למעלה, מעל העיר נוף הגליל, איפה שהעליות סוף סוף נגמרות, מסתתר מרכז קניות פתוח – כזה של פעם. פעם היו קוראים לזה פסז’, וככה בדיוק בנו את מרכז רסקו: מקום מעבר, לא יעד. חנויות שמתחבאות פנימה, בחלל המרכזי, ובחוץ? עוד מרכז מסחרי אפרורי לכאורה. רק שכאן, בכל אחד מהפתחים הדלים שבין החנויות, מתגלה נוף עוצר נשימה לכל כיוון בארץ. אני מודה, עצרתי כמה דקות רק כדי לבהות. חניה יש בשפע, מרחק כמה צעדים – ואתה כבר בפנים. במקרה שלי, הדרך הובילה לאוכל.
כשטיילתי בין החנויות, מצאתי את מסעדת טומסיס. קשה לפספס את מיכאל טומסיס עצמו – דמות מהפנטת, קצת קולנית, תמיד עם כובע קבוע ומשקפי שמש שאף פעם לא יורדים מהפנים. כמובן שגם הפעם דיברתי יותר מדי, והוא הצטרף מיד לשיחה. זה היה עוד לפני שהזמנתי מנה – ואף אחד בסביבה לא נראה מוטרד. מיכאל הוא איש שיחה אמיתי, עם אופטימיות נדירה בימינו. אחרי דקות ארוכות של פטפוטים, סוף סוף הזמנתי לעצמי פלאפל. בדרך קיבלתי גם טעימה משווארמה שמיכאל מפתח – כי מתברר שאני בוחן מושלם, כל עוד אני לא רזה מדי. טעמתי: טעים, אבל חסר קצת מלח. לא משהו שתגיד למסעדן בפרצוף.
טומסיס, כמו שהוא מוכר בעיר, התחיל להכין לי פלאפל באומנות: לקח את קערת הפלאפל והתחיל לכדרר כדורים קטנים אל תוך השמן הלוהט – אחד אחד. אצל טומסיס אין סירים ענקיים שמחכים – כל מנה נולדת במקום. תוך כדי חזרנו לשיחה. שאלתי אותו: למה לקרוא לזה מסעדה, אם פלאפל הוא מנת הדגל? הוא חייך ואמר: "תסתכל פנימה, יש שולחנות, אני מגיש עוד דברים". לא התעקשתי. זה המקום שלו. אני הגעתי בשביל פלאפל בזול, לא בשביל ויכוחים פילוסופיים. אמנם כתוב מסעדה על השלט, אבל בפועל – כולם אוכלים פלאפל. גם לפניי וגם אחריי.
עוד אוכל רחוב:
לפניי חיכה בר סלטים. טומסיס נתן לי קערה קטנה, והתחלתי למלא. כל מה שמתחשק, חופשי. את הלפת המוחמצת ראיתי מאחורי הזכוכית, אז ביקשתי וקיבלתי – יחד עם פלפל חריף מטוגן שלם. אחר כך קיבלתי את הפיתה המיוחלת – עמוסה בכדורי פלאפל קטנים ופריכים, בתוספת חצילים מטוגנים שכבר חיכו שם בפנים.
אחרי צילום מסורתי ליד המונית, חזרתי לשבת ליד המסעדה, עם קערת הסלטים הקטנה שלי — לימון כבוש חמוץ עד עיקום פנים, זיתים שחייבים לקחת בכל הזדמנות. הרכבתי לעצמי ביסים מושלמים, כל נגיסה עם עוד מרכיב, ועוד נגיסה, ועוד. אז אם הגעתם לנוף הגליל ויש לכם חשק לפלאפל – אל תפספסו את טומסיס במרכז רסקו. פלאפל קטן, טעים ושווה כל ביס.
