בעולם של ניסיונות בלתי פוסקים לחדש, להמציא ולאתר את הגימיק שיעורר שיח ועניין, יש רק דבר אחד שמעורר באזז יותר מהכול, ובצדק: המחיר. בתוך המציאות המורכבת שבה אנחנו חיים, כשהנטו יורד, המחירים עולים, וחלק מהגימיקים דווקא נוגעים בצד השני של הסקאלה עם המצאות כמו "ההמבורגר הכי יקר בארץ" או ה"סופגנייה העטופה בזהב" - לא מפתיע שסצנת האוכל רחשה בשבוע שעבר. "שמעתם על המקום בתל אביב שמוכר שיפוד ב-19 שקלים? ארוחה מלאה ב-49?"
הביס של יהונתן: גוגיס גריל בר
(צילום: יהונתן כהן)
גוגיס גריל בר, מסעדת שיפודים שהקימו אנשי חיי הלילה שהחליטו לשבור את השוק ולהביא למרכז תל אביב בשורה תזונתית וכלכלית, היא יוזמה נדירה. לכן, אף על פי שהמקום עדיין בחיתוליו וטרם השלים את תקופת ההרצה, לא יכולנו להישאר אדישים ואצנו רצנו אל לב ההריסות שנותרו ברחוב אלנבי בתל אביב, כדי לבדוק הכצעקתה. האם בניגוד למה שאומרים לנו, אפשר באמת לייצר בית אוכל מוצלח במחירים סופר הגונים.
מחירים שכבר שכחנו
לא נעים להגיע לאלנבי בימים אלה. עבודות הרכבת הקלה הבלתי נגמרות הפכו את הרחוב הפופולרי אך המיושן לעיי חורבות. אם נסיק מהתוצאה הסופית של עבודות החידוש והרכבת הקלה באזורים אחרים של תל אביב, יש לאלנבי הרבה סיבות לאופטימיות בעתיד, אבל כרגע מדובר על יעד שקשה ולא נעים להגיע אליו. לנוכח נתוני הפתיחה, ההתחלה של גוגיס גריל בר די מרשימה. מקום מעוצב, רחב, נקי ונעים שמצליח בשנייה לנתק את מי שנכנס אליו מההמולה האיומה של הרחוב המרוסק.
ביקורות נוספות:
התפריט, שכתוב על לוח גדול מעל לקופה ולמקרר הבשרים, לא מותיר הרבה מקום להתלבטות. כל השיפודים (קבב, פרגית, לבבות, כבדי עוף, מרגז) ב-19 שקל, ושיפוד אנטריקוט ב-29 שקל. פיתה עם שיפוד תעלה 27 שקל. מחירים שפשוט לא קיימים היום. גם במקומות מרוחקים, גם במקומות פשוטים, תמצאו שיפודים במחיר של לפחות פי אחד וחצי עד שניים ממה שמוצע כאן.
המחשבה מיד נודדת להשוואה עם השיפודייה הכי זולה בארץ כבר שנים, "עזרא ובניו" באזור, שמוכרת שיפוד ב-12 שקל. "עזרא ובניו" היא באמת תופעת טבע ייחודית, אבל הדבר האחרון שאפשר לעשות הוא לקרוא למקום הזה מסעדה. הוא מוזנח ולא מזמין, למרות המחירים האדירים ומעוררי ההערצה. בגוגיס מבינים כבר בכניסה שאין שום פשרות או ניסיון לוותר על ערכים בחוויה לטובת המחיר הנמוך. אז נכון, אין מלצרים וההזמנה מתבצעת ישירות מהקופה, אבל פרט לכך החוויה היא מסעדתית לחלוטין. השולחנות נקיים, הכלים נאים, והמקרר בו מוצגים הבשרים נראה מזמין סך הכול.
במקום כזה, ניתן להרגיש כאוליגרך. במקום לחשב היכן אפשר לוותר ומה לא להזמין, כאן כל שנותר הוא להביט בתפריט, להעיף מבט לקופאי ולומר לו "תביא הכול, כולל שתייה"
עד כמה מזמין? עד כדי זה שבמקום כזה, ניתן להרגיש כאוליגרך. תחושה הפוכה לכל מה שהתרגלנו אליו במסעדות בשנים האחרונות. במקום לבחון את התפריט ולהיכנס למאבק בניסיון למקסם משאבים, היכן אפשר לוותר ומה לא להזמין, כאן כל שנותר הוא להביט בתפריט, להעיף מבט לקופאי ולומר לו "תביא הכול, כולל שתייה" - ולפתוח שולחן ששלושה או ארבעה אנשים ישבעו ממנו בסכום מגוחך של כ-160 שקלים. תסכימו שעוד לפני הביס, זו כבר דרמה.
הכשל היחיד - שיפוד הלבבות
ראשונים נוחתים על השולחן הסלטים. 11 צלוחיות מגוונות ויפות, אך לא אחידות בטעמן ולא בסגנון, שכן בשולחנות אחרים הופיעו סלטים שאנחנו לא קיבלנו ולהיפך. עוד לפני שטעמנו, נראה שיש להקפיד על אחידות יחסית בנושא הזה. החומוס היה מצוין, גם הטחינה לימונית ומוצלחת, ירקות על האש טובים, חמוצים כמו שצריך. היתר היו פחות מוצלחים. חצילים במיונז שהרגיש קצת תעשייתי ומשומר, חצילים ברוטב עגבניות שהיה מתובל מדי, ותקלה אחת עם סלט הכרוב שבטעות הוגש כשאינו מתובל. מן ההגינות יהיה לתזכר שוב שמדובר בתקופת הרצה של המקום, ועל כן חוסר אחידות או טעויות קטנות מהסוג הזה הופכות למתקבלות על הדעת. בחינה הגונה של כל מקום, לתפיסתי, אמורה להגיע אחרי כמה שבועות או חודשים של פעילות, כשהמערכת כבר משומנת, יציבה ומתקתקת.
בינתיים הגיעה צלחת צ'יפס גדולה ונדיבה. צ'יפס תעשייתי דקיק, מקדונלד'ס סטייל, שטוגן כמו שצריך. צ'יפס שנחתך במקום אמור להיות סטנדרט בשיפודייה שמכבדת את עצמה, אבל אם כבר צ'יפס קפוא, אז ככה.
מיד אחר כך הגיעו השיפודים. צלחת גדולה ועליה קבב, פרגית, לבבות, אנטריקוט ושתי נקניקיות מרגז. כך, תוך דקות נפתח שולחן מכובד בישראל. הבשר, למרבה ההפתעה היה ראוי מאוד בסך הכול. מרגזים חריפים וצלויים כהלכה, קבב מוצלח, אנטריקוט שהיה לעיס מדי ופרגית שהייתה צריכה עוד דקה של צלייה. לא נורא. הכשל היחיד הגיע עם שיפוד הלבבות, שלא משנה הסכום שנגבה עליו, חייב לעבוד ניקוי יסודי. לבבות עם שאריות דם ושומן, לא ראויים להגשה. פרט לכך, החוויה בכללותה הייתה מספקת מאוד.
בראיונות שהעניקו לתקשורת עם הפתיחה, אמרו הבעלים של גוגיס שהם רוצים לזעזע את השוק, ולייצר חוויה במחיר נורמליים לגמרי. אחרי ארוחה הגונה במקום, אפשר לומר שהם לגמרי עומדים ביעד שהציבו. בגוגיס אפשר לאכול ארוחה מכובדת במחיר שלא מוכר כיום כמעט בשומקום. אם זה בפתיחת שולחן, או סתם במנה אישית או פיתה. נכון, היינו עדינים וסלחניים על כמה דברים שלא אמורים לקרות במסעדה מנוסה ומתפקדת, אבל הקרבה הגדולה לפתיחה והעובדה שהמקום עדיין בהרצה, מחייבת אותנו לנהוג במידת הרחמים, מתוך אמונה כנה שמקום עם כזו כוונת שליחות ורצון טוב להתפרנס ועם זאת לא לפשוט את הלקוח מכספו, ידע בהקדם לרשום תיקונים קלים ושיפור מיידי. מנקודת המבט שלי, נראה שיש מקום רב לאופטימיות בנושא. בקיצור תהיו גוגיסים. הלוואי ונראה עוד יוזמות כאלו.
