"איראן לא יכולה להשיג נשק גרעיני. אם השיחות לא יצליחו, אני חושב שזה יהיה יום רע מאוד לאיראן". נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שפרש מהסכם הגרעין המקורי ב-2018, מקווה כעת להשיג הסכם חדש מול איראן, ללא מגרעותיו של הקודם, אותו הגדיר כגרוע בהיסטוריה. אבל המון השתנה מאז שחידש את הסנקציות האמריקניות לפני שבע שנים: איראן הפרה מאז את כל ההגבלות שהטילה על עצמה ופיתחה את תוכנית הגרעין שלה לרמות שלא נראו מעולם, עם כמות אורניום מועשר שמספיקה תיאורטית, עם העשרה קצרה נוספת, לשש פצצות לפחות. בכל יום שחולף היא ממשיכה לצבור עוד.
כעת, כשיש תחושת דחיפות גדולה בישראל ובארה"ב בשל ההתקדמות שרשמה טהרן, טראמפ מסלים את איומיו ומבטיח כי אם תסרב להגיע לעסקה, היא תחווה הפצצות "מהסוג שמעולם לא ראתה". הוא דיבר גם מפורשות על תקיפה ישראלית-אמריקנית משותפת: "ברור שישראל תהיה מעורבת בזה, היא תהיה המובילה של זה", אמר השבוע. בין אם מדובר בטקטיקה של משא ומתן או בכוונה אמיתית, הוא גיבה את איומיו עם תגבור הכוחות האמריקניים באזור, אליו שלח גם מפציצים אסטרטגיים וחמקנים.
כלל לא ברור אם השיחות בין הצדדים בעומאן יכולות להניב הסכם, בפרט כשברקע מחלוקת אפילו על צורת ניהולן: איראן התעקשה שהן יהיו לא-ישירות בתיווך עומאני, ובוושינגטון התעקשו שהמשא ומתן יהיה ישיר. בינתיים, לפי הודעה של משרד החוץ האיראני השיחות שהחלו היום בצהריים והסתיימו תוך שעה התנהלו אמנם באופן עקיף, אך בסופן נפגשו ראשי שתי המשלחות ושוחחו פנים אל פנים במשך כמה דקות.
עוד לפני שהתחילו היום השיחות ישנו דבר אחד ברור - הפערים בין הצדדים עצומים: ממשל טראמפ, בעידוד ראש הממשלה בנימין נתניהו, מבקש לפי הדיווחים להגיע לעסקה שתכלול לא רק פירוק מוחלט של תוכנית הגרעין, אלא גם של תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן והפסקת הסיוע שלה לשלוחותיה במזרח התיכון.
9 צפייה בגלריה
לא יהיה הסכם? זה יהיה יום רע מאוד - לאיראן. טראמפ וחמינאי
(צילום: Mandel NGAN / AFP, REUTERS/Mohammed Yassin, Iranian Leader's Press Office, AP)
נתניהו עצמו הצהיר כך, וקרא למה שהוא מכנה "המודל הלובי", כשכוונתו להסכמת לוב להתפרק לחלוטין מתוכנית הגרעין שלה בעשור הראשון של שנות ה-2000: "נכנסים, מפוצצים את המתקנים, מפרקים את כל המכשורים, בפיקוח אמריקני ובביצוע אמריקני", הסביר ראש הממשלה. אבל הדרישות הללו עומדות בניגוד מוחלט לקווים האדומים של משטר האייתוללות, שמתעקש על זכותו לנהל תוכנית גרעין, לכאורה לצרכים אזרחיים, ומסרב כבר שנים ארוכות לדון בתוכנית הטילים הבליסטיים שלו – טילים שנדרשים לו אם ברצונו לספק איום גרעיני אמיתי, בתרחיש שבו יחליט "לפרוץ לפצצה".
ייתכן מאוד שמדובר בעמדות מקסימליסטיות, והשליח האמריקני סטיב וויטקוף, שמוביל את המגעים מהצד האמריקני, כבר אותת שממשל טראמפ מוכן להתפשר. גם איראן מעוניינת מאוד בהסכם בשל כלכלתה שמקרטעת תחת נטל הסנקציות, אבל הסיכוי שיושג הסכם אידיאלי עם פירוק מוחלט של תוכנית הגרעין נראה נמוך ביותר. טראמפ לפי דיווחים הציב דדליין של חודשיים למו"מ, אבל אם בסיומו יגיעו הצדדים למבוי סתום – ישראל וארה"ב יעמדו בפני הכרעה גורלית: האם לקבל את קיומה של איראן כ"מדינת-סף" גרעינית, שאולי כמו צפון קוריאה תהפוך בהמשך למדינה גרעינית של ממש – או לממש את האיום, ולתקוף.
טראמפ: אם תידרש פעולה צבאית נגד איראן - ישראל תהיה מעורבת בה
(צילום: FOX NEWS )
שלל שיקולים עשויים להשפיע על החלטה שכזו, ובפרט השאלה האם תקיפה מהאוויר יכולה בכלל להשמיד את תוכנית הגרעין שנמצאת בשלב מתקדם כל-כך, או לכל הפחות להחזיר אותה שנים אחורה, להיקף סביר יותר. איראן עצמה טוענת שהאתרים שלה מבוצרים היטב, וכי בכל מקרה תוכל לחדש במהירות את תוכניתה אם תותקף, בין היתר כיוון שצברה המון ידע וניסיון בתחום. הנשיא האיראני מסעוד פזשכיאן אמר למשל בפברואר השנה כי גם אם יותקפו "100" מתקני גרעין, "אנחנו נבנה 1,000 אחרים. הם יכולים לתקוף את המבנים ואת המקומות, אבל לא את אלו שבונים אותם".
בכירים איראנים איימו לא רק במלחמה, ובנקמה שעשויה לכלול בין היתר את סגירת מצרי הורמוז שקריטיים לכלכלה העולמית, אלא הבטיחו שאם יותקפו מתקני הגרעין – איראן תפעל לפתח באופן אקטיבי נשק גרעיני, כזה שיעניק למשטר "תעודת ביטוח" להישרדותו. עלי לריג'אני, יועצו של המנהיג העליון עלי חמינאי (שלכאורה עדיין דבק בפתווה שקובעת כי אסור לאיראן לפתח נשק גרעיני), אמר לאחרונה כי במקרה של תקיפה "העם האיראני" הוא זה שידרוש פיתוח של פצצה. לטהרן, לטענתו, לא תהיה ברירה. אלו האתרים שישראל וארה"ב דורשות את השמדתם – בין אם בפירוק מוסכם לפי "המודל הלובי", ובין אם בהפצצות מהאוויר.
נתנז: הלב של תוכנית הגרעין
האתר בנתנז, באזור הררי כ-300 ק"מ דרומית לבירה טהרן, הוא מתקן העשרת האורניום המרכזי של איראן. בנייתו החלה באופן סודי ב-2002, אך הוא נחשף כבר באוגוסט אותה שנה על ידי פעילי אופוזיציה איראנים גולים. המתקן המרכזי באתר שוכן לפי דיווחים בעומק של כ-8 מטר מתחת לאדמה, ויש בו שני חללים ענקיים – כל אחד מהם לפי הערכות בגודל של כ-160 מטר – ובהם הצנטריפוגות שמבצעות את העשרת האורניום. זהו התהליך שבו מופרד האיזוטופ אורניום-235, שבו ניתן לבצע ביקוע גרעיני, מהאורניום הגולמי שנחצב מהאדמה (האיזוטופ הזה מהווה באופן טבעי רק 0.72% מהאורניום הגולמי).
בשני החללים התת-קרקעיים במתקן בנתנז ניתן לפי הערכות להציב עד 50,000 צנטריפוגות, אבל כעת לפי סוכנות הידיעות רויטרס יש בהם "רק" 16,000, שמתוכן 13,000 פועלות. הן מעשירות את האורניום לרמה ראשונית של 5%. במתקן נוסף בנתנז, על הקרקע, מופעלות עוד כמה מאות צנטריפוגות שמעשירות את האורניום לרמה גבוהה מאוד של 60%. מדובר ברמה שאינה נדרשת בשום אופן לצרכים אזרחיים והדרך ממנה לרמה של 90%, הדרושה לנשק גרעיני, קצרה מאוד ולפי הערכות איראן יכולה להשלימה בתוך שבוע בלבד.
ביולי 2020 דווח על פיצוץ שאירע במתקן שלישי בנתנז – מתחם לייצור צנטריפוגות מתקדמות – שפעל מעל הקרקע. גורמי מודיעין אמרו אז ל"ניו יורק טיימס" כי הנזק למתקן היה משמעותי מאוד וכי הוא עשוי להסיג את תוכנית הגרעין כולה בשנתיים. החבלה יוחסה כמובן לישראל, ושנתיים לאחר מכן דווח כי איראן חופרת בנתנז מתקן תת-קרקעי חדש עבור ייצור הצנטריפוגות – בעומק אדיר של 80 עד 100 מטר. גודלו הרב של הפרויקט החדש העלה בספק את הייעוד המוצהר שלו, ומומחים שונים העריכו כי ייתכן שהוא נועד עבור הצנטריפוגות עצמן, כלומר לספק מחסה ממוגן יותר להעשרת האורניום.
העומק הרב של המתקן החדש בנתנז אכן מעלה שאלות באשר ליכולת החדירה אליו, גם באמצעות "מפצחת הבונקרים" החזקה ביותר בארסנל של צבא ארה"ב: MOP (ראשי תיבות של Massive Ordnance Penetrator), המוכרת גם בשם הקוד GBU-57 – פצצה ענקית במשקל של 12.3 טונות. לפי הערכות שפרסם בעבר חיל האוויר האמריקני, היא מסוגלת לחדור עד לעומק של כ-60 מטר – אבל גורמים אמריקנים דנו לפי דיווחים באפשרות של הטלת שתי פצצות כאלו ברציפות, כדי להבטיח השמדה של אתרים עמוקים עוד יותר.
9 צפייה בגלריה
ל"מפצחת הבונקרים" הענקית יש סיכוי? איראן חופרת מתקן חדש, לפחות 80 מטר מתחת לאדמה
(צילום: AP)
פעולת החבלה ב-2020 לא הייתה הראשונה בנתנז, וגם לא האחרונה. פעולה מתוחכמת במיוחד פגעה משמעותית בצנטריפוגות כבר ב-2010: במבצע שיוחס לישראל ולארה"ב הוחדר אז וירוס המחשבים "סטקסנט" למערכות שמפעילות את הצנטריפוגות – מתקנים רגישים למדי – ובאמצעות שיבוש אופן פעילותן נגרם להן נזק כבד. גם ב-2021 אירע פיצוץ בנתנז, הפעם במתקן התת-קרקעי, וגם אז הואשמה לישראל. באפריל 2024, כשישראל הסתפקה בתגובה צנועה וסמלית למתקפת הכטב"מים והטילים הישירה הראשונה של איראן – היא פגעה לפי הדיווחים במכ"ם של סוללת S-300, שהיה חלק ממערך ההגנה על נתנז.
פורדו: עמוק באדמה, בצלע הר
פורדו הוא מתקן העשרת האורניום השני של איראן, ליד העיר קום וכ-160 ק"מ דרומית לטהרן. בניגוד לנתנז, הוא נבנה מראש כדי שיהיה מבוצר כמה שיותר מתקיפות אוויריות – ונחפר בצלע הר בעומק מוערך של 80 עד 90 מטר. בנייתו החלה בסביבות 2006, וב-2009 איראן חשפה את דבר קיומו לעולם – רק אחרי שסוכנויות מודיעין במערב עלו על דבר קיומו. מיד אחרי החשיפה הצהיר הנשיא דאז ברק אובמה שגודלו וצורתו של המתקן "לא תואמים לתוכנית גרעין למטרות שלום".
9 צפייה בגלריה
נשיא איראן לשעבר אחמדינג'אד בביקור בפורדו. נבנה בסתר, הוכרז רק אחרי שהתגלה על ידי המודיעין המערבי
(צילום: AP)
במסגרת הסכם הגרעין מ-2015 נקבע כי העשרת האורניום בפורדו תופסק לחלוטין למשך 15 שנה, אבל איראן חזרה להפעילו מאז פרישת ארה"ב מההסכם. יש בו כיום כ-2,000 צנטריפוגות, רובן מהדגם המתקדם IR-6, שמתוכן, כך לפי דיווח ברויטרס, 350 מעשירות אורניום לרמה גבוהה של 60%. ב-2024 דווח כי איראן החלה להרחיב באופן משמעותי את המתקן.
גם בפורדו דווח בעבר על ניסיונות חבלה: בשנת 2013 פורסם בכלי תקשורת מערביים כי אירע שם פיצוץ שבו נהרס לכאורה רוב המתקן, וכי מאות עובדים נלכדו במקום. טהרן הכחישה זאת בתוקף, אבל אישרה ששנה לפני כן אירע פיצוץ אחר שהסב נזק לקווי המתח הגבוה שמספקים את החשמל לאתר (ניתוק חשמל הוא אחת הדרכים להזיק לצנטריפוגות). ב-2022 טענה איראן כי סיכלה ניסיון חבלה נוסף שתכנן שם לכאורה המוסד, בתוכנית שבה גויס לטענתה שכן של אחד העובדים.
מחסן האורניום: המרכז באיספהאן
בפרברי איספהאן, העיר השלישית בגודלה באיראן, ישנו מרכז גרעיני גדול שבו בין היתר מתקן לעיבוד האורניום בשלב הגולמי שלו, המכונה "עוגה צהובה", בתהליך שבו הוא הופך לתרכובת שאותה ניתן להזרים בצורת גז לתוך הצנטריפוגות, לצורך העשרתו. גורמים דיפלומטיים מעריכים כי באיספהאן יש גם מתקן אחסון לאורניום מועשר. ב-2022 דווח על "מיקום חדש" בעיר שבו מתקן לייצור צנטריפוגות.
הכור באראק, ו"הונאת הבטון"
כור המים הכבדים ליד העיר אראק, כ-240 ק"מ מערבית לטהרן, מכונה כיום באופן רשמי חונדאב. הקמתו החלה ב-2004 אך לא הושלמה, בעקבות הסכם הגרעין מלפני עשור. איראן חזרה מאז לבנות אותו, והפעלתו מתוכננת כעת ב-2026. היא טוענת שהכור נועד למטרות אזרחיות, אך העובדה שהוא מבוסס על מים כבדים תאפשר ליצור בו בקלות רבה יחסית פלוטוניום – שכמו אורניום מועשר יכול לשמש כחומר בקיע בנשק גרעיני.
בהתאם להסכם מ-2015, ולפני שהחלה להפר אותו פומבית, איראן הודיעה שהסירה את ליבת האורניום מהכור – ושמילאה אותה בבטון על מנת להפוך את הליבה לבלתי-שמישה. הליבה מורכבת מצינורות שבהם מוחזק החומר הגרעיני – במקרה של הכור הזה מדובר באורניום לא-מועשר – ודרך הצינורות עוברים המים הכבדים. ב-2019, אחרי פרישת ארה"ב מההסכם, חשף עלי אכבר סאלחי, שכיהן אז כראש הסוכנות האיראנית לאנרגיה אטומית, כי איראן רימתה – וכי לא חשפה בפני פקחי הגרעין הבינלאומיים שברשותה ליבה נוספת של צינורות כאלו, אותה היא תוכל לדבריו להרכיב בכור במקום הליבה שמולאה בבטון, וכך להשמישו "במהירות".
"יש צינורות שבהם הדלק נכנס. רכשנו צינורות דומים, אבל לא יכולנו להכריז עליהם באותו זמן", הוא סיפר לטלוויזיה האיראנית, בטון משועשע למדי. "רק אדם אחד באיראן ידע על זה. לא סיפרנו לאיש מלבד מי שעומד בראש (חמינאי). קנינו את אותה כמות של צינורות. כשהם אמרו לנו לשפוך בטון בתוך הצינורות, אמרנו: 'בסדר, נשפוך'. אבל לא אמרנו להם שהיו לנו צינורות אחרים. אחרת, הם היו אומרים לנו לשפוך בטון גם בצינורות הללו".
המתנה מארה"ב: "כור השלום" בטהרן
בבירת איראן ישנם כמה מרכזי מחקר גרעיניים, שלפי דיווחים נערכו בהם פעילויות לא-מוכרזות שקשורות לתוכנית הגרעין הצבאית, אותה איראן הפסיקה לכאורה ב-2003 ("פרויקט עמאד"). מתקן מרכזי בטהרן הוא כור מחקר שסופק במקור על ידי ארה"ב בשנות ה-60, כחלק מתוכניתה "אטום למען שלום" – שבמסגרתה סייעה למדינות מתפתחות לפתח תוכניות גרעין אזרחיות, בתמורה להתחייבות מצדן להשתמש בטכנולוגיה הזו אך ורק למטרות שלום.
9 צפייה בגלריה
פעם היינו חברים. השאה מוחמד רזא שאה פהלווי (משמאל), לצד נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון ב-1973
(צילום: AP)
הכור, שהוא הוותיק ביותר באיראן, החל לפעול ב-1967, בתקופת שלטונו של השאה מוחמד רזא פהלווי – שהודח במהפכה האיסלאמית ב-1979. הכור נבנה במקור במטרה לייצר איזוטופים לצרכים רפואיים, וגם כיום מתעקשת איראן שהוא משמש רק למטרות אזרחיות, אך כיוון שניתן להשתמש בו באורניום שמועשר לרמה גבוהה ישנו חשש שניתן להסתייע בו גם לשימושים צבאיים.
נתניהו רמז – "פגענו בו": בסיס פרצ'ין
פרצ'ין הוא מתקן לניסויים בכלי נשק קונבנציונליים, השוכן כ-30 ק"מ דרומית-מזרחית לטהרן, ולפי הערכות גם לו יש חלק בתוכנית הגרעין. בדו"ח חמור שפרסמה ב-2011 הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) נכתב שאיראן בנתה בבסיס מתקן שנועד לביצוע ניסויים בבונקרים תת-קרקעיים, שבהם ניסו להפעיל בו-זמנית חומרי נפץ שהם חלק ממנגנון הפצצה. פרשננו לענייני צבא וביטחון רון בן ישי ציין בזמנו כי הכוונה למעטפת חומרי הנפץ הקונבנציונליים, שמקיפים את שני חצאי הכדור של האורניום המועשר ומתפוצצים על מנת לכווץ את החומר הבקיע וכך להצית את הריאקציה הגרעינית. כדי לעשות זאת, המעטפת צריכה להתפוצץ בבת-אחת ובדיוק של ננו-שניות.
9 צפייה בגלריה
לפני ואחרי. הנזק לבסיס בפרצ'ין בתקיפה הישראלית
(צילום: רויטרס / Planet Labs Inc./Handout via REUTERS)
בתקיפה הנרחבת של ישראל נגד איראן באוקטובר 2024 – בתגובה למתקפה הישירה השנייה של איראן על ישראל – דווח שגם המתקן בפרצ'ין נפגע. ראש הממשלה נתניהו הצהיר חודש לאחר מכן, מבלי להזכיר מפורשות את שם המתקן, כי "יש מרכיב מסוים בתוכנית הגרעין" שנפגע באותה תקיפה.
כראג': מפעל הצנטריפוגות שהותקף
בעיר כראג', כ-40 ק"מ מערבית לטהרן, פועל "מרכז מחקר" גרעיני נוסף, וגם מפעל לייצור צנטריפוגות. ביוני 2021 פגע כטב"ם במפעל הצנטריפוגות הזה, ואיראן הפנתה גם אז אצבע מאשימה לישראל. בסוף אותה שנה דווח כי המפעל חזר לפעילות.
בושהר: גרמניה התחילה, רוסיה השלימה
תחנת הכוח הגרעינית הראשונה והיחידה באיראן. שוכנת בדרום-מערב המדינה, על חופי המפרץ הפרסי. בניית הכור החלה כבר ב-1975, בסיוע חברה גרמנית השייכת לתאגיד "סימנס", אך אחרי המהפכה האיסלאמית הבנייה הופסקה – וחודשה רק לאחר שאיראן הגיעה ב-1995 להסכם מול רוסיה, שהתגייסה לסייע לה. תחנת הכוח החלה לפעול ב-2010, אבל לגביה אין חשש של ממש בכל הנוגע לשימוש אפשרי לצרכים צבאיים. אחת הסיבות לכך היא שהכור עושה שימוש בדלק גרעיני שמספקת רוסיה – וזו לוקחת את הדלק המשומש בחזרה אליה.
מכרות האורניום: חוצבים, ואז אופים "עוגה צהובה"
לאיראן הענקית יש כמה מכרות שמהם היא מפיקה בעצמה את האורניום הגולמי, מבלי שתידרש לרכוש אותו ממדינות אחרות. המרכזי שבהם הוא סגהנד, השוכן במדבר במרכז המדינה, כ-200 ק"מ צפונית-מזרחית לעיר יזד. לפי דיווחים, במכרה ניתן להפיק עד 50 טונות של אורניום גולמי מדי שנה. איראן פעלה בשנים האחרונות להרחיבו. מכרה נוסף הוא גצ'ין, שממנו נטען כי ניתן להפיק עד 21 טונות של אורניום בשנה. האורניום בגרסתו הלא-טהורה מועבר מהמכרות הללו למתקנים אחרים שבהם מעבדים אותו לצורה הגולמית המכונה "עוגה צהובה".
האתרים הסודיים, ואלו שנחשפו ב"ארכיון הגרעין"
האתרים המצוינים בידיעה זו הם רק אלו שעליהם הכריזה איראן רשמית או שנחשפו בדיווחים אחרים כמו פרצ'ין, אבל ייתכן מאוד שאיראן מפעילה אתרים סודיים שונים. רק השבוע איים עלי שמחאני, יועצו של המנהיג העליון חמינאי, כי איראן עשויה להחביא, בשל איומי התקיפה שמשמיע טראמפ, את האורניום המועשר שלה באתרים סודיים ו"בטוחים".
בנוסף, סבא"א מנהלת כבר שנים חקירות נגד איראן בעקבות שלושה אתרים שבהם אותרו שרידי אורניום, ושעל הפעילות בהם איראן לא הכריזה ולא נתנה תשובות מספקות. החקירות נפתחו בעקבות הממצאים שהעבירה ישראל לסבא"א מ"ארכיון הגרעין" בטהרן, המחסן שסוכני המוסד פרצו אליו וגנבו ממנו אלפי מסמכים ב-2018. אחת החקירות אמנם נסגרה ב-2023, בעקבות "הסבר אפשרי" של איראן לגבי שרידי האורניום, באתר מריבאן, אבל החקירות סביב שני אתרים נוספים, ורמין וטורקוזבאד, נותרו פתוחות.
