ביום רביעי האחרון המריאו סלי וארז כהן, פסיכותרפיסטית (42) ועורך דין (44) מרמת גן, לסופשבוע ארוך בפריז. כשבן הזקונים שלהם בן החמש בכה לפני שיצאו לשדה התעופה, הם הרגיעו אותו שמדובר בנסיעה קצרה ממש, וכבר במוצאי שבת הם חוזרים הביתה. הם לא ידעו כמובן שביום המחרת ישראל תתקוף באיראן, שטיסתם לארץ תבוטל ושהם ייתקעו בבירה הצרפתית, חרדים לשלושת ילדיהם. הם בטח לא תיארו לעצמם שטיל איראני ייפול בסמוך לביתם וירעיד את כל הבניין, כולל הממ"ד שבו נמצאים הילדים.
"בשנים האחרונות אני ובעלי הקפדנו לטוס לחו"ל רק עם הילדים", מספרת סלי, אמא לבת 15, בן 12 וכאמור, בן חמש. "זו הפעם הראשונה אחרי הרבה זמן שהחלטנו לפרגן לעצמנו חופשה רומנטית, רק שנינו".
ארז: "לא חשבנו לרגע שתפרוץ מלחמה עם איראן בדיוק בזמן הזה ושהטיסות יבוטלו".
סלי: "לפני שטסנו, סידרנו שאמא של ארז תגור אצלנו בבית ותהיה עם הילדים. כל הזמן אמרתי לקטן שלי שהוא בכלל לא ירגיש שאנחנו לא נמצאים".
איפה תפסה אתכם תחילת המתקפה?
"ישנו במלון בפריז. זה היה מאוד מבהיל, כי למרות שאנחנו לא בישראל, גם אותנו העירו באמצע הלילה ההתרעות של פיקוד העורף".
ארז: "וזמן קצר אחרי זה הבנו שהמרחב האווירי נסגר ושלא נוכל לחזור לארץ בשבת כמו שתכננו".
סלי: "בהתחלה עוד הייתי אופטימית, הייתי בטוחה שמקסימום הטיסה תידחה ביום-יומיים והכל יהיה בסדר. אבל כשהתחילו השיגורים לארץ זה כבר היה מלחיץ מאוד. בעיקר אחרי שאחד הטילים נפל ברמת גן, חמש דקות מאיפה שאנחנו גרים. ראינו את כל הנזק שנגרם, שמענו על ההרוגים והפצועים והרגשנו חוסר שליטה מטורף. בעיקרון אני ממש לא אדם חרדתי – במסגרת העיסוק שלי אני אפילו מטפלת באנשים שסובלים מחרדות. אבל כשאת אמא ויודעת שהילדים שלך נמצאים תחת איום ואת לא איתם, הלב שלך כל הזמן מתהפך. את לא יכולה לראות את הילדים בעיניים כדי לדעת שהכל בסדר, ואת גם לא יכולה להרגיע אותם. כשהאמצעי שלי סיפר על הפיצוץ המטורף שהיה בזמן שהטיל נפל ליד הבית שלנו, הרגשתי שהוא עבר טלטלה, שהוא חווה אירוע מאוד מאתגר, והיה לי נורא קשה לא להיות לצידו ולצד האחים שלו".
סלי כהן: "כשהבן שלי סיפר על הפיצוץ המטורף שהיה בזמן שהטיל נפל ליד הבית שלנו, הרגשתי שהוא עבר טלטלה. היה לי נורא קשה לא להיות לצידו"
מה הכי קשה במצב הזה?
"חוסר הוודאות. אנחנו לא יודעים מתי בכלל נוכל לחזור לארץ. מעבר לדאגה לילדים יש קשיים נוספים - בין אם זו העבודה שלי ושל בעלי שהינו כבר אמורים לחזור אליה, ובין אם העובדה שפריז היא עיר מאוד יקרה, ולכל לילה שאנחנו מאריכים את השהות שלנו בה, יש משמעות כלכלית. בגלל זה החלטנו לחפש עכשיו טיסה לבודפשט בה גרים זוג חברים שלנו. גם כדי לנסות לקבל קצת הסחת דעת, וגם כי זו עיר הרבה יותר חסכונית".
איך אתם מתנהלים כרגע? מתקשרים ומדברים עם הילדים בכל פעם שיש שיגור?
"כן, אבל עד כמה שזה קשה לנו, אנחנו נמנעים מלהתקשר אליהם באמצע הלילה. אנחנו לא רוצים להעצים אצלם את החרדה. הקטן שלנו כל הזמן שואל מתי אנחנו חוזרים, ואנחנו אומרים לו שאנחנו עושים הכל כדי להגיע, שהוא כרגע במקום בטוח ושאנחנו דואגים לו מרחוק. אנחנו מנסים לשדר לשלושתם רוגע עד כמה שאפשר ולא לעשות מזה ביג דיל, למרות שכמובן שזה ביג דיל. אנחנו שומעים כל הזמן על ההרוגים והפצועים מהטילים, וזה מפחיד נורא".
לילה סיוט רחוק מהילדות
הזוג כהן מצטרף לזוגות רבים של ישראלים שמצאו עצמם בסיטואציה דומה: תקועים בחו"ל בלי יכולת לחזור, בזמן שילדיהם הקטנים נותרו בארץ. הדוגמנית והמשפיענית לירן כוהנר העלתה בשישי האחרון סטורי בו סיפרה שהיא ובעלה גיא גיאור, הורים לשלוש בנות שהצעירה בהן בת פחות משנה, החליטו לפנק את עצמם בחופשה רומנטית בטוסקנה. זמן קצר לאחר שנחתו שמעו על המתקפה באיראן ומיד רצו לעשות אחורה פנה, מה שכמובן לא התאפשר. "לילה סיוט רחוק מהילדות שלי", כתבה כוהנר, וסיפרה שאחותה הייתה זו שהופקדה במקור לשמור על הבנות, אבל לאחר שקיבלה צו 8 התגייסו הוריה למשימה. הזמרת איה כורם שיתפה אף היא שהיא תקועה בלונדון בזמן שילדיה בארץ, בפוסט שהעלתה לפייסבוק.
הדס (30) ואמיר (35) שמש מקרית גת, הורים לבת שמונה ובן שש, נמצאים כבר חודש בתאילנד. "טסנו לכאן ב-18 במאי והיינו אמורים לחזור ב-15 ביוני", מספרת הדס, עובדת בחברת תרופות. "מעולם לא הייתי בחו"ל לפני כן. הטיול שלנו הוא סוג של ירח דבש מאוחר. הספקנו לבלות בפטאיה, פוקט, בנגקוק, קוסמוי וקופנגן וזה היה מדהים, אבל ברגע שהמלחמה החלה חשבתי שאולי יש סיבה לזה שלא טסתי עד עכשיו. כנראה אני פשוט לא אמורה לטוס".
הדס שמש:" כל היום אני או מדברת עם הילדים בטלפון או צמודה לחדשות. אי אפשר בכלל ליהנות. זו תחושה נוראית"
מי נמצא כרגע עם הילדים?
"אמא שלי עברה לגור אצלנו בדירה בקרית גת מהרגע שהמראנו. היה לי מאוד לא פשוט להיפרד מהילדים לחודש, אבל הרגעתי את עצמי שהם בידיים טובות. כמובן שאף אחד מאיתנו לא שיער שזה מה שיקרה. לפני שטסנו הכנתי עם הילדים טבלת ייאוש - כל יום שעובר הם מסמנים איקס עד היום שאנחנו חוזרים. ממש לפני המתקפה דיברתי עם הבן שלי בטלפון והוא אמר: 'אמא, ביום ראשון אתם חוזרים! נשארו רק שני איקסים!'. היה לנו קשה להסביר לו שבסוף לא נחזור בראשון".
מתי התבשרתם על תחילת המלחמה?
"באותו רגע שהיא פרצה. אצלנו השעה הייתה שבע בבוקר ואבא של בעלי התקשר. כמובן שמיד נכנסתי ללחץ והתקשרתי לאמא שלי לוודא שהיא עם הילדים בממ"ד ושהכל בסדר. כמה שעות אחרי זה, כשהבנו שהטיסה שלנו מבנגקוק לארץ בוטלה ואין צפי לחזרה של הטיסות, מצאנו מלון זול בעיר, כי המלון שבו היינו היה יקר. כרגע אנחנו מחפשים מלון אחר, עוד יותר זול, רק בשביל שיהיה לנו מקום להניח בו את הראש. כל היום אני או מדברת עם הילדים בטלפון או צמודה לחדשות בטלפון. אי אפשר בכלל ליהנות. זו תחושה נוראית. אני מתגעגעת בטירוף לילדים שלי שלא ראיתי כל כך הרבה זמן, ומאוד חרדה להם".
איך הילדים מגיבים?
"הם מאוד עצובים ולפעמים גם בוכים כשהם מדברים איתנו. אנחנו מנסים להסביר להם את המצב. שיש מלחמה, אבל עוד מעט היא תגמר ואז נביא להם המון מתנות. הקטן שלי לא כל כך מצליח להבין. הוא כל הזמן אומר: 'אמא, אבל אם לא תהיה אזעקה אתם כן תוכלו לחזור, נכון?'".
הילדות שואלות מתי אנחנו חוזרים הביתה
ג'ני ויינשטיין שפירא (40) עובדת בנק, ובעלה אהרון שפירא (41) הייטקיסט, המריאו ביום חמישי האחרון לרודוס, יוון, כדי לחגוג שם את יום הולדתה, והיו אמורים לחזור היום (15 ביוני). בזמן הזה שתי בנותיהם הקטנות, בנות ארבע וחצי ושלוש, נותרו עם אמה של ג'ני בדירתם ברעננה.
"זו הפעם הראשונה שטסנו לחו"ל לבד מאז שהילדות נולדו", היא מספרת. "נחתנו ביום חמישי ועוד הספקנו ליהנות כמה שעות מהחופשה. בלילה התעוררתי, נכנסתי לנייד וראיתי את כל הדיווחים".
מלחיץ.
"מאוד. מיד כתבתי לאמא שלי והתחלתי לתפעל אותה מרחוק. אמרתי לה להכניס מים לממ"ד, הסברתי לה איפה יש מזרנים, תאורת חירום. כמובן שלא נרדמתי כל אותו לילה. בבוקר אני ובעלי כבר הבנו שהטיסה שלנו חזרה התבטלה ושלא ברור מתי נוכל לחזור. בינתיים אמא שלי החליטה לקחת את הבנות ולעבור לבית של אחותי בפרדסיה, כדי לא להיות איתן לבד".
4 צפייה בגלריה
ג'ני ויינשטיין שפירא ואהרון שפירא ביוון. "מנסים למצוא פתרונות שיזרזו את ההגעה"
(צילום: אלבום פרטי)
ובינתיים אתם בקשר איתן מרחוק.
"כן. מאז אנחנו עדים לאסונות בעקבות שיגורי הטילים, וזו תחושה נוראית להיות רחוקה כל כך מהבנות שלך בזמן הזה. אני מנסה להרגיע את עצמי שכל עוד הן בתוך הממ"ד הן בסדר, אבל זה לא פשוט. אני לא מצליחה להירדם בכלל בלילות".
ג'ני ויינשטיין שפירא: "הילדות שלי, בנות ארבע וחצי ושלוש, שואלות כל הזמן מתי אנחנו חוזרים. אני מקבלת תמונות שלהן מהממ"ד והן נראות מאוד מבולבלות"
איך מרגישות הילדות?
"הן עדיין קטנות ולא כל כך מבינות את המצב. הן שואלות כל הזמן מתי אנחנו חוזרים הביתה, אבל בגלל שהן בבית של אחותי, עם בני הדודים שלהן ויש סביבן הרבה אטרקציות, הן די נהנות בסך הכל. מצד שני, אני מקבלת תמונות שלהן מהממ"ד בלילות והן נראות מאוד מבולבלות. פתאום הן בממ"ד בבית אחר ובלעדינו. הן לא מבינות מה קורה".
יוון לא כל כך רחוקה מישראל. ניסיתם לחשוב על דרכים אלטרנטיביות להגיע לארץ?
"נכנסנו לקבוצות וואטסאפ ופייסבוק של ישראלים שתקועים ברודוס. גם בני משפחה כל הזמן שולחים לי רעיונות איך לחזור. הבנו שאפשר בין היתר לטוס לירדן ומשם לנסוע עד מעבר טאבה ולחצות לישראל, או לנסוע ללרנקה ומשם להפליג לארץ. בן דוד שלי בדיוק שלח לי היום הצעה להפלגה מיוון לישראל עם סקיפר פרטי בעלות 6,000 שקל לאדם. אבל אני פחות מתלהבת להיות תקועה בים במשך עשר שעות תחת החשש שישגרו עליי טילים, או להיכנס עכשיו לתוך מדינה ערבית. כרגע אני ובעלי משתדלים לא להיכנס יותר מדי לפניקה. אנחנו כן חושבים אולי לטוס לאתונה או ללרנקה, כי שמענו שרוב הסיכויים שמשם יצאו יותר מהר טיסות בהמשך. אנחנו מנסים למצוא פתרונות שיזרזו כמה שיותר מהר את החזרה ארצה, אבל בדרך נורמטיבית. הכי חשוב לנו לחזור לילדות שלנו בשלום".
