עזה: אובדן הלגיטימציה
השבועיים הראשונים של מבצע "מרכבות גדעון" משרטטים את ההבדל העיקרי בינו לבין התמרון הגדול שערך צה"ל ברצועת עזה, והסתיים באוגוסט אשתקד: הפעם כוחות צה"ל מבתרים את הרצועה, הלוחמים נשארים בצירים שמפרידים בין הערים הפלסטיניות וההתקדמות למעוזי הטרור היא איטית ויחסית בטוחה יותר, גם אם המחיר הוא חודשים של פעולה קרקעית התקפית.
הסיבה לכך משולשת: הדרג המדיני הנחה את הצבא לפעול לאט יותר כדי לאפשר הזדמנויות נוספות למשא ומתן מול חמאס לעסקת חטופים או לפחות לפעימות חלקיות; בצה"ל נזהרים שבעתיים, במה שנראה כמדיניות מכוונת, כדי לצמצם את האבדות, בטח כשהצבא מוגבל בכוח האדם לוחם שנשחק וחסר לו עקב שנה ושמונה חודשים של לחימה רב-זירתית.
כשבצה"ל אומרים בהודעות הרשמיות בימים האחרונים ש"חמש אוגדות מתמרנות ברצועת עזה", כדאי לדייק כדי לקבל את התמונה המלאה: מדובר בחמש מפקדות של אוגדות, לא בחמש דיוויזיות מלאות בעשרות אלפי לוחמים. כל מפקדת אוגדה שכזו אחראית על מספר נמוך יותר של צוותי קרב חטיבתיים שפועלים כעת ברחבי הרצועה, ביחס לתמרון של תחילת המלחמה, ברוב השטחים עדיין אין נוכחות צה"לית לוחמת. כך למשל, הכוחות שתחת אוגדות 98 ו-162 נפרסים לאיטם בפאתי העיירות והשכונות הסמוכות לגבול עם ישראל, בצפון הרצועה ובמרכזה.
מטרת הכוחות היא להגיע למצבורי הנשק שנותרו לחמאס, הכוללים אלפי רקטות ובהן עשרות שמגיעות לתל אביב ולמעט המפקדים הבכירים שנשארו לארגון הטרור, ובראשם מפקד הגזרה הצפונית, עז א-דין חדאד. ועדיין חשוב להזכיר שצה"ל מפעיל את כוחותיו פעם שביעית ושמינית באותם המקומות, בזמן שהממשלה לא מקדמת שום מהלך מדיני שיוביל להחלפת שלטון חמאס בשלטון אחר על שני מיליון עזתים, שלא ילכו לשום מקום.
תיעוד: פריצה לאחד ממתחמי חלוקת הסיוע ברצועה, אתמול
קצין בכיר בצה"ל שאחראי על ניהול המערכה בדרום העריך השבוע כי המבצע הנוכחי יסתיים בתוך כחודשיים. כדאי לזכור שהבטחות דומות נשמעו ממפקדים בכירים גם בתחילת המלחמה, על שלושה שבועות או חודש וחצי לסיום מהלכים דומים ברצועה, כשבפועל הם נמשכו חודשים ארוכים. צה"ל גם הגביר את התקיפות האוויריות ויש תיעודים קשים על פגיעה באזרחים, וגם ילדים, שנהרגים. התמונות והסרטונים מביכים את ישראל בעולם, ומצמצמים כמעט לאפס את הלגיטימציה שהייתה לישראל בראשית המערכה באירופה ובארה"ב.
גם הקונצנזוס בישראל אינו כפי שהיה לאחר 7 באוקטובר, והחלטת צה"ל והדרג המדיני לצנזר למינימום את סיקור הלחימה בשטח על-ידי הכתבים הישראלים, תורמת לכך. לכך מתווסף הלחץ הכבד בסוגיה ההומניטרית, כשישראל הכפילה את מספר משאיות האוכל, הגז, הדלק והתרופות שנכנסות מדי יום לרצועה, מכ-100 לקרוב ל-200: מחציתן למרכזי החלוקה האמריקניים-פרטיים שנפתחו אתמול באופן מקרטע, וכמחצית למחסני המזון ברצועה, בעיקר בצפונה, כבעבר.
בצה"ל יש מי שלא הופתע מהניסיון היומרני הנוסף להפריט משימה ביטחונית בידי שכירי חרב זרים: "זה נכשל עם המחסומים שהיו בציר נצרים עד להפסקת האש האחרונה, וספק אם זה יצליח עם חלוקת המזון, אבל צריך לתת לזה הזדמנות ולזכור שלא החברה האמריקנית אשמה, אלא מי שמגדיר לה את המשימה ושוכר את שירותיה בתנאים הללו". המטרה הסופית, כפי שגם בכירים בצבא ושרים כסמוטריץ' מצהירים: כיבוש מחדש של רצועת עזה, 20 שנה לאחר ההתנתקות ממנה.
לבנון: שקט, יורים
בלבנון אין הפסקת אש, אבל באופן חד-צדדי: צה"ל תוקף כמעט מדי יום יעדים של חיזבאללה שעדיין לא מגיב ולא יוזם התקפות. ניתן להניח שאם זה יקרה, או יותר נכון כשזה יקרה, היעד יהיה אחד מחמשת המוצבים שצה"ל הקים בשטח הלבנוני במיני רצועת הביטחון הסמוכה לגבול.
כמו בחמאס, גם בארגון הטרור השיעי מנצלים כל דקה כדי לנסות להשתקם צבאית ומורלית מהמכות שספגו מצה"ל, באמצעות הברחות כספים במזומן שצה"ל מנסה - ומצליח חלקית לסכל - ובמינוי מפקדים חדשים במקום אלו שחוסלו. השקט חזר לגליל ששוב מלא במטיילים, למרות שאלפי תושבים טרם שבו לבתיהם שמהם פונו באוקטובר 2023.
האופטימיות הגדולה ביותר של צה"ל היא מאותו מנגנון אכיפה אמריקני-לבנוני מוצלח: צה"ל שולח נקודת ציון על מצבור רקטות או תשתית טרור של חיזבאללה, והחיילים הלבנונים מגיעים ומשמידים אותם במהירות, תחת פיקוח אמריקני ועין צה"לית מהאוויר. מתחילת הפסקת האש צה"ל חיסל יותר מ-400 פעילי חיזבאללה, כולל בימים האחרונים, תוך ניצול חולשת ארגון הטרור גם בזירה המדינית הפנים לבנונית. ועדיין יש לזכור: חיזבאללה נוכח גם מדרום לליטאני.
סוריה: פסטורליה מתעתעת
חיילי צה"ל העלו בימים האחרונים תמונות לרשת החברתית שלהם כשהם משכשכים במאגר מים סורי, מעבר לגבול, באופן שהביך את ישראל אך העיד על הפסטורליה המתעתעת במרכז ובצפון הגולן הסורי, שצה"ל כבש ללא קרב עם נפילת שלטון אסד לפני כשמונה חודשים.
צה"ל מפעיל תשעה מוצבים בשטח הסורי הסמוך לגבול, מפסגת החרמון ועד למרחב הנפיץ יותר, נחל הרוקאד ומפגשו עם הירמוך, בואכה חמת גדר ומשולש הגבולות עם ירדן. שם יש עדיין מאות כלי נשק בכפרים שמזוהים יותר עם דאעש, וכניסות של חיילי צה"ל אליהם לאחרונה לאיסוף כלי הנשק נתקלו בירי שבנס לא הסתיים בהרוגים.
במקביל מתרבים הדיווחים הזרים על שיחות ישירות בין נציגים ישראלים לנציגים סורים ממשטר אל-ג'ולאני במטרה להגיע להסדרה שתאפשר שקט ארוך טווח בזירה, ואולי גם, כפי שהצהיר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, צירוף סוריה החדשה להסכמי אברהם.
תימן: דרך ללא מוצא
ישראל הגיעה למבוי סתום מול האיום החות'י, שמשגר הנה טילים בליסטיים וכטב"מי נפץ, בממוצע של פעם ביומיים מאז חודשה הלחימה בעזה לפני כחודשיים. רובם מיורטים בהצלחה ומחוץ לגבולות ישראל, אך מספיק טיל אחד שחודר את מערך ההגנה האווירית הישראלי-אמריקני, שלעולם לא יהיה הרמטי, ומתפוצץ בנתב"ג, כדי לפגוע בארנק של הישראלים, עם זינוק במחירי הטיסות לחו"ל, רגע לפני חופשת הקיץ והתכנונים לחגי תשרי.
5 צפייה בגלריה
ההרס בנמל התעופה בצנעא אחרי תקיפה ישראלית. האתגר: החות'ים ממשיכים לירות
(צילום: AP/Osamah Abdulrahman)
המבצע האמריקני-בריטי נגד החות'ים הסתיים בהצהרה נוראה מבחינת ישראל מצד טראמפ על הגעה להסכם עימם שיאפשר את פתיחת נתיבי הסחר הימיים מול תימן, וישראל נדרשה והסכימה לא לתקוף בתימן. התקיפה חודשה רק לאחר הפגיעה האסטרטגית בנתב"ג לפני כשלושה שבועות, אך תוצאותיה היו מוגבלות: נמל התעופה הבין-לאומי בצנעא שהותקף חזר לפעול בימים האחרונים והחות'ים ממשיכים להעיר כמעט מדי לילה מיליוני ישראלים.
יהודה ושומרון: כאן כדי להישאר
ירי האזהרה של חיילי צה"ל לעבר קבוצת דיפלומטים זרים, בהם אירופים, במחנה הפליטים ג'נין לפני כשבוע וחצי, הוא סימפטום לדרך הפעולה החדשה-ישנה של צה"ל בכל הזירות: כיבוש שטחי אויב וישיבה בהם, באמצעות מוצבים סטטיים מרובי תורפות. הצבא שולט זה כארבעה חודשים בשני מחנות פליטים בשומרון, בג'נין ובטול כרם, שננטשו לאחר שתושביהם ומאות המחבלים שהיו בהם ברחו לאזורים סמוכים ונרדפים על-ידי צה"ל.
עד כה, נראה שהמבצע מצליח: מלבד הפיגוע הקטלני שבו נרצחה צאלה גז ז"ל לפני כשבועיים ליד פדואל, בפיקוד המרכז מדווחים על ירידה של עשרות אחוזים בהתרעות לפיגועים ביהודה ושומרון ובהשמדת אלפי אמצעי לחימה ומוקדי שליטה של קבוצות המחבלים, ה"כאתיבות", במגרשן הביתי.
ההפרדה שנוצרה בשטח בין האוכלוסייה הפלסטינית למחבלים לא פחות ממדהימה: הרחובות ההיקפיים של מחנה הפליטים של ג'נין, שהוא למעשה שכונה בשטח של קמ"ר וחצי בלבד בשלוחה שיורדת בעיר, מנותקים משאר השכונות בעיר באמצעות חסימות הנדסיות של צה"ל, שערים צהובים ותלוליות אדמה. מעבר להם החיים של הפלסטינים, הנהנים משורת הקלות והטבות מישראל, נמשכים כרגיל.
המבחן הגדול הבא יהיה ביום שאחרי, אם יגיע: הקמת תחנות משטרה פלסטיניות במחנות הפליטים האלו והעברת השרביט לידיהן, אם צה"ל ייסוג מהמחנות המוחזקים על-ידי שני גדודים ומאות לוחמים, סביב השעון.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.05.25
