עוד לפני שהכריז על כוונתו להכיר במדינה פלסטינית, ניסה נשיא צרפת עמנואל מקרון להוביל מהלך רחב-היקף בזירה הבינלאומית: בשיתוף סעודיה, גיבש תכנית שבמסגרתה צרפת, בריטניה וקנדה - שלוש מחברות ה-G7 - יקדמו יחד הכרה במדינה פלסטינית, לצד גיוס מדינות ערב לאמץ עמדה רכה יותר כלפי ישראל כפי שהבהיר בהצהרתו, במסגרת ועידה מתוכננת באו"ם. מקרון קיווה ליצור מומנטום דיפלומטי כפול - גם מול הפלסטינים וגם מול מדינות האזור - אך לאחר שבועות של מגעים, נותר לבדו.
4 צפייה בגלריה
נותר לבדו בזירה הבינ"ל. מקרון לצד קרני, טראמפ וסטרמר
(צילום: CHIP SOMODEVILLA / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
4 צפייה בגלריה
קיבל השראה למהלך בזמן ביקור סמוך לרצועה. נשיא צרפת
(צילום: Ludovic MARIN / AFP, Ludovic MARIN / AFP)
שלושה דיפלומטים המעורים בפרטים אמרו לסוכנות הידיעות רויטרס כי בריטניה סירבה להצטרף למהלך מחשש לעימות מול ארצות הברית, ואילו קנדה נקטה עמדה דומה. "נעשה ברור יותר ויותר שלא נוכל לחכות ששותפות יצטרפו", אמר דיפלומט צרפתי, והבהיר כי פריז תנסה לגייס מדינות נוספות עד לוועידת האו"ם בספטמבר, שבה מתכוון מקרון למסור את ההכרזה הרשמית.
ההכרזה ה"היסטורית" - כותרות נוספות:
את הדחיפה האישית למהלך קיבל מקרון במהלך ביקור בעיירה אל-עריש שבגבול מצרים-עזה באפריל. הוא הזדעזע מהמשבר ההומניטרי המעמיק, ובשובו לפריז הבהיר כי צרפת תלך לקראת הכרה במדינה פלסטינית.
בתוך אירופה עצמה, לא כל המנהיגים מיישרים קו עם צרפת. מלבד ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר, שטרם הצטרף ליוזמה של מקרון למרות הלחץ הגובר עליו מבית, ראש ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני אמרה הבוקר לעיתון האיטלקי "לה רפובליקה" כי היא תומכת במדינה פלסטינית, אך מתנגדת להכרה מוקדמת בה לפני שהוקמה בפועל.
"אם מכירים במשהו שעדיין לא קיים, עלול להיווצר הרושם שהבעיה נפתרה - כשבפועל לא כך הדבר", טענה מלוני. שר החוץ האיטלקי אנטוניו טאיאני הבהיר אתמול כי מבחינת רומא, כל הכרה בפלסטין צריכה לבוא במקביל להכרה פלסטינית במדינת ישראל.
גם גרמניה נוקטת עמדה זהירה. דובר הממשלה הגרמנית אמר אתמול כי ברלין אינה מתכוונת להכיר במדינה פלסטינית בטווח הקצר, והוסיף כי העדיפות כעת היא "להשיג את ההתקדמות שכבר מזמן הייתה צריכה לקרות" לקראת פתרון שתי המדינות.
בתוך צרפת, מקרון עמד תחת לחץ גובר לנקוט עמדה כלשהי, על רקע כעס ציבורי רחב מהתמונות הקשות היוצאות מעזה. עם זאת, בצרפת - שמכילה את הקהילות המוסלמית והיהודית הגדולות ביותר באירופה - לא היה צעד ברור שיכול היה לרצות את כל הצדדים.
"הוא בחור טוב": החשש של מקרון למורשתו
מעמדו הפוליטי של מקרון נמצא בירידה חדה. מאז שפיזר את הפרלמנט והכריז על בחירות מוקדמות במהלך מפתיע וחסר הסבר, הוא סופג מכה אחר מכה בזירה הפנימית. ממשלתו הפכה לממשלת מיעוט, והוא חווה השפלות פרלמנטריות משני צידי המפה הפוליטית. לקראת סיום כהונתו כנשיא, הוא נותר ללא יכולת להוביל מהלכים משמעותיים, כשהסקרים מצביעים על מגמת ירידה עקבית בפופולריות שלו.
4 צפייה בגלריה
מוביל קו תקיף מול רוסיה, בצל ערעור במעמדו. מקרון ופוטין
(צילום: Sergei Bobylev, Sputnik, Kremlin Pool Photo/ AP/Ebrahim Norooz)
בנסיבות הללו, מדיניות החוץ הפכה כמעט לאפיק הפעולה היחיד שנותר לו להפגין בו יוזמה ומנהיגות. מקרון מנסה להציג חזית תקיפה מול רוסיה, אך ללא גיבוי רחב באירופה; הוא סופג דחייה באפריקה, לאחר שסנגל הצטרפה למדינות שדורשות את סיום הנוכחות הצבאית הצרפתית; ונמצא בעימות מתמשך מול אלג'יריה, שעצרה ושפטה סופר צרפתי-אלג'יראי מוכר.
גם בארה"ב מעמדו מתערער, כשהנשיא טראמפ מתעלם ממנו באופן מופגן, ורק אתמול הוא אמר כי להצהרה שלו "אין משמעות". לדברי טראמפ, "מה שהוא אמר לא משנה. הוא בחור טוב מאוד, אני מחבב אותו, אבל ההצהרה ההיא לא נושאת משקל". בתוך כך, ההכרה במדינה פלסטינית נתפסת בעיניו כהזדמנות לשדר עוצמה, לזכות בהסכמה רחבה בבית ומחוץ - ואולי אף להבטיח לעצמו מורשת.
מלבד זאת, ישנם פרשנים הסבורים שמקרון משתמש בקלף ההכרה כדי לחלץ ויתורים מיו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן ומשחקנים אזוריים נוספים. "מקרון מנסה לשמש זרז שיגרום לפלסטינים לקדם רפורמות הכרחיות, למדינות ערב להסכים לכוח מייצב - ולפירוק חמאס מנשקו", אמרה ל"רויטרס" רים מומתאז, עורכת ראשית של בלוג Strategic Europe במכון קרנגי אירופה.
יוצעו הישראלי של מקרון, עופר ברונשטיין, טען אתמול בשיחה עם ynet כי ההכרזה נבעה בין היתר בעקבות ההצבעה שעברה בכנסת על קריאה להחלת ריבונות ביהודה ושומרון. לדבריו, "זאת הייתה התשובה של מקרון לסיפוח, וגם בגלל שישראל לא מתייחסת למה שמבקשים ממנה - הפסקת אש, שחרור חטופים וסיוע הומניטרי. אבל כמובן שביבי מצפצף על כולם".
