"נולדתי וגדלתי בעיר אסן שבדרום קוריאה למשפחה נוצרית", מספרת מיקיאנג (מיקי) צ׳וי פרקש (56) מהיישוב ספיר שבערבה התיכונה, בעלת המסעדה All in Arava. "ההורים שלי עבדו בחקלאות ויש לי ארבעה אחים ואחיות, אני הצעירה מביניהם. בגלל שאני לא יהודייה לא הייתי בקיאה בתרבות ובאקטואליה בישראל, והפעם הראשונה שבאמת נחשפתי למדינה הייתה בגיל 19, כשלמדתי תזונה באוניברסיטה בסיאול. במסגרת שיעורי אנגלית צפינו ב־CNN ואז למדתי קצת יותר על מה שקורה בישראל".
התנדבות בקיבוץ: "בגיל 30 החלטתי לטייל בעולם, עד אז לא יצאתי מדרום קוריאה. הצטרפתי לתוכנית התנדבות בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, במטרה להיות שם ארבעה חודשים ואז להמשיך לטייל במדינות אחרות. התנדבתי בחדר האוכל והיה מרתק לראות את כל האנשים אוכלים ביחד. אני חושבת שהחיים השיתופיים האלה של הקיבוץ הם נהדרים כי זה גורם לך להרגיש שאתה לא לבד. זו גם הייתה חוויה מדהימה לפגוש מתנדבים אחרים ממדינות רבות".
בלי ארנק ובלי דרכון: "אחרי ארבעה חודשים בקיבוץ, טיילתי בירדן ובמצרים ולאחר מכן הגעתי לאילת ליומיים, שם ישנתי בהוסטל עם עוד ארבעה אנשים. תכננתי לחזור לדרום קוריאה ואז לטוס ללונדון. ואז, כשהייתי באילת, התיק שלי נגנב, ואיתו הדרכון, הארנק והמצלמה. כל התמונות שלי מהקיבוץ אבדו. הייתי בשוק. התקשרתי לשגרירות דרום קוריאה ואמרו לי שייקח זמן עד שיסדרו לי דרכון חדש. לא ידעתי מה לעשות".
התאהבות: "אחרי שהתיק שלי נגנב הגעתי לקבלה של ההוסטל וסיפרתי לאחד העובדים, ישראלי בשם דניאל, מה קרה לי. הוא הבין שאני תקועה פה בארץ בלי כסף ובלי עבודה והציע לעזור לי. הוא סידר לי דירה באילת ועבודה כמלצרית באחת המסעדות בחוף.
"אחרי חודשיים הונפק לי דרכון חדש, אבל החלטתי להישאר עוד כמה חודשים עד שאטוס לדרום קוריאה, כי היה חורף והעדפתי לדחות את טיסת ההמשך לאירופה. במהלך החודשים האלה אני ודניאל התאהבנו אחד בשנייה. הוא אמר שהוא התאהב בי ממבט ראשון".
לעזוב ולחזור: "שלושה חודשים אחרי שחזרתי לדרום קוריאה התגעגעתי לדניאל וחזרתי לישראל ולעבודה במלצרות. לא היה לי קל להשתלב, אז חזרתי לדרום קוריאה. אבל דניאל לא ויתר עליי, הוא טס אליי והציע לי להתחתן. הסכמתי.
"המשפחה שלי קיבלה אותו באהבה. כשהייתי בת 32 התחתנו ואז עברתי לגור אתו בישראל, כי כבר הייתה לו עבודה מסודרת (כיום הוא קבלן בנייה). הקמנו משפחה והבאנו שני ילדים לעולם, סוזי ושון".
סושי: "כששון היה בן שנה וחצי התחלתי להתמחות בהכנת סושי במסעדת 'יושידה' באילת - הסושי שף שם היה צריך לעזוב את ישראל ואני החלפתי אותו. באותה תקופה סושי היה פחות נפוץ בישראל. כיום זה פופולרי מאוד, בניגוד לאוכל הדרום קוריאני שהישראלים לא מכירים מספיק. בהמשך פתחתי עסק קטן משלי, 'מיקו סושי', ולפני שנתיים פתחתי מסעדה - All in Arava - בכביש 90 בערבה. כיף לראות אנשים שנהנים מהאוכל שלי".
הילדים בצבא: "לא חשבתי לחזור לדרום קוריאה בגלל המלחמה, כי החיים שלי פה, בישראל. הבת שלי משרתת בצבא כצוערת בקורס קצינים, והבן שלי התגייס לאחרונה. אני קצת חוששת, אבל לא במיוחד, כי הם לא בקרבי".
איזה הרגל קוריאני כדאי לישראלים לאמץ? "להיות חרוצים יותר".
למה את הכי מתגעגעת בדרום קוריאה? "לאוכל הביתי".
למה לא תצליחי להתרגל? "למצב הביטחוני".
מה המקום האהוב עלייך בישראל? "אילת. אני מאוד נהנית מהים".
