סמ"ר ליאור שטיינברג (20), סמ"ר אופק ברהנה (20) וסמ"ר עומר ואן גלדר (22) מחטיבת גבעתי הובאו למנוחות הערב (שלישי), כיממה לאחר שנהרגו מפיצוץ מטען חבלה במחנה ג'באליה שבצפון רצועת עזה.
27 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: סמ"ר אופק ברהנה, סמ"ר ליאור שטיינברג וסמ"ר עומר ואן גלדר
(צילום: דובר צה"ל)
מאות בני אדם ליוו למנוחות את סמ"ר ברהנה מיבנה, חובש קרבי מחטיבת גבעתי. הוא הותיר אחריו את הוריו, ממו ולאה, ואת אחיו ואחיותיו - אושרי, דנה, ליאם ואלין. אמו לאה זעקה מעל ארונו בבכי קורע לב: "אל תדאגי אמא, אל תדאגי אמא" - צמד המילים שבנה היה אומר לה כדי להרגיע אותה במהלך ימי הלחימה, מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר 2023.
הלווייתו של סמ״ר אופק ברהנה ז"ל
"אופק, אופק. ילד טוב. אהבת את הבית, את המשפחה ואת החברים", ספדה לו אמו. "תמיד באת לעזרה כשהיה צריך אותך. תמיד אמרתי לך 'אני מפחדת אופק, תשמור על עצמך'. ותמיד אמרת לי ׳אל תדאגי אמא, אני שומר על עצמי׳. ילד אהוב, לא מאמינה שאתה לא איתנו. במוצאי שבת דיברנו, ואמרת לי שבשבת הבאה אתה מגיע לחופשה. תמיד הייתי מתייעצת איתך. זכות להיות אמא שלך. לא נפרדנו כמו שצריך אופק. אני לא שבעה ממך אופק. לא היית בן, היית אח״.
אביו ממו עמד מעל הארון כשהוא עטוף בדגל ישראל, ונפרד מבנו רגע לפני שהורד אל חלקת הקבר הטרי. "לא יודע איך להתחיל, אין לי מילים להכיל את הכאב", ספד לבנו בבכי. "רק בן 20, גיל שבו החיים מתחילים, ואתה נפרד מהם. לב ענק. כשאתה זקוף בגאווה אמרת ׳אבא, אני אגן על הבית, על ארץ ישראל׳. היית חבר, היית מספר הכול. אמרו עליך בבית ספר ובכדורסל שאתה מנהיג. אמרת לי שכשתהיה גדול, תהיה עורך דין גדול. לא נספיק לראות אותך מגשים את החלום, לא נשמע ממך יוצר את צחוקים והשובבות כשאתה מצחיק מה האחיות שלך. אם תהיה אפשרות אני גם אצא למילואים. אהוב שלנו, של המשפחה, תשכב לך בשלום״.
ארבעת האחים חיבקו בבכי את ההורים. אושרי, אחיו הבכור שסיים לפני כשנה שירות כלוחם בצנחנים, ספד לו. "אופק, אני מתקשה לעמוד כאן ולדבר עליך בלשון עבר. רק לפני שבוע יצאנו שנינו מהצבא, וידענו שהכול בסדר", ספד לו. "אני לא יודע איך עברתי את השירות שלי, ואתה הרבה יותר חזק ממני. היית רק בן 20, צעיר מלא חיים ומלא תקווה, עם חיוך שתמיד ידע להאיר גם את הימים הכי קשים. היית אח אהוב, וכמה שזה אולי יישמע מפתיע - היית בשבילי השראה למרות שאתה קטן ממני".
אופק קטע קריירה כשחקן כדורסל מצטיין באליצור יבנה כדי ללכת בעקבות אחיו אושרי לשירות קרבי. אושרי אמר בהספדו: "עקבתי אחריך בכדורסל, הערצתי אותך. היית גאה להיות לוחם, גאה לתרום, גאה להגן על המדינה. הלב שלך היה גדול מהחיים. אהבת את הארץ, את המשפחה ואת החברים, ונתת את הכול עד הסוף. אני אזכור אותך לא רק כלוחם אמיץ, אלא כאח, ואת הצחוקים שלנו והשטויות. היית לי הרבה יותר מאח, היית חבר, היית חלק מהלב שלי, ועכשיו אתה חסר לי בכל רגע. הגעגוע אליך שורף, אני מתגעגע אליך, לצחוק שלך ולקול שלך".
אחיותיו, ליאם ואלין, ספדו לו: "הילד הכי טהור שהכרנו, תמיד מכוון לטוב ורק אהבת חינם. דיברת איתנו על כמה אתה רוצה באמת להתחיל את החיים. אני זוכרת שתמיד דאגתי להזכיר לך שאתה מסיים כל דבר שאתה מתחיל, אבל מי ידע שככה זה יסתיים. היו לך חלומות להגשים".
רום עוזרי, בת זוגו של אופק, ספדה לו: "איך אפשר להבין את הבשורה, לחשוב שאני אספיד אותך? אתם לא יודעים עד כמה אין ילדים כאלה. חבר נפש שלי, שותף שלי ביסודי ובתיכון. יד ביד, חברות כזאת שלא משנה מתי - אני יודעת שאתה תהיה שם בשבילי ועבורי. אתה מסוג האנשים שנכנסים לחדר וכולם מחייכים. רשמתי לך לפני שבועיים שהתגעגעתי אליך, שאני תמיד פה בשבילך ושחייבים לשבת לדבר כי יש לי מלא מה לספר לך. וככה זה נגמר, ולא הספקתי לספר. אני עצובה ואני גאה בך שחירפת את נפשך כדי שאני אוכל לחיות את חיי בידיעה שגיבורים כמוך שומרים עליי. אתה ארץ ישראל היפה״.
אל"מ אורן זיני ספד בשם צה״ל: "השתתפת בפעולות מבצעיות ולקחת חלק משמעותי בהגנה על המדינה. מפקדי גבעתי פועלים בעומק הרצועה כבר מעל 600 ימים - ואתה היית שם. דמותך תיחקק בליבנו".
ראש העיר יבנה, רועי גבאי, ספד לו בשם תושבי העיר: "אנחנו ניצבים מול אובדן שאי אפשר להכיל. אופק לא רק בחר להיות לוחם - הוא התעקש להיות חובש קרבי. הוא רצה להציל, לרפא, לתת כתף - גם תחת אש. בשבוע שעבר הוא הגיע בגאווה לבית הספר עם תעודת הבגרות שלו - וציונים מעולים. הוא היה גאה, המורים היו גאים, המשפחה - גאה. ועכשיו כולנו מרוסקים.
"אופק היה בוגר בית הספר היסודי רמות ויצמן וגינסבורג, שחקן כדורסל מחונן באליצור יבנה – מהקט-סל ועד קבוצת הנוער. תלמיד חכם, צנוע, חייכן, אהוב. הוא חלק ממשפחה של לוחמים - אחיו שירת בצנחנים, אחותו בנח"ל. זו משפחה שטבוע בה ערך הנתינה, האחריות והשליחות. אופק הוא החלל הרביעי של קריית החינוך גינסבורג מאז 7 באוקטובר. שלושה חללים ביממה אחת – זו מציאות שאסור להתרגל אליה״.
שר המורשת עמיחי אליהו ספד בשם הממשלה: "אופק, אתה נשמה ולבנה נוספת חשובה שבונה את העם הזה. הקרבת את עצמך כדי שנוכל להמשיך לחיות. הממשלה מחויבת ללכת בדרכך. עוד יבוא שלום, בזכותך ובזכות חבריך הגיבורים".
"גיל 22 זה לא מספיק"
מאות ליוו למנוחות בהר הרצל בירושלים את סמ"ר עומר ואן גלדר ממעלה אדומים, מפקד כיתה בפחת״ק רותם של חטיבת גבעתי. הוא הותיר אחריו הורים, חגי ותהילה, ושלושה אחים ואחיות - טליה, אורי ואיתי.
הלווייתו של סמ"ר עומר ואן גלדר ז"ל
"עומר, אתה יכול לגעת בכולם. היו בך המון תכונות טובות, אבל היו בך שתי תכונות שמאפיינות איתך - ילד של מילים ומשפחה", ספד לו אביו חגי. "אמרת מילים טובות. אנשים לא משתמשים תמיד במילים טובות ואתה הצלחת. ידעת להוקיר ולהעריך, והנתינה שלך למשפחה, גם שלא היית נוכח פיזית, הייתה חשובה לך".
עומר היה מתנדב במד"א וב"כנפיים של "קרמבו״, וחלומו היה להיות רופא. אביו סיפר: "שוחחנו לא פעם על חשיבות הדיבור והרפואה, ואמרתי לך שצריך להיות רופא שהוא גם בן אדם שיודע לדבר עם המטופלים שלו". חגי סיים בקריאה למנהיגי המדינה ולציבור בישראל: "אנחנו צריכים לשנות את הדיבור. אני פונה לכולם, מראש הממשלה לשרים, קואליציה ואופוזיציה, ולמפגינים משני הצדדים - בואו נשנה את השיח, אנחנו צרירים ללמוד להשתמש במילים בחוכמה".
אמו תהילה ספדה גם היא וסיפרה על חלומו הגדול של בנה עומר, ועל הנתינה גם לאחר מותו. "עומר, יפיוף אמיתי, ידעת לעשות שטויות. אהבת אנשים ובירה, וחלמת להיות רופא. כל הזמן היית בנתינה, וגם לאחר מותך תרמת איברים. עומר, היית אדם של ערכים והייתי גאה בך, מודה לך על כל רגע ותודה לך שעשית אותנו הורים גאים".
אמו אמרה שהמלחמה התחילה חודשיים לאחר שבנה שהתגייס, וסיפרה ועל החלומות שלא הספיק להגשים. "המלחמה התחילה חודשיים אחרי שהתגייסת, והיית בכל הגזרות - צפון, עזה, איו"ש. גיל 22 זה לא מספיק. דיברנו על חתונה וטיול אחרי צבא, והכול נגדע. העולם איבד היום אור טהור וזך, ואנחנו איבדנו את בני בכורי ואהבת לבי. תחסר לי".
נעמה ברץ, בת הזוג של עומר, סיפרה על התוכנית שלהם להתחתן. "אהוב שלי, היית החוליה החזקה בקשר. דיברנו על חתונה תוך שבועיים. לכל מקום שהגעת, כולם הכירו אותך. היינו צוחקים שאתה תהרוס לי את התוכניות עם חתונה מצומצמת כי כולם פשוט אהבו אותך ואתה אותם. חלמנו לטייל ולהקים משפחה. זו לא פרידה, אנחנו עוד ניפגש בגן עדן".
האחים טליה ואורי סיפרו על הקשר המיוחד שהיה בניהם. "תמיד אמרו עלינו שאנחנו אחים שהם חברים, דיברנו על הכול ואהבנו מאוד אחד את השני", אמרה טליה. "אני לא יכולה שתהפוך לסטיקר ולפתוח עמוד זיכרון באינסטגרם. אני לא אצליח לאכול פיצה או ללבוש סגול, הכול מזכיר לי אותך".
האח אורי ספד וסיפר על הגאווה להיות אחיו של עומר: "כשבבית ספר גילו שאני אח של עומר, החברים שלך באו אליי ואמרו 'אם אתה אח של עומר אתה חבר שלנו'. גם בעבודה שסידרת לי, כולם אמרו שלעשות משמרות עם עומר זה הכי טוב. אני גאה היות האח שלך".
סבתו, זהבה תורג'מן, סיפרה על הכוס שהביאה לאמו אתמול, אותה תכננה שישבור בחתונה שלו: "עומר, היית ילד חכם ושנון, אוהב ושמח בכל מצב. הצטרפת לעומר בן דודך שנפל בלבנון לפני מספר חודשים. אתמול הבאתי לאמא שלך כוס שהיית אמור לשבור מתחת לחופתך, אבל אתה כבר לא תזכה".
"אני לא מאמינה שמה שפחדתי ממנו קרה"
אלפים הגיעו לחלקה הצבאית בבית העלמין סגולה כדי ללוות למנוחת עולמים את סמ"ר ליאור שטיינברג (20) מפתח תקווה, חובש קרבי בחטיבת גבעתי. הוא הותיר אחריו הורים, אורלי ואנטון, ואת שירה אחותו הבכורה.
הלווייתו של סמ״ר ליאור שטיינברג ז"ל
(צילום: עידו ארז)
האם אורלי ספדה בבכי: "ליאור שלי, אהוב שלי ונפשי. מאז שאתה ילד קטן היית סקרן ואוהב לשאול שאלות. אתה ילד עמוק. היית תלמיד שקדן וחיובי, ניסית תמיד להיות בתדר חיובי. אתה אור גדול לעולם, לי, לאבא ולאחותך. אני לא מאמינה שאני מספידה אותך. קיבלתי אותך לזמן כל כך קצר. אתה ילד מצחיק ומלא שמחת חיים. לפני הגיוס לא הפגנת רגשות, אחרי הגיוס שלחת לי מכתב שבו כתבת 'אני אוהב אותך אמא'. כשחזרת נתת לנו חיבוקים, אני לא מאמינה שלא יהיו יותר חיבוקים. תודה שנתת לי להיות אמא שלך. תודה אלוהים שנתת לי להיות אמא של ליאור, גם אם זה רק ל-20 שנה. ליאור, אני אוהב אותך לעולמים".
אחותו של ליאור, שירה, ספדה גם היא בבכי: "אהוב שלי, איך הלכת לי? אחי הקטן, היפה והטהור. היית האח היחיד שלי. אין לי כלום בלעדיך. אני שמחה שבשנה האחרונה התקרבנו וסיפרת לי הכול. אני מקווה שהייתי אחות ראויה. תמיד התגאיתי שאתה אחי, לוחם שעושה הכול - גם אם זה להקריב את עצמו. אני לא מאמינה שמה שפחדתי ממנו קרה. אני אהיה חזקה בשביל אמא ואבא. אני תמיד אוהב אותך ליאורי שלי".
חברו, רועי אפרים, ספד לו: "ליאור אחי, אי אפשר לתאר כמה משמעותי היית בשבילנו. הכנסת אור לחיינו. תמיד היה כיף איתך. היית אדם מיוחד, חיובי וטוב לב. כל מי שהכיר אותך התחבר אליך ואהב אותך. הכינוי שלך בחבורה היה 'חסה' כי היית חסר דאגות. תמיד היית אופטימי. במקום שבו כולם ראו רע אתה תמיד ראית טוב. אנחנו כל כך אוהבים אותך, כל החבורה. אני מקווה שנתעורר מהסיוט הזה. אנחנו לא מעכלים את מה שקרה. אוהבים אותך, נהיה חזקים".
נציג צה"ל, סא"ל נתנאל ביטון, ספד לו: "ליאור, אין בכוחן של מילים לתאר את האובדן. הכאב גדול והצער עמוק, אך גם גאווה על מי שהיית ומה שעשית. היית נחוש לבצע את תפקידך ומשימותיך על הצד הטוב ביותר. שאפת להיות ראשון בכל. נבחרת לצאת לקורס חובשים אותו סיימת אך לפני שבוע. זכיתי לפקד עליך ולקחת חלק משמעותי בהגנה על עם ומדינת ישראל. אתמול, בעת שלחמת במשימה מבצעית, נפגעת ונפלת חלל. ליאור, מלחמת חרבות ברזל היא מהחשובות למדינת ועם ישראל. אני מבטיח לך שנמשיך להילחם עד לניצחון. ליאור, תודה שהיית חלק מאיתנו. תחסר לנו. נוח על משכבך בשלום. אני ומפקדי החטיבה מצדיעים לך".
פורסם לראשונה: 18:49, 03.06.25
