ההתייעצויות בין שופטי בג"ץ הנשיא יצחק עמית, המשנה נעם סולברג והשופטת דפנה ברק-ארז בנוגע לבג"ץ פיטורי ראש השב"כ רונן בר כבר בעיצומן. אחרי הגשת תצהיר התגובה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לזה שהגיש בר, על השופטים לקבל החלטה כיצד להמשיך מכאן עם העתירות. מרחב התמרון של השופטים הוא רחב מאוד, ותלוי בעד כמה ירצו להיות אקטיביים.
1 צפייה בגלריה
בר ונתניהו. יהיה קשה להכריע לפי התצהירים ללא דיון מעמיק בהם
(צילום: חיים גולדברג/פלאש, חיים צח)
הדיון שהתקיים בעתירות נערך כאילו יצא צו על תנאי, כלומר מבחינת סדרי הדין, השופטים רשאים להוציא פסק דין סופי בעתירות. גם אם יחליטו לקבל את העתירות, המנעד לעשות זאת הוא רחב: ראשית, לפסול את פיטורי ראש השב"כ בשל פגם שירד לשורש ההליך, כלומר בשל בעיות בפרוצדורה שבפיטורים ובדרך שבה נערכו. זאת, מבלי להתייחס יותר מדי לתצהירי נתניהו ובר. פסק דין אמנם יפסול את הפיטורים אך יאפשר לממשלה לעשות זאת שוב, בדרך מתוקנת.
אפשרות אחרת היא לפסול את ההחלטה ולא רק מפגמים פרוצדורליים, אלא גם מטעמים אחרים, כמו שימוש בעילת הסבירות וקביעת פגמים בשיקול הדעת של הממשלה, או גם הכרעה לגבי ניגוד עניינים בשל חקירת פרשת "קטאר-גייט", וקבלת הטענה כי ההחלטה התקבלה משיקולים זרים. במקרה כזה, הממשלה לא תוכל לשוב ולפטר את בר בשנית משום שלפי הכרעה כזו הבעיה אינה נעוצה בדרך בה בוצעו הפיטורים אלא בפיטורים עצמם.
פסק דין כזה עשוי להסדיר את מעמדו ועצמאותו של השב"כ והעומד בראשו, וכן את מערכת היחסים בינו לבין הממשלה וגבולות הציות לה. הכרעה כזו תתבסס במידה רבה על תצהירי ראש השב"כ וראש הממשלה, אלא שיהיה קשה להכריע לפי התצהירים ללא דיון מעמיק בהם.
דיון מעמיק וממצה עשוי להתקיים רק אם השופטים יאשרו חקירות נגדיות של סנגורי הצדדים לראש הממשלה ולראש השב"כ, שיעמתו אותם זה בתצהירו של זה. אירוע כזה אמנם אפשרי לפי תקנות 14 ו-18 לסדר הדין בבג"ץ, אולם השימוש בהם הינו חריג ונדיר ביותר, וכלל לא נעשה בשנים האחרונות. בנוסף, אם תתקיים כזו - חקירה נגדית תיערך לראש הממשלה ולראש השב"כ בשני דיונים לפחות.
השופטים יכולים לקבוע דיון, אולם למטרת מציאת מתווה פשרה והסדר בין הצדדים - זו אפשרות אחרת, המבקשת להיות שמרנית יותר ולהימנע מהכרעה בעתירות. פשרה יכולה להיות קביעת מועד פרישה מוסכם לרונן בר. לפני קיום דיון כזה, השופטים יכולים להוציא החלטה שתורה לממשלה וליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לקיים מו"מ ולהחליט על מועד פרישה מוסכם שייתר את ההכרעה בעתירות, ומנגד ייתר גם את הפיטורים עצמם.
זאת, תוך מתן פרק זמן מצומצם למיצוי המשא ומתן, ורק אם זה ייכשל - לקיים דיון בנושא. ככל שיבחרו בדרך הפשרה יצטרכו לאלץ את רונן בר לחשוף את מועד פרישתו מהארגון שכבר נקבע, אולם בשב"כ מסתירים זאת כדי להביא את השופטים להוצאת פסק דין עקרוני.
ישנה אפשרות נוספת ואחרונה, אך נוכח גילוי דעתם של השופטים בדיון שהתקיים - הרי שהאפשרות היא בעלת הסיכויים הנמוכים ביותר: דחיית העתירות. כלומר, דחייה הקובעת כי לא נפלו פגמים בהליך הפיטורים. אף שהסיכוי נמוך בשל עמדות השופטים, הרי שדווקא תצהירו של בר נתן חיזוק מסוים לכך. שכן, אף שהשופטים כבר הביעו דעתם כי נפל פגם בכך שלא הוצגו לבר הטענות נגדו על מנת שיוכל להתמודד איתן בישיבת הממשלה שבה פוטר, הרי שרונן בר בעצמו בתצהירו לא טען בכלל כי קופחו זכויותיו וכי נשללה ממנו הזכות להשיב. למעשה, העותרים טוענים לשלילת זכות של אדם שהוא בעצמו לא טוען זאת.
