בדרג הפוליטי התפארו בשנה האחרונה, בעיקר דרך הדלפות מגמתיות וספינים מופרכים, בפתרונות ליום שאחרי המלחמה בעזה. אלא שרובם ככולם התרסקו במהרה על קרקע המציאות, נדחו או פשוט דעכו לאיטם.
"העיר ההומניטרית" ברפיח היא החוליה הנוכחית, ובטח לא האחרונה, בשרשרת מתפוררת של הבטחות מצד הדרג הפוליטי לפתרונות לסיום המלחמה בעזה. זו שטרם השיגה, חרף המחיר הכבד ובחלוף כמעט שנה ועשרה חודשים, את שני יעדיה המרכזיים: חמאס טרם הוכרע ובשבי העזתי כלואים 50 חטופים ישראלים.
נדב איל חשף שלשום ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" שהקמת העיר ההומניטרית, ששווקה כפתרון קסם נוסף, תעלה למשלם המיסים הישראלי 15-10 מיליארד שקל, כשאולי בהמשך מדינות ערביות יחזירו את ההוצאה העצומה. זאת בשעה שבאוצר מסרבים, וכנראה גם לא יכולים, לשלם לצה"ל את חשבון המלחמה עם איראן ואת חשבון המהלך הקרקעי בחודשים האחרונים ברצועה, שלפי הצבא חורג בכ-60 מיליארד שקל מתקציב הביטחון.
בקבינט הדליפו אתמול נגד צה"ל בנושא, תוך דרישה מהרמטכ"ל להמציא תוכנית להקמת העיר, "עד יום רביעי", כשכולם יודעים שאת עיר העקורים הזמנית במוואסי לקח חודשים להקים, בדומה לזמן שבצבא מעריכים שיידרש לפינוי אלפי טונות ההריסות מרפיח החרבה.
לא רק העיר ההומניטרית היא הבטחה שנויה במחלוקת, ובעיקר מחוררת, שטרם ירדה כפקודה לצה"ל, שאמור לבצעה. גם יוזמות אחרות, מ"תוכנית ההגירה" המפורסמת לדילול אוכלוסיית עזה, דרך מחסומי צירי הביתור שאוישו בשכירי חרב אמריקנים ובשוטרים מצרים ועד למרכזי חלוקת המזון שמרסקים את שאריות התמיכה הבינלאומית בישראל, ומעסיקים, בניגוד להבטחות, מאות לוחמים וקצינים מדי יום.
כל אלו התמוססו, כשלו, נדחו, ובמקרה הטוב נמצאים על כרעי תרנגולת, שעה ששרי הקבינט מחליטים להמשיך לשלוח את חיילי צה"ל שוב ושוב לאותם מקומות מסוכנים ברצועה כבר קרוב לשנתיים, בזמן שהם מפחדים לקבל החלטה מדינית אמיצה אחת, שלה ממתינים גם בצה"ל – להטיל שלטון חלופי אחר על שני מיליון עזתים. כרגע, אין מחלוקת בין הגורמים, כולם מודים שהיכן שיש אנשים בעזה יש גם חמאס, וחמאס עדיין על רגליו ברוב שטחי הרצועה.
עיר תוך ארבעה ימים
כ-200 אלף פלסטינים חיו ברפיח עד ל-7 באוקטובר. כיום, לפי הערכות צה"ל, נותרו במעט המחסות שבין ההריסות, אלפים בודדים. כמה עשרות עד מאות בודדות של מחבלים נשארו בעיר, בעיקר בפירי מסתור ותחת מצור צה"לי. רוב בתי העיר, שהייתה הרביעית בגודלה ברצועה לפני המלחמה, נהרסו על ידי צה"ל, וכך גם תשתיות המחיה הבסיסיות, זאת בשל הצורך להשמיד את רשת המנהרות התת-קרקעיות. אלו שעדיין מתגלות נהרסות על ידי כוחות צה"ל בימים אלו.
רפיח נמחקה כמעט לגמרי. באופן פרדוקסלי, זו העיר שבה צה"ל רשם את הצלחתו הצבאית הגדולה ביותר במלחמה. זהו המקום היחיד ברצועה שבאמת הוטל עליו מצור מלא: מדרום, ציר פילדלפי שגובל בסיני ובשליטת צה"ל; ממזרח, גבול ישראל; ממערב הים, ומצפון, ציר הביתור מורג, שנפרץ על ידי צה"ל באפריל וחוצץ בין רפיח לחאן יונס.
התיעוד ירי ליד מרכז החלוקה בדרום הרצועה. מרסק את שאריות התמיכה בישראל
בהיבט הזה, ההתעקשות של ראש הממשלה בנימין נתניהו במו"מ לעסקה להחזיק בציר מורג אינה גחמה: בחודש ינואר ישראל נסוגה חלקית מציר הביתור נצרים במסגרת הפעימות בעסקת החטופים עם חמאס, והתוצאה לא איחרה לבוא – כחצי מיליון פלסטינים שבו לעיר עזה דרך הציר שנפתח, ובהם לפחות 10,000 מחבלי חמאס, שערוכים לכוחות צה"ל במקרה שהמו"מ יקרוס והצבא יידרש לכבוש מחדש את מעוזי חמאס בעיר.
ויתור חלקי על האחיזה הצה"לית בציר מורג יוביל בהכרח לדחיקת מאות אלפי עזתים בחזרה לרפיח, בעיקר מעיר העקורים, וממושבם של אלפי פעילים ומפקדים בחמאס – המוואסי.
ללא בידוק על ידי צה"ל ומעצר המחבלים בין מאות האלפים שיעברו בציר מורג דרומה, ישוחזר בדרום הרצועה כישלון הנסיגה מציר נצרים, והצבא עשוי להידרש לחזור ולתמרן נגד חמאס ברפיח. בכך ייגנז חלום הקמת "העיר ההומניטרית". זאת ללא קשר לבעיות ולחורים אחרים שמהם סובלת התוכנית, כמו חשד לעבירות על הדין הבינלאומי אם לא יתאפשר לפלסטינים חופש תנועה ממנה לשאר הרצועה; תקציב ומשך הקמת עיר מאפס, בצל לחימה שתחודש; וסוגיית סיפוח העיר לאחריות מלאה של ממשלת ישראל.
"השרים מדברים איתנו בדיונים המקדימים שנבנה שם בתי ספר, מסגדים, מרפאות, נסלול כבישים ונטמין צנרות חשמל וביוב, ודרכים ושכונות מגורים חדשות, ובינתיים נפרוס מבנים יבילים ומאהלים עם תשתיות חירום שלבדם עולים מאות מיליונים", מסבירים בצה"ל, "מדינת ישראל באמת ערוכה כיום להקים עיר עקורים חדשה ובמקביל לבנות עיר קבע לעזתים? וגם אם נצליח ויהיה לכך תקציב וזמן, עדיין רוב אוכלוסיית עזה תישאר ביתר חלקי הרצועה, וברפיח החדשה יהיה אפשר לדחוס כמה מאות אלפים מתוך שני מיליון עזתים".
הגירה לשום מקום
בדומה לתוכניות ולהבטחות אחרות של הדרג הפוליטי על היום שאחרי בעזה, גם כאן מסתתרים סכומי עתק, מבלי שמקורותיהם נחשפים: מעמותות נוצריות בארה"ב המבקשות לשמור על חשאיות, דרך צינורות תקצוב עקיפים של הממשל האמריקני ועד לעלויות ישירות, במיליונים רבים, שיוטלו על משלם המיסים הישראלי.
גורמים שהיו מעורבים בתוכנית שהתמוססה מסבירים ש"הפרויקט הזה היה פעיל בעיקר בתחילת השנה ובשלהי השנה שעברה, סביב זכיית טראמפ בבחירות, והשיטה עבדה כך: מטוסי נוסעים של חברות תעופה קטנות בעיקר, שיותר זקוקות לכסף ופחות רגישות למוניטין שלהן, הוחכרו בכ-150-100 אלף דולר למטוס.
המטוס המריא משדה התעופה ברמון, תחת מעטה של סודיות, לאחר שהעזתים שעלו עליו אושרו על ידי שב"כ, והוצאו בדרך לא דרך מהרצועה. לפעמים המטוסים היו חצי ריקים, ולפעמים מלאים בשליש. מדובר בעיקר במשפחות עם ילדים, שקיבלו בקבוק מים וסנדוויץ' בתחילת המסע בשדה רמון, ולשמיים.
"עוד בטרם ההמראה מרמון, לרוב למדינות ביניים שתומכות בנו כמו הונגריה, חיפשנו להם טיסות המשך בדרכם למדינה השלישית שהסכימה לקלוט אותן, כמו מלזיה. אבל במערב אירופה התרחקו מזה כמו מאש: מדינות כמו צרפת וספרד סירבו שהם אפילו יעברו בטרמינלים שלהן, אולי מהפחד שזה יתגלה והן יואשמו בחלק מגירוש פלסטינים במלחמה. אז חיפשנו יעד המשך לקונקשיין נוסף, כמו באיסטנבול, ומשם למלזיה", מתארים הגורמים.
בכיר ביטחוני מוסיף: "נכון, הצלחנו להוציא מעזה לחו"ל עשרות אלפים בודדים של פלסטינים, בהסכמתם, מתחילת המלחמה, אבל כדאי לשים לב לפרטים: רובם הם בלתי מעורבים שזקוקים לסיוע רופאי דחוף והומניטרי בחו"ל, בעיקר נשים, ילדים וזקנים, פצועים וחולים. אחרים הם בעלי אזרחות זרה בנוסף לפלסטינית. רק מעטים, אולי כמה אלפים מתוך כשני מיליון עזתים, היגרו מרצון כפי שתיכננו יוזמי התוכנית.
"גם במסמך היציאה אין התחייבות ישראלית מפורשת שתאסור עליהם לחזור לעזה. הבעיה העיקרית בפרויקט הייתה שלא הצלחנו למצוא מדינות שלישיות שיסכימו לקלוט את הפלסטינים בהיקפים גדולים, בתנאים שלנו".
לדברי הבכיר, "ההערכה שלנו לא השתנתה: גם היום יש מאות אלפי עזתים שרוצים מאוד להגר מהרצועה לחו"ל. גם העובדה שהחלו להדליף בצורה מגמתית פרטים מהתוכנית אחרי שראו שהיא לא מתרוממת, כדי לגרוף הון פוליטי או לתת תקוות שווא לציבור שהרצועה תדולל מפלסטינים, לא תרמה בלשון המעטה להתאוששות שלה, והיא דעכה בחודשים האחרונים".
שכירי חרב מאמריקה
את מחיר כישלון הפרטת הביטחון לטובת חברת קבלן אמריקנית בראשית השנה בצפון הרצועה, סביב ציר נצרים שישראל פתחה למעשה בעסקה בינואר, ישלמו לוחמי צה"ל אם המו"מ לפעימה חדשה יקרוס, וצה"ל יידרש לשוב ולפעול קרקעית במעוזי חמאס בעיר עזה.
3 צפייה בגלריה
פלסטינים חוזרים לצפון רצועת עזה אחרי פתיחת ציר נצרים, ינואר 25'
(צילום: REUTERS/Ramadan Abed)
בישראל התגאו בשנה שעברה בגיוס חברת אבטחה אמריקנית שביצעה בעבר משימות דומות בעיראק ובאפגניסטן. עלות השימוש: מיליוני דולרים ששולמו כשכר ליוצאי צבא ארה"ב שמוכנים לעבוד בזה. אותם כוחות פרטיים הוצבו בשלהי 2024 ובתחילת 2025 בשני מחסומים עיקריים בציר הביתור נצרים, על כביש האורך טנצ'ר (סלאח א-דין) ומערבה משם בציר החוף. הם תוגברו בשוטרים מצרים, ומדי בוקר פתחו להם חיילי צה"ל את השער הצהוב בצד המזרחי של ציר נצרים, ליד הגבול, סמוך לקיבוץ כיסופים.
"הם לא אשמים בכישלון לסנן מחבלים מהאוכלוסייה שעברה דרכם חזרה לעיר עזה, ובהם גם יותר מ-10,000 מחבלים. פשוט נתנו להם כלים, מנדט ויכולות מאוד מוגבלות למשימה הזו", הודו קצינים בכירים בצה"ל, "המחסומים שלהם היו כמו דלת מסתובבת באמצע המדבר".
השמדת הלגיטימציה
גם המשימה החדשה של חברת הקבלן האמריקנית, לאבטח את ארבעת מרכזי חלוקת האוכל לכ-600 אלף עד מיליון עזתים שישראל פתחה לפני כחודשיים במרכז ובדרום הרצועה, נתקלת בקשיים רבים הפוגעים בביטחון המדינה. בצבא הבינו מהיום הראשון שמוטב לוותר על הפנטזיה שהמרכזים הללו לא יעסיקו את לוחמי צה"ל, כפי שדרש הרמטכ"ל: במקום להילחם בחמאס, לוחמי אוגדה 36 ואוגדת עזה נדרשים זה שבועות לאבטח את צירי הגעת ההמונים למרכזים, שבתוכם יש מאבטחים אמריקנים חמושים לצד עובדים פלסטינים.
מאז, כמעט בכל יום נפצעו או נהרגו מאות פלסטינים בדרכם לקבל מזון. בעולם ובאו"ם סירבו מראש לשתף פעולה עם הפרויקט בטענה שמדובר בפשע מלחמה ומבוא לממשל צבאי ישראלי, וסרטונים קשים שיצאו מצירי ההגעה למרכזים, עם גופות ילדים וחלקי גופות מרוטשות מהפצצות צה"ל, הגדישו את הסאה נגד ישראל.
בימים אלו עוברים המרכזים האלו מקצי שיפורים הנדסיים ושדרוגים בסלי המזון, אך זהו עדיין פתרון חלקי שלו חסרונות רבים. "זה נכון שהצלחנו לנתק בחלק מהאזורים את גניבת הסיוע על ידי חמאס ומכירתו כדי להתכלכל, אבל באותה נשימה חלוקת האוכל היא ללא פיקוח או ניטור, ובין אלו שיכולים למלא את הבטן בחינם יש גם מחבלים ומפקדים בחמאס", הודו בצה"ל.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.07.25
