ארבעה חודשים לסוף 2025, אולי עוד לא הזמן לסיכומים וקביעות נחרצות, אבל נראה שאחת הערים הכי מעניינות, מגרות ומוצלחות קולינרית בשנה האחרונה היא אשדוד. אמנם תל אביב זו ליגה בפני עצמה, חיפה זינקה קדימה בשנים האחרונות ולירושלים תמיד יש ייחוד שאין שני לו, אבל נדמה שעיר הנמל הדרומית בהחלט ממצבת את עצמה ככוח.
מסעדת נמסטה באשדוד
אם נשים בצד לרגע את ריבוי המקומות המצוינים הפזורים ברחבי העיר (פרינו, גמברינוס, פרונקו, אידי הנוסטלגית), נראה שהטיילת הסמוכה לחוף הים הופכת מדי ערב לאתר סופר מעניין. בראש הפירמידה ניצבת כמובן פסקדו האדירה של יחי זינו, אחת המסעדות הטובות בארץ, ויש גם את רונג'אן, התאילנדית האדירה שעברה טראומה השנה עם מותו של המייסד ומשמרת את המורשת, וקשה לפספס את ארמון לה מאמוניה, על שם הפלא ממרקש שפועל כאולם אירועים פופולרי.
בצד הדרומי, בשקט מופתי ובחלל לא גדול במיוחד, נמצא אחד המקומות הוותיקים והמעניינים בעיר: מסעדת נמסטה, שאליה הגענו השבוע כדי לבחון - האם היא עומדת במבחן הזמן עם מטבח הודי ראוי, ובדגש על כשר.
צריך להבין את המורכבות: החלב, החמאה והיוגורט הם מרכיבי בסיס בכל מתכון הודי ומהווים חלק משמעותי מטעמיהם הייחודיים של תבשילי הקארי והבשרים הצלויים המשוחים במרינדות. לפיכך, נתוני הפתיחה של מסעדת נמסטה לא קלים. הודית, בשרית וכשרה. האם אפשר להכין באטר צ'יקן ללא חמאה וצ'יקן טיקה ללא משרה יוגורט? התשובה היא כן. בנמסטה מכינים מאכלים הודיים בשריים וכשרים על בסיס תחליפי חלב מן הצומח - והטעם ההודי נוכח וקיים בכולם.
ביקורות נוספות:
בחינה מהירה של התפריט מעלה שנמסטה מכריזה על האוכל שלה כמטבח צפון הודי. בשביל רוב האכלנים במערב, המטבח הצפון הודי הוא זה שמוכר פשוט כ"הודי". ראשוני המהגרים מהודו ופקיסטן לבריטניה הגיעו מחבל פונג'אב, וכשהם פתחו מסעדות בלונדון ובבירמינגהאם, תבשילי הקארי ושיפודי הטנדורי של החבל הצפוני הפכו לשם נרדף לאוכל הודי, ומשם גלשו לכל העולם.
בישראל, למרות החיבה למדינה ולנופיה, האוכל לא נפוץ כפי שחשבנו שיהיה. הבסיס של המטבח ההודי הם התבלינים, ובנמסטה, כדי לבצע התאמות לחיך הישראלי, מתבקשים הסועדים לבחור את מידת החריפות של המאכלים.
הנקודה הבעייתית העיקרית ואולי היחידה שמורגשת לכל אורך הארוחה היא רמת השירות. את המקום מפעילים חבר'ה צעירים. צעירים מאוד, מרגישים כמעט כתלמידי תיכון. הם בקיאים בתפריט ויודעים לדקלם את המנות ורכיביהם, אבל חוסר ריכוז ופיזור דעת פוגעים בחוויה, עם כל הצער.
על האש הודי
פתחנו, כמתבקש עם הסקציה המטוגנת: נמסטה מיקס (76 שקל) - צלחת ענק שהיא כמעט ארוחה בפני עצמה המציעה תערובת של כל מנות הטיגון: הסמוסות, הבצל באדג'י, ירקות וכנפיים בטמפורה (פקורה). הביצוע היה מעולה. גם טיגון טוב וגם תיבול עוצמתי כמצופה. הכנפיים היו מפתיעות, וכך גם החצילים. נראה שניתן היה לדייק יותר את הרטבים והמטבלים שהוגשו ליד. דווקא הצ'אטני והתמרינד היו מעט דלילים וחסרי טעם, וניכר שנדרש שם שיפור שיקליל את טעמי הטיגון. למרות זאת, ההתחלה הייתה טובה.
משם המשכנו למנות מהטנדור, העל האש ההודי. גם כאן הלכנו על מיקס (43 שקל) - נתחי חזה עוף ופילה עוף במרינדה מסורתית שעשו לעוף רק טוב. כמה קל לייבש עוף בגריל, וכמה שזה לא היה המצב בנמסטה, בטח בהשוואה לקבב שמיד נדבר עליו. נתחי העוף בלטו בהצטיינותם והיו עסיסיים ועזי טעם באופן כמעט מפתיע. להבדיל, הסיק קבב (32) הוכיח מדוע הקבב ההודי לא זכה לתהילת עולם כמו זה של השכנים ממדינות האזור. עיסה אדמדמה יבשושית משהו ומתובלת מדי. הוא כנראה נאמן למקור, אבל לא כזה שיכול להרשים אשדודי או סועד ישראלי. מנות הבשר לוו בנאן (8 שקלים ליחידה), לאפה הודית מעולה שהכילה נפלא את עסיס הבשר. כל המנות מלוות באורז בסמטי ומוגשות בכלי חרס שמייצרים תחושה אותנטית נעימה.
קינחנו את הארוחה, איך לא, במנות הקארי ההכרחיות. כל מנה כזו היא גם ארוחה כמעט שלמה לסועד, והן היו טובות, ברובן. מעל כולם בלטה הבונה גאוש (72 שקל) תבשיל של בשר בקר (שבהודו מכינים מבשר כבש) ברוטב בצלים ועגבניות עשיר בטעמים. הבשר בושל ורוכך לכדי שלמות, לא פחות. מנה כזו עם קצת אורז ובאמת שלא צריך יותר, בטח כשפחות מצליחים עם מנת העוף, כמונו. הצ'יקן ג'לאפרזי (72 שקל), עוף בקארי, פלפלים ועגבניות, לא היה מוצלח משתי סיבות - הרוטב לא התחבר מספיק והעוף היה יבש עד כמעט בלתי לעיס. כדי להשלים את חוויית העיקריות ניסינו גם אחת צמחונית וסופר מפורסמת: דאל העדשים (36 שקל), תבשיל עדשים סמיך ומתובל נהדר. כיף שנותן גם לצמחונים תחושת עושר בשרית.
היה מוצלח בנמסטה האשדודית, שעומדת ביעדיה ואתגריה הלא מעטים. זהו בית אוכל פשוט, אותנטי וטוב ובעיקר מקום שמשמש כבית לקהילה, גם ליהודים שעלו מהודו, אבל גם לרבים וטובים שמתגעגעים לאוכל של הטיול הגדול למזרח. החוויה איננה מושלמת, זה ברור. נדרשים כמה וכמה דיוקים ותיקונים, אבל כשמסתכלים על האירוע בכללותו, אפשר לגמרי להבין איך המקום הזה, שפועל כבר 34 שנים, די מלא אפילו בערב מוקדם של יום שני. סמנו לעצמכם. הנה עוד אופציה חביבה מבין שלל האופציות הבלתי נגמרות שיש לאשדוד להציע.
