״אוטיסט? לא אוטיסט. אוטיסט? לא אוטיסט. אוטיסט? איך יודעים? יודעים? אומרים שאמא תמיד יודעת. גם כשהיא לא רוצה לדעת, לא מעוניינת לדעת, בתוך תוכה היא יודעת. אני האמא הזאת שאף פעם לא יודעת כלום, וכבר שמעתי עליי שאני כנראה בהכחשה השמורה לאמהות מהסוג שלי, שנועדה להגן מהפחד הכי גדול של כל אמא, שהבן שלה לא כמו כולם", כך כותבת ליאת לב רן בפתיחת הספר החדש "אוטיסט?" (הוצאת שהם קראוס, רמת גן).
לב רן (49), נשואה ואמא לשניים (17, 14.5) מתל אביב, היא סופרת ("מורשית חתימה", "בלי כיסוי"), בעלת תואר שני בכתיבה יצירתית, עורכת ומלווה כותבים, יזמית אירועי ספרות ותרבות ("העבריות מארחות" עם חברתה ושותפתה גל ליבר).
"אוטיסט?" זמין באתר "עברית" תמורת 7 שקלים בלבד בגרסה דיגיטלית וקולית. זה טקסט אישי של לב רן על המסע שלה כאמא לילד עם הפרעת קשב קשה, ילד שכל הזמן מסתבך ומסבך, ילד שלא מבין סיטואציות חברתיות, או נכון יותר - מבין אותן בדרכו הייחודית.
על העטיפה מתנוסס ציור של אייל. "כשנשאל בסוף כיתה ו' מה הוא מאחל לעצמו בחטיבה, כתב: 'שאהיה אהוב על ידי כולם'", היא מספרת. "זה כתוב במסגרת של חלון עם תריסים, שמש, עננים, ציפורים, הר ופרחים - ולא במקרה זה מקומט.
"כש'אוטיסט?' ראה אור, אייל היה עדיין היה 'לא מוגדר' ובשלב התצפיות. כמה ימים אחרי שהספרון עלה לאוויר היינו בפגישת סיכום בה מנהלת המכון הודיעה שהיה קשה עד מאוד ומבלבל ולכן החליטו לאבחן אותו על הרצף - אמנם גבוה, אבל כן, הוא אוטיסט עם סימן קריאה", היא אומרת וצוחקת.
אלה הטיפים שלה להתמודדות עם ילדים ש"נופלים" בין אבחנות:
- אם בנך לא גמיש מחשבתית, את צריכה להיות מאוד גמישה מחשבתית.
- מומלץ להגיע לכל סיטואציה עם בופה של אפשרויות, להבין שבכל רגע נתון הכול יכול להשתבש, שתמיד משהו ישתבש והלא צפוי יקרה.
- התרחיש הכי נוראי הוא לא סיוט אלא מציאות אפשרית.
- אם הוא היפראקטיבי, את צריכה להיות רגועה במיוחד.
- אם הוא אימפולסיבי, את צריכה לחשוב ולהיות צעד אחד לפניו.
- אם הוא אגרסיבי, תכילי, תחבקי.
- אם הוא צועק, תלחשי.
- אם הוא חרד, תכילי ואז תפוגגי.
- אם קשים לו מעברים, תסבירי לו מראש שלב אחר שלב.
- אם הוא חווה את העולם בעוצמות, אל תזלזלי בחוויה שלו.
- את טועה, את תטעי מלא, אין תשובה נכונה, אף אחד לא יודע כלום.
- תני לו להיות הוא וגם את תהיי את כמה שתצליחי. צמצמי רגשות אשם, לכי לטיפול רגשי בעצמך. תמצאי לך תחביב ותתרכזי בו. תמצאי לך תמיכה שנכונה לך.
- בסיטואציות שבהן את מוצאת את עצמך נבוכה וחסרת אונים, נסי לומר לעצמך בלב "פאק איט". אפשר גם בשפה העברית, אבל בלב, בלי שישמעו.
- אם בא לך לבכות, תבכי. אם בא לך לכתוב, תכתבי.
- תמיד תזכרי שאין לך משפחה גרעינית (וגם מורחבת) אחרת. זה מה שיש בבריאות ובחולי, בעושר ובעוני.
- תעופי על הילדים שלך במידה שווה, לעולם אל תתביישי בהם, לא משנה מה. הם צריכים מבוגר אחד שיאמין בהם, ואת המבוגר הזה.
