פעמים בודדות בלבד, אם בכלל, טולטלה בקדנציה הזאת הספינה הקואליציונית בהובלתו של בנימין נתניהו. ממשלתו ה-39 לא עמדה ליפול בימיה הסוערים של המהפכה המשפטית שפירקו את החברה הישראלית מבפנים, לא רעדה אחרי 7 באוקטובר וגם לא כעת, כשעל הפרק שלל סוגיות קריטיות לביטחון ישראל, בהן החזרת החטופים והמשך הלחימה ברצועת עזה. נקודת הזמן היחידה שבה היציבות התערערה עד כדי פירוק השותפות באופן בלתי רצוי ובלתי נשלט הייתה מרגע שעלתה לסדר היום הצעת חוק הגיוס, שהובאה להליכי החקיקה בכנסת.
המיצג הציני בירושלים: משתמטים עצורים - "חטופים"
זו אומנם תמיד הייתה אחת הסוגיות הנפיצות ביותר בחברה הישראלית, אבל מאז שפרצה המלחמה היא יצרה סיר לחץ יוצא דופן. החרדים עלו על בריקדות, בכנסת התגבשה מולם קואליציה שדרשה חוק אפקטיבי שישים קץ להשתמטות - ונתניהו, שזיהה איום ראשון וממשי על שלמות הקואליציה, נדרך באופן הכי עמוק שהוא יודע.
אבל עד שהחוק הפך לאיום פוליטי, ראש הממשלה כמעט ולא הקדיש לו זמן: הוא לא התעניין בנושא, לא הראה בקיאות בדיונים, לא העלה הצעות או רעיונות, לא ניסה לסייע לצה"ל לגייס אלפי חיילים שחסרים לישראל במלחמה הקשה - ואף לחץ להציג "כל טיוטה" שהיא. למעשה, משורת שיחות עם גורמים מתפקידים שונים שהיו מעורבים בניסוחי החוק, עולה כי הדבר היחיד שעניין את נתניהו הוא לא להביא לפתרון הבעיה ההיסטורית - אלא, פשוטו כמשמעו, לפתור משבר פוליטי.
השיחות עם האנשים שישבו לאורך השנה האחרונה בחדרים הסגורים, ובילו שעות על גבי שעות סביב החוק הנפיץ, שופכות אור על איך הכול התנהל מאחורי הקלעים: מתי ואיך שחרר נתניהו את החבל לחרדים והחל לצדד בהם בקרב על הגיוס? עד כמה באמת הכיר את הפרטים, ומתי היה הרגע שבו ירד מהגדר ואותת שהוא מוכן ללכת הכי רחוק כדי לשמור על שלמות הממשלה? כך זה התנהל, שלב אחר שלב, מרגע הפיטורים של יואב גלנט מתפקיד שר הביטחון, דרך הפניית העורף לרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי - ועד הדחתו המשפילה של יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין.
"לא משנה מה ייכתב - החרדים לא רוצים"
התזמון של הדחת אדלשטיין, רגע לפני היציאה לפגרת הקיץ של הכנסת ב-27 ביולי, היה מפתיע, שכן הדיון הראשון בראשות היו"ר החדש בועז ביסמוט - ששהה בינתיים בחופשה בחו"ל - יתקיים רק 11 ימים אחרי. גורם בכיר, שמכיר מקרוב את תמונת המצב סביב החוק, אומר: "אף אחד לא באמת יכול היה לצפות את ההדחה של אדלשטיין. אומנם כולנו דייקנו בהבנת המוטיבציה שהייתה לרצות את החרדים, והיה לנו ברור שאם אריה דרעי יגיד שאם אדלשטיין יודח, הוא יידע ללכת לרבנים ולשכנע אותם שהמכשול הוסר - אז זה יהיה זרז. אבל ההבנה גם הייתה שזה לא יקרה לפני החגים".
6 צפייה בגלריה
זעק בפני גלנט: "למה עשית את זה? זה יעיר עכשיו את כל השדים". דרעי
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בפועל, החרדים שלפו את התותחים הכבדים עוד לפני פגרת הקיץ ופרשו מהקואליציה. הספינה היטלטלה, ונתניהו היה חייב לייצב אותה. המטרה בהדחת אדלשטיין, כך נראה, הייתה "להרגיע" את דרעי לפני הפגרה ולמנוע את הפלת הממשלה חרף הפרישה ממנה. פתאום, ליו"ר ש"ס היה "עם מה לבוא לרבנים". אך לדברי הגורם, הבהילות שבה עברה ההדחה עדיין מעוררת תמיהה, ו"ככל שהימים חולפים זה הופך אפילו ברור פחות".
מאז שהובא חוק הגיוס אל שולחן ועדת חוץ וביטחון, קיימו חבריה בראשות אדלשטיין לא פחות מ-44 דיוני עומק סביב סוגיית הגיוס. הם כללו עשרות אנשי מקצוע, נציגי צבא, ארגוני מילואים, נשות מילואים, משפחות שכולות, משפחות חללים ועוד. על השולחן הייתה מטרה אחת: להעביר חוק גיוס שיוסיף חיילים לצה"ל באופן מיידי, ויסיים עיוות היסטורי שבמסגרתו רבבות צעירים בריאים מקבלים פטור שרירותי משירות צבאי.
התהליך הזה נקטע, מאחר שמתחת לפני השטח הייתה מטרה נוספת שסיבכה את הכול: לשמור על הקואליציה בכל מחיר, ולא לוותר על יום אחד של קדנציה עבור חוק גיוס. כל זאת, על אף שנציגי צה"ל אמרו לכל מי שמוכן היה להקשיב שהם זקוקים לכ-10,000 חיילים נוספים, מהם 7,000 לוחמים - ושניתן לגייס את הכמות הזו תוך שנתיים מתוך החברה החרדית.
נקודת השבר הקריטית, מספרים גורמים שנגעו בדבר, הייתה לפני כשלושה חודשים - אז התברר שהחרדים למעשה לא יודעים איך לגרום לרבנים ולציבור שלהם לתמוך בחוק גיוס. "התברר שלא משנה מה יהיה כתוב בחוק, הם פשוט לא רוצים לשנות את האווירה ואת הגישה הפומבית לנושא", אומר גורם שבקיא בפרטים. למעשה, יותר מפעם אחת נשמעו ח"כים חרדים אומרים במסדרונות הכנסת כי לא משנה לאילו הסכמות יגיעו בחדרים הסגורים, בפועל "יהיה קשה להעביר חוק גיוס בציבור החרדי".
גורמים שלקחו חלק בדיונים לאורך השנתיים האחרונות, ושחלקם כבר לא נמצאים היום במערכות, מספרים כי יותר מפעם אחת עלתה הטענה כי הצבא יוביל לחילול אמונתם של הצעירים המתגייסים ויוביל אותם לשנות את אורחות חייהם. באחת הפגישות המורחבות אצל נתניהו ובנוכחותו בשנה האחרונה, פנה אדלשטיין לנציגי החרדים בחדר ואמר להם: "לא באתי להילחם על שוויון מוחלט. אני קונה את המצב הזה שמי שתורתו אומנותו ימשיך ללמוד, ומי שלא לומד, שיגיע להתגייס".
אדלשטיין ביקש, כדי לייצר קרקע טובה לעקרונות החוק שיגיעו בהמשך, שראשי ישיבות מובילים או רבנים משמעותיים בציבור החרדי - דוגמת הרב משה הלל הירש - יחתמו על גילוי דעת או יפרסמו מסמך שבו הם מבקשים שאין לגעת או לפגוע בצעירים החרדים שמשרתים, או בשפתם: "דינה דמלכותא דינה". בשלב הזה, על פי הנוכחים, הגיב השר לשעבר אריאל אטיאס, נציג ש"ס בחדר, והוריד את זה מסדר היום: "זה לא יקרה. אנחנו לא נייצר שני מסלולים בעולם החרדי, של מתגייסים ולא מתגייסים".
הצעת גלנט לגנץ ונתניהו - והתשובות
"הנושא של חוק גיוס נידון עוד לפני המלחמה", אומר בכיר במערכת הפוליטית. "באו החרדים ואמרו שהמהלך של השר לוין בעניין הרפורמה החריב ושיבש את החוק שלהם, והכניס את המדינה לסערה".
גלנט: גיוס חרדים - צורך ביטחוני מהמעלה הראשונה
(צילום: ניקיטה שלאומוב)
באותם ימים, פנה אליהם שר הביטחון דאז יואב גלנט והתריע בפניהם: "אם תביאו חוק בתוך המהפכה, אתם תהפכו למטרה ותכניסו דלק למדורה". זה, לדברי הגורם, "הצליח להרגיע את האירוע לפחות לפרק זמן מסוים".
בחודש ינואר 2024, שלושה חודשים לפרוץ המלחמה, גלנט הניח תזכיר חוק מטעם מערכת הביטחון שמבקש להאריך את השירות הצבאי ל-36 חודשים, לנוכח המחסור בכוח אדם שנוצר בעקבות הלחימה. מיד לאחר מכן, דרעי בעל החושים הפוליטיים המחודדים פנה אליו נזעק: "למה עשית את זה? זה יעיר עכשיו את כל השדים של חוק הגיוס". גלנט ענה לו: "עם כל הכבוד, אני צריך להביא חיילים מאיפשהו".
החוק הזה נמרח ונמתח ובפועל לא עבר בנוסחו המקורי עד עכשיו, אבל כן גרם ללעומתיות מצד הציבור הכללי שקורס תחת נטל השירות והמילואים - ובהתאמה גם החרדים התחילו להתבצר. כשגלנט חש בדרך ללא מוצא והבין את הפלונטר שלו כשר ביטחון, הוא פנה לנתניהו והציע הצעה דרמטית: "אם נעביר חוק לבדנו, יגידו שהוא קומבינה. בוא נרתום את גנץ ונביא את זה כחוק בהסכמה רחבה. הרי ברור שהכול פוליטי".
זמן קצר לאחר מכן, שדרג גלנט את הרעיון והציע שנתניהו ייתן לבני גנץ את תיק החוץ, לגדי איזנקוט את המשרד לביטחון פנים ולגדעון סער את משרד המשפטים - ובתמורה יהיה זה הרכב קואליציוני שיוכל להמשיך לנהל את המלחמה בקונצנזוס, ובעיקר להעביר חוק גיוס שלא יעורר רגשות קשים בציבור. כדי שלגנץ ואיזנקוט המהלך ישתלם, הוא הציע לנתניהו להביא תאריך מוסכם לבחירות: סוף 2025. אלא שנתניהו השיב: "אין על מה לדבר, אני לא מוותר על יום אחד מהקדנציה". גנץ, מצידו, השיב כי "אין על מה לדבר, אני לא מאמין לשום מילה שלו". היוזמה נגנזה.
גורמים שהיו מעורבים בסוד העניינים מספרים שבתקופת גלנט הקואליציה כן רשמה התקדמות משמעותית מול אטיאס, נציג ש"ס בשיחות, אלא ששר הביטחון לשעבר רצה להביא חוק גיוס טוב יותר מזה שקידמה הקואליציה. לנוכח הפלונטר, בקואליציה רצו להימנע מלהעלות נוסח משלהם, ונרקח פתרון יצירתי: להחיל "דין רציפות" על חוק הגיוס של הממשלה הקודמת, שתוכנו לא היה רלוונטי עם פרוץ המלחמה. היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה התנגדה, אך הקואליציה הייתה בשלה. כתוצאה, היועצת הדירה את עצמה מהטיפול בחוק. על התוצאות של זה עוד נדבר בהמשך.
גלנט, בכל מקרה, היה היחיד בקואליציה שהתנגד לחוק בהצבעה בכנסת על הקריאה הראשונה, שהעבירה את הנוסח לוועדת חוץ וביטחון. מיד בסיום ההצבעה, כשהמליאה עוד סוערת, ניגשו אל גלנט שניים: השר שיקלי שהרגיע ש"עוד נשנה את החוק בוועדות", ומיד לאחריו משה גפני שאמר את אותו הדבר: "החוק עוד ישתנה". גלנט הבין שכל אחד מהם מכוון לכיוון אחר, והתסבוכת האמיתית עוד בדרך.
"בכל אותה תקופה", מספר גורם בכיר, "את נתניהו לא עניינו הפרטים. הוא רק רצה שהנושא הזה ייפתר, ושהוא לא יהיה בעסק. הוא לא רצה לגעת בזה כי הבין את הנזק האלקטורלי שזה יכול לייצר". הטענה הזו תחזור בשיחות נוספות.
הסיפור, בכל מקרה, הסלים והחמיר את מצבו של גלנט בשתי תחנות עיקריות. הראשונה, שכשר ביטחון הוא הודיע על 3,000 צווי גיוס לחרדים; בפעם ההיא התקיימה ישיבת קבינט שיועדה למעשה לזובור על השר, שסירב להבין את האילוצים הקואליציוניים ושלח את הצווים. לדברי גורמים פוליטיים, נרשמו גם חילופי דברים בין גלנט למזכיר הממשלה יוסי פוקס, שלא אהב את המהלך. התחנה השנייה שכבר הובילה לפיצוץ הייתה בחודש נובמבר, אז גלנט הגביר את הקצב ושלח עוד 7,000 צווים - על פי מה שמשרד הביטחון היה מחויב לעשות.
"בשלב הזה, בסביבת נתניהו כבר ראו בו גורם מסכל ובעייתי, והיה ברור שזה לא יכול להימשך", מסביר גורם בכיר. "הפיטורים של גלנט בנובמבר 2024 קשורים לשתי סיבות עיקריות: החרדים - והחשש שגלנט יצבור פופולריות בחסות הגיוס והמלחמה".
הפגישה עם ראשי יש"ע
בחזרה לזירה הפוליטית. מרגע שגלנט עזב, הזרקור עבר לאדלשטיין - שנתפס גם הוא כמי שמדרג את היציבות הקואליציונית נמוך יחסית במדרג חשיבות הקריטריונים שחוק הגיוס צריך לענות עליהם. אדלשטיין סבר שהיכולת להביא חוק אפקטיבי תלויה בשני מרכיבים: סנקציות משמעותיות, ופיקוח הדוק. מרגע שהחלו המעורבים לעסוק בשני אלה, הלכו והתחממו שוב האירועים מאוד.
גורמים חרדים ואחרים בכנסת שמכירים את נתניהו על ציר זמן פוליטי של שנים ארוכות, מספרים שלמרות היכרות מעמיקה איתו, לא היה ברור לאורך הדרך מה עמדתו בנוגע לגיוס - ובמשך תקופה ממושכת הוא גם לא העביר לאדלשטיין סימן מדויק לאן פניו. "היה ברור שהוא רוצה את הקואליציה הזאת, אבל גם בדיונים שבהם נתניהו לקח חלק, אחרי שאיימו לפרק את הממשלה, הוא לא היה פעיל מדי", אומר אחד הגורמים. "ברוב הזמן הוא הקשיב וניכר שהוא לא בקיא עד הסוף בפרטים".
כך למשל, בפגישות מסוימות הוא נזף באדלשטיין ודרש להתגמש, ומיד לאחר מכן - מול החרדים - הוא דווקא הצדיק אותו וביקש מהם "לרדת מהעץ". מי ששלט מטעמו בפרטים היה מזכיר הממשלה פוקס, שהיה הדמות הדומינטטית ונחשב לבקיא בכל פרט של החוק.
"לאורך תקופה ארוכה נתניהו היה בכלל טרוד בעניינים אחרים ונראה היה שנוח לו שיש מי שמוציא לו את הערמונים מהאש", אומר גורם בכיר. "זה אולי מסביר את הזעם החרדי עליו, שהתבטא מאוחר יותר בכתבות בביטאונים של המפלגות החרדיות שבהן האשימו אותו באדישות ובזלזול. האמת היא שהוא הבטיח להם הבטחות ומרח אותם לאורך כל הדרך".
גורמים ששוחחו עם נתניהו בחודשים האחרונים אומרים כי בסביבתו היו מי שהציגו לו את האירוע באופן שגוי, עד כדי כך שלפני כשמונה חודשים הוא עוד טען בפני בני שיחו שמשבר הגיוס נולד כמזימה של "כוח קפלן" ו"אחים לנשק". אחד מחברי הכנסת הבולטים של הליכוד ששוחח עם נתניהו במליאה על הנושא הטיח בו: "אתה לא מבין מה קורה. מתווכים לך לא נכון את המציאות".
בשלב מסוים שוחח נתניהו עם ראשי מועצות מיש"ע בנושאים אחרים, והעלה בפניהם גם את סוגיית הגיוס כדי לקבל מושג על הלך הרוח האמיתי. "הוא שאל אותם לעמדתם, ואז הבין שלא מדובר באירוע מתוחכם של יחצ"ני המחאה אלא בסיפור אמיתי שצריך לתת עליו פתרון רציני", אומר אחד הגורמים.
במקביל, התגבשה בליכוד קבוצת חברי כנסת מהצד האידיאולוגי של המפלגה, שהחלה לאתגר את נתניהו ואת החרדים ולגבות את הדרישה לחוק גיוס עם שיניים. היו שם, בציפוף שורות יוצא דופן, חברי הכנסת משה סעדה, טלי גוטליב, דן אילוז, עמיחי שיקלי - ולרגעים מסוימים גם בועז ביסמוט, מי שמכהן היום כיו"ר הוועדה במקומו של אדלשטיין.
באופן חריג ויוצא דופן, ולאור הסירוב של הייעוץ המשפטי לממשלה לתמוך בהליך, היועצת המשפטית של הוועדה, עו"ד מירי פרנקל שור, נאלצה לכתוב את הצעת החוק הממשלתית, ורק לאחר מכן ניתן היה לפרסם אותה. אלא שברקע התחילו לחצים כבדים מצד החרדים, שדרשו לראות את הטיוטה לפני שתתפרסם. "בכל השבוע האחרון שלפני הפיצוץ הגדול, נתניהו הלין רק על דבר אחד: שאין טיוטה ושלא נותנים להם לראות אותה", אומר גורם הבקיא בפרטים. "לא עניין אותו שזה מצב חריג ושזאת פעם ראשונה שיועצת משפטית של ועדה בכנסת מנסחת הצעת חוק של הממשלה".
הדחת אדלשטיין והמשימה שהושלמה
בשלב מסוים היה נראה שהושגה פריצת דרך, שבדיעבד הובילה למעשה לשיא העימות בין הצדדים: האופוזיציה הודיעה שהיא מעלה להצבעה את החוק לפיזור הכנסת, מתוך הנחה שהחרדים עשויים לתמוך בו; פוקס התקשר לאדלשטיין, וכששמע שהחוק עדיין בכתיבה - חזר ללשכת רה"מ, ואז התקשר לאדלשטיין וביקש ממנו להגיע לנתניהו ב-19:30. אדלשטיין המנוסה תקשורתית השיב לו: "כל הכתבים של ישראל נמצאים עכשיו בקומת הממשלה. אם אגיע עכשיו, כל הכותרות ידברו על הדרמה והלחץ הכבד". נתניהו צעק ברקע: "אין בעיה, אני אבוא אליו".
וכך קרה שנתניהו החל צועד במסדרונות בדרך ללשכת אדלשטיין, לפגישה שארכה לפחות שעתיים וחלקים גדולים ממנה כלל לא עסקו בחוק הגיוס. כשנתניהו בכל זאת שאל את אדלשטיין מדוע הוא לא מניח את החוק, אדלשטיין השיב: "אני יכול להניח טיוטה, אבל הם (החרדים) לא יאהבו אותה". נתניהו השיב: "לא משנה. תביא אותה".
לפי גורם בכיר שמעורה היטב במתרחש בדיונים הסגורים, נתניהו אף האיץ באדלשטיין וביקש ממנו שלא להתחשב בשיקולי החרדים. אחד האנשים שנכח בחדר הוסיף כי נתניהו אמר "ירצו - יאכלו, לא ירצו - לא יאכלו".
כך, אדלשטיין והחרדים הגיעו לסיכום, למורת רוחם של ארגוני המילואימניקים שדרשו חוק שוויוני וצודק. אלא שמאחורי הקלעים, יו"ר הוועדה שידע על התקיפה המתקרבת באיראן, סבר - אחרי שעות ארוכות מאוד של דיונים - שלא נכון להמשיך ולנהל את המשבר כשבעוד זמן קצר יעלו מטוסי הקרב לאוויר. הוא התגמש עם החרדים, אך בסביבתו אומרים שהוסיף: "נגבש את מסמך ההסכמות, ובהמשך נכניס שינויים". החרדים מכחישים שאמר את זה, והשאר היסטוריה. ההצבעה על פיזור הכנסת נפלה, ולאחר כמה ימים חל פיצוץ נוסף במגעים.
הקלחת הלכה והתחממה, דרעי איבד את הסבלנות, גפני ויצחק גולדקנופף הגיעו עם הנחיות מפורשות של גדולי התורה שבכוונתם לפרוש והכנסת הפכה משותקת באופן מלא. באחד הערבים הדרמטיים אף הגיעה למשכן רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, ועל פי חלק מהדיווחים תמכה ברעיון ההדחה של אדלשטיין. בהתאמה, גם פנו לנתניהו שרים בכירים שחששו מפיזור הכנסת ומפריימריז בגלל הקו שמוביל אדלשטיין, ודרשו להזיז אותו. נתניהו התרצה והלך למהלך הדרמטי.
עדיין לא ברור אם הדחתן של כל הדמויות הבכירות שהוזזו בדרך כדי לאפשר חוק נוח, יסייעו כדי להעביר אותו כעת. אתמול הודיעה יועמ"שית הכנסת, שגית אפיק, שככל שיתברר שיו"ר ועדת חוץ וביטחון החדש ביסמוט מונה כדי למלא את רצון הממשלה תוך סתירת האינטרס הציבורי - הדבר יצדיק פסילה בבג"ץ של החוק שהוועדה תחתיו תעביר. לכן, הדרך עוד ארוכה, וככל שהימים חולפים ומועד הבחירות המקורי בנובמבר 2026 מתקרב - הדברים הופכים מסובכים, את הדבק שנפרד בקואליציה הזאת כבר יהיה קשה להדביק - ובטח שיהיה קשה יותר גם לגייס חרדים. ואולי, במובן מסוים, המשימה דווקא כן הושלמה: הקואליציה שרדה מעל ומעבר למשוער, והחרדים חמקו לאורך כל המלחמה מלהיכנס תחת האלונקה.
מלשכת ראש הממשלה לא נמסרה תגובה.
