האינטואיציה של פרופ' לורה הואנג אף פעם לא הטעתה אותה. כבת להורים מהגרים מטייוואן, שהרגישו תמיד מחוץ למעגל המידע והקשרים החברתיים, היא למדה לפתח קשב מיוחד לרמזים עדינים, לקריאה בין השורות, להקשבה לתחושת הבטן ככלי לניווט בעולם.
כשהגיעה לעולם האקדמי, החליטה להפוך את החוש הזה לפרויקט חייה. לעבודת הדוקטורט שלה במִנהל עסקים נתנה את הכותרת "תיאוריה של תחושת בטן של משקיעים", התעלמה מכל מי שצקצק בלשונו וחשב שהנושא ערטילאי מדי ופתחה ברצף של מחקרי שדה ארוכי טווח. "שקעתי כל כך בעבודה", היא מספרת בספרה החדש פורץ הדרך
You Already Know: The Science of Mastering Your Intuition, "עד שבעלי היה צריך במשך שנים להעיר אותי בלילות כשדיברתי על תחושת בטן מתוך שינה". המאמץ נשא פרי והביא לממצא מפתיע: כל המשקיעים שראיינה ציינו את תחושת הבטן כגורם מכריע בהצלחה.
2 צפייה בגלריה
פרופ' לורה הואנג. למדה לפתח קשב מיוחד לרמזים עדינים, לקריאה בין השורות, להקשבה לתחושת הבטן ככלי לניווט בעולם
(צילום: אלבום פרטי)
במחקרי ההמשך שלה הרחיבה את היריעה מעבר לעולם העסקי. "ראיינתי אלפי אנשים בניסיון להבין מה הפך אותם למצליחים. היו שם כאלה שהצליחו על פי ההגדרות המקובלות להצלחה - ספורטאים אולימפיים, זוכי פרס נובל, יזמים, אבל גם כאלה שהצליחו בדרך אחרת - אנשים שנכשלו וקמו מחדש, נשים שהצליחו לחזור למעגל העבודה אחרי עשורים של גידול ילדים, כוכבי רוק שעשו קאמבק ועוד.
"הגורם הראשון שכולם ציינו היה עבודה קשה, אבל ככל שחפרתי יותר לעומק, כך הבנתי שכולם האמינו שהמאמץ לבדו לא היה מועיל ללא שימוש בסימנים, ברמזים, בתחושת הבטן למעשה, שנתנו להם יתרון. חלק תיארו את זה כמעט כאיכות מיסטית, היו ששייכו את זה לרגשותיהם, ואחרים - לדרכי חשיבה מסוימות. רובם לא יכלו להסביר אותה, אבל ברגע שהבינו איך הכול מתקשר, הם יכלו לזהות את תחושת הבטן שלהם, לאבחן אותה ולבטוח בה".
פרופ' הואנג (46) זכתה בשנת 2020 בפרס Cozzarelli של האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית, ובשנת 2021 נכנסה לרשימת 50Thinkers של מובילים בעולם החשיבה הניהולית. כיום היא מלמדת באוניברסיטת נורת'איסטרן בבוסטון. הלהט האישי שלה לתחום בולט בספרה החדש שמציע מסגרת מחקרית ופרקטית כאחת, שמאפשרת לנו להבין מה עומד מאחורי אותה תחושת בטן וכן איך אפשר לחדד אותה לתועלתנו.
קבלו כמה מהתובנות המרכזיות של מדע האינטואיציה:
אהה, אואו, וואו
תחושת הבטן שלנו יכולה לבוא לידי ביטוי בשלושה אופנים מרכזיים, וכדאי לזהות אותם:
- רגעי אאוריקה ("אהה"): תובנה פתאומית שנופלת, כמו חלק שהיה חסר בפאזל, ומספקת רעיון או פתרון חדש. התחושה המורגשת היא בהירות והבנה שמלווה על ידי התרגשות וסיפוק.
- רגעי אזהרה ("אואו"): כשמשהו מרגיש לא נכון ואנחנו מרגישים צורך לעצור. התחושה המורגשת היא חוסר נוחות וצורך בנקיטת אמצעי זהירות.
- רגעי טלטלה ("וואו"): כשאנו מבינים שטעינו, כשתמיד חשבנו על משהו שהוא נכון וזה גורם לנו לשנות תפיסות יסוד. התחושה המורגשת היא הצפה, בהילות, צורך בכיוון מחדש.
אינטואיציה היא הדרך, תחושת הבטן היא התוצאה
תחושת הבטן נחווית לעתים כמשהו מהיר ולא מודע וכך תוארה עד היום בספרות המחקרית, אולם ממצאיה של פרופ' הואנג משנים את התמונה - תחושת הבטן היא תוצאה של תהליך אינטואיטיבי מפותח, ששורשיו מבוססי ידע (עיבוד נתונים) ורגש (ניסיון אישי). "אינטואיציה היא התהליך שמוביל לרגע הסופי של זיהוי, שאנו קוראים לו תחושת בטן. התהליך והתוצאה נפרדים. התהליך יכול להימשך דקות אבל גם שנים, אנו יכולים להיות מודעים או לא מודעים לכך שאנו בעיצומו של התהליך הזה. בכל מקרה, יש רגע שבו אנחנו פשוט יודעים.
היופי של תהליך האינטואיציה שלנו הוא שהוא משתמש בכל ניסיון החיים שלנו ומסתמך על מה שכבר ידענו ומה שאפילו לא הבנו שידענו, כדי לייצר תחושת בטן".
האינטואיציה אינה מנוגדת להיגיון ולמידע
מידע ואינטואיציה נתפסים פעמים רבות ככוחות מנוגדים בתהליך קבלת ההחלטות: המידע אובייקטיבי, כמותי, ואילו האינטואיציה היא שיפוט סובייקטיבי המבוסס על רגשות ועל אינסטינקטים. אבל בפועל, מידע משחק תפקיד משמעותי בעיצוב תחושת הבטן דרך התהליך האינטואיטיבי. "כשאנו מגיעים למצבים חדשים ומקבלים גירויים חיצוניים חדשים", כותבת פרופ' הואנג, "תחושת הבטן שלנו מסתמכת גם על ניסיונות עבר וגם על מידע שמתאים למצב הנוכחי. אנחנו משתמשים במידע כדי לתקף את תחושת הבטן שלנו, עדות נוספת או קונטקסט לתמוך בהחלטות שלנו".
תחושת הבטן שלנו לוחשת בעולם צורח
קשה לנו לזהות את תחושת הבטן בגלל חוסר מודעות, אבל גם מכיוון שהיא כה שקטה וחבויה בתוכנו, מעין לחישה פנימית שנעלמת בתוך העולם הצועק שמסביבנו. "כשאנחנו מנסים לקבל החלטות, אנחנו שואלים אנשים שבהם אנו בוטחים לדעתם, מחפשים מקורות לידע, מסתכלים סביב מה אחרים עשו ומשווים את עצמנו אליהם" מסבירה פרופ' הואנג. "כל זה יכול להיות חלק מתהליך אינטואיטיבי, אבל פעמים רבות יש מידע סותר ממקורות שונים וזה יכול להיות רועש מאוד. בשלב מסוים יופיע קול שקט, שלוחש לך מבפנים. זה הקול הפנימי שלנו - תחושת הבטן - שמשלבת חוכמה, דעות, מידע ותפיסות באמצעות תהליך אינטואיטיבי, ונעשה טוב אם נלמד להקשיב לו".
יש מצבים שבהם לא כדאי להשתמש בתחושת הבטן
כאשר הבעיות שאנו מתמודדים עמן הן פשוטות או כוללות רצף של בעיות פשוטות - מצבים שבהם הפתרון ברור והמידע נגיש - אפשר, וכדאי, להשתמש במנגנון הרגיל של זיהוי הפתרון המועדף, לעתים בעזרת יועצים, ואין צורך להיעזר כאן בתחושת בטן.
במקרה הטוב, השימוש בה מיותר. במקרה הגרוע, היא סותרת אותם ומובילה לפתרון גרוע. למשל, כשפותרים בעיה של קובייה הונגרית, לא צריך לחפש תחושת בטן אלא להיצמד להיגיון הפשוט. המקום שבו תחושת הבטן עוזרת באמת הוא כשהבעיות מורכבות או כאוטיות, מצבים שבהם אין מנגנון סיבה ותוצאה ברור, שטף הנתונים בלתי סופי, ולא ברור בכלל איך פותרים אותם.
זה קורה לעתים בתהליך קבלת החלטות אישיות, כמו איזה בית לקנות או אם להתחתן עם בן או בת הזוג ולעתים במצבים עסקיים שבהם אי־אפשר לחזות לגמרי את מגמות השוק. כאשר אין לנו מספיק מידע ונתונים ואין מספיק חוויות עבר להסתמך עליהן, תחושת הבטן יכולה לתת לנו עזרה חיונית, וכדאי להישען עליה.
אחת הדוגמאות שפרופ' הואנג מביאה בספרה לטיפול נכון בבעיה מורכבת היא של הזמרת טיילור סוויפט, שחיפשה דרך לפרוץ הלאה. בניגוד לעצות שקיבלה להתמיד עם הקהל הנאמן שיש לה, שמעריץ את סגנון הקאנטרי שלה, הרגישה בתחושת הבטן שעליה להתרחב ולעבור לפופ.
"המקום שבו תחושת הבטן עוזרת באמת הוא כשהבעיות מורכבות או כאוטיות, מצבים שבהם אין מנגנון סיבה ותוצאה ברור, שטף הנתונים בלתי סופי, ולא ברור בכלל איך פותרים אותם"
תחושת בטן חייבת להיות מלווה בעשייה
כוחה של האינטואיציה הוא לא רק בקבלת "ההחלטה הנכונה", אלא טמון גם ביכולת לנקוט פעולה מהירה בהתבסס על תחושת הבטן הזאת בעיתוי מתאים. כאשר מזהים תחושת בטן חזקה בנוגע לאפשרות מסוימת, חשוב לנקוט פעולה מהירה ולא לדחות את המימוש שלה, כדי לא לאבד הזדמנויות. בעולם של אי־ודאות גבוהה, מדגישה פרופ' הואנג, יתרון הזמן הוא קריטי. גם אחרי שפעלנו לפי תחושת הבטן, כדאי לעקוב, לאסוף מידע ולבצע התאמות. כך נוצרת מערכת שבה האינטואיציה מנחה, והנתונים והלמידה מהשטח, בצירוף ניסיון העבר, משפרים את ההחלטה.
"קשה לנו לזהות את תחושת הבטן בגלל חוסר מודעות, אבל גם מכיוון שהיא כה שקטה וחבויה בתוכנו, מעין לחישה פנימית שנעלמת בתוך העולם הצועק שמסביבנו"
אפשר לחדד את תחושת הבטן
אנחנו יכולים ללמוד לאמן את עצמנו להקשיב טוב יותר ללחישות של תחושת הבטן שלנו, אומרת פרופ' הואנג, באמצעות הגברת הקול שלה או על ידי השתקת הקולות הסביבתיים החזקים מסביבנו. השלב הראשון הוא להפוך את השימוש בה מפסיבי לאקטיבי.
"תחושת בטן פסיבית מבוססת על תובנות אינטואיטיביות ספונטניות שמשהו מסתדר או לא מסתדר עם סט הערכים או הציפיות שלנו, בלי שנוכל להצביע על הסיבה המדויקת. התחושה הזאת היא מסר שאנו מקבלים, כמו לחישה מבפנים, שיכולה לכוון את ההחלטות שלנו. תחושת בטן אקטיבית היא חקירה של המסר הזה באופן מכוון, שמאפשר לנו לקבל תובנות עמוקות יותר", מסבירה פרופ' הואנג ומפרטת איך לפתח את החוש הזה.
1. כתיבת יומן אינטואיציה: רשמו בכל יום החלטה קטנה שלקחתן - מה ללבוש, איך להגיב במייל, עם מי להיפגש. כתבו את התחושה הראשונית שלכן, בלי ניתוח ארוך, ואחר כך עקבו מה קרה בפועל. גרסה נוספת: לפני שיחה, פגישה או אירוע נסו לנחש מראש איך זה ירגיש ואיך זה יסתיים. אחרי האירוע בדקו כמה צדקתן.
המטרה: לזהות מתי האינטואיציה קולעת ולבנות אמון עצמי בתחושות.
2. חידוד התחושות הגופניות שלנו: אפשר להרגיש את הסערה ממש בבטן, אבל אפשר להרגיש גם באזורים אחרים בגוף מהי ההחלטה הנכונה עבורנו. את זיהוי הרמזים הפנימיים בגוף אפשר לעשות על ידי תרגילי כיווץ והרפיה בחלקים שונים של הגוף. יש כאלה שאצלם התחושה חוזרת באותו מקום - פרופ' הואנג עצמה מרגישה כאב באזור הכתף השמאלית שבמשך הזמן למדה שהוא מרמז לה משהו.
המטרה: להבין מה הגוף מאותת ולזהות דפוסים חוזרים של תחושת בטן.
3. השהיה רגשית: שאלו את עצמכן במצבי החלטה קשים: אם היינו רגועות לגמרי, האם היינו מקבלות את אותה החלטה? אם כן, זו כנראה תחושת בטן שמדריכה אתכן ולא לחץ רגעי, רעש חיצוני או רגש חולף.
המטרה: לאמן את ההקשבה לפילטר הפנימי ולא רק ללחץ הרגעי או לרעש חיצוני.
4. השהיה קוגניטיבית: בטווח הקצר - עכבו החלטה ב־24 שעות כדי לראות אם המחשבות בנושא השתנו. בטווח הארוך - בדקו שוב אחרי שלושה חודשים את ההחלטות שקיבלתן והאם היו נכונות או לא.
המטרה: להתאמן על זיהוי המחשבות שמובילות לתחושת הבטן.
5. זריקת מטבע: לא כדי לקבל החלטה, אלא כדי לדעת איך מרגישים לגבי ההחלטה. אחרי שהכנו רשימת יתרונות וחסרונות, חשבנו הרבה ועדיין אנו בהתלבטות, כדאי לנו לזרוק מטבע בין שתי האפשרויות הבולטות. אם המטבע נופל על אפשרות אחת ואנו מרגישים שמחה או הקלה, זו כנראה תחושת הבטן שלנו. אם מרגישים חרטה, זה כנראה לא זה.
המטרה: לגלות את ההעדפה הפנימית, גם כשהיא לא מודעת.
6. לפעול כטירוניות: ככל שאנחנו נעשות מומחיות יותר בנושא מסוים, אנחנו פחות שמות לב להחלטות שלנו ופועלות באוטומט, ולעתים גם ביהירות של יודעות כול. נסו לעתים לשים את עצמכן במצבים לא נוחים, שבהם אינכן מומחיות, כדי לפעול בקונטקסטים חדשים ולאמן את האינטואיציה ואת תחושות הבטן.
המטרה: לאפשר הקשבה פנימית אמיתית.
7. ללמוד מכישלונות: במקום להתעלם משגיאות שעשינו, כדאי לראות בהן הזדמנות ללמידה של הערכים החשובים לנו ושל האמת הפנימית שלנו ולחדד כך את תחושת הבטן במצבים דומים בעתיד. כשמשהו נכשל או לא זורם טוב, בדקו את סוג הבעיה שהייתה ואת הקונטקסט שלה, הבינו את רצף האירועים שהובילו למשגה וזהו רגעים קריטיים בתהליך שבהם תחושת הבטן אולי ניסתה להגיד משהו ולא הקשבתן לה מספיק.
המטרה: הפקת לקחים שתאפשר חיבור טוב יותר לתחושת הבטן.
8. קריאת ספרים: שקיעה בעולם הספרות היפה שמעוררת בנו דמיון יכולה לעזור לנו גם בהבנה פנימית טובה יותר. כשאנחנו קוראות, אנחנו מקשרות דברים לעולמנו שלנו, נזכרות במצבים מסוימים שעברנו ומגלות את עצמנו כך שנוכל לבטוח יותר בתחושת הבטן שלנו.
המטרה: להתחבר לקול הפנימי שלנו באמצעות סיפורים חדשים.
