סיפורה של ויקטוריה אבסג'נוב־בכר (31), מתאמת כספים בחברה טכנולוגית, נשואה ואם לשתיים (3 וחצי, חודשיים), מתגוררת בקדימה־צורן
"לפני חודשיים, באמצע השבוע ה־38 להיריון, הייתי בקניות בסופר עם בעלי, שלומי, והבת שלנו, מאי, והתחלתי להרגיש צירים. חשבתי שהם מדומים, הייתה לי הרגשה שאלד יומיים אחר כך. הצירים לא כאבו, פשוט היו מעצבנים. חשבתי שבטח התרוצצתי יותר מדי באותו יום ואולי לא שתיתי מספיק, שאנוח רגע ויהיה בסדר. כששיתפתי את שלומי, הוא אמר: 'בואי ננטוש את העגלה וניסע לבית החולים'. עניתי: 'אל תלחיץ אותי, יהיה בסדר'. לא ניסיתי להיות גיבורה או משהו, פשוט הכאבים היו קלילים לעומת הלידה הראשונה. ההיריון הזה, אגב, הושג באמצעות טיפולי פוריות שנעשו במקביל למילואים של שלומי - הוא עשה 300 ימי מילואים במהלך המלחמה.
2 צפייה בגלריה
ויקטוריה אבסג'נוב-בכר: "ההיריון הזה הושג באמצעות טיפולי פוריות שעברתי בזמן ששלומי היה במילואים"
(צילום: רעיה בראון)
בקופות כבר הרגשתי כאב אמיתי שעולה מהגב. אמרתי לשלומי שזו כנראה באמת התחלה של צירים – והוא שוב הציע שנלך. הייתי רגועה מאוד והודעתי לו שאני בסדר. בנסיעה הביתה צלצלתי להוריי וביקשתי שיהיו מוכנים להקפצה. תזמנתי צירים וראיתי שהם צפופים, כל שתי דקות. כשהתקרבנו הביתה כבר הייתי כאובה. שמנו את מאי מול הטלוויזיה, שלומי סידר את הקניות והלכתי לעשות מקלחת זריזה. כשסיימתי, כבר כל כך כאב לי, שלא הצלחתי להתלבש ושלומי עזר לי. ההורים שלי עדיין לא הגיעו, אז השארנו את הילדה אצל השכנה המקסימה ממול וחיכינו למעלית. פתאום הרגשתי שאני צריכה ללכת דחוף לשירותים, מה שהתברר בדיעבד כצירי לחץ, אבל שלומי התעקש שנצא לדרך לבית היולדות.
כשהגענו לחניון התת־קרקעי של הבניין פתאום הרגשתי שהראש של התינוקת בחוץ. מאותו הרגע לא פחדתי, רק רציתי שהיא תצא ושיהיה בסדר. אמרתי לשלומי: 'הראש בחוץ!', והוא ענה: 'לא, לא, את לא יולדת בחניון! תיכנסי לאוטו!'. עניתי: 'אני לא יכולה לשבת באוטו, כי אני אשב לתינוקת על הראש!'. שלומי עדיין היה משוכנע שנצליח להגיע לבית היולדות והתחלנו להתקדם לכיוון האוטו. הלכתי בפיסוק רחב, כי הרגשתי את הראש בחוץ, כמו כדורגל. ביקשתי משלומי שיוריד לי את המכנסיים, עמדתי בתנוחת סקווט עמוק ובדקתי עם היד מה קורה שם למטה. ציפיתי להרגיש ראש עם שיער, אבל הרגשתי שק היריון רטוב.
"הרגשתי שהגוף לקח שליטה על הסיטואציה ולא התערבתי. הגוף עשה את כל העבודה לבדו! לא צעקתי בכלל"
שלומי ניסה לצלצל למד"א, אבל לא הייתה קליטה בחניון. הוא יצא לרחוב. בינתיים הרגשתי שהגוף לקח שליטה על הסיטואציה ולא התערבתי. הגוף עשה את כל העבודה לבדו! לא צעקתי בכלל, אולי קצת נהמתי. הרגשתי שאני רואה את עצמי מלמעלה. המחשבה שלי התנתקה מהסיטואציה. זו הייתה חוויה עוצמתית מאוד.
בינתיים בחוץ שלומי ראה שני שכנים, ביקש מהם לצלצל מהר למד"א וחזר לחניון. ב־15 השניות ששלומי לא היה לידי, התינוקת החליקה החוצה, עם שק ההיריון, ישר למכנסיים שהיו תחתיי ולידיים שלי. כשהחזקתי אותה, השק פקע והתמלאתי בנוזלים. בדיוק אז שלומי נכנס בחזרה לחניון וראה אותי מחזיקה אותה בידיים. אמרתי לו: 'מזל טוב!'.
"כששלומי הצליח לתפוס את מד"א, הם אמרו לו להיכנס לאוטו ולהפעיל חימום. באינסטינקט הוא הוריד לי את החולצה, שנהיה 'סקין טו סקין'"
הוא היה בהלם. אני אפילו לא יודעת איך לתאר את הפרצוף שלו. מרגע שהתינוקת התחילה לעשות קולות, גם אני נכנסתי להלם. הוא הצליח לתפוס את מד"א, שאמרו לו להיכנס לאוטו ולהפעיל חימום. באינסטינקט הוא הוריד לי את החולצה כדי שאצמיד אותה אליי, שנהיה 'סקין טו סקין'. הוא הוציא את האוטו לרחוב, כדי שנחכה שם למד"א. הגיעה שכנה שלא הכרתי, חנה, והתברר שהיא אחות. היא ניגשה אליי, בדקה את התינוקת ולא עזבה אותי עד שהאמבולנס הגיע. שלומי ראה שהילדה בסדר, לקח פיקוד והרגיע אותי. בינתיים אנשים צעקו 'מזל טוב' מהמרפסות והיה רגע נעים של אחדות. תוך כמה דקות הגיעו פרמדיקים על אופנועים ואמבולנס. הם היו סופר־מקצועיים, חתכו את חבל הטבור והוציאו את השליה בכמה לחיצות. בבית החולים 'מאיר' בדקו אותנו והכול היה בסדר. מזל שלא היה סיבוך, זה נס מבחינתי. שלומי ואני צחקנו שאולי נקרא לילדה חניתה או חני, בגלל שהיא נולדה בחניון, אבל בחרנו בשם נילי.
כשסיפרתי לחברות שלי, חלקן חשבו שאני ממציאה, וחלקן אמרו, 'זה כל כך מתאים לך'. לקח לי זמן לעכל ולהבין מה עברתי וחשבתי שזה לא ביג דיל ובטח קורה הרבה. אבל אז כתבתי פוסט בקבוצת 'מאמאצחיק' בפייסבוק, וקיבלתי 14,000 לייקים ו־2,100 תגובות. הרבה שאלו: 'אוקיי, אבל מה עם הקניות? סידרתם אותן במקום?'".
שורה תחתונה: "אני אמנם לא בטראומה, אבל לא נעים ללדת במקום חשוך ולא כל כך נקי. בהיריון הבא, בעזרת השם, אגיע לבית היולדות כבר בשבוע ה־37. למדתי להקשיב יותר לגוף שלי. למדתי גם שנשים זה עם חזק. יש בנו כוחות שאנחנו כנראה לא מכירות".
