, אפילו ניבולי פה.
אימות גיל גם למידע קריטי
כאמור, אחת הנקודות המקוממות ביותר היא שהחוק דורש כעת אימות גיל באמצעות תעודה מזהה רשמית או סלפי כדי לגשת למידע קריטי, אפילו לקבוצות תמיכה לקורבנות אלימות מינית, או אתרים המסייעים למתמכרים לאלכוהול וסיגריות. הממשלה הבריטית למעשה החליטה שגישה למידע בסיסי על בריאות ונפש מהווה איום כה חמור על קטינים, עד שהיא מצדיקה יצירת תשתית מעקב מקיפה סביבם.
גם ויקיפדיה, האנציקלופדיה המקוונת הפופולרית, התקשתה ליישם את הדרישות החדשות של החוק, וארגון ויקימדיה, המפעיל את האתר, טען כי הדבר מנוגד למדיניות איסוף המידע המינימלי שלהם וכי לא ברור כיצד ניתן ליישם זאת.
הממשלה הבריטית למעשה החליטה שגישה למידע בסיסי על בריאות ונפש מהווה איום כה חמור על קטינים, עד שהיא מצדיקה יצירת תשתית מעקב מקיפה סביבם
החוק הנוכחי, שתוכנן כנראה מתוך מחשבה שכל האינטרנט מורכב רק מגוגל ומטא, מכה קשות בקהילות ובאתרים קטנים. בעוד שהענקיות יכולות לספוג את עלויות הציות הגבוהות, אתרים קטנים ופורומים שנבנו על ידי חובבים נאלצים להיסגר או לסגת, ובכך מחזקים את הדומיננטיות של פלטפורמות כמו אינסטגרם של מטא, שקולטות אליהן את המשתמשים הללו.
תהליך אימות הגיל עצמו הוא סיוט של ממש מבחינת פרטיות, כאשר משתמשים נדרשים להעלות סלפי או תעודות מזהות לחברות צד שלישי. ומערכות זיהוי הפנים רעועות כל כך, עד שמשתמשים הצליחו לעקוף אותן בקלות באמצעות צילומי מסך ממשחקי וידאו.
גם כשמערכות אלה "עובדות", הן יוצרות מאגרי ענק של מידע אישי ורגיש, שמהווים "מלכודת דבש" עבור האקרים, מה שהופך את המשתמשים לפגיעים עוד יותר. דוגמה לכך היא אפליקציית הדייטינג Tea, שחשפה לאחרונה את אלפי תמונות הפנים של המשתמשים שלה, שהועלו לצורך אימות.
תגובת הממשלה הבריטית לביקורת הייתה צפויה ואופיינית למי שמנסה להצדיק מהלך שנוי במחלוקת: השר לענייני טכנולוגיה, פיטר קייל, דחה את כל הביקורות בטענה שהן מהוות תמיכה בטורפי ילדים. במקום לקיים דיון אמיתי וכן, הממשלה הבריטית בחרה בטקטיקת השמצה כדי להשתיק את מתנגדיה, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שהחוק לא יסייע במאומה כדי להילחם בטורפים אמיתיים, שיעברו בקלות לפלטפורמות לא מוסדרות או ישתמשו ב-VPN.
מה קורה כשפוליטיקאים מנסים להסדיר טכנולוגיה שהם לא מבינים בה?
החוק יוצר את האשליה של בטיחות, בזמן שהוא פוגע בפרטיות, מגביל את חופש הביטוי, וממוטט קהילות קטנות - מבלי לתת מענה אמיתי לבעיות שאותן הוא מצהיר לפתור. הוכחה לכך היא עצומה הקוראת לביטול החוק, שזכתה למאות אלפי חתימות תוך ימים ספורים. החלק העצוב בכל הסיפור זה שהניסיון הבריטי הזה עשוי לתת רעיונות לעוד מחוקקים ברחבי העולם שישמחו לרכב על הפופוליזם הזה כל הדרך לאצבעו של הבוחר (ההורה או זה המודאג).
גם בישראל היו כמה ניסיונות לחוקק חוק מעין זה, אך למזלנו תחלופת הממשלות בעשור האחרון מנעה זאת. במיוחד שלא מעט מומחי סייבר הצביעו על האיוולת שבדבר.
הכישלון של "חוק הבטיחות המקוונת" בבריטניה הוא סיפור אזהרה לכל העולם הדמוקרטי. קבוצות אזרחים, פעילים חברתיים ומומחים משפטיים הזהירו מראש מפני התוצאות הללו, והושתקו על ידי הממשלה. כעת, כשהנבואות השחורות מתגשמות אחת אחרי השנייה, נותר רק לקוות שהממשלה הבריטית תודה בכישלון ותבחר בפתרונות אמיתיים ויעילים, כמו השקעה בחינוך ותמיכה נפשית, במקום בחקיקה חובבנית ומזיקה.
