רחלי טל (42), עובדת סוציאלית ומטפלת מינית, בעלת קליניקה "בגישה ידידותית למיניות אלטרנטיבית". גרושה ואם לשניים, גרה בגן יבנה.
היי רחלי, את מגדירה את עצמך כמטפלת מינית פמיניסטית. מה זה אומר?
"מיניות פמיניסטית היא גישה שמסתכלת על יחסים בין גברים לנשים מתוך הבנה שמדובר ביחסי כוח, ולא מקבלת את זה שהם מתנהלים כך רק מסיבות ביולוגיות. מדובר ביחסי כוחות חברתיים שהתעצבו לאורך ההיסטוריה בגלל כל מיני גורמים, ואני חושבת שגם המיניות שלנו התעצבה דרכם".
באיזה אופן? תסבירי.
"אחד הדברים הכי משמעותיים שאני רואה זה ההסללה של נשים לזוגיות ואימהות. זאת הסללה מאוד־מאוד חזקה בחברה שלנו. אני לא מתנגדת אליה, יש לי ילדים וגם אני הייתי נשואה, אבל הדבר הזה הרבה פעמים עומד בניגוד ליכולת להיות אישה מינית ויצרית. הרבה נשים יתעדפו את האימהות ואת הרצון בזוגיות על פני המימוש העצמי המיני שלהן. הן ייכנסו לזוגיות ויגידו, 'אוקיי, הוא יהיה אבא ובן זוג טוב', והמיניות היא משהו שבכלל לא יסתכלו עליו.
"נשים מתעוררות בדרך כלל בגיל 40-35, אחרי שסיימו להביא ילדים, ופתאום שואלות, 'רגע, אבל איפה המיניות שלי בכלל? בעצם אני כן רוצה סקס טוב'. אולי הן אפילו לא יודעות מה זה סקס טוב, כי הן לא חוו כזה אף פעם. בשלב הזה הן מגיעות אליי לקליניקה ורוצות להתחיל לחקור את זה".
מה הפתרון שאת מציעה?
"במקרים רבים המיקוד יהיה בלהבין איפה אני בסיפור. אנחנו רגילות מאוד להיות אישה של, אמא של, הבת של. הרבה פעמים אנחנו נכנסות לתפקיד של האישה שמשרתת את כל העולם, ואז כשאנחנו מסתכלות על עצמנו אנחנו צריכות להבין מה אנחנו רוצות בכלל עבורנו בנפרד מכל התפקידים האלה.
"זו בעצם העבודה שצריך לעשות. זה יכול להיות מורכב. יש נשים שיכולות להיפרד בגלל זה, יש כאלה שיכולות לפתוח את היחסים. מצד שני, אם בן הזוג עושה תהליך ביחד עם האישה, זה יכול להיות משהו שמקפיץ את הזוגיות לרמה גבוהה יותר".
את עוסקת גם בפוליאמוריה ובזוגיות פתוחה. איך זה קשור לתפיסה הפמיניסטית שלך?
"קודם כול, אני בעצמי חיה חיים לא מונוגמיים. יש איזו מוסכמה בקהילה הלא מונוגמית שנשים הן אלה שפותחות את היחסים יותר מגברים, בפער גדול. הרבה פעמים זה באמת קורה סביב תהליכי חיפוש עצמי. אני חושבת שמה שקורה זה שנשים מגיעות לסטטוס מסוים - הן משכילות, מצליחות בעבודה ומרוויחות כסף - ואז הן גם רוצות להכתיב את התנאים בזוגיות.
"אני רואה את זה כתהליך שבו נשים אומרות, 'אני מפסיקה לקבל תכתיבים חברתיים ומנסה להבין מה אני רוצה עבור עצמי'. מהניסיון שלי, הרבה פעמים זה מזמן את היכולת לגלות את המיניות שלהן בצורה אחרת שלא הייתה אפשרית עבורן בתוך הנישואים".
מה התלונה שאת הכי נחשפת אליה בקליניקה?
"הרבה נשים אומרות לי, 'אין לי חשק', או 'אני לא רוצה סקס'. אפילו אמרו לי 'אני א־מינית', אבל א־מיניות זה לא דבר שמתפתח באמצע החיים. אם היית פעם אישה מינית ואהבת סקס, סימן שיש משהו שלא מתאים או שחסר לך. מה שאנחנו עושות בטיפול זה להבין שזה לא שלא בא לך סקס, מה שלא בא לך זה הסקס הספציפי הזה שאת מקבלת, שהוא מאוד גברי וטכני".
מה זה אומר?
"בחברה שלנו המיניות היא מוכוונת ביצועים, חדירה ואורגזמה של הגבר. זה גם מה שאנחנו רואות בסרטים וכמובן בפורנו: הגבר חודר, יש אורגזמה שלו, ונגמר הסקס. הרבה פעמים ככה אנשים רגילים להתנהל, ואז אחרי כמה שנים, נשים אומרות: לא בא לי יותר. אנחנו בעצם צריכות ללמוד לעשות מיניות אחרת. אם יש פרטנר שמוכן ללמוד את זה יחד עם האישה, זה מדהים".
מה הדבר המרכזי שאת ממליצה לעבוד עליו?
"בגדול, נשים מתעוררות יותר לאט מאשר גברים וצריכות יותר את המשחק המקדים ואת מה שאנחנו קוראים לו 'מגע פריפריאלי', שזה לגעת מסביב ולא ישר לרוץ לדגדגן. עוד דבר שמעורר נשים זה כשמדברים איתנו. אלה דברים שגברים לא תמיד מבינים את החשיבות שלהם.
"ברגע שנשים מבינות שעד עכשיו הן עשו סקס שלא מתאים להן, ושיש דבר כזה סקס שכן מתאים להן, הן פשוט צריכות לדעת לבקש אותו ולהפנים שזה מגיע להן. יש פה תהליך של חיזוק העצמי, הבנה של מה אני רוצה וגם היכולת לתקשר את זה מול הפרטנר".
סקס טיפ: "להאט ולשחרר את הלחץ מאורגזמה".
