"יום אל-קיאמה... יום אל-קיאמה" התגלגלו הצעקות-זעקות לאורך מתחם המנהרות של חמאס במערב חאן-יונס, מתערבבות במהומה האדירה שפרצה במערך החשאי של הארגון כ-30 מטר מתחת לפני האדמה. מחבלי חמאס רצו מצד לצד, וניסו לתפוס מחסה ממה שעדיין לא ידעו מהו – הפצצה אווירית, או ניסיון קרקעי של יחידה מיוחדת ישראלית לפרוץ את דלתות הבונקר כדי לחדור פנימה ולגנוב את האוצר היקר.
"יום אל-קיאמה", המקביל האיסלאמי ל"יום הדין", הוא בעל משמעות עמוקה עבור רבים בחמאס. ביום הזה, קץ הימים, כל אדם יעמוד למשפט על מעשיו בעולם הזה, ויזכה לגמול או לעונש לנצח נצחים. מי שפעל למען הג'יהאד, מי שנלחם נגד אי-הצדק והאפליה, מי שלא פחד מהמוות בעולם הזה, מי שימות כשהיד – יזכה במקום בגן העדן. זהו ביטוי שרבים בתנועה עושים בו שימוש כדי להקל את ההתמודדות עם הסכנות העצומות והפחד מהמוות שבהחלט אפשרי, פשוט כי המוות הוא רק מבוא ל"יום אל-קיאמה" שאחריו גאולה ותקווה.
עידן אלכסנדר נפגש עם משפחתו באיכילוב
(צילום: דובר צה"ל)
מחבלי חמאס במתחם התת-קרקעי לפני כחודש צעקו "יום אל-קיאמה" אבל לא רק הם היו בטוחים שהגיעה שעתם למות. גם החטוף הישראלי-אמריקאי, חייל צה"ל שנלחם בגבורה ב-7 באוקטובר ונחטף אחרי שהצליח לקטול כמה מהתוקפים שהסתערו על מוצב "הבית הלבן", גם הוא, עידן אלכסנדר, חשש שנגמר.
לא מעט רגעים מפחידים עבר עידן לאורך התקופה, באותם 584 ימים נוראיים שבהם היה בשבי חמאס: באוהלים, מרתפים, בצינוקים, במנהרות מעבר, המשמשות למחסה קצר למחבלים ולחטופים שאותם הם מובילים – דומות למנהרה בתל סולטאן שם רצחו שישה חטופים אחרים, לא הרחק מהכוחות הישראליים. שלא לדבר על הפחד שלו כשהובל על אופנוע של איש חמאס ב-7 באוקטובר לתוך עזה, וחשש מלינץ' שיעשו בו מחבלי הנוח'בה כשיגלו מה עולל לעמיתים שלהם.
"התחלנו לברוח והיה שם איזה מסדרון של מסדרון מאוד-מאוד ארוך, אני לא יודע מה היה שם בצד השני, כנראה חיבור לתוואי נוסף. והתחלנו לברוח בכיוון ההוא ואז, פתאום, נופלת עוד אחת, ישר מעלינו בווווום"
מפקד החטיבה שלו העיד כי מה שעשה בעשר דקות באותו יום, לוחמים ותיקים בצה"ל לא עושים בעשר שנים. "הוא הוריד שני מחבלים בכניסה לבסיס, אך לאחר מכן נתקל במעצור בנשק", מספר אביו עדי אלכסנדר את שסיפר לו עידן, "ונאלץ לשפר עמדה ולסגת אל תוך הבסיס ששרץ מחבלים שחדרו אליו מאחור".
אבל למרות הקרבות העקובים מדם ב-7 באוקטובר, כפי שמתאר עדי, "ולמרות שהוטלו עליו פגזי אר-פי-ג'י מרחפן שחלקיו ההרוסים נמצאו אחר כך בבסיס ולמרות כל האירועים הקשים והמפחידים", מה שאירע כמעט שנה וחצי אחרי, שלושה שבועות לפני שחרורו, גימד את כל מה שקדם לו. "זה, כשנפלה הפצצה השנייה, והכל התמוטט ואנחנו קבורים מתחת, היה הרגע הכי מפחיד בכל הזמן הזה", אמר בשיחות עם אביו מאז שחזר ביום שני שעבר. עידן תיאר את רגעי ההפצצה כשיא האימה.
3 צפייה בגלריה
עידן אלכסנדר ואביו עדי. "הפציעות בידיים שראו כולם זה מהניסיון לחלץ את עצמו", אומר האב
(צילום: באדיבות המשפחה )
זה קרה ב-14 באפריל. מטוסי חיל האוויר המטירו פצצות על מתחם חמאס שאיבטח את המנהרה שבתוכה הוחזק אלכסנדר. חלק מפיר המנהרה קרס, ועידן ספג פציעה בכתפו ובידיו במספר מקומות כשניסה להיחלץ מתוך עיי החורבות. רק פעולה מהירה של מנהל המתחם להפעלת דלתות ההדף ומניעת כניסת גזים רעילים הצילה את חיי מחבלי חמאס ואת חייו של אלכסנדר. אחד מהמחבלים ששמרו עליו נהרג. "חשבתי שזהו, אני מת. הצלחתי לשרוד איכשהו, בנס, שנה וחצי, אבל עכשיו זה הסוף, אני הולך להיחנק פה בתוך המנהרה", סיפר.
כעס על הרמטכ"ל
הסיפור על התקיפה שכמעט קטלה את עידן אלכסנדר צריך להדליק אור אדום בוהק אצל מי שטרם נדלק אצלו האור מזמן. כך, בעומק האדמה העזתית, בתוך מערכת מנהרות סבוכה שנועדה להסתיר ולשמר את בכירי הארגון ונכסיו היקרים ביותר – החטופים – כמעט שהתרחש אסון מחריד.
עידן ניצל בנס מהפצצה ישראלית ממש לפני ששוחרר. משיחות עם הוריו ועם גורמי ביטחון, צבא ומודיעין על שאירע מצטיירת תמונה מדאיגה בשלושה מימדים: ראשית, הסכנה הממשית לשבויים הנובעת בעיקר מהלחימה של צה"ל, לחימה שאמורה להציל אותם; שנית, הכרה במגבלות המודיעין, שאינו יכול לקבוע היכן כל החטופים מוחזקים כל הזמן, ושלישית, הפערים הקשים בין הצהרות של בכירים ביטחוניים ופוליטיקאים — למציאות.
ממש ביום שבו הופצץ מתחם החמאס שמעל מקום השבי של עידן פירסם נחום ברנע דברים שאמר הרמטכ"ל אייל זמיר לקבוצת טייסים במילואים שביקשו למחות על חוסר התוחלת שבפלישה המחודשת לעזה. זמיר אמר ש"הפעולה בעזה לא מסכנת חטופים. כל מהלך נעשה באישורו של אלוף ניצן אלון, מפקד היחידה שהוקמה בצה"ל לנושא החטופים".
יומיים לאחר מכן פירסמנו מעל עמודים אלה ביקורת חריפה מתוך מערכת הביטחון על דברי הרמטכ"ל כאילו אין סכנה לחטופים. לצידה ביקורת לא פחות חריפה על הטענה, שבינתיים צה"ל נסוג ממנה, כאילו הצבא מאמין שניתן לשחרר את כולם באמצעות התמרון היבשתי בלבד. הסברנו שצה"ל הפעיל שורה של מנגנונים ומערך עצום של מודיעין כדי "לנסות ולשמר את החטופים בחיים" והקפיד על יצירת ושמירת כללי זהירות. אבל, וזה אבל גדול, להקפדה הזו יש מגבלות משמעותיות הנוגעות גם להיקף ודיוק המודיעין שהיה בידי צה"ל, ויש לזכור כי מדובר על חטופים רבים במקומות רבים.
3 צפייה בגלריה
תקיפה באזור חאן־יונס ביום שבו הופגז המתחם שעידן שהה בו. "בוווום ישר מעלינו"
(צילום: AFP - DOAA ALBAZ)
"בסופו של דבר צה"ל באמת נכנס לעזה כדי להילחם בחמאס והמלחמה הזו דרשה לא מעט פשרות בכל מה שקשור לחטופים", אמר גורם בכיר במערך, "אני בטוח שמעולם לא קרה שידעו שיש חטוף במקום מסוים והפציצו שם למרות הידיעה הזו. אבל היו לא מעט חללים ריקים במודיעין ואי-ודאות, ולפעמים היה צריך לקבל החלטות למרות הסיטואציה הזו, כי אלמלא היינו מקבלים את ההחלטות לא היינו זזים לשום מקום בעזה.
"ככה זה כשאתה מנסה להשיג שתי מטרות מנוגדות: גם להציל חיים של אנשים מסוג אחד, וגם לסיים חיים של אנשים מסוג אחר. ואף אחד, בשום מנגנון, סוכנות, יחידה או קמ"נייה שעסקו בנושא, בטח לא בבני-ברק (מיפקדת החטופים של מערך המבצעים המיוחדים בצה"ל) לא היה לעולם אומר דבר כמו שהרמטכ"ל אמר, כאילו פעולה צבאית בעצימות הולכת וגוברת בעזה לא מסכנת כלל חטופים. שר הביטחון אומר את זה. אפשר להבין שהוא רוצה לרצות את שולחיו. אבל שהרמטכ"ל יגיד משהו כזה? ועוד יגרור את ניצן אלון לתוך ההימור המסוכן הזה, כשהוא יודע, הוא חייב לדעת, שזה לא נכון".
כעת מתברר שזה היה באמת חתיכת הימור של הרמטכ"ל על היוקרה, האמת והמוניטין של צה"ל וגם על שמו הטוב של עצמו — רמטכ"ל שנכנס אך זה עתה לתפקיד ובעיקר אישר (הוא טוען שיזם) את תוכנית התמרון הנוכחי בעזה. הימור הרה סיכון על חיי החטופים, שאחד מהם היה כפסע מלקפד את חייו בגלל ההימור הזה.
כתבנו אז כי 41 חטופים הגיעו לעזה חיים ומתו מאז בנסיבות שונות: נרצחו בידי חמאס, מתו בהפצצות של צה"ל במקומות שבהם היו חטופים אבל לא היו מסומנים כמתחם לחטופים, היו ליד מקומות שבהם פעלו באישור ולמרות זאת נרצחו ועוד. "41 פעמים שבהן הוכח עד כמה מערך המי"בים (מתחם ירי בטוח, אזור שאסור לתקוף כי יש חשש להימצאות חטופים – ר"ב) הוא לא תעודת ביטוח ושאנשי השו"ן (שבויים ונעדרים), שבאמת כל הכבוד להם, בפיקוד ניצן אלון שמקדיש את חייו לנושא, לא יכולים להבטיח שפעולה בעזה לא מסכנת את החטופים".
כעת מתברר כי ממש באותו יום שבו פורסמו הדברים, צה"ל – שלא מדעת ובלי כוונת זדון, אבל גם עם ביטחון עצמי רב, אם לא מופרז, ונכונות לא לגמרי מובנת לקחת סיכונים על חשבון החטופים – היה קרוב, קרוב מאוד-מאוד, להרוג את עידן אלכסנדר.
בצה"ל אומרים כי התקיפה שבוצעה בידי חיל האוויר באותו יום לא כוונה כלפי המתחם התת-קרקעי שבו שהה אלכסנדר, אלא כלפי המתחם העל-קרקעי שנמצא מעל האדמה. תקיפה כזו, אומרים גורמים צבאיים, מכתיבה שימוש בפצצות אחרות לחלוטין ממפצחי הבונקרים, ולכן מי שנמצא מתחת לאדמה אינו בסיכון. במילים אחרות, בצה"ל אומרים כי מדובר על עולמות שונים לגמרי, וברגע שיודעים שכל החטופים נמצאים מתחת לאדמה, אז פעילות מעל האדמה אינה מסכנת אותם. ההתרחשויות באותו יום במתקן ובמנהרות של חמאס, מעל ומתחת לקרקע, מספרת סיפור שונה.
"הפעולות מבוצעות בתכנון משותף עם מיפקדת השבויים והנעדרים", נאמר בתגובת דובר צה"ל לכתבה זו. "צה"ל ממשיך לפעול בכלל המאמצים על מנת לממש את המשימה הלאומית העליונה להשבת כל החטופים". מאידך הדובר לא ענה של שורת שאלות ובראשן האם כשהופצץ המתחם העילי, שנמצא מעל למערך המנהרות שבו הוחזק אלכסנדר, היה או לא היה לצה"ל מידע על כך שאלכסנדר, או כל חטוף אחר, נמצא שם. בצה"ל גם לא היו מוכנים להגיב לשאלת ההתנהלות של צה"ל במקרה שאינו יודע היכן נמצאים כל החטופים, במהימנות סבירה, והאם וכיצד הוא מנהל את מדיניות הפעלת האש שלו. בנוסף, לא הגיבו לשאלות על מצב התחקיר בפרשה.
אפשר להבין למה לא ענו. כל תשובה, לכאן או לכאן, תעלה שאלות קשות נוספות ותסבך את הצבא עוד. הנה כמה מהשאלות הללו:
אם ידעו שאלכסנדר נמצא מתחת לאדמה באזור ההוא – למה תקפו? אם לא ידעו היכן הוא ואולי היכן חטופים אחרים, מדוע תקפו באזור הזה, או בכלל, בשעה שנטען כי אין סכנה לחטופים? ואם לא ידעו היכן נמצאים כולם – כיצד ייתכן שהרמטכ"ל אמר שהפעולה באזורים בהם התרחשה אינה מסכנת חטופים, שהצבא כלל לא יודע את מיקומם? ואם מקום החזקת חלק מהחטופים אינו ידוע, ומלא מעטים מהם לא הגיע אות חיים כבר חודשים ארוכים, כיצד בדיוק בצבא ידעו שאין חטופים מעל האדמה וכולם עשרות מטרים מתחת לאדמה, עמוק בתת"ק ולכן אין בעיה לתקוף מעל הקרקע?
ישן אפילו ברחוב
ההפצצה שכמעט גרמה למותו של אלכסנדר היא אירוע חמור במיוחד כי היא התרחשה ממש לאחרונה, אחרי יותר משנה וחצי של מלחמה, על רקע שורה של כישלונות כואבים של צה"ל בעניין השגת מידע מדויק על מיקום חטופים, או בשמירה על אי-התקרבות לאזורים שבהם יש חשד להחזקת חטופים מפחד שהם יוצאו להורג כמו השישה בתל סולטאן.
זאת ועוד: החטופים שחזרו בפעימה האחרונה שיפרו משמעותית את תמונת המודיעין אודות אלו שנשארו מאחור, אבל הם גם "הראו לגבי חלק מהמקרים עד כמה חלקית, אם לא שגויה ממש, הייתה התמונה שהייתה בידנו", אומר גורם במשרד הביטחון בעל נגיעה לנושא.
ועוד סימן אזהרה שהיה צריך להבהב – בשבעת החודשים האחרונים לשבי שלו לא התקבל מאלכסנדר שום אות חיים, זולת שני סרטונים של חמאס שלא ניתן היה לדעת מתי הוכנו. רגע העברתו לידי הצלב האדום היה האישור האמיתי הראשון שהוא בחיים. "הייתה לו יציאה מאוד-מאוד קשה משם. אתה יודע, מנהרות, טוקטוקים, הולכים ברגל, במכשולים, בשדות, באזורים הרוסים, הכל להטעות את ישראל. הוא הגיע לבסיס רעים תשוש מאוד", תיאר עדי את רגעי השחרור של בנו – אקורד סיום למסע ייסורים בן יותר משנה וחצי.
במהלך השבי עידן עבר בין מסגדים, בתי ספר, ואף ישן ברחוב ובאוהלי עקורים בסולטאן בקרבת חוף הים. בתקופה מסוימת שהה חמישה חודשים רצופים ב"מנהרות רפיח שזה סבל ממש". "כל השנה הראשונה", הוא סיפר להוריו, "היינו כל כך קרובים למוות בגלל הצבא, שהיה מפציץ בלי הפסקה וגורם לנו שוב ושוב להימלט מההפצצות".
זמן קצר אחרי בחירתו של טראמפ, בנובמבר 2024 ועוד טרם כניסתו לבית הלבן, השתפר היחס לעידן, וכנראה לא במנותק מהאירועים הגלובליים. "הם העבירו אותו למתקן אחר, קצת יותר נורמלי, עמוק מתחת לאדמה, אבל איכשהו טיפה יותר נסבל". אלכסנדר כנראה הוכנס למתחם תת-קרקעי מבודד במיוחד, גורמי השו"ן שלא הצליחו לאסוף עליו מידע הכניסו אותו לקטגוריה הכה-קשה של "חטוף שלא התקבל ממנו אות חיים זמן רב".
עידן הוחזק במתחם של אדם בכיר מאוד בחמאס, והמארח שלו לא היה זה ששמר עליו באופן ישיר. שאר השומרים, מעל ומתחת לאדמה, היו פעמים רבות ממודרים זה מזה ורק מעטים היו בעלי גישה לנכס, שמיום ליום, ככל שארצות-הברית דורשת אותו יותר, הפך ליקר ביותר שבידי חמאס.
"רק במזל הוא בבית"
על הרקע הזה, כשראש הממשלה מסרב להמשיך בעסקה שעליה חתם בעצמו, עם חורים שחורים במודיעין, אבל עם יומרה ללא סוף של הדרג הפוליטי כי "רק המשך המלחמה יציל את החטופים" – יומרה שגם צה"ל נסחף בה לעיתים – החליטה ממשלת נתניהו להפר את הפסקת האש. ב-18 במארס יצא צה"ל למבצע עוז וחרב. ראשי הצבא טענו אז כי הם יודעים היכן נמצאים החטופים ולכן יודעים שלא לפעול או להפציץ שם כדי לא לפגוע בהם. אחרי 41 מתים לא ברור על מה נשען הביטחון העצמי הזה.
אבל עובדה: צה"ל שיגר מאז את חיל האוויר למאות תקיפות ברחבי הרצועה, וזו שכמעט הרגה את עידן כוונה לטענת הצבא למבנה על-קרקעי ששימש לתצפית, התרעה ותקשורת של חמאס, עבור המתקן התת-קרקעי שבו הוחזק. עידן תיאר בתחקירים ובשיחות עם קרוביו את התבקעות הפצצה הראשונה שפגעה, כ"רעידת אדמה". לשוכנים בתוך המנהרה לא היה ברור אם זה פצצות ממטוס או ניסיון להבקיע לתוך הבונקר. "פתאום הרגשנו, אני הרגשתי, כאילו מפוצצים חומר נפץ C-4 באחת מדלתות ההדף".
המחבלים ניסו להוביל את אלכסנדר למתחם שנחשב מבוצר ובטוח יותר במערך. "התחלנו לברוח והיה שם איזה מסדרון של מסדרון מאוד-מאוד ארוך, אני לא יודע מה היה שם בצד השני, כנראה חיבור לתוואי נוסף. והתחלנו לברוח בכיוון ההוא ואז, פתאום, נופלת עוד אחת, ישר מעלינו בווווום". בפיצוץ השני חלק מהתקרה שהתמוטטה פגע בעידן ופצע אותו בכתף, פציעה שהוא עדיין מטופל בעקבותיה.
בתוך החושך עידן התחיל לחפור את דרכו החוצה. "הפציעות בידיים שראו כולם", אומר עדי, "הן כתוצאה מהניסיון לחלץ את עצמו מהמקום. עידן אמר: 'חפרנו את עצמנו החוצה מזה לפני שהכל קרס עלינו'". עידן ניצל בנס, גם בזכות המאמצים של שוביו. "מי שפיקד על המתחם היה איש מאוד-מאוד מנוסה. והוא בעצם הציל את עצמו, והציל את עידן".
גורם מודיעיני בכיר אומר כי "האירוע הזה, שאין בו כוונה רעה – אף אחד לא ידע שהוא שם – ממחיש עד כמה התמרון מסוכן. בגלל שלא יודעים. הרי גם אם המנהרה לא הייתה קורסת, עדיין יש סכנה אחרת שכבר גרמה למותם של לא מעט חטופים – המחבלים היו עלולים לחשוב שמדובר בניסיון חילוץ, ולפעול לפי ההוראה שאת הכדור הראשון יורים לראש של החטוף".
הוריו של עידן הזהירו את מערכת הביטחון, צמרת צה"ל והצמרת הפוליטית אינספור פעמים בדיוק מאירוע כזה. הובטח להם שאין סכנה שיקרה והנה כעת מתברר ש"כל מה שפחדנו ממנו קרה בדיוק ככה", אומר עדי, "ורק במזל עידן עכשיו בבית בריא ושלם. אין לי מה להסתיר את זה ועכשיו לשמור על כבודן של מערכות הביטחון בישראל. הרי הם כמעט הרגו לי את הילד. בטעות, בכוונה, כי עלה להם משהו על איזה מתחם, כי יש עליהם לחץ מהדרג המדיני, אני לא נכנס לזה בכלל. עובדתית זה קרה".
גורם בקיא בפרטים סיפר כי בעקבות הדברים המובאים כאן, שעלו גם בתחקירים של אלכסנדר עם גורמי השו"ן וקהילת המודיעין, פתחו האחרונים בחקירת האירוע.
נוהג בחמור בלב עזה, עם חמאסניק מחופש לאישה
הסיפור של עידן אלכסנדר, הנער מניו־ג'רזי שנחטף לעזה וחזר למשפחתו שבינתיים נשארת בישראל, הוא פסיפס של רגעים בלתי נתפסים שעיצבו את 17 חודשי השבי שלו. מעבר לזוועות הלחימה והשהייה במנהרות, מתגלה תמונה יוצאת דופן של הישרדות, פחד ותקווה.
בתוך המסע בתופת, נצרב אצל עידן רגע אחד הזוי במיוחד, "שאלמלא הנסיבות שבהן התרחש, יכול היה להיות כמעט קומי", אומר אביו עדי.
באחת מהפעמים הרבות בהן הועבר בין מתחמים, בתים, מסגדים, אוהלים ומנהרות, הוביל אותו אחד משוביו אל פתח המנהרה בה הוחזק. עידן לא היה מגולח, לבוש בבגדים עזתיים רגילים, והוכרח לחבוש כובע מצחייה כדי שלא יזוהה בידי המקומיים. כדי לא לעורר תשומת לב, המחבל, שהיה נמוך מעידן, לבש חיג'אב של אישה.
כששניהם יצאו מהמנהרה חיכתה להם עגלה ריקה רתומה לחמור. הם עלו עליה, ועידן קיבל לידיו את מושכות החמור כדי שלא ייראה כאילו האישה היא הנוהגת בעגלה. "הוא, עידן אלכסנדר מאמריקה, מצא את עצמו נוהג בעגלה עם חמור כשהמחבל המחופש יושב מאחור ומכוון אותו".
וכך, ברחובות הומים בצוהרי היום בחאן־יונס, כשהחמור צועד לאיטו, איש לא הבחין בגבר וב"אישה" שחצו את העיר, בדרך ליעד השבי הבא.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.05.25
