"כששואלים אותי אם אני השחקנית הראשונה במשפחה שלי, אני מתלוצצת שאני הראשונה ששילמו לה על זה. אמא שלי, אבא שלי ואני היינו משפחה של שחקנים. כל אחד מאיתנו בילה חיים שלמים בתפקיד חיוני לנרטיב המשותף שלנו". כך, בכנות יוצאת דופן, מתארת השחקנית קרי וושינגטון בממואר Thicker Than Water את העמדת הפנים התמידית שבה חייתה משפחתה.
וושינגטון (48), שמוכרת בעיקר כאוליביה פופ מ"סקנדל", שם גילמה מומחית מבריקה לניהול משברים פוליטיים, נולדה בברונקס שבניו יורק למשפחה ממוצא אפרו־אמריקאי, בת יחידה לאמה, יועצת חינוכית, ולאביה, מתווך נדל"ן. רק לפני שבע שנים סיפרו לה הוריה שאביה אינו האב הביולוגי שלה וכי הגיעה לעולם באמצעות תרומת זרע. זה היה רק אחד מהסודות האישיים והמשפחתיים שליוו את חייה.
"היינו דיוקן של סיפור אגדות והופענו בו יום־יום במשך שנים", ממשיכה וושינגטון בתיאור הפער בין הפייק למציאות המשפחתית. "רק בלילה ירד המסך על ההצגה ופגשתי את הוריי בלי מסכות. הם צעקו ובכו, אבל רק כשחשבו שאני ישנה. למחרת הם שוב חייכו ושיחקו כאילו הכול בסדר. אז גם אני למדתי לחייך, לכסות, לרַצות, לשמור על הוריי מאושרים כדי שאהיה בטוחה. רוב המאבקים ביניהם היו על כסף וסביב העובדה שאף אחד מהם לא הרגיש שהוא בנישואים שהיה רוצה להיות בהם. התחלתי לפתח הרגשה שרק אני מחברת ביניהם ורק אני אחראית לאושר שלהם. הייתי צריכה להיות מושלמת מספיק, כדי שיוכלו לחוות את האהבה שהם צריכים באמצעותי".
הפרפקציוניזם הקיצוני הזה הוביל אותה, לדבריה, לפתח תחושות של תיעוב עצמי, מצב שבו הנפש והגוף נהפכים לאויבים. מכאן הדרך להפרעת אכילה ולמחשבות אובדניות הייתה קצרה. זאת, בנוסף לאירוע טראומטי של הטרדה מינית שעברה מנער בן גילה, שעליו לא סיפרה להוריה וחשפה אותו לראשונה בספרה.
"יש המון סטריאוטיפים על מי שסובל מהפרעת אכילה, רבים מאמינים שהיא אופיינית רק לנערות לבנות".
כל אלה ניתבו אותה למוצא היחיד שמצאה: אכילה אובססיבית שלוותה באימון אובססיבי. "מאז שאני זוכרת את עצמי", כתבה בספרה, "אוכל היה הנחמה שלי. בילדותי אמי השאירה לי אוכל במקרר, עם פתק שמפרט את הוראות החימום, ואותו חתמה במילים 'אוהבת אותך'. האוכל מאמא היה הנחמה שלי - האהבה שלה אליי מרחוק. כשאכלתי, הרגשתי פחות בודדה, גם אם רק לרגע. אבל אוכל לא באמת יכול להוות נחמה, כי בסופו של דבר אין מספיק אוכל בעולם שימלא אותך. כשהגעתי לקולג', היחסים שלי עם האוכל והגוף שלי נהפכו למעגל רעיל של הרס עצמי באמצעות הרעבה, אכילת בינג', אובססיה לגוף ואימונים מוגזמים. הייתי אוכלת עד תחושת כאב פיזי ממש, לפעמים עד כדי התעלפות. התעוררתי בבקרים למחרת כשמסביבי כלים מלוכלכים, קופסאות ריקות ושאריות דביקות של אוכל. ניסיתי להיפטר מכל זה, אבל לא על ידי הקאה - זה היה יותר מדי מלוכלך עבורי - אלא על ידי צום במשך ימים או אימונים של שעות על גבי שעות.
"כשניסיתי לדבר על זה עם חברים ומשפחה, אמרו לי: 'כולם אוכלים כשהם לא מרוצים' ו'אימון טוב לך'. אולי הם לא יכלו לראות אותי כאדם חולה ומבולבל. אולי הם התנהגו כך בגלל הדרך שבה התרבות מנרמלת את חוסר השפיות סביב אוכל ודימוי גוף. בכל מקרה, איבדתי שליטה וידעתי את זה. הייתי במלחמה עם עצמי, וחוסר התקווה אף הוביל למחשבות אובדניות. הבנתי שלבד לא אצליח לצאת מזה והתחלתי בטיפול אישי וקבוצתי. למדתי לקבל את הרגשות שלי, להרשות לעצמי לא להיות מושלמת. התחלתי לאהוב את עצמי, לחמול יותר על עצמי ולהודות על מה שיש לי בחיי".
הבושה מחריפה את ההפרעה
את הטיפול, היא מספרת בראיונות, היא ממשיכה עד היום ורואה בשיפור הקשר שלה עם הגוף תהליך חיים מתמשך. "תמיד כשאני מגלמת דמות בסרט או בסדרה קל לי יותר לשמור על הרגלי האכילה הבריאה והאימון היעיל, אבל בין התפקידים השונים אני מבולבלת יותר. איבוד האנונימיות שלי גם הוביל לחששות איך הגוף שלי נראה לא רק במראה אלא גם בטלוויזיה, בסרטים, באירועים ועל שערי המגזינים. יש כאן עבודה שאני חייבת להמשיך לעשות".
החשיפה, לדבריה, עזרה לה מאוד בתהליך, כי באמצעותה היא הסירה את תחושות האשמה או הבושה שמחריפות את הפרעות האכילה. היא גם קיבלה הרבה תגובות אמפתיות מקוראים שונים, וכך הגיעה להחלטה להשקיע בסטארט־אפ החדש Equipe, ולייעץ לו.
מדובר בפרויקט שמסייע לבעלי הפרעות אכילה באמצעות מפגשים וירטואליים עם מומחים – רופאים, תרפיסטים ותזונאים - ומשלב בטיפול גם בני משפחה כמנטורים. המטרה המרכזית של המיזם, שכבר גויסו לו 110 מיליון דולר, היא להגיע לקהלים מגוונים ככל האפשר, כולל אוכלוסיות שיש להן פחות נגישות לטיפולים. "יש המון סטריאוטיפים על מי שסובל מהפרעת אכילה, רבים מאמינים שהיא אופיינית רק לנערות לבנות. ב'אקוויפ' מבינים שהפרעות אכילה באות בכל הצורות והגדלים, בכל הגילים והזהויות האתניות", אמרה וושינגטון בהודעה לעיתונות שיצאה לאחרונה. "אנחנו נצליח להגיע ליותר אנשים ולהפחית את הסטיגמות. אנו מאמינים שכולם זכאים להזדמנות להחלים", חיזקו את דבריה יזמי הפרויקט.
ההשקעה של וושינגטון במיזם הזה מצטרפת לתיק השקעות גדול שפיתחה בעשור האחרון, שרבות מהן כאמור קשורות לאג'נדה שלה. ההשקעה הכספית מלווה לרוב במעורבות פעילה. "אני לא באמת טובה בסתם לשבת מסביב לשולחן ולא להביע את קולי", היא אמרה בראיונות. "בקריירה המקצועית שלי התחלתי להפיק ולא רק לשחק, וכך גם בהשקעות הפיננסיות שלי, אני רוצה להיות יותר משפיעה ומעורבת".
חינוך מיני מאכזב
ההשקעה הראשונה שלה הייתה ב־The Wing - מרחב נשי לעבודה משותפת, שאליו התחברה לדבריה כחלק ממחויבותה "לתמוך בקולות נשיים שפחות נשמעים". עוד השקיעה בפלטפורמת המדיה החברתית Spill, שנמצאת בבעלות של משקיעים ממוצא אפרו־אמריקאי. השקעה בולטת נוספת הגיעה ביוני אשתקד, אז נכנסה - שוב כמשקיעה וכיועצת גם יחד - בחברת Winx Health, מותג שמקדם בריאות נשית וגינלית ומינית. החברה מתמקדת בשיווק ישיר של בדיקות היריון, בדיקות ביוץ, בדיקות לאבחון זיהום פטרייתי נרתיקי וטיפולים לשימוש ביתי לנשים, ומנסה להרחיב את המודעות ואת החינוך המיני בכלל.
גם כאן מדגישה וושינגטון בראיונות את החיבור האישי שלה לעניין. "נושא החינוך המיני בוער בדמי", היא אומרת. "כשהייתי נערה עבדתי במיזם של תיאטרון חינוכי שפעל בבתי ספר תיכון ובמרכזים קהילתיים בנושאי חינוך מיני. כתבנו מערכים ופעילויות על בריאות, מין בטוח, הומוסקסואליות ועוד".
וושינגטון, נשואה לשחקן הפוטבול לשעבר נאמדי אסומוגה ולהם שני ילדים, בת 11 ובן 9, עוסקת בספרה גם בסודות האישיים והמשפחתיים שלה. "בהרבה מובנים", היא אומרת, "הממואר שלי הוא על סודות בתחום הבריאות המינית של אמי ושל אבי, על הבושה של הוריי סביב המסע שלהם להורות, ואיך זה השפיע על חיינו כמשפחה. גיליתי עד כמה אנו שומרים סודות על הגוף שלנו, על המיניות שלנו, ועד כמה אנחנו באמת חולים כמו הסודות שלנו. עבורי, המרחב הזה של חינוך מיני נועד להסיר את תחושת האשמה, כך שנוכל לחיות את חיינו עם יותר חופש ותחושת שחרור בחיי היומיום שלנו ובאמת להוריד סטיגמות מבריאות ומיניות".
"בילדותי אמי השאירה לי אוכל במקרר, עם פתק שאותו חתמה במילים 'אוהבת אותך'. האוכל מאמא היה הנחמה שלי - האהבה שלה אליי מרחוק. כשאכלתי, הרגשתי פחות בודדה, גם אם רק לרגע"
כיום יחסיה עם הוריה טובים יותר, והיא מייחסת זאת לכתיבת הספר ולחשיפה: "התחלתי לאהוב יותר את ההורים שלי ולהבין אותם יותר כשצללתי לתוך ההיסטוריה המשפחתית", אמרה באחד הראיונות. "שמתי את עצמי בנעליהם וחשבתי על הדברים שהם עברו והקריבו. זה גרם לי להרגיש קרובה יותר אליהם".
כתיבת הספר והפרסום בעקבותיו דרבנו אותה לקחת צעד קדימה. "התרגשתי מאוד מהעובדה שהרבה אנשים התחברו לזה, בין אם לסיפור על הניצול המיני שלי כשהייתי ילדה ובין אם לסיפור ההפלה שעברתי בשנות ה־20 לחיי. אנשים הכירו תודה על כך שהיה לי אומץ לדבר על כל אלה. מערכת החינוך המינית שלנו מאכזבת ומשאירה אותנו לנווט לבד בנושאים האלה.
"המטרה שלי היא לעזור לנשים לקחת אחריות על הבריאות המינית והווגינלית שלהן, כך שיוכלו לשפר את חייהן. הספר שלי יצר מקום שמאפשר לאנשים להרגיש שהם יכולים לנער חלק מהסודות שלהם ולהשתחרר מהם. באמצעות ההשקעות שלי אני יכולה ליצור מרחבים שבהם נוכל לדבר בכנות על עצמנו, על הגוף שלנו ועל החיים שלנו".
עוד מפורסמות שמשקיעות בבריאות האישה
תחום בריאות האישה, כמו גם תחומים נשיים אחרים, סובל מאפליה ומקושי בגיוס הון. לשם כך נרתמה שורה של שחקניות ומשפיעניות להשקיע מכספן ולסייע בהגברת המודעות ובגיוס כספים של משקיעים אחרים:
סרינה וויליאמס: הקימה קרן השקעות שתומכת בפלטפורמת הורדת המשקל Noom, בפלטפורמה לבריאות אימהית Mahmee, בחברה לתוספי תזונה לגיל המעבר ועוד.
אופרה ווינפרי: משקיעה ב"מייבן קליניק", הקליניקה הווירטואלית הגדולה ביותר לבריאות נשית ומשפחתית.
גווינת' פלטרו: בנוסף ל־Goop, האתר שהקימה ואשר משתף מידע על טיפולים נשיים אלטרנטיביים, השקיעה בחברות שמתמקדות בבריאות האישה, כולל קליניקת הפוריות KindBody, פלטפורמת Real לבריאות נשית ומותג הפתרונות למנופאוזה, Evernow.
ג'ניפר לופז: השקיעה בין היתר בחברת הטלרפואה Hims & Hers וב־Sarva, סטארט־אפ יוגה ובריאות נשית.
האלי ברי: מושקעת בחברת הפרוביוטיקה Pendulum Therapeutics ומשמשת גם כיועצת שלהם.
סינדי קרופורד: משקיעה ב־Prenuvo, שמציעה סריקות MRI לאיתור סרטן נשי ומחלות נשיות נוספות. לאחרונה הוזכרה ב"הקרדשיאנס", לאחר שקריס ג'נר עברה סריקה כזאת.
מריה שרפובה: משקיעה בעיקר במיזמי פיטנס, ובהם Tonal לאימון ביתי וב־Therabody, מותג יופי ובריאות.
