אתמול, בזמן שמדינה שלמה עצרה את נשימתה וחיכתה לשעות הערב, למטח המשמעותי שהובטח כי ישוגר מאיראן, הסקיפרית אנה סירוטצנקו עלתה לסירה שעגנה בנמל חיפה ועשתה הכנות אחרונות לקראת השיט שתוביל לקפריסין.
סגירת השמיים בגלל המצב הביטחוני, כרגע בלי צפי לפתיחתם, הביאה אנשים רבים לחפש דרכים שונות לצאת מהארץ ולחזור לארץ. על היאכטה ששכרה סירוטצנקו היו שבעה אנשים שביקשו לצאת מישראל, בהם אב עם שלושת ילדיו שמתגוררים בדובאי ועוד שלושה אנשי צוות. היום היאכטה צפויה להגיע לנמל בלימסול, שהיא היעד הימי הקרוב ביותר לישראל, ומחר היא תעשה את הדרך חזרה, 24 שעות נוספות בים, כשעל סיפונה יהיו שבעה ישראלים.
"היו אליי המון פניות של אנשים שרוצים לחזור לארץ", היא אומרת. "זוגות שיצאו לחופשה והשאירו ילדים בבית, מישהו שקיבל צו שמונה ורוצה לחזור למילואים, אנשים עם תינוקות. אבל לצערי יש לי מקום רק לעשרה אנשים על היאכטה ורק עשר אפודי הצלה".
" היאכטה לא שלי", מדגישה סירוטצנקו, "אני כסקיפרית שוכרת אותה, ויש עלויות של דלק ואוכל ומים שאני קונה לאנשים. זו הפלגה של 24 שעות ואני דואגת לכל דבר".
היאכטה, 14 מטר אורכה ו־3.5 מטרים רוחבה, היא למעשה סירת מפרש שעוברת למצב ממונע אם אין רוח. היא כוללת ארבע קבינות זוגיות (תאי מגורים) ושלושה תאי שירותים. תהליך היציאה מהארץ כרוך באישור של ביקורת הגבולות, "ממש כמו כל יציאה לחו"ל", היא אומרת. "בקרים עולים לסירה, בודקים את הדרכונים ומחתימים אותם".
את מתכננת לעשות הפלגות חילוץ נוספות?
"כרגע עוד לא יודעת, אומרים שהשמיים ייפתחו ביום שלישי. נראה אם יהיה ביקוש".
הים זה החיים
סירוטצנקו (45) מבת ים, מנהלת חשבונות במקצועה, החלה את הרומן שלה עם הים כילדה באוקראינה. "אבא שלי ואני היינו עושים הפלגות עם סירת מנוע בין האיים, זה אחד מזיכרונות הילדות החזקים שלי. עכשיו, כשהוא שומע שאני יוצאת להפלגות ארוכות בים, הוא אומר 'אוי ואבוי'. הוא דואג אבל הוא יודע שאין מה לעשות, זה בגנים". בזמן הקורונה, כשהכול היה סגור ומסוגר ורק הים היה פתוח, היא ראתה פרסומת להפלגת היכרות שמיועדת למי שרוצה לעשות רישיון ליאכטה. "היה לי משעמם, אז לקחתי את הילדה שלי, שהייתה אז בת 22, ויצאנו להפלגה. אחר כך היא עודדה אותי להירשם לקורס. היא הזכירה לי שזה מה שתמיד רציתי לעשות".
וכשמשבר גיל ה־40 התמזג עם הקורונה, סירוטצנקו ידעה שזה הזמן שלה. "הבת שלי כבר הייתה גדולה, וידעתי שעכשיו אני יכולה להגשים את החלומות שלי".
"היו אליי המון פניות של אנשים שרוצים לחזור לארץ, זוגות שיצאו לחופשה והשאירו ילדים בבית, מישהו שקיבל צו שמונה ורוצה לחזור למילואים, אבל לצערי יש מקום רק לעשרה אנשים על היאכטה"
בתוך ארבעה חודשים עשתה רישיון סקיפר (רישיון להשטת כלי שיט קטנים), בהמשך טסה לאנגליה להוציא רישיון בינלאומי ואז עוד רישיון להדרכת סקיפרים. "המסלול שלי היה מהיר מאוד", היא אומרת. "ברגע שהתחלתי, לא רציתי לעצור, אבל אפשר כמובן לעשות את זה לאט יותר". מאז היא עברה לחצי משרה בעבודתה כמנהלת חשבונות ומדלגת בין יעדים בעולם, מוציאה הפלגות. בדצמבר, למשל, היא תהיה בתאילנד ותשיט קבוצת אנשים לטיול בין האיים.
הלימודים זה עניין יקר?
"חשבתי שזה יהיה יקר, אבל להפתעתי גיליתי שלא. זה יכול להתחיל ב־6,000 שקל ולהגיע ל־12 אלף, תלוי במסלול שבוחרים".
כמה כוח פיזי את צריכה כדי להיות סקיפרית, לפתוח ולסגור מפרשים, למשל?
"צריך כוח מינימלי, אבל כל אחת יכולה. יש ידיות ועזרים. הרבה פעמים שואלים אותי אם נשים יכולות להיות בים ולהוביל סירה? אני אומרת שוודאי שכן. כשלמדתי באנגליה היו המון נשים סקיפריות, בארץ אולי 10% מהסקיפרים במועדון שאני נמצאת בו בהרצליה הם נשים, וחבל. למי שחוששת אני אומרת שהקורסים נותנים הרבה ידע וגם הפלגות לימודיות. גם עכשיו, בזמן השיט לקפריסין, יש איתי אנשי צוות מתלמדים. אני ממליצה לכולן להגשים את החלומות שלהן".
מה עושה מי שסובלת ממחלת ים?
"זה לא קל, אבל יש תרופות שמקילות על הסימפטומים. הייתה איתי בקורס סקיפרים בחורה שסבלה ממחלת ים אבל לא ויתרה. לקחה כדורים ועלתה על הסירה".
סיטואציה מאתגרת שחווית?
"פעם הפלגתי באיים הקנריים, והמנוע התקלקל. הגענו לחוף במפרשיות. אבל, בשבילי הים זה החיים. הדבר הכי מדהים הוא להבין שאני יכולה להשיט את הסירה. לפעמים אני עומדת ואומרת, 'ואוו, אני מובילה עכשיו יאכטה'. זו הרגשה מדהימה".
