תפוח האדמה הלוהט שנקרא "חנינה לנתניהו" עובר כעת למגרשו של נשיא המדינה יצחק הרצוג, וללא ספק יהווה את ההחלטה הכי דרמטית בכהונה שלו. בין אם הרצוג ייעתר לבקשתו של נתניהו או ידחה אותה, המתקפות צפויות לבוא מכל הכיוונים אפשריים. זאת תהיה המורשת שלו - הרצוג יישפט לכף זכות או לכף חובה, תלוי באפשרות המועדפת על כל צד.
בלי חרטה: נתניהו על בקשת החנינה
אם יעניק חנינה לנתניהו, הרצוג יאבד את תומכי השמאל והמרכז - וגם הימין - שמתנגדים לחנינה כזו, בוודאי ללא לקיחת אחריות והבעת חרטה. הנשיא עלול להפוך בעיניהם לנשיא מוקצה. מנגד, אם הרצוג יסרב להעניק לנתניהו חנינה הוא יהפוך לגיבור השמאל - אך גם לשק החבטות של הימין. בימים אלו הרצוג הוא לא אדם שיש לקנא בו.
עם זאת, במובן מסוים זה הרגע שהרצוג חיכה לו: אולי זו טבילת האש של מנהיגותו כנשיא המדינה. מנהיג אמור לקבל החלטות לא פופולריות, אבל הוא חייב לנמק את ההחלטה שלו. הוא נשיא, לא מלך אבסולוטי. אם הנשיא יעשה משהו פסול - החנינה שלו תיפסל על-ידי בג"ץ. זה הדבר האחרון שהרצוג ירצה.
3 צפייה בגלריה
"לא יהיה כלום כי אין כלום" - גם בבקשה החנינה
(צילום: רויטרס, Kevin Dietsch/Getty Images)
לכאורה, בקשת החנינה בתצורה הנוכחית שלה מסבכת את הרצוג ומחריפה את הדילמה שלו. לא רק שנתניהו לא הביע חרטה, הוא אפילו לא חזר על הנוסח של בכירי השב"כ מפרשת קו 300 בבקשה החנינה מאביו, הנשיא חיים הרצוג, שבה הזכירו את הטענות כלפיהם שהרגו את המחבלים – דבר שהתקבל על-ידי בית המשפט כהודאה. בקשת החנינה של נתניהו לא עומדת במבחן הזה. בנוסף לאי-הודאתו באשמה, נתניהו גם לא מכיר בעובדות האישומים נגדו, ולא מצהיר שיפרוש מהחיים הפוליטיים.
האמירה המפורסמת של נתניהו כי "לא יהיה כלום, כי אין כלום" תקפה גם לבקשת החנינה שלו: הוא מצפה שהנשיא הרצוג יחליט על זיכוי מוחלט בלי עונש, בלי קלון, בלי שישלם כל מחיר ציבורי - בלי שהביע מילה אחת של חרטה.
למעשה, לא רק שנתניהו לא הביע חרטה ולא התנצל, בהצהרתו הוא טען שהאינטרס האישי שלו היה לנהל את המשפט ולהוכיח את חפותו עד זיכויו המלא, אבל האינטרס הציבורי מורה לו אחרת - הוא מבקש חנינה מתוך אחריות ציבורית כראש ממשלה לנסות להביא לפיוס בין חלקי העם. "אין לי ספק שסיום המשפט יסייע", טען נתניהו. "אני מחויב לעשות כל שביכולתי לאיחוי הקרעים, להשגת אחדות בעם ולהשבת האמון במערכות המדינה".
הערב, אחרי שורת דיווחים בשם גורמים מטעמו, מסר הנשיא הבהרה: "בשעות האחרונות מופצים פרסומים בשמו של נשיא המדינה או בית הנשיא. יובהר ויודגש כי כל פרסום שלא יוצא דרך דוברות בית הנשיא אינו רלוונטי". עוד נמסר כי "הנשיא לא הציב תנאים משום שהתיק הועבר למתן חוות דעת, והנשיא לא התחיל לדון בנושא. הנשיא לא יושפע מלחצים מכל כיוון. כאמור בהודעת בית הנשיא מהבוקר, לאחר קבלת כל חוות הדעת, נשיא המדינה ישקול אותה באחריות ובכובד ראש".
מאוחר יותר גורמים בסביבת נתניהו אמרו כי "לא היה מו"מ, אין מו"מ ולא יהיה מו"מ על תנאי החנינה. זה או שתהיה חנינה ללא תנאים, או שראש הממשלה ימשיך במשפט עד הזיכוי. בסביבת נתניהו אומרים שלא יהיו דילים או עסקאות, ובוודאי שלא פרישה מהחיים הפוליטיים או הודאה באשמה - אפשרויות שאינן עומדות על הפרק כלל ואינן באות בחשבון".
האתגרים, הדילמה - ומבחן בג"ץ
הרצוג אמר בעבר כי יתמוך במתווה חנינה שיפייס את המדינה ואת הפוליטיקאים, אך עליו להיות כזה שגם יכלול הסכמות בעניין המהפכה המשפטית. במקרה הזה, נתניהו אומנם מדבר על "איחוי העם" - אבל לא מבטיח כלום.
מבחינת הסמכות, הנשיא יכול לעשות כמעט כל מה שיירצה. גם אם חוות הדעת של מחלקת החנינות במשרד המשפטים תמליץ שלא לתת חנינה לנתניהו, לנשיא יש סמכות להחליט אחרת. אחרי הכל – יש פה בקשה של טראמפ, מנהיג העולם החופשי, וגם סוגיות גורליות שעומדות על הפרק: נורמליזציה עם סעודיה; עימות נוסף עם איראן שיצריך גיבוי אמריקני - שלא בטוח שיש; עימות נוסף עם חיזבאללה; חשש לקריסת הפסקת האש בעזה; וגם הרבה הזדמנויות חיוביות שיבואו אחרי סעודיה: אינדונזיה, מלזיה, עומאן, מאוריטניה, סוריה, לבנון ועוד.
גם הדיבורים על איחוי הקרעים הם לא משהו שהרצוג מתעלם ממנו, אבל הוא צריך לקחת בחשבון את תרומתו של נתניהו לפילוג בעם ולמלחמה שלו ברשויות המשפט ובתקשורת החופשית. נתניהו מבקש חנינה למען אחדות העם, למרות שהוא אחראי בעצמו לשיסוי ולפילוג. הרצוג יודע שלפחות חצי עם חושב כך. הוא לא יכול להתעלם מהאכזבה שלהם.
אם הרצוג ייענה מיד לבקשת החנינה של נתניהו הוא ייחשד כמי שעבד בעצם בשביל רה"מ ותיאם איתו את כל המהלך מראש - בצל חשיפת "הארץ" כי הרצוג ניסה לקדם מתן חנינה לנתניהו עוד לפני שנבחר לנשיא המדינה ובטרם הוגש כתב אישום נגדו. ברקע נמצא גם חוק ההשתמטות שקורע את העם, בצל המלחמה הארוכה בתולדות ישראל: איך מתיישב פטור גורף מגיוס לחלק נרחב מהעם אל מול ההבטחות של נתניהו לאיחוי הקרעים?
אחת האפשרויות בדילמה הזאת היא לעשות לנתניהו את החיים קצת יותר קשים: הרצוג יכול לקרוא לצדדים ולהציג להם שאלות הבהרה. הוא יכול אפילו לזמן את נתניהו או את עורכי דינו ולשאול אותם האם יש בפיהם חרטה כלשהי, האם נתניהו מודה בעובדות, והאם בכוונתו להמשיך להתמודד בבחירות לראשות הממשלה. הנשיא גם יכול להתבטא בפומבי על דברים אלה ולהסתפק בכך. אלה פרטים שהרצוג צריך לדעת לפני שיקבל החלטה סופית.
בין תשובת "כן" ל"לא" יש לו מנעד רחב. הרצוג יכול לתת לנתניהו חנינה על תנאי, כזו התלויה ב"תמורות ציבוריות" כמו הקמת ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר, ביטול חוק ההשתמטות או ביטול המהפכה המשפטית והרפורמה בתקשורת. אם בסוף החנינה תביא לפיוס לאומי ותנמיך את גובה הלהבות עם הורדתן של סוגיות אלה מסדר היום, חנינה עשויה להתקבל בשמאל כמשהו לגיטימי ומבורך.
עם זאת, הרצוג לא יוכל למשוך את הדילמה שלו במשך זמן רב: בסביבתו מדברים על שבועות ארוכים של התלבטות - אבל לא יותר. בסוף הרצוג יידרש לקבל החלטה קשה לכאן או לכאן. הקדנציה שלו תסתיים בעוד שנתיים וחצי, ביוני 2028, והרצוג ירצה שיזכרו אותו כנשיא ממלכתי שמצד אחד תרם לאיחוי הקרעים בעם - אבל מצד שני לא כזה שנתן יד להרס מוסדות המדינה, הרס התקשורת החופשית ואפשר לראש ממשלה שמתנהג כאילו הוא מעל החוק לעשות מה שהוא רוצה, משל היה מלך.
אחת הסיבות שהטיפול בבקשה ייקח שבועות ארוכים היא שכל הנושא הוא תקדימי - כל סעיף וסעיף - וכך על כל פרט יהיו אינספור ויכוחים. היועמ"שית, התובע בתיק, הפרקליטות - כולם יבקשו למסור את הערותיהם והשגותיהם. יהיה ריב על כך מילה ומילה שנתניהו אמר בסרטון הנלווה שלו לבקשת החנינה. ולבסוף, בין אם ייעתר ובין לאו, החלטתו של הרצוג תגיע לבג"ץ, ושופטי בית המשפט העליון - למגינת לבו של נתניהו - הם אלה שיאמרו את המילה האחרונה. כך היה גם עם פרשת קו 300 , כאשר בג״ץ הכשיר את החלטת הרצוג האב.
