את הריאיון המטלטל עם דני קושמרו בערוץ 12 שבו אביה, מתי כספי, סיפר שהוא חולה בסרטן גרורתי, ראתה הזמרת סויאן כספי (33) בצד השני של העולם. מביתה בנאשוויל, טנסי, שבארצות הברית, היא צפתה באביה האהוב מבקש עזרה לראשונה בחייו, והתקשתה לנשום.
"כל החיים גדלתי עם אבא חזק, אדם שתמיד שמר על פאסון, תמיד בשליטה, ופתאום הוא נראה לי כמו ילד, וכל מה שרציתי היה לחבק אותו", היא אומרת בריאיון בזום לאחר שהושלם היעד של מימון ההמונים לטיפול במחלתו - חמישה מיליון שקל. "יש לי אבא קשוח, אבל בקטע טוב, ופתאום אני רואה אותו כל כך פגיע, ומה שיפה היה שהוא לא פחד להראות את זה".
הופתעת לראות אותו ככה?
"בתוך תוכי ידעתי שזה קיים אצלו, אבל אף פעם לא ראיתי אותו מראה את זה בחופשיות, זה משהו שחדש לי. מצד אחד מאוד התרגשתי לראות את הצד הזה בו, מצד שני זה לא היה לי פשוט. בתור ילדה תמיד הסתכלתי עליו כאדם בלתי מובס, ופתאום הוא נראה לי כמעט חסר אונים. לא ראיתי את הכתבה עד הסוף, התקשיתי לראות את אבא שלי מתרגש ככה, ראיתי את הקושי בעיניים שלו. זה מעמד לא פשוט, אבל הוא צנוע ועניו מספיק כדי לתת לעצמו להגיע למקום הזה, כי כל מה שמעניין אותו זה העתיד שלו ושל המשפחה שלו".
"לפני שלוש שנים התחלתי בפרויקט שבו אני מתרגמת לאנגלית שירים של אבא, ומבצעת אותם מחדש בגרסאות קצת יותר עכשוויות. כבר הקלטתי 14 שירים"
מה את עושה בנאשוויל?
"הגעתי לפה לפני ארבעה חודשים כדי להיות סוג של שגרירה מטעם עצמי למוזיקה ישראלית בכלל ולמוזיקה של אבא בפרט. אני פועלת בכל הכוח כדי לדחוף את המוזיקה שלו לקהל האמריקאי, כי מגיע לו שהמוזיקה שלו תפרוץ את גבולות ישראל. אני חושבת שהקהל המקומי ייצא נשכר לשמוע מוזיקה שונה וחדשה. אבא שלי נגע בהמון ז'אנרים, מדרום אמריקה, דרך פופ, רוק אפילו רגאיי, אפשר לומר שהוא גם המציא ז'אנרים בעצמו".
מה את עושה כדי שזה יקרה?
"לפני שלוש שנים התחלתי בפרויקט שבו אני לוקחת שירים של אבא, מתרגמת לאנגלית ומבצעת אותם מחדש בגרסאות קצת יותר עכשוויות, תוך שמירה על הקסם של הגרסה המקורית. כבר הקלטתי 14 שירים והעליתי אותם לפלטפורמות כמו יוטיוב, אפל מיוזיק וספוטיפיי, בתקווה שזה יגיע לאוזניים מקומיות ויפרוץ לי דרך לקהל האמריקאי. בינתיים אני רואה שזה מתקבל יפה מאוד".
למה בחרת לגור דווקא בנאשוויל?
"זה התחיל בחופשה שעשיתי כאן עם אמא שלי ופשוט התאהבנו בעיר. אמרתי לה, 'זאת עיר שתפתח בפניי המון דלתות למוזיקה של אבא'. יש כאן מוזיקה בכל פינה, אלפי מוזיקאים, כותבי מילים ומלחינים מסתובבים פה, ויש גם הפריה הדדית והמון הזדמנויות לשיתופי פעולה. זה נראה ה־מקום לנסות לפרוץ, כי הם כל כך פתוחים וכל הזמן מחפשים משהו חדש".
האם לא קל יותר לנסות לפרוץ בארץ? בכל זאת בישראל את בתו של אגדה, ובנאשוויל - אלמונית.
"אין ספק שזה יותר קשה, אבל אני רוצה לדעת שאם אני מצליחה, זה יהיה בזכות עצמי. רציתי להתחיל מלמטה כמו כולם. בארץ יש לי ללא ספק מקפצה, וזה הרבה יותר קל, אבל לא בא לי להרגיש שקיבלתי את זה על מגש. אני רוצה להרגיש שהרווחתי את זה ביושר".
את חיה שם לבד?
"כרגע אני לבד, אין לי בן זוג, אם זה מה שאת שואלת. אני לא נמצאת באפליקציות, אולי אני קצת אולד פאשן, אבל זה מרגיש לי מהיר ושטחי מדי, ולרוב זה מבוסס על מראה. לדעתי שום דבר לא משתווה להיכרות פנים מול פנים. עוד לא מצאתי את האחד, אני עדיין מחפשת, לא משנה לי דת, צבע או גזע, העיקר שיהיה לו לב טוב".
מאיפה האומץ לעבור לחיות לבד בצד השני של העולם?
"ברור שהיו לי חששות, ידעתי שאני מגיעה למקום חדש שאני לא מכירה בו אף אחד, אבל זה מה שטוב בנאשוויל, שכולם מקבלים אותך בזרועות פתוחות. יש פה קהילה ישראלית קטנה והרבה מאוד מוזיקאים. ההרגשה היא קצת כמו קיבוץ".
מה את עושה לפרנסתך?
"יותר מעשור אני עוסקת בקידום ושיווק אונליין לכל מיני חברות, זה מאוד גמיש ומאפשר לי לעבוד מהבית ולעסוק בנחת גם במוזיקה. אני מופיעה מדי פעם, עד לא מזמן הופעתי עם אבא כשהוא הגיע לארצות הברית. קצת לפני שגילינו את המחלה עשינו מסע מרגש מאוד עם דני רובס ודני בסן לגיוס כספים למשפחות החטופים. הופענו בבוסטון, בניו יורק ובקנדה, זו הייתה חוויה בלתי נשכחת".
לא רציתי ללכת ללהקה צבאית
סויאן מדברת במבטא שקשה להניח עליו את האצבע. "יש לי מבטא מעורב של עברית, פורטוגזית וקצת אנגלית. אמא דיברה איתנו פורטוגזית, בילדותי המוקדמת גדלתי בארצות הברית, ואת רוב חיי חייתי בארץ, אז הכול התערבב", היא צוחקת.
הוריה, מתי (75) ורחל (60), שמעדיפה להיקרא הקאו (רחל בפורטוגזית), הכירו בסוף שנות ה־80, כשהזמר המפורסם הוזמן לביתו של קונסול ברזיל בישראל. הקאו, שעבדה בשגרירות כאחראית על מחלקת הוויזות, נכנסה לשם במקרה, והוא התאהב בה ממבט ראשון ("זה היה כאילו הכה בי ברק", סיפר פעם).
כספי היה אז נשוי לדורין ואב לשניים (ברית, היום בת 43, ובר, היום בן 38). הפרידה מאשתו לוותה בטונים צורמים וגבתה מחיר ציבורי יקר. כדי להתרחק מהרעש התקשורתי, כספי ובת זוגו החדשה הרחיקו עד טורונטו, קנדה, עם סויאן, שהייתה אז תינוקת.
מה פירוש השם שהם בחרו לך?
"הם שמעו את השם הזה בסרט של מרלון ברנדו ואהבו מאוד את הצליל שלו", היא מסבירה. "מאוחר יותר גילו שיש לו משמעות יפה בסינית: פרח יפה או פנים יפות. כשלמדתי באוניברסיטת תל אביב לימודי מזרח אסיה וסינית, שאלתי את המורה מה פירוש השם שלי, והיא אמרה 'אומץ וצבעוניות' - אימצתי את זה. אני אוהבת את השם מאוד, הוא איפשר לי להסתדר בכל העולם, ויצא לי לטעום כמה תרבויות במהלך הילדות. נולדתי בארץ, היינו שנה בטורונטו, אבל היה שם קור מטורף, אז כעבור שנה עברנו לקליפורניה לחמש שנים נוספות, ואז חזרנו לארץ, לכפר ורדים. הייתה לי ילדות מדהימה ופסטורלית בגליל".
על אחיה למחצה: "אני זוכרת רצון עז להפגיש בינינו, אבל זה לא צלח. אם מישהו מהם ייצור איתי קשר היום, אשמח להרוויח עוד שני אחים"
בקליפורניה נולדה אחותה שון (30), שחקנית בתחילת דרכה ו"החברה הכי טובה שלי". עם אחיה למחצה - ילדיו של אביה מנישואיו הקודמים - היא לא בקשר. "לצערי אני לא מכירה אותם, כשהייתי ילדה אני זוכרת המון ניסיונות ליצור איתם קשר, היה רצון עז להפגיש בינינו, אבל זה לא צלח. אפשר לומר שניסינו, ואם מישהו מהם ייצור איתי קשר היום, אפגש איתו בשמחה רבה. אשמח להרוויח עוד שני אחים", היא אומרת.
בצבא שירתה ביחידת מודיעין בחיל הים, אף על פי שהוצע לה להתגייס ללהקה צבאית. "רציתי לעשות משהו משמעותי שלא בהכרח אתקל בו בהמשך חיי", היא מסבירה. "אני לא מתחרטת, ואני גאה מאוד בשירות שלי, למדתי המון דברים וקיבלתי המון כלים לחיים שלא הייתי מקבלת בלהקה".
על איזו מוזיקה גדלת?
"הרבה אבריל לוין ומייקל ג'קסון, אבל בבית השמיעו לי הכול - מקלאסיקות כמו פרנק סינטרה או להקת אבבא ועד ישראלים כמו שלום חנוך, יוני רכטר, מאיר בנאי, דני סנדרסון ודני רובס. כל המיקס הזה העשיר אותי מאוד".
המעבר לאיטליה בקורונה
כשנולדה כתבו לה הוריה את השיר "סויאן", שבו בין השאר כתבו: "היא שינתה את עולמי / והחדירה אל דמי / את הכוח לעמוד מול הסופות / וכל הסערות שבנפשי". "לקח לי שנים להבין את העומק של המילים, זו הבעת אהבה לבת שנולדה להם אחרי כל הטלטלות שהם עברו, והם הביעו אותה בדרך הכי יפה שיש", היא אומרת.
מתי הבנת שאת עצמך רוצה להיות זמרת?
"מאז שהייתי ילדה. הרגע המכריע היה בגיל 14, כשאבא קנה לי ליום ההולדת את הגיטרה הראשונה שלי. ביקשתי ממנו ללמד אותי לנגן את השיר 'יום שישי חזר', שהוא אחד השירים המאתגרים, וכשהצלחתי התחלתי לשקול את זה בתור קריירה רצינית. עכשיו אני רוצה לפתוח מופע משלי עם השירים של אבא שתרגמתי, אני רק צריכה להרכיב לעצמי להקה ולצאת לדרך. אבא מאוד מעודד אותי, לא יכולתי לבקש תמיכה גדולה מזו".
ומתי הפנמת שיש לך אבא מפורסם?
"עוד בגן הבנתי שיש סביבי הרבה תשומת לב, זה קצת הלחיץ אותי בהתחלה. לא הבנתי מה רוצים ממני, לא ידעתי מה אבא שלי עושה בכלל. כשגדלתי התחלתי להקשיב לשירים שלו ולהכיר אותו גם כמוזיקאי ולא רק כאבא, וההערצה שלי אליו רק הלכה וגברה. הייתי הכי גאה בעולם שיש לי אבא כזה. הוא לא רק מוזיקאי ענק אלא גם אבא למופת. בתור נערה הייתי יכולה לדבר איתו על הכול, והוא תמיד היה מקשיב ומעודד. בורכתי באבא מדהים מכל בחינה".
"הטיפ הכי משמעותי שאבא נתן לי: לשיר בקול שאני מדברת בו. כשזה מגיע ממקום של קלות ונוחות, זה נשמע טוב יותר"
אילו טיפים קיבלת ממנו לקריירה?
"הוא נתן לי טיפ מעולה להלחנה. אמר לי: 'כשאני יושב ליד הפסנתר ומחפש השראה, אני הולך עם האצבעות נגד האינסטינקט הטבעי שלי. אם הן רוצות להגיע לצליל הגבוה אני דווקא הולך לנמוכים, ומזה יוצאים דברים מעניינים. אבל הטיפ הכי משמעותי שהוא נתן לי בשירה - לשיר תמיד בקול שאני מדברת בו, לא להתאמץ יותר מדי. כשזה מגיע ממקום של קלות ונוחות, זה גם נשמע טוב יותר לאוזן".
בתקופת הקורונה המשפחה שלך שוב ארזה מזוודות ועברה לפירנצה. זו היה צעד של מחאה?
"כן ולא. הרעיון לגור באיטליה היה חלום משפחתי במשך המון שנים, וב־2021, כשהתחילו לחייב אנשים להתחסן, זה נתן לנו את הפוש האחרון לקום ולעשות את הצעד הזה. המעבר עשה לנו טוב לנפש וטוב למשפחה, ולי לא הייתה בעיה להתנהל משם. אני בעצם נוודת דיגיטלית, יכולה לעבוד מכל מקום, אז המשכתי שם בעבודה ובמקביל נכנסתי חזק לפרויקט המוזיקלי שלי, אפילו תרגמתי שיר אחד לאיטלקית. לכל מקום שאני הולכת, אני מביאה איתי את הבשורה על פי מתי".
אילו שירים מהרפרטואר של אבא את אוהבת במיוחד?
"עם 'ברית עולם' אני מקווה לצעוד יום אחד לחופה בחתונה שלי, ו'לא חלמתי שתלכי ממני' הוא שיר מקסים שמאוד כיף לשיר. התחכום של 'הנה, הנה, הנה' יוצא דופן - אני אמנם הבת של המלחין, אז אני קצת לא אובייקטיבית, אבל זה אחד השירים הכי מורכבים שיצא לי לשמוע".
מצחיקה את אבא
המחלה של אביה התגלתה לפני כשלושה חודשים, בזמן שהיה בסיבוב הופעות בארצות הברית. "חודש אחרי שעברתי לנאשוויל היה לנו טור מוצלח מאוד למען החטופים, אבל שמתי לב שהוא סובל", היא מספרת. "היה לו כאב בעורף שירד לכל אורך הגב. בהתחלה חשבנו שזה שרירים תפוסים או משהו דומה. הוא הלך לכירופרקט שניסה לשחרר לו, אבל זה לא עזר, הכאב רק הלך והתגבר. כשהוא הגיע לארץ גילו שיש לו סרטן גרורתי שהתחיל במעי הגס. בהתחלה כולנו היינו בשוק, זה הגיע משום מקום. הוא תמיד חי כל כך בריא, אף פעם לא עישן, הקפיד על התעמלות ובקושי שתה אלכוהול, לא ראינו את זה בא".
איך את מצליחה להתמודד עם המצב שלו כשאת רחוקה כל כך?
"אני בקשר יומיומי עם ההורים. כל יום אני מנסה להצחיק אותו ולספר לו בדיחות כדי לשפר את מצב הרוח שלו וגם לאמא שלי שעומדת לצידו ובלעדיה היינו כולנו מתרסקים. היא פשוט אשת ברזל, שמה את הכול ואת כולם לפניה, אבל קשה לה מאוד כי היא עושה המון דברים לבד".
מתי ראית אותו לאחרונה?
"לא מזמן. נחתי בארץ בדיוק ביום שהתחילה המלחמה עם איראן. נשארתי יותר ממה שתכננתי אצל ההורים בחדרה, ואז חזרתי לנאשוויל בכמה טיסות".
איך את מרגישה עם ההתגייסות ההמונית למען אביך.
"אני עדיין מנסה לעכל את זה, זה מרגש וזה קרה כל כך מהר, אני באמת לא יודעת איך להודות לכל אחד ואחד שתרמו כמיטב יכולתם. לא תיארתי לעצמי שאי פעם אראה דבר כזה. לראות איך כל המדינה קמה על הרגליים למענו, זה משהו שאין בהרבה מדינות. זה מאוד ייחודי לישראל, כמו משפחה אחת גדולה".
למה מיועד הכסף?
"הוא צריך תרופות יקרות מאוד שלא נמצאות בסל וגם להמשיך בטיפולים אלטרנטיביים לצד טיפולים רגילים, כי אנחנו מאמינים בכוח הריפוי של הרפואה האלטרנטיבית. אנחנו רוצים שהסרטן יעצור וייצא מהגוף שלו כמה שיותר מהר ותימחק כל אפשרות שהוא יחזור אי פעם. הכי חשוב לו לחזור לבמה, זה חסר לו וחסר גם לי. כואב לראות שהוא לא מסוגל לעשות את מה שהוא חי בשבילו - המוזיקה".
את חושבת שהוא ייצא מזה?
"אני יודעת שהוא ייצא מזה, אבל הדרך עוד ארוכה. הכי חשובה התמיכה שהוא מקבל. אומרים שאופטימיות, תקווה ותמיכה עוזרות לא רק לנפש אלא גם לגוף. כשהוא רואה כזאת התגייסות למענו וכזאת אהבה, אני מאמינה שזה יכול לעזור לו להחלים".
