בכניסה לדירתה של מורן סטלה ינאי בתל אביב יש ארגז עם כפכפים המיועדים לאורחים. "כל החיים הבוגרים שלי חלמתי שלא ידרכו לי על השטיח, אבל אף פעם לא היה לי אומץ לבקש. כשחזרתי מהשבי החלטתי שאין יותר לא נעים, שמעכשיו אני חיה בול כמו שאני רוצה", היא מסבירה.
הגישה החדשה הזו מלווה את ינאי מאז שחרורה – גם, למשל, כאשר אנשים מזהים אותה ברחוב. "ניגשים אליי, מחבקים, זה בא ממקום מדהים, אבל לא תמיד זה נעים", היא אומרת. "לפעמים החיבוקים ממש כואבים לי פיזית, אבל לא תשמעי אותי מתלוננת, כי אני מבינה את הרצון של האנשים. אבל לא מזמן ירדתי מטיסה, כולי מעוכה, ומישהי באה לחבק אותי. התחבקנו בכיף, ואז היא שלפה מצלמה ואמרה 'בואי נעשה סלפי'. אמרתי לה, 'אולי יותר מאוחר'. למורן שהייתי היה קשה להגיד את זה, כי אני יודעת שאולי תחושת הדחייה תרסק לה את הלב, אבל המורן החדשה מבינה שלפעמים אין ברירה".
שער לאשה - מורן סטלה ינאי
(צילום: ירון שרון)
ינאי נחטפה ממסיבת "נובה", שם הפעילה דוכן תכשיטים בעיצובה. בתחילת המתקפה עוד חשבה שתוכל להציל את תכשיטיה. בעוד שנחילי מבלים נמלטים וחולפים על פניה, היא לקחה את הזמן, סידרה בסבלנות כל תכשיט בנרתיקו, מבואסת שהמסיבה נקטעה באיבה והיא עוד לא הצליחה לעשות קופה. היא לא תיארה לעצמה באותו רגע שחייה עומדים להשתנות מקצה לקצה, ואת 54 הימים הבאים היא תעביר בשבי בעזה, שאחריו החיים שלה כבר לא יהיו אותו דבר.
בשבוע שעבר ינאי שחזרה את דוכן התכשיטים שלה בתערוכה 07SH10AH23 (שילוב של המילה SHOAH עם התאריך 7.10.23). את התערוכה אצר סיימון דרבן, אוצר אמנות בריטי שהיה מנהלו של בנקסי, אמן הרחוב והאקטיביסט המפורסם בעולם. התערוכה, שמוצגת בגלריה ברחוב בר יוחאי 4 בדרום תל אביב (עד 1.5), נפתחה ביום השואה - וזה לא מקרי. "התערוכה משרטטת קו מקביל ומצמרר בין שני האירועים, כאומר שהסבל של העם היהודי לא בא אל קצו ב־1945. הוא נמשך והוא חוזר על עצמו, וכעת הוא נצרב בתודעה של דור חדש", נאמר בהודעה לעיתונות.
בתערוכה יציגו 25 אמנים ישראלים, ביניהם האמנית אסנת בן דב מקיבוץ בארי שעבודותיה נשרפו ב־7 באוקטובר, ובן הקיבוץ הרן כסלו שניצל מהטבח. "אני כל כך מתרגשת להשתתף בתערוכה הזאת, להפוך את דוכן התכשיטים שלי ליצירת אמנות בפני עצמה, בשבילי זו עוד סגירת מעגל משמחת", אומרת ינאי.
6 צפייה בגלריה
שחזור הדוכן של ינאי במסיבת "נובה", במסגרת עבודה שיצרה עבור התערוכה
( צילום: יחסי ציבור)
אני מול 13 מחבלים
מאז ששוחררה מהשבי ינאי עושה לילות כימים למען שחרורם של יתר החטופים. "אני חייבת שיחזירו את כולם הביתה כדי שאוכל לצאת למסע ההחלמה שלי. אני הייתי שם 'רק' 54 ימים והם שם כבר שנה וחצי. אני לא מבינה איך עדיין אין מיליונים ברחובות".
שלוש פעמים ניסו אנשי חמאס לחטוף אותה לעזה, ורק בפעם השלישית הצליחו. זה קרה אחרי ששברה את שתי הרגליים ולא יכלה יותר לברוח. היא צעקה "הצילו", ואז דהרה לכיוונה קבוצה של 13 מחבלים ("ספרתי אותם אחד־אחד") ולקחה אותה איתם לעזה.
כשהגיעה לעזה נלקחה ינאי ישירות לבית חולים, שם גובסה אחת מרגליה. "איך שראיתי את הגבס נשמתי לרווחה, אמרתי לעצמי שאם הם טרחו, הם כנראה לא מתכוונים לרצוח אותי", היא מספרת. "מבית החולים העבירו אותי לדירה הראשונה מבין החמש שהייתי בהן. בארבעת הימים הראשונים הייתי על קטמין, חצי מסוממת, בגלל השברים ברגליים. חלק גדול מהתקופה הייתי כאמור עם נגה וייס, ילדה בת 18 מבארי. עד שנגה נכנסה לא ידעתי שיש עוד חטופים".
6 צפייה בגלריה
מורן סטלה ינאי. פעמיים כמעט נחטפה, בפעם השלישית נלקחה בשבי
(צילום: טל חמדי | סגנון: לימור מאיה רחאנה)
פחדת שייגעו בך?
"ברור. בכולנו נגעו בצורה כזו או אחרת. מה זו הטרדה מינית? מספיק שהמחבל עושה עליי חיפוש, מספיק שהוא יושב ובוהה בי כשאני מסרקת את השיער בארבע הפעמים היחידות שהתקלחתי. מספיק שהוא אומר לי להסתובב ומתיז עליי בושם, ואני עוד צריכה להגיד לו 'שוכראן'".
מאז השחרור מהשבי, מספרת ינאי, "החיים השתנו לגמרי, חזרתי למציאות אחרת. ב־29 בנובמבר 2023 נולדתי מחדש. בהתחלה כולם אמרו לי, 'אל תדאגי, השבי זה רק מעצור בדרך, עוד שנייה את על הרגליים'. אבל זה לא מעצור בדרך ואני לא מתכוונת להתנגד לזה. זה שלי וגם על זה אני אומרת תודה".
על מה תודה?
"כשישבתי בג'יפ של הצלב האדום, הסתכלתי אחורה ואמרתי לעצמי, 'הייתי, סבלתי, שרדתי, תודה רבה'. למדתי בחיים שכל ניסיון הוא שיעור. אני מחוברת מאוד לתודעה שלי, לפני השבי עברתי תקופה ארוכה של התפתחות תודעתית ולמדתי להכיר תודה גם על המקומות החשוכים בחיי, כי יצאתי מהם".
באיזה מצב את כיום?
"אני עדיין בשיקום, גם פיזי וגם נפשי. לקח לי המון זמן לחזור לישון לבד, ועד היום אני יכולה לבכות מכל דבר קטן. הטראומה מהשבי עדיין קיימת, זו טראומה מתמשכת ואני מתמודדת איתה יום־יום. אין שום דבר שיכול לאפשר לי ליהנות מהחופש בידיעה שעדיין יש חטופים בעזה. אני מקווה שיש להם נקודות אחיזה חזקות מספיק שמסייעות להם להישאר בחיים - ילד, אישה, הורים. היצר ההישרדותי הרבה יותר חזק מהוויתור, כשאתה יודע שיש לך מטרה נעלה מספיק".
הייתה לי השגחה פרטית
ינאי, שביוני הקרוב תהיה בת 42, נולדה וגדלה בשכונה א' בבאר שבע, בת זקונים לרימונה ומשה, אחות לליאון (47) ולאה (44, רקדנית, כוריאוגרפית ושופטת ב"רוקדים עם כוכבים"). עד 7 באוקטובר מעולם לא עזבה את עיר הולדתה, אבל היום היא גרה באחת משכונותיה הצפוניות של תל אביב, רוצה להיות קרובה לכיכר החטופים. "הייתי סוג של טום בוי, ילדה מאוד גבוהה ורזה, מאוד לא מפותחת ומאוד לא מובנת חברתית", היא מספרת. "בגיל 11 עברתי חרם קשה וארוך, שבא לי בהפתעה. זה היה ביום הראשון ללימודים בכיתה ו'. אני זוכרת שאחד הילדים נעל את הקלמר שלי בארון של המורה, וכשחזרתי הביתה סיפרתי לאמא שלי. היא מיד צלצלה לאמא של הילד הזה, ולמחרת חטפתי מכות ואף אחד לא דיבר איתי יותר. זה היה כל כך קשה, שבאיזשהו שלב רציתי לקפוץ מהמרפסת של בית הספר. תפסו אותי בשנייה האחרונה, ומאותו רגע התחיל אצלי מסע חיים שנמשך עד גיל 36".
מה עברת במסע הזה?
"ניסיתי להתאים את עצמי לתבניות של אנשים אחרים, לצאת עם הגבר הנכון או להתלבש בצורה מסוימת שהיא לא אני. לא האמנתי בעצמי, שאלתי - מי יתחתן איתי ולמה שיהיו לי ילדים? לא הסתכלתי במראה עד גיל 24. הייתי אומרת לכולם, 'אני לא הטעם של עצמי'".
מה קרה בגיל 36?
"בעקבות אירוע טראומטי מאוד שקרה לי הגעתי לצומת שממנו היו שתי אפשרויות: או שאני ממשיכה לחיות חיים בינוניים עם מחשבות מגבילות, או שאני פורצת את כל המחסומים בראש ושוברת מוסכמות. בשבי בניתי לעצמי איזושהי גרסה שטוב לי איתה ואני שלמה איתה. היום אני החברה הכי טובה של עצמי, אני אוהבת אותי יותר מאי פעם".
איך הגעת ל"נובה"?
"הייתה לי זוגיות של שלוש שנים שהסתיימה, ושלושה שבועות לפני המסיבה מצאתי את עצמי בתאילנד, עוברת שם מסע רוחני פסיכי. היו עליי כמויות של תכשיטים, הייתי כמו כרטיס ביקור של עצמי. פגשתי בחורה ישראלית שמאוד התלהבה מהם, היא סיפרה לי על המסיבה והציעה לי להקים דוכן. זה היה הפסטיבל הראשון שלי. אני לא לוקחת סמים ולא שותה אלכוהול, זה בכלל לא בשבילי המסיבות האלה".
מה עם משפחה?
"לפני השבי כבר השלמתי עם העובדה שלא יהיו לי ילדים והייתי בסדר עם זה, אבל כשגיליתי את עצמי מחדש בשבי, זה גרם לי לרצות בכל זאת ילד משלי".
גם לבד?
"כן. גיליתי שיש לי ערכים שאני רוצה להעביר הלאה. כבר הכנתי את השטח, הבית מוכן וגם הלב מוכן".
6 צפייה בגלריה
מורן סטלה ינאי. "בשבי בניתי לי גרסה שטוב לי איתה. היום אני החברה הכי טובה של עצמי"
(צילום: טל חמדי | סגנון: לימור מאיה רחאנה)
אני מבינה ממך שהתחזקת באמונה
"בשנה האחרונה נחשפתי לכל סוגי הקהילות, ובהן חב"ד. אני אומרת שברגע שאתה נחשף לאמונה, תמיד יבוא מדריך שיראה לך את הדרך, והמדריך שלי זה הרבי מלובביץ'. אני אוהבת מאוד את התורה שלו ואת הפרקטיקה החב"דניקית. היום כל חב"ד מחפשים לי בעל" (צוחקת).
מה זה אומר מבחינה פרקטית?
"אני לא שומרת שבת, אבל אני כן מדליקה נרות ולא עובדת ביום הזה. אני גם מתלבשת יותר צנוע. אני יודעת לקחת את הדברים היפים מהדת, כי באמונה שלי יש אחד, וזה השם יתברך. בשבי הייתה לי השגחה פרטית. ממש הרגשתי איך השם שם את צִלו עליי ומציל אותי".
מהי תמונת הניצחון שלך?
"אני עם בעל וילדים. הניצחון המוחלט הוא שהשושלת שלי תמשיך להתקיים".
הריאיון המלא עם מורן סטלה ינאי מתפרסם בגיליון "לאשה", עכשיו בדוכנים
איפור ושיער: ליאט בן שמשון, ע' סגנון: יעל גור, תכשיטים: פדני, MSY By Moran Stela Yanai, טוטאל לוק: קיאן פרנקפורט Kianne Frankfurt; שמלה: מרדכי אברהם שמלות כלה, חליפה: סבינה מוסייב.
