בני הזוג: הורים לתאומות בנות חמש. הוא טייס אל על שלא עונה על שום סטריאוטיפ: שקט, צנוע ורך דיבור. היא סמנכ"לית בחברה ממשלתית, לבושה בקפידה. שום שריר בפניה לא זז כשישבנו במשרד של עורך הדין שלה, והתקשיתי להחליט אם זה עניין של אופי או של יותר מדי מזרקים.
ניסיונות להגיע להסכם: הבעל הגיע אליי נואש. הוא סיפר שהם פרודים כבר שנה וששני הליכי גישור ביניהם נכשלו. הוא היה מוכן לעשות הכול כדי להגיע להסכם: עזב את הבית השכור, השאיר לאישה את הרכב והריהוט, ויתר על איזון הזכויות הסוציאליות והסכים לשלם מזונות נכבדים. עוד לפני שהספקתי לפתוח פה כדי להביע את דעתי על הנדיבות שלו, הוא עצר אותי. "אני יודע מה את רוצה להגיד. אני פראייר, מגיע לי מלא כסף על הפנסיה שלה, אחרי גיל שש אני לא אמור לשלם מזונות ילדים... לא מעניין אותי. אני לא מוכן להעביר את הבנות שלי את האירוע הזה של בית משפט. בשום פנים".
אז על מה נשאר לריב: למרות הוויתורים הכלכליים מרחיקי הלכת שהבעל היה מוכן לעשות, הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי חלוקת זמני השהות. האישה דרשה שהבעל יתחייב לזמני שהות קבועים. הוא, מצידו, הסביר שלאור אופי עבודתו הדבר פשוט לא אפשרי.
בפגישת המו"מ: הצענו לאישה שהגבר ייתן לה את לוח הטיסות ברגע שיקבל אותו, והם יתאמו חודש קדימה את הימים באמצע השבוע. לסופי השבוע הוא קיבל אישור מיוחד, והוא יוכל להתחייב שהם יהיו קבועים. האישה גיחכה ונעצה בו מבט מצמית, "אני לא מבינה. הוא חושב שאני עובדת אצלו? הוא לא משלם לי מספיק בשביל לנהל לי את היומן". דווקא כן, חשבתי לעצמי, והבנתי שאין מנוס מהגשת תביעה.
בסיום הפגישה: הבהרתי ללקוח שהדרך היחידה להימנע מהליך משפטי היא לוותר על הזכות לבלות עם הבנות שלו באמצע השבוע. את המחיר הזה הוא לא היה מוכן לשלם.
בבית המשפט: ניסיונותיו של השופט לדבר על לבה של האישה בקדם המשפט נפלו גם הם על אוזניים ערלות. בית המשפט מינה פקידת סעד שנפגשה עם הצדדים ועם הבנות והמליצה, ממש כפי שהצענו, שסופי השבוע יהיו קבועים וזמני השהות באמצע השבוע, החופשות והחגים יתואמו עם קבלת לוח הטיסות החודשי. גם ההתעקשות של האישה לחקור את פקידת הסעד לא הועילה, ובית המשפט נתן פסק דין שאישר את המלצותיה. כך הגענו לאותו הסכם שהיה אפשר להגיע אליו גם בלי הליך משפטי יקר ומייגע.
מה למדנו?
מקובל שזמני שהות עם ילדים הם קבועים, אבל אם אילוץ של אחד ההורים שאינו תלוי בו לא מאפשר זאת, בית המשפט יעדיף את הזכות של הילדים לבלות זמן משמעותי עם שני הוריהם על פני שגרה קבועה.
