תוכנית פעילות גופנית בת שלוש שנים הפחיתה בכשליש את הסיכון למוות של חולי סרטן המעי הגס והמחלה נבלמה. כך מגלה מחקר בינלאומי ראשון מסוגו שתוצאותיו פורסמו בכתב העת המדעי-רפואי החשוב "the New England Journal of Medicine" והוצגו בכנס האונקולוגי החשוב בעולם ASCO שנערך בשיקגו. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה הרפואית שבה יש הוכחה מובהקת לכך שפעילות גופנית מונעת מוות מסרטן והישנות של המחלה - בשיעור שעולה אפילו על תרופות רבות.
המחקר החדש נוהל ב-55 מרכזים בשש מדינות - קנדה, אוסטרליה, בריטניה, ישראל, צרפת וארצות הברית - בין השנים 2024-2009. החוקרים השוו בין אנשים שנבחרו באופן אקראי לתוכנית פעילות גופנית לבין אלה שקיבלו במקום זאת חוברת חינוכית. הם עקבו אחר 889 חולים לאחר שנותחו בגלל סרטן המעי הגס והשלימו טיפול כימו מונע. רובם המכריע (90%) היו בשלב מתקדם יחסית (שלישי מתוך ארבעה). למחציתם ניתן מידע המקדם כושר ותזונה. האחרים עבדו עם מאמן, נפגשו כל שבועיים במשך שנה, ואז מדי חודש במשך השנתיים הבאות.
2 צפייה בגלריה
"התוצאות מאוד מרשימות". פעילות גופנית עושה הבדל עצום אצל חולי סרטן המעי הגס לאחר ניתוח וכימו. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
מבין המשתתפים: שמונה ישראלים בגילי 78-60. המחקר בישראל נערך במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), בהובלת ד"ר נירית ירום, מנהלת יחידת כימותרפיה במכון האונקולוגי ומרצה בכירה באוניברסיטת תל אביב. "התוצאות מאוד מרשימות", אמרה בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet. "זה לא הפתיע אותנו שפעילות גופנית מכניסה את המשתתפים לכושר טוב יותר, אבל עצם זה שפעילות גופנית הצליחה להפחית את הסיכוי להישנות המחלה, ולהעלות את ההישרדות של החולים, זה דבר מאוד מרשים".
ממצאים מעודדים
לדבריה, מחקרים קודמים לא הצליחו להוכיח עד כה את המשמעות של פעילות גופנית בטיפול בסרטן. "זו פעם ראשונה שמחקר מוכיח שלפעילות גופנית לבדה, כלומר ללא קשר לתרופה, יש השפעה על הסיכוי להחלים מסרטן", אומרת ד"ר ירום.
ד"ר נירית ירוםצילום: המרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא)יעדי הפעילות הגופנית בקבוצת המחקר כללו שלוש עד ארבע הליכות בשבוע של 60-45 דקות, אך הם יכלו לבחור באורח חיים פעיל יותר וחלקם בחרו למשל בשיט קייאקים או בסקי. "הממצאים מאוד מעודדים אותי", היא מוסיפה. "תמיד אמרתי שספורט זה דבר טוב, וידענו שספורט עוזר למניעת מחלות לב, להורדת כולסטרול, אבל עכשיו אנחנו יודעים גם שספורט יכול לעזור למי שמחלימים מסרטן, ואנחנו יודעים מה המטופל לבדו יכול לעשות לטובת זה שהסרטן לא יחזור".
ד"ר נירית ירום: "זה לא הפתיע אותנו שפעילות גופנית מכניסה את המשתתפים לכושר טוב יותר, אבל עצם זה שפעילות גופנית הצליחה להפחית את הסיכוי להישנות המחלה, ולהעלות את ההישרדות של החולים, זה דבר מאוד מרשים"
ד"ר ירום מציינת כי מדובר במחקר שנוהל על ידי רשות המחקר של קנדה, ולא על ידי חברות פארמה כאלה ואחרות. "לכן כשניסינו להשתלב לא הייתה לנו שום תמיכה כלכלית, ומי שתמכו בנו היו האגודה למלחמה בסרטן, שנתנה מענק מחקר של 200 אלף שקלים".
ד"ר ג'ולי גרלו, הרופאה הראשית של החברה האמריקנית לאונקולוגיה קלינית (ASCO), אומרת כי "זו בערך הראיה באיכות הגבוהה ביותר שאפשר לקבל. אני אוהבת את המחקר הזה", הוסיפה וציינה שעד כה לא היו הוכחות בעוצמה שכזו. ראיות קודמות התבססו על השוואה בין אנשים פעילים לאנשים בישיבה, סוג של מחקר שלא יכול להוכיח סיבה ותוצאה.
המשתתפים בקבוצה הנחקרת קיבלו תוכנית ספורט מובנית שכללה בין היתר אירובי מכשירי כוח ומכשירי שיפוע שונים. לאחר שמונה שנים, האנשים שהיו תחת פעילות גופנית מובנית לא רק הפכו פעילים יותר מאלה בקבוצת הביקורת, אלא גם סבלו פחות מסרטן (ירידה של 28% בסיכון להישנות המחלה). שיעור מקרי המוות שנרשם כעבור שמונה שנים בקבוצת המתאמנים מכל סיבה ירד דרסטית ב-37% לעומת קבוצת הביקורת.
"בסרטן המעי הגס יש טיפולים רבים שהחולים עוברים, ואז מדידה של האם המחלה חזרה אחרי שנה וחצי או אחרי שלוש שנים, היא לא תמיד אינדיקציה לאם נעשתה התערבות משמעותית, כלומר זה לא אומר ששינית או שיפרת את תוחלת החיים. לעומת זאת, נתון של הישרדות כללית הוא הנתון האיכותי והמשמעותי ביותר, וכאן אנחנו רואים הבדל בין הקבוצות".
2 צפייה בגלריה
"שיעור מקרי המוות שנרשם בקבוצת המתאמנים מכל סיבה ירד דרסטית ב-37%"
(צילום: shutterstock)
למחקר היו שתי מטרות: האחת לבדוק אם פעילות גופנית מובנית בעזרת מאמן משפרת את הכושר הגופני, והאם פעילות זו מקטינה את הסיכון להישנות המחלה. במסגרת המחקר המאמנים עזרו למשתתפים למצוא דרכים להגביר את הפעילות הגופנית שלהם. אנשים רבים, כולל טרי סוויין-קולינס (62) מקינגסטון, אונטריו, בחרו ללכת בערך 45 דקות כמה פעמים בשבוע. "זה משהו שיכולתי לעשות בשביל עצמי כדי לגרום לי להרגיש טוב יותר", אמרה סוויין-קולינס.
קשר קבוע עם מאמן ידידותי שמר על מוטיבציה גבוהה שלה. "לא הייתי רוצה להגיע לשם ולומר, 'לא עשיתי כלום', אז תמיד עשיתי דברים ודאגתי שזה יבוצע". תוכנית האימון של סוויין-קולינס הסתיימה, אבל היא עדיין מתרגלת. היא מקשיבה למוזיקה בזמן שהיא הולכת באזור הכפרי ליד ביתה.
"מחקר מרגש ביותר"
"כשראינו את התוצאות, פשוט נדהמנו", אמר המחבר השותף של המחקר ד"ר כריסטופר בות', אונקולוג במרכז המדעים לבריאות בקינגסטון, אונטריו. תוכניות פעילות גופנית יכולות להיות מוצעות בכמה אלפי דולרים לחולה, אמר בות', "התערבות זולה להפליא גורמת לאנשים להרגיש טוב יותר, לסבול פחות מהישנות של סרטן ועוזרת להם לחיות יותר זמן".
החוקרים עדיין מחפשים רמזים שקושרים פעילות גופנית למניעת סרטן, בין אם דרך תהליכי עיבוד אינסולין או חיזוק מערכת החיסון. "זה מחקר מרגש ביותר", אמר ד"ר ג'פרי מאיירהרדט ממכון דנה-פרבר לסרטן במסצ'וסטס, שלא היה מעורב במחקר. זה הניסוי המבוקר והאקראי הראשון שמראה הפחתה בהישנות של סרטן ושיפור בהישרדות שקשור לפעילות גופנית, אמר ד"ר מאיירהרדט.
ד"ר כריסטופר בות': "כשראינו את התוצאות, פשוט נדהמנו. התערבות זולה להפליא גורמת לאנשים להרגיש טוב יותר, לסבול פחות מהישנות של סרטן ועוזרת להם לחיות יותר זמן"
סוג כזה של שינוי התנהגות יכול להיות מושג כשאנשים מאמינים ביתרונות, כשהם מוצאים דרכים ליהנות מכך וכשיש רכיב חברתי, אמר המחבר השותף של המאמר פרופ' קרי קורניה, החוקר פעילות גופנית וסרטן באוניברסיטת אלברטה בקנדה. הראיות החדשות עשויות לספק עוד מוטיבציה לחולי סרטן. "עכשיו אנחנו יכולים לומר באופן חד-משמעי שפעילות גופנית משפרת הישרדות", אמר פרופ' קורניה.
מומחים אמרו שמרכזי סרטן ותוכניות ביטוח צריכים לשקול להפוך אימון פעילות גופנית לסטנדרט חדש של טיפול עבור ניצולי סרטן המעי הגס. "ספורט היום זה דבר מאוד נגיש. העתיד לדעתי הוא במרפאה, שם חלק מהתשתיות כבר קיימות", מסבירה ד"ר ירום", אצלנו במרכז הרפואי שמיר יש פיזיותרפיסטים שעוזרים למטופלים ומחלימים, וגם לאגודה למלחמה בסרטן יש פרויקט שמטרתו להטמיע את הספורט בקרב מחלימים. בזכות המחקר תהיה לנו יכולת גדולה יותר לשכנע מטופלים לבצע פעילות גופנית לאחר החלמה". עד אז, חולים יכולים להגביר את הפעילות הגופנית שלהם לאחר הטיפול, בידיעה שהם עושים את חלקם כדי למנוע הישנות של הסרטן.
עוד כותרות מכנס האונקולוגיה החשוב בעולם:
