"אלירן אמר 'אצלי הכול בסדר, אבל בפנים היה מרוסק", כך שיתפה ג'יני, אימו של הלוחם אלירן מזרחי ז"ל ששם קץ לחייו לפני כשנה, בריאיון לאולפן ynet הבוקר (רביעי). יחד עם עדן קידר, אחותו של הלוחם דניאל אדרי ז"ל ששם קץ לחייו לפני כשבוע, הן קראו למערכות "לדבר ולא לטייח", שכן פוסט-טראומה היא "פציעה שקופה - שההתעלמות ממנה הורגת".
שיחה עם ג'ני מזרחי ועדן קידר
(צילום: מיקי שמידט)
ג'יני התייחסה בריאיון לכך שנוכח המספרים ההולכים וגדלים של התאבדויות בקרב לוחמי צה"ל: "על המערכות הצבאית והמדינית להכיר בפוסט-טראומה כפציעה". היא תיארה את הפוסט-טראומה "כפציעה שקופה" שפגעה גם בבנה שהיה בחור "אופטימי ומוצלח שיש לו הכול בחיים".
לדבריה, "אני חושבת שגם הפצועים, שקופים שיש להם פוסט-טראומה, גם הם הותר לפרסום - בני נפל במלחמה עקב פוסט-טראומה". ג'יני הוסיפה כי על המערכות "לדבר ולא לטייח" את המציאות, שכן המספרים הרבים דורשים כלים להתמודדות החיילים עם החוויות הקשות. עוד אמרה ג'יני כי "הפוסט-טראומה זה עם המון בושה והסתרה", מה שלדעתה אף מגדיל ומעצים את התופעה.
ג'יני הוסיפה כי אומנם ההסתרה לא כבעבר, אך "זה לא מספיק וצריך לעשות יותר. וצריך להבין שפוסט טראומה היא פציעה שקופה, וברגע שלא מדברים עליה, האנשים האלה מתכנסים בתוך עצמם ועושים את מה שהם עושים". אם הלוחם חיברה את דבריה למה שקרה לבנה: "אצל אלירן באמת הסיפור היה שגבר חזק, וחבריו חשבו שהוא האחרון שעלול להתאבד - הגברים החזקים האלה לא מוכנים להכיר בעובדה שעובר עליהם משהו".
לטענתה, כאשר מדובר בבחורים אלה קשה עוד יותר להבין את שעובר עליהם, ובכך שהגורמים השונים לא פועלים כדי לגשש ולבחון את מצבם "אנחנו עוזרים להם לטייח" את מה שאת חווים. "אלירן טייח את הסיפור, אלירן אמר אצלי הכול בסדר, אבל בפנים הוא היה מרוסק לרסיסים, אם מישהו היה מציע לו עזרה - יכול מאוד להיות שהדברים היו שונים". לדבריה, המחויבות לפתיחות היא לא רק על המערכות, אלא גם על המעגל הקרוב ללוחמים והחברה עצמה.
עדן קידר, שמשפחתה נאבקת על הכרת אחיה דניאל אדרי כחלל צה"ל לאחר ששם קץ לחייו בשבוע שעבר, הסכימה עם דבריה של ג'יני על הפוסט-טראומה. אחיה ששירת במילואים בעזה איבד גם שני חברים ב-7 באוקטובר במסיבת הנובה. לדבריה, אחיה שהיה אדם שמח "אהב טבע, לטייל, אימונים, מוזיקה, לב טוב וחיוך ענק - זה לא מתאים לו מה שעשה".
עדן הוסיפה כי לדעתה "זה לא היה קורא בלי מה שחווה - כבר במילואים הכול השתנה, זה לא היה אותו דניאל". עוד היא שיתפה כי "הוא חווה התקפים. ובדיוק כמו שג'יני אמרה - יש הסתרה". לדבריה, גם לה בתור אחותו הוא "סירב להראות את החולשה - הוא דיבר יותר עם אחים שלי כי הם בנים". לאחיה דניאל סיפר, לדבריה, כי הוא "צריך להתקלח עשר פעמים לפחות כדי להוציא את ריח השרוף - של גופות שרופות".
3 צפייה בגלריה
דניאל אדרי ז"ל. אחותו: "ריח הגופות לא עזב אותו - התקלח 10 פעמים ביום"
(צילום: באדיבות המשפחה)
לדבריה, האירועים שחווה במהלך הלחימה לא נתנו לו מנוח: "בלילות הוא לא הצליח לישון. פשוט קם למלחמה בלילה, בסיוטים והזיות ואז לא ישן כמה ימים עד שהוא נשפך". עוד סיפרה עדן כי אחיה הוכר בפברואר האחרון כמתמודד נפש, "מדובר בחצי שנה, מה קרה שם שזה לא צלח?". לדבריה הבירוקרטיה מוסיפה על הקושי של גברים להראות חולשה: "הם גם צריכים לעבור כל כך הרבה בירוקרטיות שבן אדם רגיל קשה לו להתמודד מולו, ופגוע נפש זה מכניס לעוד תסכול - אם זה היה יותר קל, אני חושבת שהוא היה בין החיים היום".
אחות הלוחם שיתפה כי אחיה פנה מספר פעמים לעזרה, "לפני שבועיים הוא ביקש, טען שהוא מסוכן לעצמו וביקש שיאשפזו אותו - ונשלח הביתה". לדבריה, פשוט "נתנו לו כדור פסיכיאטרי, בלי מענה. הציעו בית מאזן, אבל זה לא מיידי אלא תהליך". עדן הוסיפה כי לדעתה "אפשר היה להציל אותו, אבל אין לי מה להסתכל על העבר- כרגע המטרה היא שיפסיקו להסתכל על המחלה כשקופה - היא כדור שקוף שפוצע".
המספרים מאחורי המצוקה - אלפי חיילים פנו לער"ן בחודש האחרון
בחודש האחרון פנו לער"ן למעלה מ-6,000 חיילים וחיילות. מהנתונים עולה כי כ-28% מהפניות שעסקו במצוקה נפשית חריפה; 20% מהפניות עסקו בחרדה, טראומה ואובדן. כשליש (32%) התאפיינו בבדידות עזה וכ-10% מהפונים דיווחו על קשיים סביב מערכות יחסים משמעותיות.
ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית של ער״ן, ציינה: "לוחמים רבים מתמודדים עם קשיים משמעותיים בפנייה לעזרה נפשית. ראשית, הסטיגמה סביב בריאות הנפש מהווה מחסום. בסביבה המדגישה חוזק, עמידות וקשיחות, פנייה לעזרה עלולה להתפרש כחולשה או ככישלון אישי, מה שעלול לפגוע בתדמיתם בעיני עצמם ובעיני חבריהם ליחידה.
"שנית, התרבות הצבאית עצמה יכולה להחריף את הקושי", אמרה. "לוחמים נדרשים לעיתים להדחיק רגשות, לתפקד תחת לחץ קיצוני ולשמור על אופרטיביות בכל מצב. נורמות אלו, המועילות בשדה הקרב, עלולות להקשות על ביטוי רגשי ועל הכרה בצורך בתמיכה".
היא הוסיפה כי "לעיתים קרובות קיימת אי-הכרה או הכחשה של המצוקה עצמה. לוחמים רגילים להתמודד עם קשיים פיזיים ונפשיים כחלק משגרת יומם, ולכן עשויים להמעיט בערך הסימפטומים שהם חווים, או לייחס אותם לעייפות רגילה ולא למצוקה נפשית הדורשת טיפול. חשוב לזכור כי אובדנות אינה גזרת גורל. זיהוי סימנים למצוקה אובדנית, מתן עזרה ראשונה נפשית והפנייה לטיפול מקצועי מצילים חיים".
דוד קורן, מנכ"ל ער"ן, הוסיף: "במהלך מלחמה ממושכת כמו זו, ברור לנו שחיילי המילואים והסדיר, כמו גם בני משפחותיהם, חווים מועקה רגשית מצטברת. תחושת העומס הנפשי משפיעה לא רק על התחושות האישיות, אלא גם על שגרת החיים, הן מבחינה משפחתית והן מבחינה כלכלית. זה בא לידי ביטוי באופן ברור בפניות שאנו מקבלים בער"ן לאורך כל תקופת הלחימה – ובעוצמה גוברת ככל שהזמן עובר".
אם אתם.ן מתמודדים עם כאב וקושי ויש לכם מחשבות אובדניות - אל תישארו עם זה לבד. דברו איתנו לקבלת סיוע נפשי 24/7 באופן מיידי ואנונימי במוקד חיילים בסדיר ובמילואים ובני משפחותיהם - בטלפון 2201* או באתר.
