עדכונים שוטפים
הצג מהחדש לישן
הצג מהישן לחדש
אריאל, יונתן, עמית ואלון: הנופלים שנולדו ב-19 בנובמבר
סמל אריאל אליהו התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון כתותחן טנק. מפקדיו סיפרו כי מהתחלה הפגין מוטיבציה גבוהה, שאיפה למצוינות וכבש את לב חבריו ליחידה בנוכחותו הצנועה והמאירה. הוא ביצע את משימותיו במסירות, ופעל מתוך אמונה, שליחות ואהבת הארץ. לזכרו של אליהו הופקו מדבקות עם משפטים המאפיינים אותו ומבטאים את נתינתו ואהבתו לזולת. בשבת 7 באוקטובר ניהל בגבורה קרב עיקש בקרבת קיבוץ מול עשרות מחבלים. אליהו, בן 19 בנופלו ממצפה יריחו, הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות.
רב"ט יונתן אלעזרי כבר מנעוריו שאף להיות לוחם, והתגייס לצה"ל ליחידה המובחרת "דובדבן" של חטיבת הקומנדו "עוז" בחיל הרגלים. לחבריו לצוות הציע: "כשקשה אז מחייכים". "הוא היה מאושר, כל האישיות שלו פרחה שם", תיארה אימו, ואביו סיפר שעם הגיוס לצה"ל לקח על עצמו אחריות בתחומים שבעבר ויתר לעצמו משום שהיו קשים לו, למשל - ברגישות רבה יותר לזולת, ובהתמדה בתפילות ובלימוד התורה. כחודשיים אחרי שהתגייס פרצה המתקפה, בדיוק כשהגיע לבקר את חבריו במכינה הקדם צבאית באופקים. הוא הצטרף ללחימה עם תושבי העיר ולחם בחוליית מחבלים עד שנורה. אלעזרי, בן 20 בנופלו מאלון שבות, הותיר אחריו הורים וארבעה אחים ואחיות.
סמ"ר עמית בונצל אהב את הארץ בכל לבו. מגיל צעיר ראה בשירות בצה"ל שליחות, והכין את עצמו בנחישות ליחידה מובחרת. סיסמתו הקבועה הייתה: "אם לא אני - אז מי ישמור על המדינה שלנו?". בונצל עבר גיבושים לסיירת מטכ"ל ולבסוף שירת כלוחם בסיירת הצנחנים. בסוף השבוע של שמחת תורה, כשפרצה המתקפה, חזר מיד לצבא ויצא להגן על יישובי העוטף והמשיך ללחימה בעזה, שם נהרג בהיתקלות עם מחבלים כחודש אחרי תחילת המתקפה. בונצל, בן 22 בנופלו משוהם, הותיר אחריו הורים ושני אחים.
רס"ר (במיל') אלון פרקס התגייס למילואים ושירת בחיל רגלים. הוא גדל בקיבוץ, היה בוגר מגמת תיאטרון, ספורטאי ותלמיד מצטיין, אהוב על סביבתו ומוערך על-ידי חבריו. הוא שירת כלוחם בחיל הרגלים, בפלוגת עורב, והמשיך בשירותו בחטיבת 646. עם פרוץ המלחמה קטע את טיולו וחזר מיד להילחם מתוך תחושת שליחות ואהבת הארץ, ונהרג בהיתקלות עם מחבלים בשג'אעיה אחרי יותר מ-300 ימי מילואים. מפקדיו סיפרו כי היה אדם חכם, מסור ולוחם אמיץ. דמותו של אלון מהווה מופת של אומץ, ערכים ואהבת האדם. פרקס בן 27 בנופלו מפרדס חנה, הותיר אחריו הורים ואחות.
להמשך קריאה
חיים: הנופל שנולד ב-18 בנובמבר
סמ״ר חיים מאיר עדן נולד למשפחה חרדית, אך בחר להתגייס מתוך תחושת שליחות, אהבה עמוקה ומסירות לארץ ישראל. הוא חלם לשרת כלוחם קרבי, ולאחר מאמץ רב הצליח והתגייס לגדוד 13 של גולני. "גיבור אמיתי עם לב גדול, אדם של נתינה לזולת וכבוד לאדם באשר הוא", הספידו אותו, "הוא היה אוהד שרוף של בית"ר ירושלים".
חיים נפצע קשה ב-7 באוקטובר בקרב בקיבוץ בארי, ונפטר כחודשיים לאחר מכן. אלפים ליוו אותו למנוחת עולמים, מקיפים ועוטפים אותו בדגלי ישראל לאורך כל הדרך. עדן, בן 20 בנופלו מרחובות, הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות.
בנימין, איתי, תומר ובן: הנופלים שנולדו ב-17 בנובמבר
סמל בנימין גבריאל יונה היה אדם של אכפתיות ונתינה: נותן ממשלוח המנות שלו לילדים שלא קיבלו, אוסף לביתו חיות פצועות ומטפל בהן בחום ואהבה. כשנה לאחר גיוסו לתפקיד נהג משא כבד ב-7 באוקטובר, נשלח יונה נשלח מבסיס חצרים של חיל האוויר יחד עם עוד שני חיילים למשימה לחידוש תחמושת בכיפת ברזל, בזמן שאלפי רקטות נורו מעזה.
על אף מחסומי משטרה שניסו לעצור אותם, הם היו חדורי מטרה לבצע את משימתם. הם המשיכו עד שנתקלו במארב של חוליית מחבלים בצומת רעים - ושם מצאו את מותם. ראש הישיבה שבה בנימין למד ספד לו: "לקראת ראש השנה כתבת: 'שנה של בניין ואהבת חינם'. כך תיזכר לעד, אוהב שלום ורוצה רק בניין ואהבת חינם". יונה, בן 19 בנופלו, הותיר אחריו הורים ושני אחים.
סמ״ר איתי יהודה, היה אמן וחלם להיות מקעקע. הוא העריץ את אחיו והתגייס בעקבותיו לחטיבת גבעתי - וגם קיבל בגאווה את הכומתה שלו. יהודה היה מהכוחות הראשונים שנכנסו לעזה. שבועות ספורים לאחר תחילת התמרון הקרקעי ברצועה, אך טיל נ״ט פגע בנמ״ר שבו היה והרג את 11 הלוחמים שהיו בו. היחיד שניצל היה הנהג, שסיפר כי רגעים לפני האסון הספיק יהודה לספר בדיחה ולקרוע את כולם מצחוק. יהודה, בן 21 בנופלו מראשון לציון, הותיר אחריו הורים, שני אחים ושלושה אחים למחצה. ציוריו מוצגים ב"יד לבנים" בעיר.
סא״ל תומר גרינברג התגייס לגולני וב-7 באוקטובר היה מפקד גדוד 13 והוביל את חייליו בקרבות. הגדוד שעליו פיקד איבד 41 קצינים וחיילים בקרבות הבלימה בעוטף. באחד מהקרבות הראשונים של התמרון הקרקעי כוחותיו חיסלו 20 מחבלים, ואחר כך כבשו את הפרלמנט של חמאס, פשטו על בניין המשטרה הצבאית וגם השתלטו על רחבת המסדרים שממנה יצאו מחבלים רבים לטבח.
לפני שנכנס עם חייליו לשכונת שג'עאיה שבמזרח הרצועה, אמר למשפחות השכולות של הגדוד ממבצע "צוק איתן": "הבנים הגיבורים שלכם ישמרו עלינו מלמעלה. כשתסתיים המלחמה נגיע אליכם, משפחה משפחה, ונספר לכם על הניצחון". גרינברג, בן 35 בנופלו מאלמוג, הותיר אחריו אישה, ילדה, הורים, ואח.
רב-סרן בן ברונשטיין, לוחם בדובדבן, היה מהכוח הראשון שנכנס לקיבוץ כפר עזה, שם נהרג אחרי קרב הירואי מול עשרות מחבלים. בורנשטיין נהג להגיד לחייליו בכל טקס צבאי: "כדי שעם יחיה חיים נורמליים, צריך קומץ של אנשים שיחיו חיים לא נורמליים. אתם הקומץ הזה". מפקדו ספד לו: "במקומות שבהם אני מבין שהולך להיות מורכב, אני צריך אותך שם. 'תו תקן בן'". בורנשטיין, בן 24 בנופלו מחולון, הותיר אחריו הורים ושני אחים.
להמשך קריאה
שמעון ואיתן: הנופלים שנולדו ב-16 בנובמבר
רס״ל (מיל') שמעון יהושע אסולין גדל בבית של אמונה, אחריות ואהבת הארץ. הוא התקבל ליחידה מיוחדת, אבל שאף ליותר - והצטרף לצנחנים במילואים בדרום הרצועה. אביו, הרב רפי אסולין, ראש ישיבת "שעלי תורה", הספיד בתחילת הלחימה תלמיד שנפל מבלי לדעת שארבעה חודשים לאחר מכן יקבל את הבשורה הקשה על בנו. אסולין, בן 24 בנופלו מבית שמש, הותיר אחריו הורים ותשעה אחים ואחיות.
סמ״ר איתן קרלסברון, לוחם בסיירת גבעתי, היה מקצועי, אמיץ ובעל לב גדול. מפקדו, סא”ל זיו בואניש, תיאר אותו כמי שקיבל עליו אחריות, הוביל בידיים בטוחות והיה מפקד מסור לחייליו. קרלסברון, בן 20 בנופלו ממודיעין מכבים רעות, נפל בקרב בדרום רצועת עזה. הוא הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות.
רם, תמיר ושלו: הנופלים שנולדו ב-15 בנובמבר
רב-סרן במיל' רם (רמי) נגבי עבד בחריצות על תיקון שער הכניסה הצהוב, ניגן על גיטרה בלהקת הקיבוץ והכין את הפיצה הכי טובה. הוא היה רבש"ץ קיבוץ עין השלושה, ובבוקר שבעה באוקטובר יצא להילחם במחבלים שחדרו לקיבוץ. בן 57 בנופלו. הותיר אחריו אישה, ילדה, הורים ושלושה אחים. למשפחתו אמר: "אני לא רוצה שתשבו עליי שבעה, אני רוצה שתעשו אסאדו ושתהיו שמחים".
סמ"ר תמיר נמרודי שירת כמש"ק חינוך בבסיס מת"ק עזה. בבוקר שבעה באוקטובר נחטף בחיים לרצועת עזה. ליבו הגדול של תמיר בלט בכל דבר שעשה: תמיר טיפל במסירות בכלבים שהגיעו לבסיס והשיב אותם לבעליהם, ואלה חזרו אליו באהבה פעם אחר פעם. לאחר חטיפתו נמצא פתק שכתב: "להצליח לעזור להרבה אנשים, ליצור מעגל חברתי קרוב, לא לפגוע". נמרודי מנירית, בן 18 בנופלו, הותיר אחריו הורים ושני אחים. אביו אלון סיפר שעשה "תרגיל" לחוטפיו ברגעי החטיפה - ואמר שהוא מעיראק.
סמ״ר שלו דגן היה אדם חיובי ומלא שמחת חיים, ונהג להגיד: "צריך ליהנות מכל רגע וכמה שיותר". התגייס לגולני בעקבות אביו, איש מילואים בחטיבה שכינה את בנו: "הגאווה שלי". שלו עיצב את משנתו לחיים מאביו: "להרים את הראש תמיד ולא להיכנע לכלום אף פעם, להסתכל למכשולים בלבן של העיניים ולא להראות חולשה אף פעם ותמיד, תמיד, תמיד לתת בלי לבקש תמורה". דגן, בן 20 בנופלו, מקרית ים, הותיר אחריו הורים ואח תאום.
יהודה: הנופל שנולד ב-13 בנובמבר
סמ״ר יהודה דרור יהלום, בן 22 במותו, נפל בהיתקלות קשה מול מחבלי חיזבאללה בדרום לבנון באוקטובר 2024. יהודה גדל בחברון, בן למשפחה מחלוצות שכונת אדמות ישי, והיה שותף בבניית גבעת עיטם באפרת. חודשיים בלבד לפני נפילתו הוא התחתן עם שחר (חי), בת היישוב איתמר ונכדתו של הרב נתן חי, והשניים החלו את חייהם המשותפים. יהודה התגייס ליחידה מובחרת ולחם במסירות נפש בכל הגזרות עד לנפילתו. הוא הותיר אחריו את אשתו שחר, את הוריו ו-10 אחים אחיות.
טל, עמית, רז, אחמד, ערן וקארין: הנופלים שנולדו ב-12 בנובמבר
רס"מ טל ממן, היה חבר בכיתת הכוננות של מושב מבטחים, שיצא להילחם ב-7 באוקטובר יחד עם רבש"צ המושב דן אסולין. הוא ניהל קרב הרואי מול עשרות מחבלים ומנע את כניסתם לקיבוץ וליישובים הסמוכים. ממן, חקלאי במקצועו, עסק בגידול זן חדש של עגבניות שרי - שנקראות ונמכרות היום בהשראת שמו וסיפורו "טלרו" - שילוב של המילים טל ו-Hero (גיבור). ממן, בן 38 בנופלו, הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים ואחים.
רס"ב עמית וקס היה איש שב"כ, שפרש משירות של 25 שנים באגף המבצעי. אחרי שירות ממושך היו לו ולמשפחתו תוכניות רבות - שהתפוגגו ברגע אחד. בבוקר 7 באוקטובר, שמונה חודשים בלבד אחרי שפרש, וקס יצא מביתו בנתיב העשרה - כדי להגן על המושב שבו גדל והקים את ביתו. הוא חתר למגע לעבר עשרות מחבלים, קרוב לביתם של בני הזוג שלומי ואיילת מולכו ז"ל, עד שנפגע מירי ונהרג. וקס, בן 48 בנופלו מנתיב העשרה, הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים ושלושה אחים.
רס"ר (במיל') רז אבולעפיה, לוחם בגדוד 6863 של חטיבת הנגב (12), נפל יום אחרי יום הולדתו. מכריו העידו עליו כאדם מדהים, אהוב, חיובי וטהור, שנהג לחייך לא משנה כמה היה לו קשה. רז היה מוזיקאי שלמד מוזיקה באופן מקצועי, אך גם לימד את עצמו לנגן בגיטרה. אבולעפיה, בן 27 בנופלו מרשפון, הותיר אחריו הורים, אחות ובת זוג.
רס"ל (במיל') אחמד אבו לטיף לא הפסיק להתגאות בשירותו בגדס"ר הבדואי לפני שנפל בקרב - וביתר שאת מאז אירועי 7 באוקטובר. בריאיון ל-ynet הוא סיפר: "אחרי 7/10 כולנו יחד. אנחנו מרגישים חלק בלתי-נפרד מהחברה הישראלית". אבו לטיף הוא אחד מ-21 לוחמי המילואים שנפלו באסון קריסת הבתים במרכז רצועת עזה. אבו לטיף, בן 26 בנופלו מרהט, הותיר אחריו אישה ובת.
סרן ערן שלם, צוער בגדוד "דקל" בבה"ד 1, ששירת כלוחם בסיירת מטכ"ל, אהב טבע ספורט אתגרי וריצות שטח ארוכות. משפחתו תיארה אותו כמי ש"אוהב ליצור ולהמציא: לבשל, לנגר, לתפור, לסרוג ולאהוב". הוא נהרג יחד עם שלושת חבריו להאמר לאחר שעלה על מטען ברפיח. שלם, בן 22 בנופלו ותושב קיבוץ רמת יוחנן, הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.
רב"ט קארין שוורצמן אהבה בעלי חיים וחתולים במיוחד. אמה סיפרה כי "רצתה לתת להם אוכל בכל הזדמנות". שוורצמן התגייסה לחיל האוויר ביולי 2023 שם שימשה כטכנאית מערכות הספק ובקרה. ב-7 באוקטובר היא נרצחה במסיבת הנובה ברעים לצדו של בן זוגה עמית בן אבידה. שוורצמן, בת 20 בנופלה מחולון, הותירה אחריה הורים ואחות.
להמשך קריאה
דניאל: הנופל שנולד ב-11 בנובמבר
סמ"ר דניאל ראשד, לוחם בחטיבת גולני, נודע בנחישותו ובמסירותו. גם לאחר שעבר ניתוח מורכב, התעקש לשוב לשירות לצדם של חבריו. ב-7 באוקטובר 2023, בעת ששימש בחמ"ל במוצב נחל עוז, חילץ חיילת מתוך אש שפרצו המחבלים - אך הוא עצמו לא שרד. דמותו האמיצה והחומלת תישאר בלב כל מי שהכיר אותו. סמ"ר דניאל ראשד נפל בגבורה והוא בן 19 בלבד, בן שפרעם, והותיר אחריו הורים ושלושה אחים.
אופיר: הנופל שנולד ב-10 בנובמבר
רס״ן (במיל׳) אופיר ארז היה איש של אהבת הארץ. טייל בשביליה, הכיר את נופיה והדביק באהבתו את כל סביבתו. ניחן בזיכרון לשירים, שחקן תיאטרון מוכשר ואיש של עשייה וערכים. התגורר בקיבוץ סופה עם רעייתו יעל ושני ילדיהם, דן ועדו, והיה חבר בכיתת הכוננות.
בבוקר 7 באוקטובר יצא אופיר להגן על קיבוצו, ונתקל בארבעה מחבלים חמושים בשער הקיבוץ שרכבו על אופנועים ונרצח מיריותיהם. דמותו האצילית ואהבתו לאדם ולארץ נותרו חקוקות בלב כל מי שהכירו. ארז, בן 57 בנופלו, הותיר אחריו אישה, שני ילדים, הורים, ושלושה אחים.
איליי, דביר, אדם, אילון ואופק : הנופלים שנולדו ב-9 בנובמבר
לסגן איליי עדני מתל מונד, קצין במגלן, לא הייתה התלבטות. הוא רצה להתגייס למקום הכי קרבי, זה שהכי יתרום למדינה. היה לוחם מלא השראה. עשרה שבועות לפני סיום המסלול במגלן כתב ביומנו דברי עידוד ואמונה על אהבת הארץ וההקרבה למענה. ב-7 באוקטובר הוא נפל בקרב בכפר עזה עם שניים מחייליו, אחרי שהציל משפחות בקיבוץ בלחימה שנמשכה שעות מול מאות מחבלים. עדני, בן 22 בנופלו, הותיר אחריו הורים ואח.
סמל-ראשון דביר זכאי מטבריה היה בעל חיוך שיכול להאיר כל לב. מלא טוב, שמחה ואהבת אדם, תואר כ"מלאך בדמות אדם". לזכאי נותרו כחמישה חודשים עד לשחרור, והוא החל להתכונן להמשך חייו באזרחות. לאורך כל התקופה שבה שהה בבסיס בנחל עוז הרגיע את אימו: "אימא, הכול רגוע פה. אין לך מה לדאוג", והתאכזב מהעובדה שלא הספיק ללחום. יום לפני מתקפת הפתע ב-21:00 בערב, שוחח זכאי עם אימו בשיחת וידאו. הוא סיפר לה שתכף הוא מסיים שמירה, הולך לישון, ועולה שוב לשמירה למחרת, בשעה 05:00 בבוקר. זכאי נפל בקרב בבסיס נחל עוז, כשהוא וחבריו לפלוגה שהיו סמוך לגדר הגיעו עם הנמ"ר אל המוצב כדי לסייע ללוחמים, ויצאו רגלית לכיוון השער. הם נתקלו במארב, לא היססו וחתרו למגע, ולחמו בגבורה. זכאי, בן 22 בנופלו, הותיר אחריו הורים ושני אחים.
רב-סמל מתקדם (במיל׳) אדם ביסמוט מקרני שומרון היה יזם מבריק שהקים את חברת SightBit - טכנולוגיה מצילת חיים שפעלה בארץ ובעולם. הוא נפל בינואר 2024 באסון קריסת המבנים במרכז רצועת עזה. בבוקר 7 באוקטובר, התגייס ביסמוט למילואים. הוא האמין בהגנה על הארץ וכבר שנים קודם לכן, כשקיבל מלגת לימודים, אמר בנאומו: "תמיד אני אומר לנוער שאיתו אני מתנדב כי אנחנו צריכים להימנע ממלחמה ככל האפשר, אך כאשר המלחמה היא בלתי נמנעת אנחנו צריכים להיכנס מתחת לאלונקה ולהגן על מדינת ישראל". בסימוט, בן 35 בנופלו, הותיר אחריו הורים, ארבעה אחים ובת זוג.
רב-סמל בכיר (במיל׳) אילון ויס מפסגות, נחשב ל״סבא הראשון שנפל״, סמל לדור המקריב באהבה. הוא היה לוחם ותיק, אב וסב אוהב. היה מחנך כיתה י' בתיכון אמי"ת במעלה אדומים, ונחשב לדמות מרכזית בבית הספר. דניאל בארי, מנהל בית הספר, אמר עליו: "החינוך היה מרכז חייו והוא ראה בהעצמת כל תלמיד הגשמת חלום. הוא אהב את תלמידיו מאוד, ומסר את נפשו עליהם, כפי שמסר את נפשו על עם ישראל". נטע אשתו ספדה לו בהלווייתו: "אהוב ליבי, רק ביום שישי האחרון היית כאן. אני לא מאמינה שאני ככה מדברת עליך. אני מדמיינת אותך עומד, מביט ואומר 'עשיתי כי ככה צריך'". ויס, בן 49 בנופלו, הותיר אחריו אישה, שבעה ילדים ונכדה.
רב-סרן אופק בכר מנס ציונה, היה מפקד פלגה בסיירת גולני וראה בשליחותו הצבאית ייעוד חיים. "הוא גדל ביחידה המובחרת אגוז, ונכנס לתפקיד בסיירת לפני כמה חודשים בלבד", סיפר אביו, אודי בכר. "לוחמיו למדו להכיר קצין אמיץ ומיומן, והתקשו לעכל שהמפקד הנערץ, שכבר נפצע בלחימה בכפר עזה והתעקש לחזור להילחם- איננו עוד". בכר נפל בכפר עייתא א-שעב שבלבנון בערב סוכות, כשנה לאחר תחילת המלחמה. בכר, בן 24 בנופלו, הותיר אחריו הורים ושני אחים.
להמשך קריאה
אדיר וכפיר: הנופלים שנולדו ב-8 בנובמבר
רב-סרן אדיר מאיר עבודי ממודיעין שירת בבוקר 7 באוקטובר בבסיס זיקים, כמפקד פלוגת טירונים בפיקוד העורף - ונפל בעת שהגן על חייליו. במקצועיות ואומץ לב הוביל את סגל הפלוגה לכנס את כל הטירונים במיגונית ולעבות את עמדות השמירה - ובכך הציל כ-120 חיילות וחיילים. עבודי, בן 23 בנופלו, הותיר אחריו הורים ושלושה אחים. משפחתו סיפרה עליו: "במשך חמש שנים תרם עבודי לניצולי שואה כל חודש לארוחות חמות. במהלך חודש ספטמבר הוא הוציא מחשבונו הפרטי 4,500 שקל לרגל החגים לעזור למשפחות במצוקה כלכלית גם של הטירונים שלו וגם לאם יחידנית שהעלתה פוסט בפייסבוק שאין לה מה לאכול". אדיר מאיר, כשמו, היה מאיר את העולם. אדם שכולו לב, מכף רגל ועד ראש. אדם של נתינה בענווה והצניעות. אוהד מושבע של בית"ר ירושלים, שלא פספס אף הזדמנות לעלות על המגרש גם בעצמו.
סרן כפיר יצחק פרנקו מירושלים שירת כמפקד מחלקה בגדוד 52 חטיבה 401. בילדותו למד בישיבת נועם שבמסגרתה השלים את מסלול שביל ישראל כבר בכיתה ח'. הוא היה מדריך בתנועת נוער ובוגר מכינת קשת יהודה. אדם נעים הליכות עם חיוך גדול ונוכחות שכובשת את הלב. כשבוע לפני 7/10 הוא הציע נישואים לאהובת ליבו נעמה, מול חומות העיר העתיקה בירושלים, יחד הם תכננו להינשא ולבנות חיים משותפים. בבוקר מתקפת הפתי של חמאס, יצא פרנקו לדרום מתוך שליחות ואהבה למדינת ישראל. כחודש וחצי אחרי הוא נפל בעת שיצא עם כוח לחלץ טנק שנפגע. פרנקו, בן 22 בנופלו, הותיר אחריו הורים, שני אחים וארוסה.
להמשך קריאה
יהל, אוהד, אברהם, איתן ודביר: הנופלים שנולדו ב-7 בנובמבר
סרן יהל גזית, היה מוזיקאי: כתב, הלחין, ניגן על גיטרה בס וקלידים. אמר שמפקד צריך להיות מוזיקאי - קשיחות לצד רגישות. חבריו של יהל ללהקת "רעש לבן" מפיצים את שיריו, ואימו הקימה מיזם לזכרו המעניק טיפול נפשי בחינם ללוחמים. חייליו של יהל, שהיה סמ"פ בגדוד 53, סיפרו על מפקד קשוב שידע להיות שם בשבילם ברגעים הקשים. "הוא דיבר איתם בגובה העיניים", מספרים חבריו. בדצמבר 2023, במהלך הלחימה בעזה, נפל גזית בקרב בסג'עייה. גזית, בן 24 בנופלו מהישוב רקפת, הותיר הורים ואח.
רס״ר (במיל') אוהד אשור היה חלק מקבוצת הרובוטיקה העירונית בכפר יונה כבר מכיתה ז', עד שלסוף נהפך לקפטן. היה אהוב ונערץ על חברי הקבוצה שקראו לו בחיבה: "ג'ינג'י שלנו". נפל בעת שירות מילואים בקרב במרכז הרצועה כתוצאה מפיצוץ מטען במהלך היתקלות עם מחבלים. אשור, בן 23 בנופלו, הותיר אחריו הורים ושני אחים.
לסמ״ר אברהם אובגן, הייתה תשובה להכול: "מה נעשה אם לא נצחק על זה?". אביו אמר עליו: "אמנם אברהם יצא מחלציי, אבל הוא הבן של אלוהים". "קפה ברסאו" לזכרו מחבר בין אנשים דרך טקס הקפה האתיופי. אובגן, בן 21 בנופלו מנתניה, הותיר אחריו הורים ו-11 אחים.
סרן (במיל׳) איתן קופלוביץ נישא ליעל, והשניים הביאו לעולם את בועז. קופלוביץ הוא בוגר הישיבה התיכונית בשדה יעקב, למד בישיבת הסדר בעתניאל והתגייס למסלול שריון. אחרי שהשתחרר מקבע התחיל ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית. גם שם הצטיין, והיה לקראת תחילת ההתמחות. במכתבו האחרון כתב: "תן לי ללכת אחרי יעל, תן לי לראות את בועז גדל להיות מבוגר שיכול לדאוג לי, ותן לו לתת לי מספיק כדי שהוא ירגיש שהוא עשה די. תן". קופלוביץ, בן 28 בנופלו מירושלים, הותיר אחריו אישה, בן, הורים וחמישה אחים.
רס״ן דביר ציון רווח, מפקד פלוגה בגדוד 932 בנח"ל, נהרג מפגיעת טיל נ"ט בבית חאנון שבצפון רצועת עזה. הוא נישא לאור והשניים הביאו לעולם את צור. כשהגיע הביתה לאחר חודשיים של לחימה, אמר: "עד שלא נחזיר את החטופים לא ננוח לשנייה". רווח, בן 28 בנופלו מירושלים, הותיר אחריו שני ילדים, כשאת אחד מהם אף לא זכה להכיר, הורים ושלושה אחים. אשתו ספדה לו: "היית מלא עוצמה. עוצמה שיש בה גם שתיקה וענווה".
להמשך קריאה
עידו ואהד: הנופלים שנולדו ב-6 בנובמבר
סמ״ר עידו עובדיה ז'נו התגייס לחטיבת גבעתי, שם שירת כלוחם בגדוד "שקד". הוא התאפיין במוטיבציה נדירה וברצון עז לתרום - ואף ויתר על חופשות כדי להיות עם חבריו. עידו סיים קורס חובשים וראה בתפקיד שליחות להציל חיים. הוא נפל בקרב ברצועת עזה כשנה אחרי תחילת הלחימה מטיל נ״ט שפגע בו, ביום שבו היה אמור לשוב הביתה. ז'נו, בן 20 בנופלו מיהוד מונסון, הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.
סמ״ר אהד כהן (בודי), תושב מושב עידו למד במכינת "הדר" על שם הדר גולדין בקיבוץ סופה - במשך שנה מעצבת ומלאת משמעות. בהמשך הוא התגייס ליחידת "שלדג", ספג פציעה קשה מהכשת נחש במהלך המסלול, אך שב ונלחם עד שסיים את ההכשרה בגאווה לצד חבריו. כהן, בן 20 בנופלו, היה בצוות הראשון של שלדג שהוקפץ לקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר, שם נפל. הוא הותיר אחריו הוריו ושלושה אחים.
רועי, משה, אליה וידידיה: הנופלים שנולדו ב-5 בנובמבר
סמ"ר רועי דאוי היה אוהד הפועל ירושלים בכדורסל. במשך כל ילדותו התאמן בג'ודו. 7 באוקטובר תפס את רועי יום לפני שאמור היה לצאת לטיול משתחררים. הוא קפץ להילחם בקרבות בקיבוץ כפר עזה. ב-31 באוקטובר, חמישה ימים לתוך התמרון הקרקעי בצפון הרצועה, פגע טיל נ"ט בנמ"ר של גדוד צבר. 11 מתוך 12 הלוחמים בנמ"ר נפלו שם - ורועי ביניהם. במכתבו האחרון לאחר היציאה מהלחימה בכפר עזה כתב: "לראות את כל מי שנמצא פה, זו ארץ ישראל שלמענה אני עושה את זה". הוא סיים את מכתבו במילים העוצמתיות: "ורק תתחזקו מהכל"- וזהו גם המסר שהותיר אחריו לעם ישראל: "לקום מהשבר שפקד אותנו ולהתחזק מהכל". לאחר שנפל ותמונתו פורסמה הגיעו תושבים רבים מכפר עזה לספר למשפחתו שרועי חילץ אותם מהממ"ד בתחילת המלחמה. דאוי, בן 20 בנופלו מירושלים, הותיר אחריו הורים ושני אחים שאהבו אותו מאוד.
רס"ן משה ידידיה לייטר היה לוחם מילואים ונפל בבית חאנון בתקרית קשה. שלושה לוחמים נפלו יחד איתו. הוא היה קצין בשלדג וסיים לימודי רפואה. הוא הילד הראשון שנולד ברובע היהודי. דיבר הרבה על אחדות. לייטר, בן 39 בנופלו מקיבוץ עין צורים, הותיר אחריו אישה, שישה ילדים, הורים ושבעה אחים ואחיות.
סרן אליה יאנובסקי נפל בקרב בדרום רצועת עזה. לאחרונה הוכנס ספר תורה לזכרו. לפני הלווייתו פורסמה ברשת קריאה למי שיכול להגיע לבית העלמין ואכן להלווייתו הגיעו המוני בית ישראל, ישראלים רבים וטובים שלא הכירוהו, וביקשו לחלוק לו כבוד אחרון. יאנובסקי, בן 24 בנופלו מירושלים, הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.
רס"ם במיל' ידידיה בלוך נפצע באורח קשה בקרב בדרום לבנון ומת מפצעיו. הוא הותיר אישה בחודש השמיני להיריון, ונולד לו ילד שלא זכה להכיר את אביו הגיבור - אך יגדל לאורו. לאחר מותו משפחתו תרמה את איבריו במטרה להציל חולים הזקוקים לכך. בלוך, בן 31 בנופלו מבית חורון, הותיר אחריו אישה, ילד, הורים ושבעה אחים. משפחתו מספרת על אדם שחייו היו מלאים באהבת הארץ, ברוחב לב ובחיבור אמיתי לכל אדם שפגש. "הוא היה חבר מסור, בעל לב רחב ומוכן תמיד לסייע לאחרים, ודמות מוערצת על ידי כל האחיינים", סיפרו קרוביו. לזכרו, משפחתו תרמה את איבריו במטרה להציל חולים הזקוקים לכך.
להמשך קריאה
איליי ועילאי: הנופלים שנולדו ב-4 בנובמבר
סרן איליי גבריאל אטדגי התגייס לצה"ל כלוחם בחטיבת כפיר כשהוא גאה בתפקידו וחולם להיות מפקד פלוגה. מאז 7 באוקטובר לחם בגזרות שונות ובעיקר בעזה. בדצמבר 2023 נפל בקרב בשכונת שייח זאיד שבעזה. חייליו סיפרו שדאג להם כאב לילדיו ותמיד אמר: "אני הראשון להיכנס והראשון ליפול". אטדגי, בן 20 בנופלו מקריית מוצקין, הותיר אחריו הורים ושני אחים.
סמל עילאי צעיר התגייס ליחידת אגוז בחטיבת הקומנדו, והגשים את חלומו להיות לוחם כשלושה חודשים לפני מתקפת הפתע. כשהיה בעזה כתב: "למרות שקשה וחם… הכול זה קטן". צעיר, בן 20 מקידר, נפל בקרב באפריל 2024 בראש כוח של 18 לוחמים. הותיר אחריו הורים ושישה אחים.
איתי, איליה ואוראל: הנופלים שנולדו ב-3 בנובמבר
סרן איתי מאור (מליחי) בילה את חג הסוכות עם משפחתו באילת, ושב לשירות ימים ספורים לפני 7 באוקטובר. בבוקר שמחת תורה יצא כמפקד סיור בג'יפ ממוגן באזור זיקים. עם תחילת מתקפת הטרור, זיהה חדירת מחבלים, הציב את כוחותיו בעמדה, פתח באש ופגע במחבלים שחצו את הגדר. בהמשך, במהלך נסיעה לעמדת מוצב, נתקלו שוב במחבלים, ובעקבות פקודתו יצאו להילחם בהם בגבורה עד שנפלו. מאור, בן 23 בנופלו מראש העין, הותיר אחריו הורים ושלושה אחים. "איתי היה אוהב אדם, תורה וארץ ישראל. איש של תורה ועבודה, מדבר מעט ועושה הרבה", תיארה אותו אמו.
סמ"ר איליה סנקין, לוחם גבעתי, כבר התחיל לתכנן את היום שאחרי השחרור – איפה יעבוד כדי לחסוך כסף לטיול הגדול עם החברה. בשנת 2023 אף החל סנקין תהליך גיור. הוא לחם מיומה הראשון של המלחמה והיה בין ראשוני הלוחמים שנכנסו לתמרון הקרקעי בשטח רצועת עזה. סנקין, בן 20 בנופלו מנוף הגליל, נפל בקרבות בצפון רצועת עזה. הותיר הורים ואחות. כריסטינה אחותו סיפרה שימים ספורים לפני מותו היא שוחחה איתו: "הוא אמר: 'יש לי משימה אחת – להחזיר את הילדים החטופים הביתה. אני לא עוזב עד שהילדים לא יחזרו הביתה'".
סמ"ר אוראל בשן תמיד ידע שישרת כלוחם למרות התנגדות אמו. הוא התגייס להנדסה קרבית ושירת כלוחם בגדוד ההנדסה 603. בשן, בן 20 מחיפה, נפל בקרב בדרום הרצועה כתוצאה מפגיעת טיל נ"ט בכלי ההנדסי שבו שהה. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים. ליאת אימו כתבה עליו: "עיניך הטובות. החיות עם הגומה. אופטימיות שלא נגמרת, מלא בנתינה. היית האור שגרם לשמש לזרוח, היית האור שמילא את הבית".
להמשך קריאה
אדם ואבירם: הנופלים שנולדו ב-2 בנובמבר
סמ"ר אדם אגמון שירת בשבת 7 באוקטובר בביסל"ח כסמל מחלקה בקורס מ"כים של גדוד 202. הוא וחבריו הוקפצו במהירות לזירת הטבח והקרבות בשעות הראשונות של המלחמה. לפני שהגיע אחר הצהריים לכיסופים הספיק לעבור ולהילחם בשטחי הנובה, בצומת גמא ובקיבוץ נירים - ולבסוף נפל בקרב פנים אל פנים בקיבוץ כיסופים. אגמון, בן 21 בנופלו, נולד בניו זילנד ולאחר מכן התגורר ביישוב כמון שבגליל. בילדותו שיחק כדורגל בקבוצת הנוער של קריית שמונה. לאחר סיום התיכון, התנדב לשנת שירות בפנימייה לנוער בסיכון. אח ליהל ובנם של שלומית ואורן.
רס"ן במיל' אבירם חריב, סגן מפקד גדוד 9308 בחטיבת אלון (228), היה מוכר באזרחות כרב אולפנת דולב בעיר מגוריו. ב-7 באוקטובר הוא לבש מדים עוד לפני שקראו לו ויצא להילחם. היה מהכוחות הראשונים שהגיעו לגזרה הצפונית ונלחם שם כמה חודשים ברצף מבלי לשוב הביתה. חריב, בן 42 בנופלו מהיישוב דולב, נפל בקרב בדרום לבנון בהיתקלות בגזרה המערבית. הותיר אחריו אישה ושישה ילדים. "הוא היה האדם הכי אמיתי שיש, תמיד הלך לפי מה שנכון וישר, לא הסכים לנטות ימין או שמאל, וכשהיו לו חובות לאנשים זה ממש הפריע לו והוא לא היה ממשיך בסדר היום עד שפרע אותם", ספדה לו אשתו איילת.
אברהם, איברהים וסתו: הנופלים שנולדו ב-1 בנובמבר
רב פקד אברהם הנקין גדל והתחנך בירושלים. לאחר שחרורו מסיירת צנחנים, בחר אברהם להמשיך להגן על המדינה ולהתגייס לימ"מ. אברהם שירת ביחידה יותר מ-15 שנים, השתתף במאות מבצעים חשאיים והציל את חייהם של אזרחים רבים. בבוקר 7 באוקטובר אברהם הוביל את חבריו בקרבות להגנה על היישובים בשער הנגב. בן 38 בנופלו. הותיר אחריו בת זוג, ארבעה ילדים, הורים ושלושה אחים. אחותו רחלי ספדה לו: "חוץ מאברהם המפקד, הלוחם הנועז, אמיץ הלב, אברהם היה אח מקסים ואבא מדהים".
רס"ב איברהים חרובה, הגשש החטיבתי של גולני, הוא אחד משניים שהומלצו בתחקיר על מוצב נחל עוז לקבל את עיטור העוז - העיטור השני בחשיבותו בצה"ל. חרובה ז"ל פיקד על הגנת החמ"ל שם שהו באותה העת תצפיתניות, קציני מטה של גולני, תומכי לחימה ואחרים. חרובה, יחד עם שני קצינים של גדוד 13, סגן נמרוד אלירז וסגן יוחאי דוכן ז"ל, והלוחם סמ"ר איתי רון ז"ל, ניסו לבלום את המחבלים בדלת החמ"ל. בין החיילים למחבלים התנהל קרב ארוך של שעות. המחבלים ניסו לשכנע את חרובה בערבית להיכנע - והוא אמר להם שהם לעולם לא ייכנעו. הרביעייה נלחמה בחירוף נפש. בשלב מסוים, נעמד חרובה ואמר לתצפיתניות שלכבוד הוא לו למות עבורן, ולמען מדינת ישראל. גופתו נמצאה בעמדה הקרובה ביותר לדלת החמ"ל. חרובה, בן 39 בנופלו ממרר, הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, הורים ושישה אחים. "הוא תפקד באופן ראוי, כך חינכתי אותו. הוא אדם ערכי", סיפר אביו חסן.
סמ"ר סתו חלפון החל את שירותו הצבאי בחיל הים. כשפרצה המלחמה עשה הכל כדי להעלות פרופיל, לעבור לתפקיד לוחם בחיל ההנדסה ולהיכנס לעזה. חלפון, בן 20 מפתח תקווה, נפל בקרב בדרום רצועת עזה. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. "היית בהיי שאתה נכנס לעזה. הרגשת שזה הזמן שלך לתת. ביקשתי שתשמור על עצמך. אמרת: 'אמא, אל תדאגי'. הפכת לגבר אבל היית עם נפש עם ילד. אני יודעת שזו הייתה התקופה המאושרת בחיים הקצרים שלך. ילד של אמא, לב ענק", ספדה לו האם רמונה בהלווייתו.
להמשך קריאה
תחשבו על יום הולדת לנופל
אחד הדברים הקשים והפוצעים זה לקבל פניות מהורים שכולים שמבקשים ולפעמים כמעט מתחננים שתזכיר את בניהם שנפלו במלחמה. זה קורע לב. הם כל כך רוצים שנזכור. שנכיר את גבורת הילדים שלהם. את מי שהיו. מדי יום אני מקבל פניות מבני משפחה וחברים. הם רוצים שאנשים יעקבו אחרי עמודי הזיכרון שפתחו, יכירו את מי שמסרו נפשם בשעה שישראל הייתה בסכנה קיומית.
חנוך דאוםהמלחמה הסתיימה, סוג של, יש הפוגה כלשהי, אבל הם מרגישים שנותרו מאחור. כל כך הרבה משפחות שכבה אורן. והדבר האחד שנותן להן כוח זה להנציח את הילד שאיננו, כדי שמשהו ממנו יישאר. יש משפחות שמרגישות שלא קיבלו את יומן. הו חשות שממדיו העצומים של האסון וקצב ההתרחשויות גרם לכך שהילד שלהם, מלבד עשרים שניות במבזק, לא הוזכר. לא באמת.
הכי הרבה פניות אני מקבל בימי הולדת. נדמה לי שאני מבין את זה. תחשבו על יום הולדת לנופל. מה קורה בבית שלו. מה מרגישה אימו. מה חשים אוהביו. באזכרות הם עוד מוקפים. עולים לקבר. יש מכל לרגשות. בימי הולדת הם במקרים רבים לבד עם צער אינסופי. יום ששונם הפך ליום אסונם.
ויש גם את הצד של הנופלים עצמם: מגיע להם. מגיע להם, הנופלים עצמם, שנכיר את מי שהיו. הם הקריבו עבורנו ואסור בשום אופן שפשוט נמשיך הלאה. חובתנו המוסרית והערכית היא להכיר את מי שנפלו בהגנה עלינו. ללמוד מהם. להתחייב לדרכם. הם הסתלקו כל כך צעירים, אבל מגיע להם להשאיר חותם.
יש לנו חוב מוסרי. חוב עמוק. שלעולם לא נוכל באמת להשיב. אבל נוכל לזכור. ולהזכיר.
בעבר הייתה פינה כזו בתוכנית של גיא פינס, שבה הוא היה מספר לאיזה סלב יש יום הולדת בכל יום. בשנה הקרובה בלי נדר, נעדכן מדי יום לאיזה חיילים שנפלו ב"חרבות ברזל" היה אמור להיות יום הולדת. איזה גיבורים שהיו אמורים לחגוג, שוב אינם איתנו. נעשה זאת כדי להקדיש להם רגע.
תודה לאפרת, הילה מסר שפיגל, ניצן תמרי, תהילה כהן ויובל זיסו שאספו את המידע וסידרו אותו. הן עושות זאת בחרדת קודש. תודה ל-ynet על שיתוף הפעולה העתידי, הם יוצאים איתנו למסע החשוב הזה, ותודה לכל מי שיקדיש מדי יום רגע אחד כדי לקרוא על הנופל שמציין באותו יום יום הולדת, להביט על תמונתו להוקיר לו תודה. ונשתדל להיות ראויים.
צוות כתיבה ותחקיר: ניצן תמרי, תהילה כהן, יובל זיסו, הילה מסר-שפיגל, דניאל ברקן
להמשך קריאה
פורסם לראשונה: 17:24, 04.11.25
