ארוחת ה־10 כבר מזמן יצאה מגבולות הכריך עם השוקולד. גם שקית ניילון כבר לא חלק מהמשחק. היום יותר ויותר הורים משקיעים מחשבה, זמן ואסתטיקה במה שנכנס לילדים לתיק כל בוקר – והם יודעים למה: ארוחת ביניים בריאה עוזרת לשמור על רמות אנרגיה יציבות לאורך היום, תורמת לריכוז ולתפקוד בלמידה, ומפחיתה את הסיכוי לנשנושים לא מאוזנים בהמשך. זו גם הזדמנות לעודד הרגלי אכילה מגוונים, סקרנות תזונתית וקשר אישי עם הילד דרך קופסה אחת קטנה. לרגל תחילת שנת הלימודים החדשה, ביקשנו מחמש משפחות לפתוח בפנינו את קופסת ארוחת העשר של הילדים.
הצצה לקופסאות האוכל
(צילום: אביגיל עוזי, גיל נחושתן, גדי קבלו)
2 ילדים, 50 קופסאות: משפחת קניז'ניקוב, קריית מלאכי
שיראל קניז'ניקוב, אמא של אלין שמתחילה כיתה ח׳ ורז שמתחיל כיתה ג׳ – היא מומחית לקופסאות של ארוחות 10. עם אוסף ביתי של למעלה מ-50 קופסאות בגדלים שונים וחלוקות שונות היא מתאימה את הארוחה לא רק למה שיש במקרר, אלא גם למה שהילדים שלה מוכנים לאכול באותו היום. במקביל – היא מנהלת בפייסבוק את קבוצת "קופסאות אוכל לילדים" שבה חברים למעלה מ-50 אלף הורים. "אני באמת מאמינה שאוכל צריך להיראות טוב – אפילו אם זה רק כריך בצורת לב. זה עושה הבדל".
איך התפריט שלהם נראה?
"מצומצם ומאוזן. טונה, גבינה לבנה, חביתה, שמנת, לפעמים טוסט או לחם מטוגן. אני משתדלת לשלב גם ירקות, וכמובן פירות. חשוב לי שיהיו גם נשנושים בריאים – למשל קרקר. שקדי מרק לפעמים, מבחינתי זה גם נשנוש. אחת לכמה זמן אני משנה את התפריט כי חשוב לי לנסות לגוון להם. הבת שלי מאוד בעייתית, הבן פחות. לפעמים אני חושפת אותם לדברים חדשים, בגדול אני זורמת איתם".
מה בחיים לא ייכנס לתפריט שאת שולחת איתם לבית הספר?
"המעדנים האלה שנשפכים. אני שומעת על מקרים שהכול נשפך לילדים בתיק, מתפוצץ. זה פשוט לא מוצר לבית ספר".
ואת מפתיעה אותם לפעמים בדברים מיוחדים?
"נוטלה או פנקייק וכאלה הן תמיד הפתעות נחמדות אבל זה נדיר. ביום-יום אני מקפידה על בריאות. אני לא רואה בזה משהו רע. בסוף, אם לא אביא להם את הדברים האלה – הם יחפשו את זה בחוץ".
הם מצליחים לסיים את הכול או מחזירים אוכל הביתה לפעמים?
״למרות שהם הילדים שלי, לקח לי זמן להבין באמת כמה הם אוכלים. בהתחלה הם היו מחזירים, אבל היום אני כבר יודעת לכוון את הכמות. ועדיין – יש ימים שהם לא ממש רעבים ומחזירים חלק".
יש לך המלצה לקופסת האוכל האידיאלית להפסקת 10?
"הקופסה צריכה להיות מחולקת כמו שצריך – אסתטית ומושכת לעין. הילד שלי, כמו שאמרתי, לא בעייתי, אבל הוא כן זקוק לגירויים ויזואליים. כשהוא היה בגן עירייה שלחתי לו קופסאות פשוטות – והוא לא אכל. אוכל זה משחק. לא חייבים להשתגע, אבל כן אפשר לשים לב לצורת החיתוך – כריך בצורת לב או חתיכות בסגנון פאזל. חשוב שתהיה בקופסה מנת חלבון, שני סוגי ירקות, פרי אחד ועוד תוספת בצד. גם אם הוא לא יסיים הכול – לפחות ניסיתי. יש לי קופסה עם שישה תאים, ואני יוצרת בתוכה מעין בופה קטן. אם הוא אכל מארבעה – אני יודעת שהוא נחשף לפחות לחלק מהאוכל. חשוב לי גם שהיא תהיה אטומה, כדי ששום דבר לא יישפך עד שעת ההפסקה".
הלחם שאבא אופה וכל הכיתה מדברת עליו: משפחת גרינגולד-פוגל, תל אביב
בארוחת ה-10 שמקבלים יערי וגורן, ילדיהם בני ה-10 ו-5 של גלעד ואמיר גרינגולד-פוגל, הלהיט הוא הלחם שמגיע מהמטבח הביתי – לחם שאמיר אופה ומסתבר שהפך ללהיט גם בקרב ההורים של הילדים האחרים. "זה לא קורה כל יום, אבל כשזה כן – זה לגמרי גולת הכותרת", מספר גלעד. "היו כבר הורים שפנו לאמיר לברר, כי הילדים דיברו על זה בכיתה. הם רואים את הלחם של יערי, ויערי ממש מתגאה – 'אבא שלי הכין'. זה לחם מחמצת עם תוספות משתנות – לפעמים עם זיתים, לפעמים בלי כלום, לפעמים חלה, לפעמים גרעינים".
אז מה יש בתפריט?
"יערי הולך עם קופסת אוכל שיש בה כריך עשוי מהלחם הביתי. ואם זה לא הלחם – אז פיתה. הוא תמיד נורא רוצה משהו מתוק, אבל יש חוקים בבית הספר – מותר רק בימי שישי. הוא מאוד בררן, אז זה אף פעם לא חביתה או משהו כזה. זה נקניק מסוג מסוים או גבינה צהובה. בלי ממרחים, בלי כלום. אנחנו משתדלים לשים גם ירקות, למרות שהוא בררן גם בזה – אז או גזר חתוך בצורה מאוד מסוימת, או פלפלים בצבעים – אדום וצהוב. פירות הוא לא אוכל בכלל, אז קשה לשלב. לפעמים אני שם לו ביסקוויט או קרקר כזה – משהו קטן כארוחת ביניים, כי הוא כבר גדל ונהיה יותר רעב".
וגורן הקטן?
"הוא אוהב כריך עם טונה או עם קוטג'. בניגוד ליערי, הוא מאוד אוהב פירות – אז קל לשלוח איתו תפוח, אבטיח, מלון ודברים כאלה. ירקות פחות הולך אצלו".
יש דברים שבחיים לא תסכימו לשים בפנים?
"בגלל ששניהם די בררנים באוכל, אז כל מה שהם רוצים – אנחנו משתדלים לאפשר, כמובן במגבלות של הגן או בית הספר. אם יש ילד אלרגי ואסור להכניס סומסום – לא נכניס. אם אסור מתוק – אז לא מתוק. אם הגננת מבקשת לא להביא קורנפלקס או דברים מסוימים – אנחנו מקשיבים".
ולילדים יש בקשות מיוחדות לפעמים?
"מדי פעם. למשל, יערי אוהב לחם מטוגן – אז לפעמים אני מכין לו בבוקר ושם בקופסה. בורקס כזה או אחר גם נכנס לפעמים".
חותמות של אנה ואלזה, מדבקות ודמיון: משפחת בן חמו, קריית ביאליק
הודיה בן חמו היא אמא לשלושה ילדים בגילאי שלוש עד שבע – אמיתי אליאב ואמילי – שמכינה לכל אחד מהם קופסה מותאמת אישית – לפי אופי, טעם ודרגת בררנות. הקופסאות מעוצבות ויש בהן גם מקום לטעימה אחת לא מוכרת – "שינסו. לפעמים זה חוזר שלם, לפעמים לא. אבל אני ממשיכה לנסות".
מה את שמה להם?
"קודם כול, פרי וירק זה חובה. זה גם מה שמבקשים בגנים ובבית הספר. הקטנים שלי קצת בררנים, אז אני משתדלת לשלב גם דברים שהם מכירים וגם דברים שהם פחות רגילים אליהם. תמיד יש כריך, ובנוסף אני מוסיפה עוד פחמימה – פיצה, פנקייקים, משהו שהוא בונוס. הילד הגדול שלי לא בררן בכלל – הוא אוכל הכול, כולל טונה, ביצים, כל דבר. הקטנים יותר צריכים שיהיה את הכריך הבסיסי, ואז אני מוסיפה להם ליד גם משהו נוסף".
אמרת שהם יחסית בררנים – תני דוגמה למה הם אוהבים, מה פחות, ומה את שמה בכל זאת כדי לאתגר אותם.
"נגיד ירקות – גזר הם פחות אוהבים, גמבה גם לא. אז אני הולכת על הבטוח – מלפפון, עגבנייה. אבל כל כמה ימים אני כן שמה גם גזר או גמבה. אותו דבר גם בפירות. בכריך תמיד יהיה ממרח שהם אוהבים – שוקולד, חומוס, גבינה – אבל אני מוסיפה גם דברים כמו טונה, מיונז, ביצים. יש תמיד את הכריך הסטנדרטי ועוד אחד קטן בצד עם משהו שהם לא מכירים – שיתנסו".
ומהניסיון שלך – איך הם מגיבים להפתעות האלה?
"לפעמים לוקחים ביס ולפעמים זה חוזר שלם. אבל אני לא מפסיקה לנסות. גם בארוחות ערב בבית אני משלבת דברים שהם פחות אוהבים – שהעיניים יראו, ואם הם ירצו, הם ינסו".
יש דברים שהם מבקשים במיוחד? יש דברים שבחיים לא תכניסי לתפריט של ארוחת עשר?
"כן. הם מבקשים את ה'משהו המתוק הקטן' – קינדר קטן, עוגייה קטנה, משהו מתוק לסיום הארוחה. אני זורמת – לא כל יום, אבל לפעמים כן. לפעמים גם שמה קרקרים מלוחים או טוסטים קטנים, וגם מתוק – לפעמים כן. מה שבחיים לא אכניס זה בשרי. אני לא נגד, ויש ילדים שמתחברים לזה, אבל אצלנו בבוקר אוכלים דברים פרווה או חלביים. לא מרגישה שזה מתאים להם, וגם לא יוצא".
מה בעינייך הכי חשוב בארוחה הזאת?
"האיזון – שיהיה פרי, ירק, פחמימה – וגם חשיפה לדברים חדשים. וגם, מאוד חשוב לי המראה של הקופסה. אני ממש מעצבת להם את הקופסאות, וזה כבר נהיה חלק מהעניין. הבת שלי אומרת לי: 'אמא, לא שמת לי מדבקות'. זה חשוב לה".
איך את מעצבת את הקופסאות? איך הן נראות?
"קופסאות פלסטיק, מחולקות. יש תא קטן שאני מקדישה למשהו מתוק. הקופסאות בצבעים חלקים – סגול, כחול, לבן. אני קונה מדבקות מעלי אקספרס ומדביקה בפנים. יש לי חותכנים מיוחדים – כוכבים, לבבות – וגם חותמות ללחם עם דמויות כמו אנה ואלזה, מריו. הכריכים יוצאים בצורה מיוחדת וזה משמח אותם".
פנקייקים ופיצות – זה משהו שמופיע כל הזמן או רק לפעמים?
"זה לא במקום הלחם. תמיד יהיה הכריך הרגיל, והפנקייק או הפיצה זו רק תוספת. אני משתדלת שזה לא יהיה כל הזמן, אבל נגיד עכשיו בתחילת שנה – כן, אולי יותר. הבת שלי עולה לגן עירייה, וזה מקום חדש, גננת חדשה – אז חשוב לי שיהיה לה נעים, ושהקופסה תעזור לה להסתגל. אחר כך אני אעבור לדברים אחרים".
איך נראה תהליך הכנת הקופסאות?
"אני משתדלת לקצר תהליכים – את המדבקות אני מכינה ערב לפני, וגם הילדים אומרים לי בערב מה הם רוצים למחרת, כך שאני כבר מארגנת לעצמי את כל המצרכים מראש. לא יודעת להגיד בדיוק כמה זמן זה לוקח, אבל זה לא מרגיש לי הרבה – אולי חצי שעה. אני גם עושה את הכול לבד עכשיו, כי בן הזוג שלי במילואים, אז אני מאה אחוז אמא, במיוחד בחופש הגדול".
יש לך טיפ שאת רוצה לתת להורים אחרים לגבי קופסאות האוכל?
"שכל אחד יכיר את הילד שלו – יראה מה הוא אוהב ומה לא, ויזרום איתו. יש הורים שמתייאשים אם הילד לא אוכל ואז פשוט מוותרים, וזה חבל. צריך להמשיך לנסות, להציע דברים חדשים. חשוב שהקופסה תהיה חווייתית – גם לעין. אני מוסיפה להם לפעמים גם כרטיסיות בוקר, כדי שכשהם יפתחו את הקופסה, יהיה להם רגע כיף".
לא רק אוכל, גם פתקים: משפחת לנדוי, משמר דוד
בבית משפחת לנדוי ממשמר דוד, קופסת האוכל של שלושת הילדים לא כוללת ממרחים מתוקים או חטיפים – אבל לפעמים כן מסתתר בה פתק קטן מהבית. האם, אורנה, מקפידה על תפריט בריא ומאוזן. לדבריה, זו הדרך הכי פשוטה לשמור על שגרה בריאה – ולפעמים גם לתמוך מרחוק.
"אני משתדלת מאוד – הרבה פירות ופחות סנדוויץ'. אני אפילו חותכת להם סלט בבוקר. כמה שפחות לחמניות – אני ממש משתדלת להימנע מזה. אז או סלט ירקות עם קוטג’, או חטיף בריא – לא באמת חטיף, אתה יודע – כמו פריכיות עם גבינה קשה או גבינה צהובה. ותמיד מלא מלא פירות טריים. בלי שוקולד בכלל ואפילו לא את הברים האלה של הגרנולה".
אז איזה פינוק כל נכנס בכל זאת?
"הגילטי פלז'ר היחיד – זה פיצה. אם נשארה פיצה מהערב, אז משולש פיצה נכנס לקופסה".
כמה זמן לוקח להכין הכול?
"רבע שעה, אולי 20 דקות. הכול בבת אחת, בבוקר. הכול fresh cut. אף פעם לא מכינה ערב לפני. גם כשאני צריכה לצאת ממש מוקדם – אני פשוט קמה יותר מוקדם ומכינה".
ואילו דברים בחיים לא תכניסי לתוך הקופסה – חוץ משוקולד?
"גם לא ממתקים. אני שמה תמרים במקום".
והם אוכלים את זה?
"הבן שלי אוכל. הבנות פחות. יש ימים שהוא הולך עם תמרים ופיתה עם זעתר – ארוחת עשר ים-תיכונית. אפילו קצת מזרח תיכונית".
יש לילדים בקשות מיוחדות לפעמים?
"בייגל טוסט. בימים שהם נשארים עד שיעור שביעי או שמיני, אני עושה להם בייגל טוסט מושקע, עם ביצה קשה. סוג של ארוחת צהריים מאוחרת".
את שמה להם לפעמים הפתעות?
"לא ממתקים או דברים כאלה. אבל לפעמים אני שמה פתק קטן – אם יש מבחן חשוב או משהו – מין מסר אישי קטן. אני לא רואה אותם בבוקר, אז אני משאירה את הקופסאות על השיש. את הפתק הם מגלים רק בהפסקה".
5 בבוקר, זוג תאומות, 2 קופסאות: משפחת ימיני, אור עקיבא
שני שוורץ-ימיני מתעוררת כל בוקר ב־5:00, ובלי קיצורי דרך, היא מרכיבה לשתי בנותיה תום ומאיה קופסה צבעונית, עם פתק אישי שמשתנה מדי יום. "יש לי שלושה ילדים. הגדול בן 15, עמית, והוא כבר בתיכון, אז אני כבר לא מכינה לו קופסאות אוכל. אבל יש לי תאומות זהות מדהימות שעולות לכיתה ו'. ובוא נגיד את האמת – בנות זה משהו אחר מבנים, אז אני משקיעה יותר. הן מתרגשות לפתוח את הקופסה, וזה בדיוק מה שאני רוצה – שיהיה להן רגע טוב באמצע היום".
לפני שנעבור לתפריט, מסקרן אותי מה עמית אוכל בבית הספר עכשיו כשהוא בלי קופסה?
"אני עדיין מכינה לו כריך, שמים בשקית נייר כזאת עם פרי או חטיף אנרגיה קטן. זו לא קופסה מושקעת, אבל חשוב לי לדאוג שיהיה לו משהו. בגיל הזה הם גם פחות בעניין – או שלא רוצים לאכול בכלל או מעדיפים לקנות בקפיטריה. ועדיין – אני תמיד שמה לו גם כסף בתיק וגם משהו מהבית".
בואי נדבר על התאומות: מה הן רואות כשהן פותחות את קופסת האוכל בבית הספר?
"חשוב לי מאוד לשלב דברים שנותנים להן אנרגיה. קודם כול, הן מתרגשות כל פעם מחדש לפתוח את הקופסה – כי אני תמיד שמה פתק קטן. זה משהו שחשוב לי מאוד: לאחל להן יום טוב, בתיאבון, או תזכורת כמה הן מוצלחות וטובות".
כל יום פתק חדש?
"כן. כל יום. לפעמים בכתב יד, לפעמים פתקים קנויים עם משפטים מוכנים, אבל תמיד יש. אם יש להן מבחן – אני כותבת להן 'בהצלחה במבחן' וכאלה".
ומה בתפריט?
"בקופסה תמיד יש הכול – פחמימה, חלבון, ירקות, פירות. לשמחתי הן אוכלות כמעט הכול. הן לא בררניות, אבל כמובן שאני לא שמה משהו שאני יודעת שהן לא אוהבות. אני תמיד מגוונת – אין תפריט קבוע. תמיד תהיה פחמימה – לחם, פיתה, טורטייה. אם זה יום ארוך עד 14:30, אני מוסיפה גם פסטה עם פרמז'ן. החלבון משתנה – גבינה, ביצה קשה, חביתה, פסטרמה, חומוס. ירקות ופירות תמיד. אני גם מקפידה על צבעוניות – אם יש תפוח ירוק אז אוסיף עגבנייה צהובה או פלפל כתום, כדי שלא יהיה מונוטוני. ביום שישי, למשל, זו קופסה של פינוק – אני עושה להן מיני פנקייקים בבוקר. לפעמים קורנפלקס עם חלב בקופסאות אישיות, ולצד זה בקבוק קטן של שוקו שאני ממלאה בעצמי, או מיץ תפוזים סחוט טרי. לפעמים גם קרפ, ופל בלגי – דברים מתוקים שגם משביעים".
יש דברים שלעולם לא תכניסי לקופסה?
"ברור. אני לא שמה נחשי גומי, סוכריות או ממתקים מהסוג הזה. גם כשאני שמה משהו מתוק, זה 'בריא' – כמו שוקו או פנקייקים, דברים שהם חלק מארוחה ולא סתם סוכר".
כמה חשוב לך המראה הוויזואלי של הקופסה?
"מאוד. אני פדנטית ברמות. חשוב לי שהאוכל לא ייגע אחד בשני. כל דבר ארוז כמו שצריך – למשל, הכריך בשקית ניילון, כדי שאם יישפך משהו – הוא לא יירטב. אני משתמשת בקופסאות עם תאים נפרדים – ירקות בתא אחד, פירות בתא אחר. אני גם שמה מדבקות, קושרת חוטים – זה חלק מההשקעה".
כמה זמן לוקח לך להכין את הקופסאות?
"אני קמה כל בוקר בחמש. תמיד מכינה טרי. הקופסאות מוכנות עד בערך שש ורבע כשאני מעירה אותן. לוקח לי בערך 40–45 דקות להכין הכול. אלה דברים שלא שוכחים. גם אני זוכרת את הקופסאות שאמא שלי הכינה לי, עוד לפני שהיו קופסאות מחולקות. היא עשתה לנו קופסאות מושקעות - זה נשאר איתי עד היום, ואני רוצה שגם הבנות שלי יזכרו את זה".
