כשפרצה מלחמת "חרבות ברזל", בעקבות מתקפת הפתע על ישראל, ראו הרב חיים נבון ואימו צעירים רבים שיוצאים מבתי הכנסת וממהרים לצבא. "היא אמרה לי שוב ושוב: 'זה כמו במלחמת יום הכיפורים'", הוא נזכר. הוא עצמו היה תינוק קטן כשמלחמת יום הכיפורים פרצה, אבל את סיפורי המלחמה ההיא, ובפרט את סיפוריהם של חללי ישיבות ההסדר, הוא הכיר היטב.
גם המלחמה הנוכחית גבתה מחיר עצום מהציבור הדתי-לאומי בכלל, ומישיבות ההסדר בפרט. בחודשיים הראשונים שלאחר הכניסה הקרקעית לרצועת עזה, למשל, 40% מהנופלים היו בוגרי מוסדות חינוך דתיים-לאומיים, הרבה מעבר למשקלם היחסי באוכלוסייה. באופן ספציפי ישיבות ההסדר של הציונות הדתית, שמציעות מסלול המשלב לימוד תורה ושירות צבאי, איבדו במלחמה רבים מתלמידיהן ובוגריהן.
6 צפייה בגלריה
הרב חיים נבון. "אלה אנשים ששמרו על עדינות נפש בסיטואציות איומות וקידשו שם שמיים"
(צילום: גלעד מור)
בימים אלה רואה אור ספרו של נבון, "מעשה בצדיק ואלונקה" (הוצאת ידיעות ספרים ואיגוד ישיבות ההסדר) – ספר מרשים ויוצא דופן, המביא את סיפור חייהם של חללי ישיבות ההסדר שנפלו בשנה הראשונה למלחמה. "חשוב להדגיש – זה איננו ספר אידיאולוגי, ואין בו אף פסקה שמביעה טיעון סדור על שילוב של לימוד תורה עם לוחמה בצבא", אומר המחבר, "אבל בסתר ליבי אני מקווה שתלמיד חרדי בישיבת חברון, או אברך בישיבת מיר, יפתחו את הספר בלי שאף אחד יראה, יקראו בו, והדבר ייגע לליבם".
שמו של הספר קורץ כמובן לז'אנר "סיפורי הצדיקים" שאהוב מאוד על החברה הדתית והחרדית, וגם על רבים אחרים – אבל נבון מבקש להבהיר: "על צדיקים רבים יש סיפורים שנראים כאילו נכתבו בהעתק-הדבק, מעשים שאולי היו ואולי לא, אבל פעמים רבות כוללים הגזמות, שנראות לא אמינות ואפשר להריח אותן מרחוק. בספר הזה, לעומת זאת, אין המצאות ואין הגזמות. זו החלטה שלי, אבל זה גם היה רצון המשפחות".
הוא מסביר כי "אלה סיפורים קטנים וקצרים מחייהן של דמויות אנושיות, מרשימות מאוד ולא מספיק מוכרות. אף אחד מהסיפורים אינו דומה לשני, וגם לא קראתם סיפורים דומים להם בספר אחר. לדוגמה, שלום מנחם מישיבת שעלבים, שסירב להתלונן גם כשהיה ברפיח, וכאשר נשאל מה עושים שם, הוא השיב בחיוך: 'משחקים הרבה שש בש'. או אפרים יכמן מישיבת ירוחם, שכאשר שמע שני חיילים מתווכחים מי מהם צריך לעלות לשמירה, עלה לשמירה במקומם, בפעם השנייה באותו לילה".
להיכנס מתחת לאלונקה
הרב נבון, המתגורר היום במודיעין, למד בצעירותו בישיבת ההסדר הר עציון והתגייס לשירות קרבי בתותחנים. הוא המשיך עם היחידה שלו למילואים והשתחרר רק בגיל 45, לאחר מספר שנים של שירות מילואים כקצין ברבנות הצבאית.
6 צפייה בגלריה
הרב נערן אשחר ז"ל. כבר קיבל פטור, אבל התעקש להתגייס שוב למילואים ולהשתתף במלחמה
(צילום: באדיבות המשפחה)
כידוע, ישיבות ההסדר ובפרט "ישיבת הגוש" ספגו מכה כבדה מאוד במלחמת יום הכיפורים וגם במלחמת לבנון הראשונה. על השאלה האם יש תחושה שהטראומה חזרה, הרב נבון משיב בחיוב.
אפרים יכמן שמע פעם שני חיילים מתווכחים מי מהם צריך לעלות לשמירה, ועלה לשמירה במקומם, בפעם השנייה באותו לילה. שי פיזם נשאל בסיום קורס מפקדי טנקים איפה הוא רוצה לשרת, וענה: "במקום הכי קשה"
"גדלתי בהר עציון על האתוס של חללי הישיבה במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון", הוא אומר. "כשהתחלתי לתכנן את הספר הנוכחי נזכרתי במורי ורבי, הרב יהודה עמיטל, ובתגובה שלו למלחמת יום הכיפורים. הישיבה איבדה אז שמונה תלמידים בקרבות, והרב עמיטל התאבל עליהם כמו על בנים. הוא עזב למשך חודשים רבים את הישיבה, ועבר בין התלמידים שהיו בשירות מילואים ארוך בחזיתות השונות. על הנופלים נשא הספד מרטיט, תחת הכותרת 'שמונה נסיכי אדם'. הרב עמיטל עשה שם מאמץ מיוחד לחשוף ולתאר את העוצמה המיוחדת של כל אחד מהם. אחרי יותר מחמישים שנה אני יכול לומר שהדמויות של הנופלים ההם עדיין חיות ומשפיעות בתוך הישיבה. המודל הזה היה לי בראש כאשר חשבתי מה אפשר לעשות עם מורשתם של הנופלים במלחמה הזו".
מה הסיכוי לתמורות אידאולוגיות בקרב ראשי הישיבות והרבנים בציונות הדתית בעקבות הטלטלה, ואילו שינויים כבר נראים בשטח (כמו למשל חוסר הסבלנות כלפי השתמטות החרדים)?
"אין לי ספק שנראה תמורות גדולות בכל הציבור הישראלי, ובכלל זה בישיבות ההסדר. לא רק בנוגע ליחס לחרדים, אלא גם בשאלות עמוקות יותר. גם אצל החרדים ודאי נראה תמורות. תחשוב עד כמה השפיעה עלינו מלחמת יום הכיפורים, שעיצבה במשך חמישים שנה את החברה הישראלית: לא רק את הפוליטיקה, אלא גם את הספרות, התיאטרון, המחשבות, החלוקה המגזרית – הכול. המלחמה הזו, לדעתי, תשפיע לא פחות. אבל מוקדם מדי לזהות את הכיוונים המדויקים של ההשפעה הזו. חלק ממטרתי בספר 'מעשה בצדיק ואלונקה' היא לנסות לקחת את האנרגיה הזו לכיוון חיובי: ללמוד מאנשי המופת שמסרו את חייהם למעננו, ולהתרכז בצמיחה הרוחנית הזו".
6 צפייה בגלריה
דוד שורץ ויקיר הכסטר בתמונה מבית המדרש. שניהם נפלו במלחמה
(צילום: באדיבות ישיבת ההסדר הר עציון)
המלחמה גרמה לציבור הישראלי הכללי להעריך יותר את ישיבות ההסדר, לאור התרומה האדירה במילואים, וזאת למרות השירות הסדיר המקוצר?
אני מקווה ומאמין שכן. אנשים ראו את המספר הגדול של הלוחמים שיצאו מישיבות ההסדר, ולאסוננו – גם את המספר הגדול של החללים שיצאו מהן. מבחינה רוחנית וחברתית, ישיבות ההסדר הן העתודה החינוכית של החינוך הממלכתי-דתי. אם חלילה יפגעו בישיבות ההסדר, בעוד עשרים שנה רוב המחנכים בחינוך הממ"ד יהיו חרדים – ואני לא חושב שזה יהיה טוב לציונות הדתית או למדינה כולה. תלמידי ישיבות ההסדר ובוגריהן מעורבים בכל התחומים ובכל היבטי העשייה בחברה הישראלית, הם גרים בכל מקום ותורמים באופנים מגוונים. אני מקווה ומאמין שהישיבות האלה יוסיפו לגדול ולהרבות תורה ואהבת ישראל".
"אנשים ראו את המספר הגדול של הלוחמים שיצאו מישיבות ההסדר, ולאסוננו – גם את המספר הגדול של החללים שיצאו מהן. תלמידי ישיבות ההסדר ובוגריהן מעורבים בכל היבטי העשייה בחברה הישראלית, ותורמים באופנים מגוונים"
איך אתה מסביר את הסירוב של החרדים להתגייס, בניגוד להתגייסות המוחלטת בציבור הדתי-לאומי?
"זה נבצר מבינתי. הרי לא מדובר בוויכוח על אידיאולוגיה מופשטת, שבו הם יכולים לטעון שהרבנים וה'גדולים' שלהם צודקים. כאן מדובר בחיים ומוות במציאות הממשית, לא באידיאולוגיה מופשטת. פשוט אין מספיק אנשים מתחת לאלונקה".
"הלוואי שיכולנו לכתוב על כולם"
ספרו של נבון כולל אנקדוטות וסיפורים מרגשים מחייהם של 22 צעירים שלמדו בישיבות הסדר. "אלה אנשים שבשמחת תורה – 7 באוקטובר – שמעו קריאה להיכנס מתחת לאלונקה", אומר הרב נבון, "לא מדויק לומר שהם עזבו את הישיבה ומיהרו לקרבות, כי הם לקחו את הישיבה איתם לצבא. כמו אלקנה נבון, מישיבת קריית שמונה, שאינו קרוב משפחה שלי, ששמעו אותו שר בציר פילדלפי את פיוטי הימים הנוראים. או כל החללים הרבים שלקחו איתם לטנק גמרא כדי ללמוד בה דף יומי".
"באף ספר מז'אנר סיפורי צדיקים לא תקרא על דמות כמו יקיר יעקב לוי מישיבת שעלבים, שאמר במהלך הפעולה הקרקעית בעזה שקשה לו לראות איך חבריו זורקים בסוף האוכל את הזבל מחוץ לנגמ"שים ולטנקים, במקום להכניס לשקית ולהשליך במקום מתאים", הוא אומר, "או איתן דישון שכשהיה בבני עקיבא, לא חיבר כמקובל 'שירי מורל' על ה'שבט' בתנועת הנוער, אלא שירי מורל לתפילת ערבית, כדי להמריץ חניכים להיכנס לתפילה.
"אלה אנשים ששמרו על עדינות נפש בסיטואציות איומות וקידשו שם שמיים, לא רק במותם אלא גם בחייהם. כך למשל אחיה דסקל מישיבת ההסדר קריית שמונה, שאחרי גיבוש ליחידה מובחרת אמר: 'לא אהבתי את זה שהחברים דוחפים בריצות; אני אלך לגולני'. הוא הלך לגולני ובתורנות מטבח שמע מוזיקה קלאסית והסתדר מצוין עם כולם. או לדוגמה סעדיה יעקב דרעי, מישיבת יפו, שבקטע התפילה הנקרא 'נפילת אפיים', שבו הקהל מרכין ראש, הוא לא הוריד את ראשו, כי כך נהגו אבותיו. עד שיום אחד חבר ראה לפתע שסעדיה הוריד ראש, ביקש הסבר וסעדיה אמר לו: 'מצאתי בספרים שגם לפי מנהג אבותיי למי שמוכן למסור נפש מותר להוריד ראש בנפילת אפיים. אני מוכן למסור את הנפש'".
הכרת באופן אישי חלק מהנופלים?
"זכיתי ללמד קצת בישיבת הר עציון שבאלון שבות את שי פיזם ואת הרב נערן אשחר, אבל ההיכרות שלי איתם בחייהם הייתה לצערי שטחית, ורק אחרי נפילתם למדתי עוד ועוד על גדולתם. לא ידעתי, למשל, שהרב נערן תרם כליה לאדם זר. לא ידעתי שהתעקש אחרי כן להתגייס שוב כלוחם מילואים ולהשתתף במלחמה. לא ידעתי שהסביר: 'אנחנו עם קשה עורף – קשה לנו להישאר בעורף'. ולא הייתי יכול להעלות על דעתי, כמובן, את ההודעה שכתבה אשתו, צוף, לקבוצות הוואטסאפ שלה, אחרי שתרמה את איבריו: 'אם מישהי ערה, שתגיד כמה פרקי תהילים. נערן זוכה לתרום עכשיו את כלייתו השנייה'".
איפה המלחמה הנוכחית תפסה את משפחתך?
"אני כבר בן 52 וזקן מדי לשירות, וילדיי צעירים מדי, אבל כבר בשמחת תורה גייסו שני אחיינים שלי, גיס שלי ובני דודים רבים; שלא לדבר על עשרות תלמידים. חלק מהם המשיכו ללחום – בסדיר או במילואים – כמעט באופן רצוף עד היום הזה".
6 צפייה בגלריה
אחיה דסקל ז"ל. לא אהב את הדחיפות במהלך הריצות בגיבוש ליחידה מובחרת, אז בחר בגולני
(צילום: באדיבות המשפחה)
איך נולד הספר?
"ידידי הרב עמיחי גורדין ואני נתקלנו בתחילת המלחמה בעוד ועוד סיפורים מדהימים על חללי ישיבות ההסדר. נוסיף לכך את העובדה ששי פיזם, שנפל בקרב בחאן יונס, היה יד ימינו של הרב עמיחי בישיבת הר עציון לצעירים. הרב עמיחי התאבל עליו מרה, וגם הזכיר שוב ושוב את החלל החינוכי שהשאיר אחריו. אנחנו מדברים על אדם שלא הסכים להתחיל שיחה עם המוקדנית בשירות לקוחות לפני שהתעניין בשלומה ובדק איך היא מרגישה. כשסיים קורס מט"קים (מפקדי טנקים), שאלו אותו איפה הוא רוצה לשרת. שי אמר: 'במקום הכי קשה' – ואכן שלחו אותו למקום הכי קשה".
"כאשר שמענו עוד ועוד סיפורים, החלטנו להפוך אותם לספר. איגוד ישיבות ההסדר והוצאת ידיעות ספרים נרתמו מיד במסירות למשימה הקדושה הזו. לא רצינו ספר שרק ינציח את מותם; רצינו ספר של סיפורי צדיקים על חייהם – ספר שמתוכו נוכל כולנו לצמוח".
מטבע הדברים, רבים וטובים שנפלו במלחמה לא נכנסו לספר. "הלוואי שהייתי יכול לכתוב על כל אחד מהחללים, מכל הקבוצות באוכלוסייה. כולם צדיקים וטהורים וכולם ראויים לכך", אומר נבון, "אבל הייתי צריך להתחיל איפה שהוא, אז התחלתי בקהילה שלי, במשפחה הרוחנית שלי, בקהילת ישיבות ההסדר. זו קהילה שהוכתה מכה קשה מאוד במלחמה.
"כשהתחלנו את המיזם חשבתי שנכתוב על כל חללי הישיבות – תלמידים, רבנים ובוגרים. אבל המספרים גדלו ועוד ועוד, בכל יום הגיעו עוד בשורות איוב, ובסוף נאלצנו להתמקד בנופלים שהיו תלמידים ורבנים בישיבות בזמן נפילתם. היו 22 כאלה בשנה הראשונה של המלחמה. בחלקו השני של הספר הוספנו הספדים קצרים על עוד 58 בוגרי ישיבות ההסדר שנפלו בשנה זו. כמו למשל ההספד של ד"ר נירית ראוכברגר מעלי, שבנה שילה בן ה-23, בוגר ישיבת ההסדר באילת, היה מפקד מחלקה בגדוד 51 שבחטיבת גולני, ובשמחת תורה נפל בקרב".
"הלוואי שהיינו יכולים לכתוב עוד ועוד על כולם", חוזר ומדגיש הרב נבון, "גם כך הייתה כאן מלאכה עצומה, עם צוות של תריסר מראיינים שערכו קרוב ל-150 ראיונות עם קרובים, חברים, מורים ואחים לנשק. מתוך כל הראיונות הללו ניסיתי לזקק את הסיפורים המיוחדים, שמשקפים את דמותו הייחודית של כל אחד מהחללים המאירים הללו. זו הייתה עבודה עצומה, שדרשה המון זמן, הרבה משאבים וגם הרבה משאבי נפש. לו היינו מנסים להגדיל עוד את המעגל, היינו צריכים להפוך את הספר לסדרה, וחוששני שהוא לא היה יוצא לאור לעולם".
