יותר משנתיים אחרי תחילת המלחמה, רצועת עזה שוב משתנה. חמאס מנסה לחדש בה את אחיזתו, ישראל מקווה שפירוזו מנשק יצליח, והקהילה הבינלאומית מחפשת נוסחה לשיקום וליציבות האזור. אבל בשטח, בין דגלי קטאר ומצרים על טרקטורים לבין אוהלים שנבנים מחדש במחנות, התחושה שמאחדת את רוב תושבי הרצועה ברורה: עייפות עמוקה מהמלחמה ומהחיים בין ההריסות.
פעילי חמאס נוקמים ב"מבוקשים", 11/10/25
לפי מפת "הקו הצהוב" שפורסמה בשבת האחרונה, ישראל שולטת ביותר ממחצית משטח רצועת עזה - כ-58% מהשטח הכולל. אזור רפיח בדרום הרצועה נותר בשליטה מלאה של צה"ל, וחלקים נרחבים מחאן יונס עדיין בפיקוח ישראלי. בצפון הרצועה, שכונות כמו בית לאהיה ושג'אעיה נשארו בשליטת ישראל, אך קרוב למקום מורגשת נוכחות חמאס באמצעות "כוחות הביטחון" שלו. ארצות הברית, בכל מקרה, רוצה להפוך את השטחים שבשליטת ישראל ל"אזורים בטוחים", שבהם עזתים יוכלו לחיות ללא משטר האימים של חמאס.
הקו הצהוב חוצץ בין האזורים שבהם צה"ל מחזיק - בעיקר סביב הצירים המרכזיים ובשטחים פתוחים - לבין אזורים שעדיין תחת חמאס, ואליהם הותר לפלסטינים לשוב בהדרגה. בעקבות הנוכחות הישראלית בצירים המרכזיים, גם בשטחים שמהם יצא צה"ל השליטה של חמאס עדיין לא מלאה.
דובר צה"ל בערבית, אלוף-משנה אביחי אדרעי, הזהיר את העזתים שלא להיכנס לאזורים המסומנים כ"אזורי סכנה" - ובין השאר הזכיר שוב ושוב את בית חאנון, מעבר רפיח, ציר פילדלפי והאזורים הצפוניים של העיר עזה - שבהם עדיין נערכים עימותים נקודתיים. בנוסף הוא מסר כי אסור להתקרב לאזור החיץ שסמוך לגדר המערכת. בהודעות הובהר לעזתים כי הכניסה לשטחים המסומנים עלולה לחשוף אותם לסכנה של אש חיה ומוקשים שלא פונו, ואכן מאז הוכרזה הפסקת האש אירעו לא פעם תקיפות של צה"ל נגד חשודים שהתקרבו יתר על המידה לכוחות.
"חשבתי שחמאס יעזוב"
עם כניסת הפסקת האש לתוקף, נראו כמעט מיד חמושים של חמאס שבים לרחובות עזה במדים רשמיים. יחידות "הביטחון הפנימי" והמשטרה של ארגון הטרור הופיעו בצמתים מרכזיים, ובמקביל שבו לפעול גורמי הממשל המקומיים - ראשי ערים, מנהלי מחוזות ופקידים. חמאס אף מינה מושלים חדשים, מפקדים לשעבר בזרוע הצבאית, ובשכונות שנפגעו פחות הוצבו שלטים עם הכיתוב "נחזיר את עזה לחיים".
קבלת פנים לאסירים הפלסטינים שהשתחררו לרצועת עזה
7 צפייה בגלריה
"עזה עלולה לחזור במהירות למחסור חריף". סיוע הומניטרי במעבר רפיח
(צילום: REUTERS/Stringer)
סולימאן, תושב מרכז רצועת עזה, סיפר כי מבחינתו כלום לא השתנה. "חשבתי שאחרי המלחמה וכל הסבל שעברנו, הארגון הזה יעזוב אותנו. אבל הסתבר שלא", אמר. "מיד אחרי המלחמה, כשהאזרחים התכוננו לחזור לחלקות האדמה שלהם - כי רוב הבתים הרוסים - הופתענו לראות שחמאס פרס את אנשיו בשטח, חלקם במדים וחלקם בלי, כאילו כלום לא קרה, כאילו חזרנו ל-6/10. מצד שני, אנשים עדיין מפחדים מהם, כי כבר ראינו מה הם מסוגלים לעשות. התחושה היא אכזבה עמוקה, לצד פחד תמידי".
בשיחה של צעיר עזתי אחר עם ynet, הוא טען כי "אם הייתה הצבעה חופשית בעזה - היית מוצא ש-90% רוצים שחמאס יעזוב. ההתנגדות שלהם הביאה רק הרס. אחרי ההסכם, אם הם יתעקשו להישאר, העולם לא יעמוד לצידם".
אלא שתמונת המצב הגדולה מורכבת יותר. בסקרים השונים שנערכו עמוק אל תוך המלחמה, חמאס עדיין נהנה מבסיס תמיכה של כשליש מהציבור העזתי, אמנם פחות מכ-50% בסקרים שמלפני המלחמה - אך ירידה נמוכה יחסית לאסון שהביא על רצועת עזה. בסקר שערך בשבוע האחרון המרכז הפלסטיני לדעת קהל (PCPO), עלה לצד זאת כי 71% מהציבור העזתי סבורים ש"אין מנצח במלחמה" - וכי התושבים נוטים כעת בעיקר ל"עייפות ממאבקים" ולרצון ביציבות.
התוצאות הללו משקפות את הכמיהה של הציבור העזתי - זה שתומך בחמאס וזה שלא - לסיום המציאות שהביאה איתה המלחמה, שכוללת עקירה בלתי-פוסקת, חוסר יציבות, פשיעה גואה ואווירה שבה כל דאלים גבר. לכן, ותחת הישענות על בסיס התמיכה הקיים שלו, בחמאס הודיעו מיד לאחר הפסקת האש שלא יאפשרו "ואקום ביטחוני" ברצועת עזה - למרות שלפי תוכנית טראמפ הם אמורים להתפרק מנשק, ובטח שלא לשלוט.
כך, חמאס הפנה כעת את עיקר מאמציו פנימה, למלחמה על השליטה בתוך הרצועה ולקביעת עובדות בשטח. תחת הכותרת "השבת המשילות והביטחון", מתנהל בימים אלה אחד המאבקים האכזריים ביותר בין חמאס לחמולות מקומיות וגורמים חמושים הנתפסים בעיניו כמאיימים על יציבותו - במסגרת מה שארגון הטרור מכנה כמבצע נרחב נגד "כנופיות חמושות" ו"משתפי פעולה".
ציד ה"בוגדים"
היחידות האחראיות למבצע הם "סהם" ו"ראדע" - זרועות ביטחון הפועלות ישירות תחת פיקוד הפנים של חמאס. המבצע כולל הוצאות פומביות להורג, מעצרים, עימותים, עינויים מול קהל, קרבות וחיסולים של מתנגדים פוליטיים - במיוחד בקרב חמולות מוכרות כמו דוגמוש ואלמג'אידה שתומכות במיליציות של אבו-שבאב ואל-אסטל. מה שמקשה על יעילות המבצע הזה הוא שחמולות רבות פועלות באזורים שנמצאים בשליטת ישראל, ולכן חמאס לא יכול להגיע אליהן. "הם יכולים לטפל במורדים רק באזורים שעדיין בשליטתם", מסביר מקור ברצועה. "חמאס לא יורה למקומות שצה"ל נמצא בהם".
העיתונאי הערבי-טורקי המוכר, יוסוף אוגלו, אמר כי "חמאס מנסה להראות לעולם שהוא מסוגל להשליט ביטחון כמו הרשות הפלסטינית בגדה. זו דרך שלו להוכיח שהוא ראוי להכרה בינלאומית - גם במחיר של חיסול מתנגדים".
יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, גינה את גל ההוצאות להורג והעינויים הפומביים בעזה, ואמר כי "אלו פשעים מתועבים ובלתי מתקבלים על הדעת".
חמזה אלמסרי, פעיל מוכר המתנגד לשלטון חמאס, ביקר את הארגון בריאיון לאל-ערביה: "אי-אפשר שאותו אדם ימלא בו-זמנית את תפקיד השופט, השולט והמעניש", אמר. "במקום לפתוח בחקירות ולחסל אזרחים מעזה באמצעות 'מבצעים ביטחוניים' - עדיף למצוא פתרונות הומניטריים לאנשים שנמצאים כיום ברחובות ואין להם מקומות מגורים".
אלמסרי הוסיף כי "אם חמאס אכן מסוגל ללכוד מרגלים, עליו לרדוף קודם כול את הסוכנים שבתוכו. למשל, מוחמד דף - איש ברצועה לא ידע איפה הוא, אז איך בדיוק הוא נהרג? מי העביר את המידע לישראל? אלה שאלות שמחייבות תשובות. עדיף לשאול שאלות כאלה מלהאשים משפחות שלמות בשיתוף פעולה או בעבודה עם האויב. משפחה שאיבדה 730 בני אדם במלחמה מוצגת כ'בוגדת'".
בינתיים, לפי גורמים מקומיים, השבוע נערכו פגישות שטח בין מפקדי המועצה הצבאית של גדודי אל-קסאם לבין כמה מראשי החמולות והמשפחות הגדולות ברצועה. כתוצאה מכך, מאות צעירים גויסו מחדש לשורות יחידות הביטחון של חמאס. אחד המשתתפים תיאר זאת כ"ניסיון להחזיר את הסדר לרחובות ולהראות שלארגון הטרור יש שליטה מלאה".
חמאס גם הכריז לאחרונה על "פרויקט ההסגרה העצמית" - קריאה למי ש"חשוד בשיתוף פעולה" להסגיר את עצמו מרצונו בפני הביטחון הפנימי. אך פעילים בעזה מזהירים שמדובר במלכודת, ואחד מהם סיפר ל-ynet כי "אנשים שנענו לקריאה נעלמו. בחלק מהמקרים גופות נמצאו יומיים לאחר-מכן".
בארגון הטרור מסרבים לוותר על הנשק, ומסכימים לא לשלוט ברצועה בהינתן שגוף פלסטיני אחר ישלוט בה, ולא גורם זר. אלא שאותו כוח אמור גם לדאוג לקבל מונופול על הנשק, מה שצפוי להביא לעימותים עם חמאס. העתיד לוט בערפל גם לאור הסירוב הישראלי לחזרת הרשות הפלסטינית לרצועה, וגם מאחר שנראה שארגון הטרור ינסה לשמור לפחות על השפעה כלשהי במערכת השלטונית. ההתפתחויות הללו עלולות להביא, כמו שהזהיר גם טראמפ עצמו, לכך שישראל תחדש את האש.
שיקום עזה - לא פחות מעשור
ברחובות חאן יונס ודיר אל-בלח כבר נראים טרקטורים ועליהם דגלי קטאר ומצרים - סימן ראשון לתחילת שלב השיקום. לפי פרסום של נדב איל ב-ynet בחודש יולי, קטאר התחייבה להזרים מימון לפרויקטים אזרחיים, אך התנאי הוא שהעבודות יתבצעו בפיקוח בינלאומי.
7 צפייה בגלריה
הכסף עלול לשמש גם למנהרות. טרקטור עם דגל קטאר מפנה הריסות בעזה
(צילום: רויטרס/REUTERS/Ebrahim Hajjaj)
לפי הנתונים, 55 מיליון טונה הריסות מכסות כיום את שטחי הרצועה, ויותר מ-425 אלף יחידות דיור נהרסו חלקית או לחלוטין. האו"ם העריך את עלות השיקום בלפחות 70 מיליארד דולר. בכנס שנערך השבוע בז'נבה, נציג תוכנית הפיתוח של האו"ם (UNDP), ציין כי "יש אינדיקציות חיוביות ממספר מדינות ערביות, מארה"ב ומאירופה" - אך הזהיר כי מדובר בתהליך "ארוך, מורכב ועתיר אתגרים".
טראמפ, נציין, מעוניין שארה"ב, ישראל, מדינות ערב וגם משקיעים פרטיים יגרפו מכל זה רווחים, ובקלחת בוחשים גם גורמים עתירי הון עם חזון אוטופי שבו עזה היא משגשג עם מפעלי ענק וקווי רכבת חוצי מדינות - אך מדובר בתוכנית שספק אם היא בכלל ישימה. במקביל, החשש הגדול בצה"ל הוא שחמאס ינצל את הכספים הרבים שיועברו - בין היתר ממדינות שתומכות בו, כמו טורקיה וקטאר - גם לטובת שיקום הזרוע הצבאית שלו, תשתיות הטרור והמנהרות.
בינתיים, מאות אלפי פלסטינים חיים באוהלים, בבתי ספר, במחסות מאולתרים מיריעות ניילות - ואפילו בין ההריסות. "אנחנו חיים בתוך מה שהיה פעם הבית שלנו", סיפרה תושבת שג'אעיה לסוכנות רויטרס. "אין מים, אין חשמל - רק אבק וזיכרונות".
בינתיים, מערכת הביטחון ממשיכה בהיערכות לפתיחת מעבר רפיח לטובת יציאה וכניסה של תושבי עזה בלבד - אך לפי שעה הוא נותר סגור, לאור ההפרות של חמאס סביב סוגיית השבת החללים. לפי ההסכם שנחתם, המעבר יוקצה לתנועת אנשים בלבד ולא לסיוע הומניטרי, שממשיך להיכנס לרצועה דרך מעבר כרם שלום ומעברים נוספים לאחר בידוק של ישראל.
הסעיף ההומניטרי בהסכם דומה להסכם הפסקת האש בינואר 2025 ומאפשר הכנסה של 600 משאיות סיוע של האו"ם וארגונים אחרים, ובהן מזון, תרופות, ציוד למחסות, דלק, גז לבישול ועוד. ההסכם הסדיר גם תנועה חופשית של משאיות מצפון לדרום, וכן יציאה וחזרה של תושבים דרך מעבר רפיח - שאמור עדיין סגור.
בצל המצוקה ברצועת עזה עצמה נוצרו מחדש פערים כלכליים - אנשי חמאס, סוחרים המקורבים לארגון ובעלי הון מקומיים ממשיכים ליהנות מגישה למוצרים על כל גווניהם, בזמן שתושבים "רגילים" נאבקים על פת לחם. ככל שגדל זרימת הסיוע הגישה למזון אמנם הופכת קלה יותר, וכך גם יורדים מחירי מוצרי צריכה בסיסית ברצועה - אך עזתים רבים עדיין סובלים ממחסור, ומחירי הסחורות משתנים מעלה ומטה בקצב מסחרר.
האו"ם מזהיר שירידות המחירים האחרונות שנצפו עלולות להיות זמניות בלבד, שכן "ללא מנגנון יציב לאספקה אזרחית, הרצועה עלולה לחזור מהר מאוד למחסור חריף ולתלות מוחלטת בסיוע בינלאומי".
תחת המציאות הזו, בשבועות האחרונים דווח גם על מקרים מזעזעים של נשים שקיבלו הצעות מיניות בתמורה לסיוע הומניטרי. "החברה שלנו מתפרקת מוסרית וכלכלית", אמר פעיל חברתי בעזה. "אין כסף וגם לא עבודה. יש רק הישרדות".
