ד"ר קרן צרפתי מהוד השרון, בת 51, נשואה ואמא לשניים. בעלת תואר ראשון במשפטים וקולנוע, תואר שני בפסיכולוגיה ייעוצית ודוקטורט בפסיכולוגיית מזרח מערב (ממכון קליפורניה ללימודים אינטגרליים). מייסדת ומנכ"לית ארגון MAPS Israel ומטפלת זוגית ומשפחתית, וגם: מגדלת דבורים ומתנדבת בארגון "מגן דבורים אדום".
מה את חוקרת? "אני חוקרת פסיכותרפיה משולבת חומרים משני תודעה (חומרים פסיכדליים) למצבים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים קשים כמו פוסט־טראומה (PTSD), דיכאונות והפרעות אכילה ומנכ״לית של ארגון MAPS ישראל שמפתח מחקרים כאלה בישראל ובעולם".
התחום הזה היה מתחת לרדאר הרבה שנים. "המקור הוא מסורות עתיקות מרחבי העולם, שהתבססו על התנסות בחומרים מהטבע כמו פטריות, קקטוסים וצמחים אחרים. כשהתחום הגיע למערב, הוא הופיע במחקר ובהתנסויות פרטניות, אך בסופו של דבר נבהלו ממנו מסיבות תרבותיות ופוליטיות. החומרים האלה נהיו לא חוקיים והוכנסו לפקודות הסמים המסוכנים, והמחקר נפסק".
ואז? "הרנסנס הפסיכדלי הנוכחי התחיל לפני כ־25 שנה, ואני הצטרפתי אליו ב־2009. בהמשך הקמתי את הארגון והתחלנו מחקרים בבתי החולים ובמוסדות בריאות אחרים. למעשה הקמנו תחום חדש בישראל ואנחנו מפתחים אותו מאז. אנחנו גם מייעצים ותומכים בפיתוח טיפולים ברחבי העולם, למשל באוסטרליה, שם הטיפול חוקי".
למה בכלל צריך את התחום הזה? "הטיפולים הקיימים בעולם בריאות הנפש לא תמיד מספקים, והמערכת משוועת לעוד טיפולים בטוחים ויעילים, בייחוד אחרי 7 באוקטובר. אלפי אזרחים, לוחמים ושורדים מתמודדים עם תסמינים קשים של פגיעה טראומטית. אנחנו במשבר בריאות נפש חסר תקדים ולכן שואלים את עצמנו איך אפשר לעזור ואיך עוברים מהעולם המחקרי לשדה הטיפולי".
"חומרים משני תודעה מייצרים חוויה שמשנה לכמה שעות את הצורה שבה המטופלת חווה את עצמה ואת העולם. השעות האלו הן הזדמנות פז למחקר ולטיפול"
מהו הערך המוסף של החומרים האלה בטיפול? "חומרים משני תודעה מייצרים חוויה שמשנה לכמה שעות את הצורה שבה המטופלת חושבת, מרגישה וחווה את הגוף שלה, את עצמה, את העולם ואת האחרים.
"אנשים שמגיעים עם פגיעות טראומטיות, דיכאון או התמכרויות, נמצאים במצב שבו המערכת כולה מבוססת ומקובעת בתוך הפגיעה. החומרים הפסיכדליים יוצרים למשך כמה שעות חוויה אחרת לחלוטין, גם מבחינת מערכת העצבים והגוף וגם מבחינת הנפש והלב.
"השעות האלה, שבהן משתנה התודעה, הן מבחינתי כחוקרת וכפסיכותרפיסטית הזדמנות פז. נוצר חלון הזדמנות להתבונן בפגיעה ובמה שיצר אותה ובמה שהיא הביאה איתה לחיים. אנחנו מסתכלים על הדברים לא דרך מערכת הגוף־נפש הרגילה שמבוססת על הפגיעה, אלא דרך משקפיים חדשים".
כלומר, הטיפול הפסיכותרפי נעשה ממש בזמן השפעת החומרים כדי לאפשר התבוננות אחרת בסיטואציה? "כן, ובנוסף קורה כאן משהו ביולוגי. החומר משפיע ישירות על המוח, על ההורמונים ועל הדפוסים הנוירוניים. למשל, MDMA הוא חומר שיוצר פרופיל פרמקולוגי שמביא לעלייה בדופמין, בסרוטונין ובאוקסיטוצין. נחקרים מדווחים על חוויה של Well Being, חיבור, ויסות, אהבה, חמלה ותחושת ביטחון. תחשבי על אנשים שחווים פחד וחרדה מסביב לשעון עקב פגיעה טראומטית, ופתאום, תחת השפעת החומר, הם מרגישים מווסתים ונוכחים.
"בזמן שהחומר משפיע, ובזכות קשר טיפולי חזק, הכנה ונוכחות של שני אנשי מקצוע בחדר, אנחנו נותנים להם להסתכל על המופעים הטראומטיים בלי שהם ירגישו שזה יותר מדי עבורם. החומר והמכל הטיפולי מאפשרים להם לגשת לאירוע הטראומטי מזווית חדשה, לעבד את החומרים הטראומטיים ואולי גם לאבד אותם. החלמה מטראומה היא לא שההיסטוריה משתנה, אלא שאפשר לצמוח ממנה.
"חומר אחר, פסילוסיבין, הפעיל בפטרייה, מפעיל המון רשתות נוירוניות במוח. אנחנו עדיין לא יודעים הכול על מנגנון השינוי, אבל יודעים שיש תוצאות פורצות דרך בדיכאון".
איך נראה טיפול כזה בפועל? "זו חוויה אינטנסיבית ואנחנו מכינים את המטופלים לקראתה. הפרוטוקולים שלנו מבוססים על טיפול קצר טווח של ארבעה חודשים. הוא כולל הכנה רבה, שלושה סשנים פסיכדליים ועבודה רבה של עיבוד לאחריהם. בכל סשן פסיכדלי, שהשפעתו נמשכת כשמונה שעות, המטופל מלווה ברציפות על ידי שני מטפלים. לאחר מכן הוא נשאר לישון בבית החולים, ונפגשים פעם בשבוע באופן קבוע לאינטגרציה עמוקה.
"המסקנות מהמחקרים שהסתיימו מבטיחות: בערך 70% מהמטופלים שהגיעו עם טראומות קשות ביותר – כמו מקרי אונס, מלחמות ותאונות דרכים – כבר לא סובלים מ־PTSD. אנשים שמגיעים אלינו כשהם סובלים מסיוטים, פלאשבקים, חוסר שינה והתקפי חרדה מסביב לשעון, חווים הטבה משמעותית. בקרב כ־88% מהנחקרים נרשמה הטבה קלינית: השינה משתפרת, החרדה יורדת והפלאשבקים נעלמים.
"עם זאת, חשוב להדגיש: זה לא פתרון קסם. אחרי הטיפול נדרשת עוד הרבה עבודה פנימית. המטופלים צריכים ללמוד ללכת מחדש בלי הפוסט־טראומה".
"יש אנשים שלא מתאימים לטיפול הזה מבחינה פסיכיאטרית או פיזיולוגית, ולכן אנחנו מבצעים תהליך מיון משמעותי"
זה שונה ממצב שבו אנשים לוקחים, למשל, MDMA במסיבה. "לגמרי. אם מישהו לוקח MDMA במסיבה ועולה לו אירוע טראומטי, זו סיטואציה לא פשוטה בכלל. אצלנו, כאמור, יש השגחה רצינית, סביבה מבוקרת ועיבוד אינטנסיבי. לכן אנחנו כל כך מתעקשים על המעבר המבוקר לעולם הרגולציה והקפדה על הפרוטוקולים".
מה עלול לקרות אם אנשים ישתמשו בחומרים האלה באופן עצמאי וללא פיקוח? "זה לא מתאים לכל אחד. במשך שעות המטופל מרגיש דברים עוצמתיים בגוף, רגשות ומחשבות. יש אנשים שלא מתאימים לטיפול הזה מבחינה פסיכיאטרית או פיזיולוגית, ולכן אנחנו מבצעים תהליך מיון משמעותי. כיום יש טיפולים במחתרת, כי קיים צורך ואנשים מחפשים מזור ועזרה. חלק מהטיפולים האלה עוזרים לאנשים וחלקם מלווים בבעיות אתיות וחוסר מקצועיות. זו חוויה שצריך להגיע אליה מוכנים, בליווי איש מקצוע".
מדוע הטיפולים האלה עדיין לא פתוחים לכל מי שצריך אותם? "הפרוטוקולים האלה עדיין נמצאים בשלב של מחקרים קליניים ולא הגיעו לטיפול מאושר ורחב. ה־FDA בחן אותם והחליט בשנת 2024 שהוא מבקש עוד מחקר ובדיקה. אנחנו כמובן מקשיבים וגם ערים לכך שחלק מהקושי באישור קשור לכך שה־FDA מתמחה בהערכת תרופות ולא לגמרי יודע איך להעריך פסיכותרפיה משולבת חומרים.
"בעקבות המצוקה הגדולה של ארגוני החיילים המשוחררים בארצות הברית וכן של נשים שעוברות טראומות מיניות - שהם הקהל הכי גדול לטיפולים האלה - הנושא עלה לכותרות. ארגוני החיילים פנו לטראמפ, והוא הוציא צו נשיאותי המורה לרגולטור לקדם את הנושא. שבוע לאחר מכן, ה־FDA הודיע שיציע מסלול מהיר לחלק מהפרוטוקולים. אנחנו עושים כיום מחקרים נוספים ומשלבים בהם את הפידבק של ה־FDA, ומחכים בקוצר רוח להמשך ההתפתחויות".
"בכל סשן פסיכדלי המטופל מלווה על ידי שני מטפלים. לאחר מכן הוא נשאר לישון בבית החולים ובהמשך נפגש איתם פעם בשבוע"
איך הגעת בעצמך לחקור את השדה הזה? "במסגרת טיול בעולם אחרי הצבא, נחשפתי לראשונה לעולם הטיפול הפסיכדלי והסתקרנתי מאוד. פגשתי גם את העבודה המסורתית עם פטריות של קהילת המזטק במקסיקו. התנסיתי בעצמי והבנתי שיש כאן עולם ומלואו. כך נולד אצלי הרצון להביא את הכלי הזה למערב אבל בצורה חוקית. חיפשתי את הדרך איך להעביר את הידע והפרקטיקה אל תוך טיפול נגיש, ממוסד וחוקי, ונכנסתי לעולם של המחקרים הקליניים".
הטיפול שאת מתארת דורש משאבים עצומים של שני מטפלים על מטופל במשך חודשים. איך פותרים את האתגר הכלכלי והלוגיסטי? "זה אחד האתגרים המרכזיים שלנו ויש לנו מחקר שבודק טיפול ב־MDMA בקבוצה. בקרוב נתחיל עם קבוצה של נפגעי הטבח מהעוטף במרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר שבע, וקבוצה נוספת למילואימניקים בבית החולים לב השרון. במובן מסוים אנחנו חוזרים למודל הקבוצתי של חלק מהמסורות העתיקות. כיוון שמדובר בטראומה קולקטיבית, אנחנו רוצים לבדוק אם אפשר לייצר עבודה קולקטיבית של ריפוי".
"מדובר במחקר רחב היקף של 168 מטופלים, המחקר הקבוצתי הגדול ביותר בעולם בתחום זה. אם התוצאות יוכיחו בטיחות ויעילות, השאיפה היא להנגיש את הטיפולים האלה לכלל אזרחי ישראל דרך מערכת בריאות הנפש הציבורית, ומשם לעולם".

הערת שוליים

מה היית עושה עם מלגה של מיליון דולר? "הייתי משקיעה אותה כדי לייצר עוד מחקרים שקשורים למודלים הקולקטיביים שלנו ומרחיבה את התחום כדי שנוכל לבסס את הטיפולים הקבוצתיים להתמודדות עם טראומה קולקטיבית".