הפתעות בשביט החוצני
המסתורין סביב השביט שהגיע מחוץ למערכת השמש מתעצם ככל שמתגלים עוד פרטים על אודותיו. השביט 3I/ATLAS זוהה לראשונה לפני כחודשיים, והוא העצם השלישי שהתגלה עד כה שמקורו מחוץ למערכת השמש שלנו. בשבוע שעבר דיווחו חוקרים כי השביט פולט גז ובעיקר אבק, כמו רוב השביטים, אך בניגוד אליהם סילון הפליטה שלו אינו מופנה לכיוון הנגדי לשמש, אלא דווקא לעבר השמש.
בימים האחרונים פורסמו נתונים שנאספו עליו בתצפית של טלסקופ החלל ג’יימס ווב, ומהם עולה כי השביט פולט פחמן דו חמצני (CO2) בכמות גדולה בהרבה מהצפוי. הממצאים האלה קיבלו חיזוק מתצפיות בטלסקופ החלל SPHEREx, שמדד גם הוא את הרכב הגזים של השביט: החוקרים הגיעו למסקנה דומה על תכולה גבוהה של פחמן דו חמצני. בנוסף, ה”קומה”, ענן הגז סביב השביט, מכיל הרבה מים ופחמן חד חמצני. על פי המדידות, השביט שקוטרו נאמד ביותר מחמישה קילומטרים פולט כמעט 70 ק”ג של פחמן דו חמצני כל שנייה.
4 צפייה בגלריה
כמויות מפתיעות של פחמן דו חמצני. צילום השביט ממרחק של חצי מיליארד קילומטרים בטלסקופ ג'יימס ווב
(מקור: NASA/ESA/CSA/STScI/Cordiner et al. 2025)
“הוא פולט כל כך הרבה פחמן דו חמצני, שהוא מדורג שני בתכולת הפחמן הדו-חמצני מכל השביטים שאנו מכירים, אחרי R2/PAnSTARRS שבעצמו נחשב לחריג מוזר. זהו אחד השביטים הכי יוצאי דופן שראינו אי פעם”, אמר ראש צוות המחקר, מרטין קורדינר (Cordiner) ממרכז גודרד של סוכנות החלל האמריקאית, נאס”א. “עם זאת, יש לו הרבה מאפיינים משותפים עם השביטים שאנו מכירים – קרח, גז ואבק. אז מצד אחד, בהתחשב בטבעו החוצני, הוא דומה באופן מפתיע לשביטים שלנו, ועדיין, הוא עשיר מאוד בפחמן דו חמצני, מה שמצביע כנראה על שוני יסודי כלשהו”.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
מחלות ללא גבולות: חצבת ומלריה
העתיד כבר כאן: לטעום במציאות מדומה
אנטיביוטיקה עם הגנה כפולה
קורדינר ועמיתיו העלו את המאמר המסכם את הממצאים לאתר פרסום מוקדם, במקביל להגשתו לבקרת עמיתים. הם משערים כי הפחמן הדו-חמצני נוצר בחשיפה של השביט לקרינה, שאיפשרה תגובה בין פחמן חד חמצני למים, אבל לא ברור אם זה קרה סמוך להיווצרו של השביט או בשלב מאוחר יותר, אולי כשהוא עבר ליד מקור של קרינה חזקה במסעותיו בין כוכבים. המסעות האלה היו כנראה ארוכים מאוד, כי מחקרים קודמים הצביעו על כך שהשביט הזה קדום יותר ממערכת השמש שלנו.
4 צפייה בגלריה
השביט 3I/ATLAS
(צילום: NASA/ESA/David Jewitt (UCLA)/ Image Processing: Joseph DePasquale (STScI)))
התצפית של ג’יימס ווב נעשתה כשהשביט עדיין רחוק מאוד מאיתנו – כ-500 מיליון קילומטרים. בשבועות הקרובים הוא יתקרב אלינו יותר, ואמור להגיע בסוף אוקטובר עד למרחק של כ-200 מיליון קילומטרים מאיתנו. לאחר מכן השמש תסתיר אותו מאיתנו, אבל הוא צפוי להיראות שוב בדצמבר, כשכבר יתרחק ויילך. כל עוד הוא בסביבה, צפויים טלסקופים רבים להתמקד בו, מהקרקע ומהחלל, ואולי הם יצליחו לפזר חלק מהמסתורין סביב האורח הבין-כוכבי המעניין.
מצלמה ישראלית וביטחון לוקסמבורגי
מצלמה חדשנית של חברת אלביט מערכות שוגרה השבוע לחלל על גבי לוויין הצילום NAOS, שבנתה החברה האיטלקית OHB עבור ממשלת לוקסמבורג. הלוויין שוגר מקליפורניה בטיל פלקון 9 של ספייס אקס למסלול מסונכרן-שמש, המאפשר לו לצלם את אותם אזורים בתנאי תאורה דומים, בגובה כ-450 קילומטרים. הלוויין הוא דו-שימושי, ונועד לשרת את גופי הביטחון של לוקסמבורג עצמה ושל ברית נאט”ו, לצד יישומים אזרחיים כמו מעקב אחר שינויים סביבתיים ומצבם של גופי מים.
4 צפייה בגלריה
אחת ממצלמות החלל המתקדמות בעולם. הדמיה של לוויין NAOS עם המצלמה של אלביט בחלל
(מקור: OHB Italia)
המצלמה הישראלית, יופיטר, היא אחת ממצלמות החלל המתקדמות בעולם, עם מפתח אופטי רחב במיוחד ומשקל נמוך יחסית. זו מצלמה מולטי-ספקטרלית, בעלת טווח רחב של אורכי גל, המסוגלת לספק תמונות בשחור-לבן בהפרדה גבוהה במיוחד, תמונות צבע, וכן צילומים באורכי גל תת-אדומים קרובים (אורכי גל שבין 700 ל-2,500 ננומטר). נוסף על המצלמה אלביט גם סיפקה לחברה אלגוריתמים מתקדמים שהיא פיתחה, ונועדו לסייע לעיבוד התמונות שיספק הלוויין. המצלמה והלוויין כולו אמורים לפעול כשבע שנים בחלל.
לוקסמבורג, אחת המדינות הקטנות באירופה, ששוכנת בין צרפת, גרמניה ובלגיה, אינה בעלת צרכים בטחוניים מיוחדים, והצבא הזעיר שלה הוא התנדבותי. ההשקעה בלוויין שיש לו גם יישומים צבאיים נועדה ככל הנראה לעמוד בהתחייבויותיה במסגרת חברותה בנאט”ו, ותוך כדי כך גם לפתח את תחום החלל, שהמדינה הזעירה משקיעה בו רבות בשנים האחרונות.
ההצלחה והאתגרים של סטארשיפ
חברת ספייס אקס (SpaceX) רשמה השבוע הצלחה מרשימה בטיסת הניסוי העשירית של מערכת סטארשיפ. החללית הענקית עמדה בכל יעדי הניסוי, ובראשם ביצוע תמרון נחיתה מוצלח ומדויק במזרח האוקיינוס ההודי, ממערב לאוסטרליה. זה הושג בזכות תפקוד מוצלח של מגיני החום ושל כנפוני היגוי חדשים, שעמדו במשימה אף שנפגעו מהחום הרב בחזרה לאטמוספרה. בעיה נוספת במשימה היתה פיצוץ מסוכן בתא המנועים בשלבים הראשוניים של החזרה לאטמוספרה. הפעם הוא הסתיים בלי נזק משמעותי, אבל החברה תצטרך למנוע אירועים כאלה בעתיד: אם הם יתרחשו, לא בטוח שהמזל ישחק לה שוב.
הניסוי העשירי של ספינת החלל של SpaceX
(צילום: SpaceX)
החללית גם השלימה בהצלחה הצבה של מטענים בחלל, במקרה זה לווייני דמה המזכירים בגודלם ובצורתם את הדור החדש של לווייני התקשורת סטארלינק, וכן הפעלה מחדש של אחד ממנועי החללית במהלך הטיסה בחלל. גם טיל השיגור עמד במשימה שתוכננה לו – תמרון נחיתה מבוקרת מעל הים, כשאחד משלושת המנועים המיועדים לנחיתה מושבת, ומוחלף באחד המנועים האחרים.
למרות ההצלחה, החברה לא חידשה הרבה במשימה הזו. זו היתה הפעם הראשונה שהיא מצליחה להציב מטען בחלל, אבל את כל שאר היעדים סטארשיפ כבר הדגימה במשימות קודמות, עם הדגם הקודם של סטארשיפ. הפעם היא עשתה את זה עם הדגם המוגדל, המכונה “בלוק 2”, אחרי שלושה כישלונות בשיגורים שלו.
אחרי עשר טיסות ניסוי במשך כמעט שנתיים וחצי, סטארשיפ התקדמה מאוד, אבל עדיין לא עמדה בכמה מהיעדים העיקריים שלה. היא עדיין לא נכנסה למסלול סביב כדור הארץ, ולא ניסתה נחיתה מבוקרת של החללית על מגדל השיגור או על כן נחיתה אחר. יכולת כזו תהיה קריטית, משום שספייס אקס מפתחים את המערכת כחללית רב-פעמית, שאפשר לחזור ולהשתמש במהירות גם בה וגם בטילי השיגור שלה. היכולת הזו חיונית כמובן גם לנחיתה במקומות אחרים – סטארשיפ נבחרה להנחית בני אדם על הירח בתוכנית ארטמיס של נאס”א, ואילון מאסק – המנכ”ל והמייסד של ספייס אקס – מייעד אותה להנחתת בני אדם על מאדים והקמת עיר שם.
יכולת נוספת שהחללית תידרש להדגים בקרוב היא תדלוק בחלל. משימות הירח ומשימות מאדים שלה מבוססות על מתווים שבהן חלליות מאוישות או חלליות מטען צורכות חלק גדול מהדלק שלהן כדי להגיע למסלול סביב כדור הארץ, שם מכליות סטארשיפ מתדלקות אותן, ומאפשרות להן לצאת ליעדן. חלק מהמתווים כוללים תדלוקים נוספים בעומק החלל, אך הצעד הראשון הוא כמובן לעשות זאת בטיסה מסלולית סביב כדור הארץ.
ספייס אקס טרם פרסמה מועד לטיסת הניסוי הבאה. על פי הערכות זו תהיה טיסה במתווה דומה לטיסה העשירית, והחברה תבחן בה שיפורים לבעיות שהתגלו במשימה השבוע. זו גם תהיה הטיסה האחרונה של בלוק 2. אחריה, כנראה כבר השנה, תתחיל החברה לבחון את הגירסה השלישית של סטארשיפ, שתהיה מעט גדולה יותר, ותצטרך לעמוד באתגרים שמנינו כאן – אולי כבר בשנה הבאה.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
