כשהייתי ילדה קטנה, ההורים שלי החליטו לעבור לדירה גדולה יותר בשכונה מרוחקת. גם ההורים של החברה הכי טובה שלי החליטו לעבור דירה באותו קיץ, ליישוב אחר. זה היה נראה כמו הרפתקה משותפת: אריזות, ארגזים, התרגשות. מה שלא הבנתי אז הוא שההרפתקה הזאת לא נגמרת ושבסופה לא חוזרים לבית המוּכּר, לשכונה, לחברים, אלא שהגענו לבית החדש כדי להישאר. עד הפעם הבאה. כשהם החליטו לעבור שוב דירה, זה כבר שימח אותי הרבה פחות. הבנתי ששוב, בעיר החדשה, אצטרך להתרגל לבניין, להכיר את השכונה, להסתגל לבית הספר, למצוא חברות. הפעם כבר לא חיכיתי להרפתקה בהתרגשות, הייתי סתם עצובה.
כשעוברים דירה, יש לנו, המבוגרים, רשימת מטלות בלתי נגמרת - לסגור חוזים, לארוז, למצוא מובילים, להזמין רהיטים, לתקן את הדרוש תיקון לפני שנכנסים ואת זה שדרוש תיקון אחרי שיוצאים, להזמין את המתקין של האינטרנט והכבלים, להעביר את החשבונות, לדבר עם הרשויות, לרשום למוסדות חינוך, והרשימה עוד ארוכה. בתוך כל אלה אנחנו לא תמיד מצליחים להתפנות לראות את מצב הרוח של הילדים, שאולי מתרגשים, אולי חוששים ואולי עצובים, לא יודעים לאיזה שינוי גדול הם נכנסים כשהם עוזבים את הבית, לפעמים הבית היחיד שהכירו בחיים, אל הלא נודע, וצריכים להתחיל הכול מההתחלה. אנחנו, לעומתם, ממשיכים ללכת לאותו מקום עבודה ולהיפגש עם אותם חברים, לפעמים אפילו נשארים אצל אותו ספר ואותה רופאת שיניים. בתוך כל ים הסידורים הלא נגמרים של מעבר דירה, חשוב לעצור רגע ולהכין את הילדים.
תנו התראה לפני האזעקה: את המשפט "ילדים, יש לנו משהו לספר לכם..." אל תאמרו כשכבר מצאתם בית והמעבר בעוד יומיים. שלבו את הילדים בחיפושים, קחו אותם לראות דירות. צריך זמן להסתגל לרעיון, וככל שהם יהיו שותפים לו יותר, הם ירגישו חלק מהתהליך ויהיו רתומים לו יותר.
מישהו מקשיב לי: עצרו רגע את המרוץ, שבו לשיחה מלב אל לב ושאלו את הילדים: "איך אתם מרגישים עם המעבר? ממה אתם חוששים?". לפני שנותנים פתרונות, הקשיבו להם בשקט. לא לכל דבר יש תשובה, בטח לא מיידית. חשוב לא לפטור את דאגותיהם במחי יד: "שטויות, אתה תשתלב ברגע, בשנה הבאה כבר תשכח את החברים הישנים". המסר צריך להיות: "כולנו חוששים מהמעבר, זה בסדר להרגיש ככה. נעבור את זה יחד". תנו מקום לכל הרגשות, גם לכעס ול"זה לא פייר!".
אתגרו את הילדים למצוא בגוגל מפות את הפארק הקרוב לבית החדש ונקודות עניין נוספות, ובקרו בכל המקומות
סיור מקדים: החלטתם לעבור לעיר אחרת או לשכונה אחרת בעיר שלכם? ערכו עם הילדים סיורים במקום עוד לפני המעבר, כדי שיכירו את השכונה, שיגיעו למקום מוכר. אם הם יודעים להתמצא בגוגל מפות, אתגרו אותם למצוא את הפארק הקרוב לבית החדש ונקודות עניין חשובות נוספות, כמו בית הספר, המתנ"ס, מגרש הכדורסל, מרכז הקניות, ובקרו בכל המקומות.
ארזתם לבד? אריזות הן זמן מצוין לעשות עם הילדים סדר בחדר שלהם ולהחליט מה להשאיר, מה לתרום ומה להשליך לפח. אולי הילדה תרצה לבחור צעצוע לתת כמזכרת לחברה הטובה מהגן? שלבו את הילדים באריזות, תנו להם לשחק בארגזים, לבנות בתים, לצייר עליהם, להשתעשע, לזכור לטובה את התקופה הזאת.
לקנות או לא לקנות: החלטתם לקנות רהיטים חדשים לבית, ובעיקר לחדר הילדים? תנו להם לבחור את המיטה, הארון, השטיח, הווילונות והתמונות, כל מה שייתן להם להרגיש בשליטה. ואולי דווקא העברת הרהיטים הישנים ושמירה על העיצוב ממש כמו שהיה יאפשרו להם להרגיש הכי בבית, בבית החדש?
מסיבת פרידה: אפשר ללכת לסבב פרידות מהחברים או להזמין למסיבת פרידה אצלנו בבית הכמעט ריק. אם הבית מיועד ממילא לצביעה, זו הזדמנות נדירה לערוך מסיבת גרפיטי. השתמשו בבגדים מהערימה שהתכוונתם להשליך למיחזור לאחר מכן, כמובן.
שומרים על קשר: בתקופת הרשתות החברתיות הפרידה כנראה דרמטית פחות מזו שחוויתי בילדותי. גם אם עברתם לעיר מרוחקת או אפילו למדינה אחרת, בעזרת הווטסאפ וידיאו, הזום או הדיסקורד למתבגרים שבחבורה, המרחק מתקצר. הקפיצו אותם לחברים הוותיקים והזמינו אותם ללון אצלכם, אל תגדעו בבת אחת את הקשרים החברתיים כדי לפנות מקום לחדשים, יש מקום לכולם. אפשרו פרידה הדרגתית מהמוכר, אבל שימו לב שבו־זמנית הם משתלבים במקום החדש.
קושרים קשרים: בגיל צעיר חשוב שניקח אחריות על הפן החברתי. היכנסו לקבוצות הווטסאפ של הגן והכיתה החדשים, ואל תתביישו לבקש להפגיש את הילדים שלכם עם כמה מהילדים עוד לפני תחילת שנת הלימודים. חשוב ליצור להם עוגן חברתי, שיגיעו לגן/לכיתה שבה הם מכירים לא רע שניים־שלושה ילדים, והם מתרגשים מהמפגש. הזמינו אליכם, גם אם הבית עוד לא מסודר לגמרי. הקשרים החברתיים חשובים יותר מהעיצוב המושלם.
שלום לגננת: בדרך כלל מתקיימים מפגשים לפני תחילת שנת הלימודים להיכרות עם הגננת/המורה, אך לא תמיד. חשוב לבקש פגישה של הילד עם הצוות החינוכי, כדי שיכיר את הצוות - וגם אתם. ככל שתסמכו על הצוות, תשדרו לילד שיש על מי לסמוך.
להתבגר ולהתגבר: עם מתבגרים המצב עלול להיות מורכב יותר. בגילאים אלה הקשרים החברתיים הם חלק מהזהות, ותחושת השייכות מהותית. לעתים המתבגרים נטועים עמוק בחברה שעזבו ומפגינים התנגדות למעבר, ולפעמים הם לא מצאו את עצמם חברתית (או שלדעתכם התחברו עם חברה לא מתאימה) ואולי הם הסיבה למעבר. לפני שעוברים "למען המתבגרים" חשוב לעשות להם הכנה (אולי אפילו כמה שיחות מקצועיות), כדי שלא ישחזרו את הדפוסים שבדיוק בגללם העברתם אותם למקום החדש.
נשמו עמוק. אל תצפו מהילדים להסתגל מיד. תנו לגיטימציה גם לעצב, לכעס, לתסכול ולגעגועים
לקחת את הזמן: אל תצפו מהילדים להסתגל מיד. יש ילדים שיפתיעו לטובה ויסתגלו במהרה, ואצל אחרים יעברו חודשים של קשיי פרידה בבוקר ותסכולים ממפגשים חברתיים. נשמו עמוק והתאזרו בסבלנות. לכו להתייעץ עם הצוות החינוכי על הקשיים, הקשיבו לעצותיהם ושתפו איתם פעולה.
ומה איתנו?! בתוך כל ההסתגלות של הילדים שכחתם את עצמכם. אחרי שטיפלתם בכל סידורי המעבר, והבית כבר מסודר, אתם יושבים במרפסת היפה של הבית החדש - לבד! זה הזמן למצוא גם את עצמכם חברתית: תדפקו לשכנים על הדלת בחיוך והציגו את עצמכם, הירשמו לחוגים בסטודיו הקרוב, הצטרפו לקבוצת מאמאנט המקומית, לכו להרצאות במתנ"ס ולמופעים בהיכל התרבות, והשתלבו בחברה לפחות כמו שאתם מצפים מהילדים.
לעשות משהו טוב: רוצים להרגיש שייכים למקום החדש, אתם והילדים? כמו שאומרים, אל תשאלו מה השכונה יכולה לעשות בשבילכם, תשאלו מה אתם יכולים לעשות בשבילה. בימינו לא חסרות דרכים לתרום: התנדבו לוועד הכיתה או לכיתת הכוננות, הכינו עוגות לחיילים ביום שישי, ארגנו יריד יד שנייה או מפגש אמהות עם תינוקות בפארק. היו פעילים בקבוצות הווטסאפ השכונתיות, פחות בקיטורים ויותר בעשייה ובתרומה.
אז מה שלומכם? במהלך התקופה הראשונה במקום החדש שאלו את הילדים יותר מהרגיל איך הם מרגישים בגן או בכיתה, שימו לב שהם נפגשים עם חברים, שמחים ללכת לחוגים, פעילים. אל תסתפקו בתשובות בסגנון "היה בסדר" או "כיף". תנו לגיטימציה גם לעצב, לכעס, לתסכול ולגעגועים. שתפו שגם לכם לא קל להתרגל, שגם אתם מתגעגעים, שזה בסדר שזה לוקח זמן, ושתעברו את זה יחד.
