השף ג'רמן מרטיטגי זכה להתחבר למציאות הישראלית תוך כמה שעות מרגע הנחיתה, כשאזעקה קטעה את ארוחת הערב שלו. "בערב הראשון לקחו אותי למסעדת סנטי בתל אביב של השף גיא אריש, ובעיצומה של הארוחה, המארח שלי – היזם יאיר בקייר – הודיע שהוא קיבל התרעה על שיגור טיל מתימן", משחזר מרטיטגי. "אמרו לי שאנחנו צריכים להיכנס למקלט, ובמקרה של סנטי, מדובר היה במטבח", הוא אומר ומחייך. "מצאתי את עצמי מוקף באוכל וביינות, אז אמרתי: 'אם כך, אני בסדר, אין בעיה'. האמת, לא ממש שמעתי את האזעקה".
מרטיטגי הוא אחד השפים המפורסמים והמעוטרים של ארגנטינה וגם שופט בגרסה הארגנטינאית של תוכנית הטלוויזיה הפופולרית "מאסטר שף". הוא זכה להאכיל סלבריטאים רבים, ממיק ג׳אגר ועד הבמאי ג׳ורג׳ לוקאס, יוצר סאגת "מלחמת הכוכבים".
לישראל הוא הגיע לכבוד פרויקט קולינרי מסקרן, שמתחיל השבוע ויתקיים שלושה שבועות, ביוזמת אמריקן אקספרס ישראל – במלון SOHO HOUSE ביפו, בשיתוף המותג גרייגוס. מרטיטגי יכין בערבים ארוחה בשני סבבים במחיר של 399 שקלים לסועד. בארוחות האלה הוא ינסה לשחזר את הקסם והאיכות של TEGUI (טגי) – מסעדת היוקרה שהייתה לו בבירת ארגנטינה, נכללה ברשימת 50 המסעדות הטובות בעולם ונסגרה בעקבות הקורונה. כדי לשחזר את חוויית המסעדה עבור הקהל הישראלי, מרטיטגי הביא עמו שני אנשי צוות וכן חומרי גלם וציוד.
אנרגיה ישראלית
מרטיטגי מספר שחש תחושה מיוחדת כשנחת בישראל. "אני לא אדם שנוהג לבכות, אבל כשהרגליים שלי רק נגעו באדמה ועמדתי בתור לדרכונים, כמעט התחלתי לבכות. למה? אני לא יודע. פשוט, האנרגיה של המקום הזה כל כך עזה. אני מרגיש שיש כאן אנרגיה טובה מאוד, חוץ מכל הדברים האחרים שקורים עכשיו. פשוט רציתי לבכות, לא בגלל רגשות דתיים – אלא בגלל איזושהי אנרגיה שהרגשתי".
כמה אנשים הזהירו אותך ואמרו שהשתגעת ושזה טירוף לטוס לישראל בזמן מלחמה?
"אחדים. האנשים הקרובים אליי ביותר היו מודאגים. אמרתי למשפחה שלי שיותר מסוכן ללכת בבואנוס איירס בלילה מאשר להיות בתל אביב. קרוב לוודאי שיש יותר סיכוי שישדדו אותי אם אלך ברחוב בבואנוס איירס, מאשר שטיל יתפוס אותי בישראל. בצעירותי למדתי באוניברסיטה יחסים בינלאומיים ועדיין התחביב שלי הוא לקרוא על יחסים בינלאומיים, אז אני בקיא במצב במזרח התיכון והייתי בטוח ששום דבר רע לא יקרה לי בביקור בישראל".
"בעבר, כבר ניסיתי להביא לארץ את ג׳רמן", מגלה בקייר, הבעלים של המיזם הקולינרי ROUND TABLES. "קיבלתי עליו המלצה משף מקסיקני שהתארח בישראל. ג׳רמן מיד שיתף פעולה והסתקרן לבוא. תמיד הייתה לו חיבה לארץ ולעם היהודי – יש לו הרבה חברים בקהילה היהודית. מהר מאוד נהייתה כימיה בינינו, ובשנת 2020 הוא היה אמור להגיע לישראל, אבל אז פרצה הקורונה והפרויקט בוטל. ב-2023 הוא שוב עמד להגיע, אבל בעקבות ה-7 באוקטובר נאלצנו לבטל את ראונד טייבלס. ייאמר לזכותו שהוא שמר איתי על קשר כל השנים, וכשפרצה המלחמה הוא דאג להתקשר ולשאול לשלומי, ואמר שבכל עת ובכל מצב שאני ארצה – הוא יצטרף לכל פרויקט שלי. ליבו היה איתי ואיתנו".
התפריט של סדרת הארוחות שיתקין מרטיטגי יורכב משש מנות, כולל מנה צמחונית (למשל גבינת ריקוטה חמה ועשבים, סלט מלפפונים), דגים (טרטר טונה) ובשר, קינוחים וקוקטייל. המנה הבשרית תהיה שקדי עגל.
"ג׳רמן בחר במקרה הזה בחומר הגלם היקר ביותר", מעיד בקייר, "כמו בישראל – גם בארגנטינה, שקדי עגל זה הדליקטסן שלהם. זו הולכת להיות מנה מאוד מיוחדת. לצמחונים הוא מציע סטייק מפטריית רעמת האריה. ג׳רמן הוא איש שמתעסק לא מעט בטכניקה, באסתטיקה, בניקיון. אנחנו עושים שיתוף עם M2R של רותי ברודו ואחרי מספר ניסויים עם ג’רמן הצלחנו במאפייה שלהם לאפות לחם קרמונה, לפי המתכון שלו. אנחנו משתפים פעולה גם עם 'עלה הביתה'. ג׳רמן ביקר בשדות ובחר תוצרת לארוחות שלו".
מרטיטגי מעיד שהוא יצר את התפריט גם בעקבות הביקור שלו בשדות ובשווקים שלנו. "את סלט העגבניות המפורסם שלי, הפכתי לסלט מלפפונים, כולל שימוש בפרחי מלפפון. גם את מנת הגבינה שיניתי בעקבות המפגש עם התוצרת המקומית".
מחליפת הדיפלומט - למדי השף
מרטיטגי יחגוג במהלך שהותו בישראל את יום הולדתו ה-59. הוא נראה צעיר מגילו, גם הודות לאימוני הכושר. "אני הולך למכון כל יום ונפרדתי מהמתוקים. פעם הייתי מכור למתוקים, הייתי יכול לאכול אותם כל היום, אבל זה לא טוב בגילי, אז הפסקתי. בכלל אני משתדל לצום עד הצהריים. אני מנסה לא לאכול במשך 12 שעות".
הוא נולד בעיר בדרום ארגנטינה, שמהווה יעד פופולרי לחופשות קיץ, למשפחה ממוצא באסקי. אביו היה עובד בנק ואמו עקרת בית. "אבות אבותיי היגרו מספרד לארגנטינה אחרי מלחמת האזרחים. המשפחה של אבא שרדה את הפצצת העיירה הבסקית גרניקה, בזמן מלחמת האזרחים. האירוע הטרגי כמובן השפיע עליהם ועיצב אותם, אבל סבא וסבתא שלי לא הירבו לדבר על כך. מאחר שגדלתי לחופי האוקיינוס האטלנטי, במטבח שלנו שלטו הדגים, למשל סול וקורבינה (דג לבן המכונה מוסר ים). כל בוקר מוכרת דגים עברה ברחוב עם דגים טריים וסבתא הייתה בוחרת דגים. שתי הסבתות שלי היו בשלניות מעולות וביליתי הרבה זמן איתן. סבא מצד אמא היה אשף האסאדו, והייתי צמוד אליו כשהוא עשה ברביקיו והכין את הבשרים. כבר כילד הכנתי למשפחה כמה מנות ואני זוכר שהייתי אחראי לכמה אסונות. בימי הולדת הגשתי קינוחים, כולל הכי קשה – מגדל פחזניות".
יש לך זיכרונות מתקופת הדיקטטורה הצבאית?
"אני זוכר את המשטר הצבאי וגם מתקפות טרור שראינו בטלוויזיה. אני לא אשכח את היום שבו חואן פרון מת, והוציאו אותנו לחופשה מבית הספר בגלל שהכריזו על שבועיים של אבל לאומי. הייתי בן 18 כשכונן משטר דמוקרטי והצבענו בפעם הראשונה".
בצעירותו מרטיטגי רצה בכלל להיות דיפלומט, אז הוא עקר לבואנוס איירס והחל ללמוד יחסים בינלאומיים. "אני לא בא ממשפחה עשירה, אז בשביל לממן את הלימודים באוניברסיטה פרטית ויוקרתית, המשפחה שלי הייתה צריכה להקריב לא מעט. אני אמנם עבדתי, אבל הם היו צריכים לעזור לי. במקביל למדתי שיעורי בישול אצל מי שהתגלתה כבשלנית הכי טובה בארגנטינה".
משפחתו של מרטיטגי לא התלהבה כשהוא ויתר על קריירת הדיפלומטיה ובחר להיות שף. "באותה תקופה, סוף שנות ה-80, טבחות לא הייתה מקצוע יוקרתי ומתגמל. הוריי ממש זעמו עליי. מבחינתי זאת הייתה הבחירה הנכונה. עברתי ללוס אנג'לס וזכיתי לעבוד עם כמה גאונים, כמו וולפגנג פאק וננסי סילברטון. באותה תקופה קליפורניה הייתה מדהימה מבחינה קולינרית – הרבה פיוז'ן. זה היה להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון. מצאתי את עצמי עובד בבתים של מיליונרים וכוכבים, כמו נעמי קמפבל. הייתי אז אחרון העובדים בשרשרת, וזה הדהים אותי לראות את הבתים המפוארים שלהם ואת מטבחי הענק, שהיו מצוידים בחמישה מקררים".
עם כל הכבוד לסטאריות ולמיליונים, כעבור שלוש שנים מרטיטגי שב למולדתו וויתר על החלום האמריקני. "התגעגעתי למשפחתי וקיבלתי עבודה במסעדה קטנה בפטגוניה. בשנת 2000 פתחתי את המסעדה הראשונה שלי ברובע פלרמו בבואנוס איירס. זאת הייתה מסעדה בסגנון נורדי-סקנדינבי. אחרי נפילת המשטרים הקומוניסטיים, הגיעו לארגנטינה הרבה פליטים מרוסיה ומארצות אחרות במזרח אירופה, אז היה ביקוש לאוכל אירופי".
בעקבות ההצלחה מרטיטגי חנך מסעדות נוספות, כולל אחת במדריד, והיהלום בכתר הייתה טגי – תחנה חובה בבירה הארגנטינאית. “אני לא זוכר מה מיק ג’אגר אכל אצלנו, אבל ג'ורג' לוקאס אהב את הטורטליני שלי. הסגנון שלי עונתי, אותנטי, לא פורמלי, עושה מה שאני רוצה. אני אוהב להסתובב ברחבי ארגנטינה וללקט מתכונים וחומרי גלם. הוצאתי גם ספר ותוכנית טלוויזיה על המסעות שלי. בגלל הקורונה נאלצתי לסגור את טגי, רגע לפני שקיבלה כוכב מישלן”.
מרטיטגי לא נשאר מובטל הרבה זמן, וקיבל הצעה להיות שופט ב"מאסטר שף". "במשך השנים מפיקי התוכנית התקשרו אליי הרבה פעמים, אבל תמיד סירבתי בגלל שאני ביישן. ואז פרצה הקורונה, והייתי צריך לשלם משכורות לצוות המסעדה. בארגנטינה היה הסגר הכי ארוך בעולם – 10 חודשים, ותהיתי איך אשלם את המשכורות. ואז כשקיבלתי שוב הצעה לשפוט ב'מאסטר שף', אמרתי לעצמי: הנה הדרך לשלם את המשכורות. כולם ישבו אז בבית וצפו בתוכנית. האוכל היה משהו שחיבר את כל המשפחות".
אחרי חמש עונות, מה יש לך לומר על החוויה?
"זאת חוויה מדהימה. באחת העונות היו מתמודדים מפורסמים, והייתה עונה של ילדים. זאת חוויה ששינתה לגמרי את חיי — בצורה נוראית", הוא צוחק. "הפכתי למאוד-מאוד מפורסם בכל בית. בהתחלה לא הייתי מודע עד כמה מפורסם נהייתי — בגלל הסגר, נסעתי מהבית לאולפן ובחזרה. אבל כשנגמר הסגר ויצאתי החוצה, לא יכולתי ללכת ברחוב. זה היה פרסום מאפס למאה. כמו בישראל, גם בארגנטינה, אנשים אוהבים לגעת, וכולם ניגשו אליי, חיבקו ונישקו אותי ואמרו: 'אנחנו אוהבים אותך'. אנשים הודו לי שהיינו נחמה בתקופה הכי גרועה בחייהם".
איך אדם ביישן כמוך מתמודד עם התהילה ומחיר הפרסום?
"מאחר ואני אדם מאוד פרטי, זה היה באמת הלם בהתחלה. כולם רוצים לדעת הכול עליי – עם מי אני ישן, מה אני אוכל. אני מקפיד לא מדבר על חיי הפרטיים. הפרסום כמובן שינה את חיי ואני הולך פחות למקומות ציבוריים, אפילו לא לסופרמרקטים, בגלל שכולם מציצים בעגלה שלי ובודקים מה אני קונה. אני גר מחוץ לבואנוס איירס, מאוד קרוב לנהר והילדים שלי – תאומים בנים, בני שש, יכולים לשחות ולשחק שם ולעשות ספורט ימי".
בוגד במולדת
בחודש אוקטובר הקרוב, מרטיטגי יפתח מחדש את טגי. ובינתיים, הוא מנהיג את "מרטי" – מסעדה צמחונית, אותה השיק לפני שלוש שנים.
מי פותח מסעדה צמחונית בבירה של המדינה שהכי מזוהה עם בשר?
"כן, בארגנטינה אני נחשב לבוגד...", הוא אומר ומשגר את חיוכו הביישן והכובש. "פתחתי מסעדה צמחונית גם בגלל משבר האקלים, וההשפעה שלו על חומרי הגלם וגידול בעלי החיים. אני בעצמי הפכתי לצמחוני. למרות שמדי פעם, בנסיעות שלי, אני אוכל בשר. בישראל אכלתי אפילו הרבה בשר. אני לא פונדמנטליסטי".
למה הפכת לצמחוני?
"בגלל שהפכתי לאבא – הבנים שלי ואני החלטנו להיות צמחונים. הם לא אוכלים בכלל בשר ומתלהבים מירקות כמו כרובית. בבית גם אני לא נוגע בבשר. אני מרבה לעשות מאכלים מירקות, מתפוחי אדמה מתוקים ומתירס ועד כל מיני קטניות, כמו עדשים, סויה ושעועית. אני אפילו מכין פלאפל מאוד טעים".
אם מזכירים פלאפל, מה ידעת על אוכל ישראלי?
"בגלל שיש לי הרבה חברים יהודים, למדתי להכיר גם ורניקס וגם עלי גפן ממולאים. וכמובן שאני מכיר חומוס. אני גם אוהב את האוכל של השף יותם אוטולנגי, ובביקור האחרון שלי בלונדון הייתי באחת המסעדות שלו. מה שהספקתי ללמוד בימים שאני בישראל, זה שהטעמים כאן מאוד חזקים ושיש להם אופי. אהבתי את האוכל ועבודת הצוות בסנטי ומאוד התרשמתי. זאת מסעדה משובחת. מאוד נהניתי גם בנאיפה בנווה צדק, והשפית נאיפה מולא לימדה אותי על אוכל דרוזי. אכלתי בין היתר קובנייה שהזכירה לי סטייק טרטר ועוגת סולת".
בינתיים, העברית של מרטיטגי כוללת רק שתי מילים: שלום וסבבה. "אני עוד לא יודע לקלל, ואתה יכול ללמד אותי כמה קללות", הוא צוחק. "אגב, לא מעט אנשים כאן מדברים בספרדית בזכות הטלנובלות".
ועד שאלמד אותך קללות, חשוב שתלמד דבר ראשון את המילה "טעים". אני בטוח שתשמע אותה הרבה, אחרי שהאנשים יטעמו את המאכלים הנהדרים שלך.
"בהחלט חשוב לי לשמוע את האמת".
