ביום שבו מרקורי החל את נסיגתו יצאתי למסע קולינרי במרכז בת-ים. ליתר ביטחון, כדי להתמגן מפני ההשלכות המשבשות של נסיגתו, התייצבתי בקפה רם, חנות התבלינים הכי ותיקה בעיר, כדי שהאחים החייכנים יוסי ויואל כעטבי יעשו לי טקס טיהור, באמצעות שריפת מרווה.
מתברר שלצד התבלינים, הקפה המשובח ושאר מציאות המועילות לבריאות, האחים יואל ויוסי (המכונה "רבי יוסי" ומככב בטיקטוק) מצטיינים בקמעות ובמסירי כישופים. "אני מציע למשל אבנים לאנרגיות", חושף יוסי. "ואתה חייב גם מסקוטה - חומר מיסטי קבלי. בחיים לא ראית דבר כזה. זה לשפע ולפרנסה", הוא מכריז ומפזר לי ממנו לתוך הכיסים. אז לא מפתיע, שמרחבי הארץ נוהרים לחנות הקטנה והמטריפה.
האחים כעטבי היו לפני רבע מאה פעילים בחיי הלילה, בהמשך חזרו בתשובה ומצאו את עצמם בחנות הכשרה (רוטשילד 35), שהקים סבא גדליה ב-1958. "רבי יוסי הוא כמו רופא", אומרת הדס שמואלי, שמדריכה את הסיור שלנו בעיר, שתחגוג בשנה הבאה יום הולדת מאה. "אתה בא ואומר לו: 'כואב לי הראש', 'כואבת לי הבטן' והוא אומר לך: 'תמרח את המשחה הזאת', 'תבשל כך וכך'. הוא שולף כל מיני קסמים".
ואז יואל מצטרף לשיחה. "יש לי משהו חדש לכוח גברא - 'אלפא פלוס', שאנחנו ייצרנו. עשוי משלושה פרחים, שאת אחד מהם לקח לנו שלוש שנים להביא לארץ". ויוסי מוסיף על המוצר החדש: "אם תיקח את התערובת המיוחדת שלנו, אתה תהיה כמו אריה. זה לא כמו ויאגרה שאחרי עשר דקות אתה נהיה כמו עמוד חשמל ואחר כך סובל מכאבי ראש, מחרדות ומדפיקות לב. התערובת שלנו לא כימית, אלא טבעית".
קפה רם היא אחת התחנות במסלול המרתק של שמואלי, שרובו מתנהל ברובע צפון הוותיק והאותנטי. "כשאנשים שמעו שאני עושה סיורים בבת-ים, הם תהו מה אפשר לראות בה. אבל עכשיו מגלים אותה, גם בזכות הרכבת הקלה. בחלק מהרובעים העיר נשארה כמו שהייתה. חנויות ומסעדות של פעם. זוהי עיר רב-תרבותית עם אנשים אמיתיים, מסעדות פועלים ומאפיות שמכינים את אותם מתכונים כבר 50 שנה ולא רודפות אחרי טרנדים. זה מגניב אותי שעשר דקות מתל-אביב אתה בעולם אחר, שלא דומה לערים מסביב שמאוד התברגנו".
בת-ים קלטה מאז שנות ה-50 עולים מיותר מ-60 מדינות, והקולינריה שלה עוצבה בהתאם. וכך אפשר להיתקל במסעדה מרוקאית לצד רוסית, מקדש סושי לצד מזללה גיאורגית ושאוורמיה טורקית. מאחר שהעיר משתנה כל הזמן כדאי למהר לפקוד את המרכז שלה, רגע לפני שמנהרת הזמן הזאת תיעלם.
בשריקה: חמוצים מעניינים
במהלך גל העלייה הגדול מברית-המועצות בראשית שנות ה-90, חלק נכבד מהעולים הגיע לבת-ים, "בגלל שהיא קרובה לתל-אביב ויש בה ים. כיום הם מהווים 35 אחוז מהאוכלוסייה", מספרת שמואלי. "בבת-ים אפשר למצוא מיליון מעדניות רוסיות שבכולן יש אותם מוצרים, מדפים ואגפים: החלק של הסלטים והדגים המשומרים, החלק של הגבינות והנקניקים ומעליהם מדף של אלכוהול. בכולן תמצא ממתקים מיוחדים ומטריפים וגלידות".
המעדנייה המועדפת על שמואלי היא בשריקה, בהובלת אוקסנה מנביץ', המייבאת מוצרים מרוסיה, אוקראינה ופולין לצד פריטים מהמזרח הרחוק. מנביץ' מוכרת גם מאכלים מעולים תוצרת בית: חמוצים מעניינים, כולל אבטיחים ותפוחי עץ כבושים, סלטי פטריות ואצות ים וגם סלט חצילים. באחת החנויות הסמוכות מפעילה מנביץ' עסק של אוכל מוכן ביתי, ובו הצטיידתי בקציצות עוף חלומיות שחוסלו בדרך הביתה.
בשריקה, בלפור 37
יורש: הממלכה של אולגה
למסעדה יורש, הקרויה על שם המשקה פותח הארוחות המשלב וודקה ובירה, צריך סבלנות. אבל היא משתלמת. זהו מפעל של אישה אחת: אולגה לרנר, שעלתה בשנות ה-90 מאוקראינה ופתחה את המסעדה-בר שלה לפני 15 שנה: "אולגה היא השפית, המלצרית, המארחת, שוטפת הכלים והמנהלת", מהללת שמואלי ומוסיפה, "אולגה עובדת מצאת החמה ועד צאת הנשמה. אישה עם לב ונשמה". ולרנר מוסיפה: "אנשים שבאים לאכול אצלי יודעים שצריך לחכות לאוכל שאני מכינה, אחרי שמזמינים. כשמתקשרים להזמין שולחן, אני מסבירה בטלפון, שצריך וכדאי לחכות. אפשר להזמין גם מנות מראש ואז אני מתארגנת בהתאם".
ואכן כדאי לחכות. "מה סוד האוכל שלי? הידיים שלי. בורשט כמו שלי לא תאכל בשום מקום - אני מכינה אותו עם בשר, תפוח אדמה, כרוב וגזר. כמו שאמא לימדה אותי. אני לא שמה הרבה סלק, בגלל שאני לא אוהבת".
יורש מצטיינת במרקים: סוליאנקה - מרק רוסי חמצמץ נפלא, בו משתכשכים בשרים ונקניקים. ואילו אוקרושקה הוא מרק כפרי על בסיס קוואס (משקה מוגז מיוצר מתסיסה של חיטה ושעורה) או קפיר (משקה חלב). "האוקרושקה שלנו לא תשאיר אתכם אדישים", מבטיח התפריט. בקיץ מגישים כאן סביקולניק - מרק סלק קר ומרק תותים.
עוד בתפריט: סלטים כמו שובה ואוליביה, דג מלוח, בלינצ'ס, בליני, כופתאות עם דובדבנים, ורניקס, לביבות גדולות עליהן מגישים בשרים וכן נקניק אוקראיני עגול וחם.
יורש, בלפור 9
טאבון מספר 1: גן עדן של פחמימות
יש לי דוקטורט באוכל בוכרי בפרט ובמטעמי הקווקז בכלל, אבל כשנגסתי בסמסה - מאפה בשר של טאבון מספר 1, קריאות העונג שלי נשמעו בכל העיר. החיבור בין בצק העלים הפריך והבשר המתובלן העיף אותי. "זו הסמסה הכי טוב ומדהים שאכלתי", פסקתי. הטעם בהחלט מצדיק את שם המקום. אכן טאבון מספר 1. "לפעמים אני אופה גם סמסה דלעת", מגלה קלאודיה ארדנקו, שהקימה את גן העדן הזה לפני שלוש שנים, עם בעלה בחובדין. גם הצ'ודו של הזוג המקסים והמוכשר, הסעיר אותי. "זהו מאפה מהרי קווקז עם הרבה ירק - מנגולד, תרד, שמיר, פטרוזיליה ובצל ירוק. לפעמים אני מוסיפה נענע", מיידעת קלאודיה.
קלאודיה עלתה לארץ כנערה לפני 30 שנה, בעוד בעלה בחובדין עלה מטג'יקיסטן. אחרי שניהלו חנות ירקות הם פתחו את טאבון מספר 1, "בחובדין עושה את הבצקים, ואני את כל השאר. גם את רוב העוגות אני אופה". המקום קרוי על שם הטאבון היפה והגדול, המקושט בפסיפס, שניצב במרכז, ובו בחובדין אופה לחמים בוכריים וגיאורגיים.
באגף המתוקים, תמצאו קינוחים נהדרים, שאוהבים לעשות שימוש באגוזים ואת השמות של חלקם (ובהם "תל נמלים") טרם הכרתי. המאפים המלוחים זולים במיוחד וקיימים גם קפואים לרכישה - חינקלי, בלינצ'ס עם בשר, פלמיני, מנטי וחצ'פורי. על המדפים מחכות עוד מציאות שוות המיובאות מגיאורגיה: משקאות, רטבים, ריבות וקומפוט.
טאבון מספר 1, בלפור 41
סמסה בוטיק: מאפים בוכריים מעולים
במשך 15 שנה שירת יצחק חיאייב במשטרה. לפני שנה וקצת הוא פשט את המדים, החזיר את התג והאקדח והשיק את "סמסה בוטיק" הכשרה. "עזבתי את המשטרה בגלל שקשה לפרנס משפחה עם משכורת של שוטר", הוא מסביר. "אני גם מתחבר לתחום האוכל - יש לי ממש תאווה לבישול". חיאייב ששירת ברמת-גן וגר בחולון, בחר לפתוח את "סמסה בוטיק", דווקא ברחוב מרכזי בבת-ים, "בגלל שהוא קרוב לים, ויש פה תנועה".
כרגע סמסה בוטיק מתפקדת כמאפייה ומתמחה בסוגים שונים וטעימים של סמסה - כבש, בקר, פרגית, ובמאפים נוספים: לחם בוכרי, בילישי - סופגניות במילוי בשר וצ'יבורקי - כיסון בצק מטוגן. "אחרי פסח, אגיש גם מאכלים כמו אושפלו, בחש (אורז ירוק עם בשר טחון) ומרק כבש, ותהיה פינת ישיבה", מבטיח חיאייב. בינתיים ניתן לרכוש שלל מוצרים ואפילו דגים מלוחים. המחירים ממש מגוחכים (18-11 שקל).
סמסה בוטיק, רוטשילד 18
התימני הנדיב: מרקים משובחים וחילבה
כשפוסעים בפסאז' מוזנח וחשוך ברחוב רוטשילד, פתאום תמונה גדולה של קשיש תימני בשם רבי יעיש קהלני ז"ל מאירה את החשיכה ומקדמת את המסעדה הכשרה "התימני הנדיב". "סבי שהיה איש נדיב, דאג בתימן לפרנסתם של יהודים ומוסלמים כאחד, עלה לארץ ב-1948 וכל ימיו הוקדשו לעיסוק בתורה, קדושתה וגמילות חסדים", מספר נתנאל לוי, שפתח את המקום לפני כשלוש שנים.
"מסבא למדתי להיות צדיק ואיש טוב. וכשחזרתי לארץ אחרי שהות ממושכת ביפן ובסין, מימשתי חלום להנציח את סבא באמצעות מסעדה. כשהעוברים ושבים רואים שלמסעדה קוראים התימני הנדיב, הם פורצים בצחוק, בגלל הסטיגמה של התימנים. לי זה לא אכפת - כמו שמדונה אמרה: 'לא משנה מה שיגידו עליי, העיקר שיגידו'".
העיצוב - ציורים המתארים את הווי העדה ופריטים – כולל כלי בישול מבית סבתא – והלבביות של נתנאל, (בתפריט כתוב ש"הסימפטיה והאהבה על חשבון הבית"), פותחים את התיאבון. וצריך תיאבון לבצקים ולתבשילים (גולש, קציצות, קבב, צלי כתף, קוסקוס, ריאות, עוף) הטובים. "כבר לא רואים מאכלים אותנטיים כאלה בכל מקום", סבור נתנאל. "הטעמים פה הם תימניים אורגינל, כמו שאמי רינה לימדה אותי".
לתימני הנדיב מגיעים בגלל המרקים המשביעים: בשר, עוף, זנב, ראש, רגל, ריאות, כבש, שעועית. "נתנאל הוא מהיחידים שמכין מרקים מחלקי פנים כל כך מגוונים. למשל מרק מוח", טוענת שמואלי.
ואחרי המרקים צריך להתלבט בין הפחמימות: ג'חנון, מלאווח, סלוף, לחוח וקובנה. המנות נדיבות (מוגשות עם חילבה, סחוג, ירקות ולחם) והמחירים הוגנים (הטווח נע בין 25 ל-70 שקל).
לכבוד הקיץ, נתנאל יוסיף מנות קלילות יותר. "אקרא להן מנות ניגובים: חומוס עם ריאות או בשר ראש. שקשוקה עם נקניקיות מרגז. רוב הלקוחות אוהבים מרקים גם בשרב, אבל יש כאלה שמעדיפים משהו פחות כבד".
ואחרי הארוחה שווה לרכוש בצקים מוכנים וקפואים להכנה ביתית וסלטים נהדרים תוצרת בית. לוי חולם להפוך את הפאסז' המוזנח למרכז בילוי שוקק, והוא מחכה שהעירייה תרים את הכפפה.
התימני הנדיב, בר שאול 5 (הכניסה מרוטשילד 27)
טמפופו: סושי יצירתי ועיצוב מוטרף
כשנכנסים למסעדת טמפופו הקרויה על שם הסרט היפני על מזללת אטריות, אפשר לדמיין שלרגע הגעתם לארץ השמש העולה.
ראשית בגלל העיצוב הצבעוני והמוטרף, לו אחראית אסנת איתו, שמנהיגה את המסעדה יחד עם בעלה סאקאה, כבר 17 שנה. "אני אוהבת להדביק ולתלות צעצועים ופיצ'פקעס על הקירות", מספרת אסנת. "בכל פעם שאנחנו נוסעים ליפן, אני קונה דברים לאוסף. חבל רק שלקוחות תולשים וגונבים פריטים שהדבקתי בשירותים".
הכול התחיל כשאסנת נסעה לראשונה ליפן. "וכבר בחודש הראשון, הכרתי את סאקאה והתאהבתי", היא משחזרת. "סאקאה הכיר לי את עולם הסושי". בהמשך הם התחתנו ועשו עלייה.
"כשפתחנו את המסעדה בבת-ים, זה היה נורא קשה. אנשים לא כל כך הכירו את המאכלים שהגשנו. הם טעמו טופו וירקו. אני מקווה שבזכותי הבת-ימים גילו את הסושי. בהתחלה, הוויכוח הכי גדול עם בעלי, היה כי הוא רצה לעשות סושי כמו ביפן ולהגיש בעיקר ניגירי. אבל בישראל אין אותה איכות דגים ופירות ים, אז החלטתי להכניס כל מיני רעיונות שלנו. עכשיו יש כבר בטיילת עוד חמישה מקומות שמגישים סושי.
"אנחנו כל הזמן נוכחים ומשגיחים על האיכות", היא ממשיכה. "אני כל הזמן משנה ומוסיפה דברים. המנות שלנו מעוצבות והרולים מהממים. אתה חייב לטעום את הרול עונג עם סלומון, צלופח, ביצי דגים ובצל פריך. הכי פופולרי הוא הרול עם גבינת פילדלפיה, שחביב על הרוסים אוהבי הגבינות. מנת דגל נוספת - נודלס טמפופו עם בקר ואטריות אודון שמנמנות".
טמפופו, שיש לה גם סניף בראשון-לציון, היא התחנה האחרונה במסלול, והיחידה שנמצאת מול הים. "בסושיות בתל-אביב מתפלצנים עליך וכאן מארחים אותך כמו משפחה והמלצרים חמודים - הם מפנקים ומסבירים על המנות", מנמקת שמואלי.
טמפופו, דוד בן גוריון 65
לחבר בין אוכל לאנשים
הדס שמואלי מוכרת בזכות המיזם שלה Nice2Meet - שמנגיש לדבריה "את המגוון האנושי בחברה הישראלית, במטרה לחבר אנשים מרקע שונה, לנפץ סטיגמות ולקרב לבבות". היא מובילה סיורים חברתיים משובחים (ביפו, רמלה, דרום תל-אביב ורמלה), המספרים על האנשים והתרבויות, וגם עורכת סיורי וינטג' וקיימות. הסיור בבת-ים שונה משאר המסלולים שלה, בכך שהוא מתמקד בקולינריה, ודרכה לומדים להכיר את האנשים, העדות והעליות.
תוך כדי בליסות, שמואלי מספרת על ההיסטוריה והאדריכלות של העיר, ובין היתר מתעכבת על "בניין נחום", שנבחר לפני שנתיים במשאל שערך אתר בינלאומי בתואר המפוקפק "הבניין המכוער ביותר בעולם" (האמת, ראיתי בניינים מכוערים ממנו בהרבה). שמואלי עורכת סיורים פרטיים לעשרה אנשים ומעלה, וסיורים פתוחים לקהל הרחב. המחיר, כולל טעימות: 270 שקל לאדם. לטובת שומרי הכשרות, יש סיור מיוחד העובר רק בתחנות כשרות.
פרטים באתר המיזם ובטלפון: 054-3232056 או דרך הרשתות החברתיות
פורסם לראשונה: 00:00, 07.04.25
