ליאם נחמד (27) סיימה את עבודתה במכולת של קיבוץ אשדות יעקב איחוד, שבו היא מתגוררת. היא בחרה לעבור דרך בית אמה בדרכה הביתה, כי חשה שקרה משהו. ליאם מצאה את אמה שכובה על הרצפה באחד משבילי הקיבוץ. לפני ארבעה חודשים, לדברי ליאן, אמה נפרדה מבן זוגה מהחשוד ברצח, הרצל בר־עוז.
מה הייתה הסיבה לפרידה? "התקנתי מצלמה נסתרת בחדר שלי בבית, והמצלמה קלטה אותו עושה מעשים מגונים על תמונות שלי, בזמן שלא הייתי בבית. הראיתי לאמא את הצילומים, ובאותו רגע היא נפרדה ממנו, אבל שמרה על כך בסוד בגלל שהתביישה שהיא בכלל יצאה עם אדם כזה. הוא ניסה לגרום לה לחזור אליו בכל דרך ושלח לה מכתבי איומים עם קללות ונאצות. היא לא רצתה לערב אותי יותר ממה שכבר הייתי מעורבת".
למה? "כי הוא האשים אותי בפרידה שלהם. בהתחלה גם אני האשמתי את עצמי, ידעתי שאני מפרקת זוגיות של 12 שנים, אבל זה היה לטובת כולנו. לא צפיתי את התוצאות הנוראיות. ביום שמצאתי אותה, שני האחים שלי אמרו לי, 'את לא אשמה במה שקרה, תוציאי לך את זה מהראש'".
הגשתן תלונה במשטרה על איומים? "הלכתי עם אמא שלי ועם אחותי להגיש תלונה במשטרה, והקצין אמר שאנחנו צריכות להגיש תלונה על הטרדה מינית. אמא לא הסכימה, היא לא רצתה לגרום לו יותר מדי נזק. הוא עבד כקצין תעבורה בצמח, והיא חששה שייקחו לו את הנשק ויפטרו אותו מהעבודה. אגב, הרצח אירע ביום פטירתה של אשתו הראשונה מסרטן".
"עד שכבר אישה אוזרת אומץ ומגיעה למשטרה להתלונן, גם אם היא מקבלת רגליים קרות ולא מגישה תלונה, לפחות תפנו לגבר"
איך היו היחסים שלך איתו? "אף פעם לא אהבתי אותו, היו לו עיניים רעות. הוא התנהג כמו שייח', כשהוא היה נכנס הביתה הוא היה מתיישב ומחכה שיגישו לו קפה ועוגיות. לא הבנתי איך אמא שלי משרתת את הגחמות שלו. אנחנו שמחים שהוא התנדף מהעולם הזה".
איך הם הכירו? "דרך אתר היכרויות. הוא גר באניעם ברמת הגולן, הם אף פעם לא גרו יחד, רק ישנו אחד אצל השני. הוא היה כאמור אלמן, אב לשלושה וסב לחמישה. לא היה לנו כל כך קשר עם המשפחה שלו, פה ושם בחגים".
מה היה המקצוע של אמא? "היא הייתה אחות בבית החולים פוריה. היא נולדה בקיבוץ וחיה כאן כל חייה, לצד ילדיה והוריה. אבא שלה, שהיה מהילדים הראשונים שנולדו בקיבוץ, נהרג לפני שמונה שנים כשנסע לטיול ג'יפים בנמיביה עם סבתא שלי, לרגל יום הנישואים שלהם".
איך את מתמודדת עם האסון הכבד? "קשה מאוד, אמא שלי הייתה כל עולמי. אני חיה מיום ליום, בודקת כל פעם אם יש לי דופק ומשתדלת לשים את החיים שלי שנייה בצד, כי אני מטפלת בשני הכלבים שלה. אני חיה בשביל שלושתנו וגם בשביל סבתא שלי, חולת סוכרת שאמא טיפלה בה. אמא הייתה אור גדול בשבילי ובשביל עוד הרבה אנשים".
איזה מסר חשוב לך להעביר? "חשוב לי לדבר על האופן שבו המשטרה נפנפה אותנו וטאטאה את הסיפור הזה. עד שכבר אישה אוזרת אומץ ומגיעה לתחנה להתלונן, גם אם היא מקבלת רגליים קרות ולא מגישה תלונה, לפחות תפנו לגבר, תזהירו אותו.
"זה היה לכם בידיים, יכולתם להציל אותה. אנחנו תמיד מסתובבים בתחושת 'לי זה לא יקרה', אבל 21 נשים נרצחו בישראל מאז תחילת 2025, מתוכן שלוש ממש לאחרונה. כדאי שמישהו יתעורר ויעצור את זה".