ב־7 באוקטובר 2023 שהתה השחקנית דניאל מנוחין רודוי בפריז, בביקור אצל חברים. היא הייתה אז אחרי הצילומים לסדרה "חוליגנים", התפקיד המרכזי הראשון שלה בטלוויזיה. ואז הגיע הבוקר ההוא והטלפון מבן זוגה, מוטי.
"הוא אמר לי, 'מאמי, בוקר מוזר בארץ. הוקפצתי ואני בדרך לימ"חים'", היא נזכרת. "כשהבנתי מה קורה הייתי בהלם. התחלתי לחפש בטירוף טיסה חזרה לארץ, ותוך כדי החיפוש כבר קיבלתי בעצמי צו 8. דיברתי עם המפקד שלי, והוא אמר שהוא חייב אותי פה דחוף, אבל לא היו טיסות. בסופו של דבר הגעתי למחרת עם טיסת חילוץ של ארקיע מפריז.
"לאחר הנחיתה נסעתי עם המזוודות ישר לגזרת עזה. המפקד שלי אמר לי, 'תבואי ישר, נארגן לך פה מדים'. זה היה כאוטי ברמות. שום דבר לא הכין אותי למה שראיתי שם. אי אפשר לתאר את הריחות והמראות, לא אשכח את זה גם כמה גלגולים קדימה. הכול היה שרוף וחרוך, גופות בכל מקום, זוועות".
כמה זמן היית במילואים?
"היו כמה סבבים. בהתחלה הייתי חצי שנה רצוף תוך כדי צילומי השלמות של 'חוליגנים'. מזל שיש לי מפקד מדהים שאִפשר לי לצאת לצילומים. בערבים עשיתי פעילות צבאית שוטפת, ובבקרים נסעתי לצילומים עם המדים והנשק עליי. נראיתי הזיה".
את המילואים באוגדת עזה עשתה מנוחין רודוי במקביל לבן זוגה, לוחם בחטיבת מילואים של נח"ל וגבעתי, שהיה בתוך הרצועה. "הם נכנסו ויצאו כל הזמן ודאגתי לראות אותו בכל זמן פנוי", היא מספרת. "חצי שנה היינו קרובים־קרובים, עברנו את החוויות הקשות יחד. העובדה שדאגתי לו כל הזמן הורידה ממני את הדאגה לעצמי. באיזשהו מקום זה שמר לי על הנפש. אחרי שחווינו את התקופה המוטרפת הזאת יחד, הבנו שאנחנו זה לנצח. הוא עדיין נלחם בעזה, ברגע זה שבו אנחנו מדברות הוא נמצא עם היחידה שלו ברפיח".
"בהתחלה הצעתי שנחכה עם החתונה עד אחרי הלידה כי אני רוצה להיות פצצה באירוע, אבל אני פצצה, עם בטן או בלי, אז הקדמנו"
כאילו כל זה לא דרמטי מספיק, מנוחין גם גילתה שהיא בהיריון, ובני הזוג התייצבו מתחת לחופה. "קבענו שנתחתן אחרי שהכול ייגמר, אבל תוך כדי המילואים נכנסתי להיריון ומוטי רצה להקדים בגלל זה. בהתחלה הצעתי שנחכה עד אחרי הלידה, כי אני רוצה להיות פצצה באירוע, אבל אני פצצה בכל מקרה, עם בטן או בלי, אז הקדמנו. עשינו חתונה קטנה בחצר של אמא שלי בחג השבועות לפני שנה, רק המשפחות וחברים קרובים. חברים שלנו הגיעו מהמילואים עם נשק, הרגשנו הכי עטופים וחגגנו אהבה".
בעלך, כאמור, עדיין ברצועה. את עם תינוק בן חצי שנה ובינתיים התחילה מלחמה עם איראן. איך את מחזיקה מעמד?
"לפעמים אני פשוט מחכה שהבן שלי יירדם כדי להתפרק לגמרי".
בתפקיד שגילמה רונית אלקבץ
מאז שסיימה את בית הספר למשחק, מנוחין רודוי (35) חלמה על שני דברים: למצוא אהבה ותפקיד פורץ דרך בסדרת טלוויזיה. אחרי שכיכבה במשך שנים על במת התיאטרון ויצאה לאינספור דייטים, היא זכתה בכל הקופה - גם התקבלה לאחד התפקידים הנחשקים ב"חוליגנים", שעלתה לאחרונה בכאן 11, וגם מצאה אהבה: מוטי רודוי (32), עוסק בתחום האופניים. והכול קרה לה מהר מאוד. כשהצטלמה לסדרה היא הייתה, לדבריה, "רווקה בלי כיוון". כשהסדרה עלתה לשידור, היא כבר הייתה נשואה ואמא לנינו לב, בן חצי שנה.
מנוחין נולדה וגדלה במושב ניצני עוז שליד נתניה. הוריה התגרשו כשהייתה בשנה ב' ללימודי המשחק. אחותה הצעירה, עופרי (30), אדריכלית במקצועה, לוהקה לתפקיד קטן בסדרה "חוליגנים", כאשתו של מנהיג החבורה.
מתי הבנת שאת רוצה להיות שחקנית?
"ממש מגיל צעיר. למדתי במגמת תיאטרון בתיכון רופין, ובמקביל למדתי בבית ספר לאמנויות הבמה 'הבוסתן' בנתניה, שהוציא המון שחקנים מצוינים כמו מגי אזרזר ואלי ומריאנו. השקעתי שם את כל כולי, אבל כשהתגייסתי לא ניסיתי אפילו להתקבל לתיאטרון צה"ל".
על השירות בקרקל: "הייתי על גבול מצרים בתקופה שנכנסו אלפי מסתננים. היו רגעים שכאב לי, אבל היה שווה הכול"
למה?
"רציתי ללכת לבחינות, אבל אז אבא שלי הציע משהו אחר. הוא חבר של מירב גרובר מהתיכון, והיא אמרה, 'בשום פנים באופן לא, שתעשה שירות משמעותי, יהיה לה זמן למשחק כל החיים', ואני כל כך מודה לה על זה. לא ניסיתי אפילו להתקבל, כי מה שהיא אמרה שחרר את הרצון הזה. הלכתי לשנת שירות במסגרת גרעין אמנויות בפנימייה בעפולה, ואחר כך התגייסתי".
בצבא שירתה כלוחמת בגדוד קרקל, המשלב נשים וגברים בתפקידי לחימה. "אני לא מתביישת להגיד שאני סופר־אקסטרה ציונית", היא מסבירה. "אני גם באה מבית כזה. אבא שלי היה לוחם ועשה מילואים עד לא מזמן, גדלתי על זה שנותנים את המקסימום למדינה".
ספרי על השירות.
"את רובו עשיתי על גבול מצרים בתקופה שנכנסו אלפי מסתננים ואמצעי לחימה, שהיינו צריכים לתפוס ולחקור. היו גם רגעים מאוד לא פשוטים, היו רגעים שכאב לי, היו פציעות לאורך המסלול, עד היום נשארו לי מזכרות גופניות מהאירוע הזה. אבל הקושי היה בעיקר מנטלי, כי את רחוקה מהבית, בעבודה סיזיפית לאורך זמן, מארבים וסיורים בחום אימים או כפור אימים במדבר. אבל זה היה שווה הכול. אני מברכת על כל רגע, אני מרגישה שזה חלק מאבני היסוד שבנו אותי".
אחרי השחרור עשתה מנוחין רודוי מכינה בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. אחד המורים יעץ לה ללכת ללמוד במכללת גודמן בבאר שבע. "הוא הבין שאני צריכה חממה עוטפת בשביל לצמוח. שמתי את כל הז'יטונים שלי בגודמן וזכיתי בכל הקופה. כבר בשנה א' ללימודים קיבלתי תפקיד בהצגה 'בית ברנרדה אלבה' בתיאטרון באר שבע, שהוא הבית שלי עד היום. משם התגלגלתי מתפקיד לתפקיד והפכתי להיות חלק מהמשפחה, כי זה תיאטרון משפחתי מאוד. זאת העבודה הסטודנטיאלית הכי טובה שיכולתי לאחל לעצמי", היא מחייכת. "כשסיימתי את הלימודים כבר התחלתי לקבל תפקידים ראשיים, למשל, בהצגות 'הפקר', 'גיבור' ו'זורבה היווני', ועכשיו אני ב'חתונה מאוחרת' בתפקיד יהודית, שעשתה בסרט רונית אלקבץ. זו קופרודוקציה של תיאטרון באר שבע עם 'הבימה', כך שאני נחשפת לקהלים חדשים".
גם את בן זוגה פגשה בזכות התיאטרון. "הכרתי אותו דרך אילן זכרוב, חבר טוב שלי מתיאטרון באר שבע. יום אחד הוא העלה לסטורי תמונה עם חבר שלו, ואיך שראיתי אותו קרה לי משהו. שאלתי את אילן מי זה ואיך זה שלא נפגשנו עד כה, והוא אמר, 'זה באמת מחדל, אני כבר מריץ פה עניינים'. מוטי שלח לי הודעה שהגיעה לאיזו תיקייה נסתרת, לא ראיתי אותה, וכמובן שלא עניתי. עד היום הוא טוען ששיחקתי אותה הארד טו גט".
אז תכלס את התחלת איתו.
"זה נכון. בסוף ראיתי את ההודעה, התכתבנו קצת, ואז קבענו דייט ראשון. הרצתי אותו לתל אביב, נפגשנו בפארק המסילה ומאותו רגע נהיינו זוג. גילינו שיכולנו להיפגש הרבה קודם, יש לנו מכרים משותפים והיינו באותם אירועים. אני לא מבינה איך פספסתי אותו, הוא סופר־מגה חתיך. הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בעולם הזה. טיילתי הרבה זמן בעולם הדייטינג, תמיד היה לי נורא מביך, לא מצאתי שם את עצמי. אחרי שחוויתי וראיתי מספיק, הייתה לי היכולת להבין מהרגע הראשון מה יש לי בידיים. לא בא לי להיות מביכה ולהגיד שבדייט הראשון כבר ידעתי שאני רוצה להתחתן איתו, אבל בהחלט הסתחררתי. אחרי שנה כבר היינו נשואים. תכלס הפתעתי את עצמי. פגשתי אותו בול בזמן".
אין פריווילגיה להתפרק
"חוליגנים" (ימי שני ב־21:00 בכאן 11 ובכאן BOX), שנמכרה לשידור בצרפת ובגרמניה עוד בטרם שודרה, עוסקת בקבוצת אוהדים קיצונית של קבוצת כדורגל ירושלמית, בלי להזכיר שמות כמו בית"ר ירושלים ו"לה פמיליה". במרכז הסדרה צעירים משולי החברה שמוצאים שייכות ומשפחה חלופית במועדון האוהדים, נאבקים בארגוני אוהדים אלימים מקבוצות יריבות וגם בבעלי אינטרסים כלכליים ופוליטיים. מנוחין מגלמת את כנרת חממי, עורכת הדין של האוהדים, שבראשם עומד עובד חממי, בן דוד שלה (שון ספטי).
"זו לא סדרה על בית"ר וגם לא סדרה על כדורגל, זאת קודם כול סדרה על חברות ויחסים בינאישיים, וזה מה שהופך אותה לכל כך טובה", היא אומרת.
"חצי שנה אני ומוטי היינו קרובים־קרובים במילואים, עברנו את החוויות הקשות ביחד. אחרי התקופה המוטרפת הזאת הבנו שאנחנו זה לנצח"
זה נראה רחוק עכשיו, אבל איך הרגשת על השטיח האדום בפרמיירה?
"דמיינתי את הילדה הקטנה שהייתי, שהרבה פעמים הרגישה חוסר ביטחון, ואמרתי לה, 'תראי אותך, תראי איך כולם מוחאים לך כפיים'. זה היה לחלוטין הניצחון של דניאל הקטנה".
מאיפה ההשראה לתפקיד?
"אני מרגישה שכנרת היא קצת הספיריט אנימל שלי, סוג של שריון שעטיתי על עצמי. שתינו נשים נורא חזקות, אבל החוזקות שלנו באות ממקומות שונים. בניגוד אליי, אצלה הכול נורא בחוץ, היא יודעת בדיוק מה היא רוצה והיא לא תקנה שום בולשיט. לי יש קצת אופי של עובדת סוציאלית, כשאנשים פוגשים אותי, הרבה פעמים הם שופכים את הלב ומספרים לי את כל הצרות שלהם, ואת זה כנרת לא תסבול. התרגשתי מאוד כשהודיעו לי שהתקבלתי. כבר שיחקתי בסדרות, בעונה השלישית של 'מנאייכ' ובסדרה 'אלף' על פרשת בית הנשיא, אבל זה התפקיד הראשי הראשון שלי".
באופן סימבולי, לידת בנה הבכור של מנוחין רודוי התרחשה ממש במקביל להשקת הסדרה. "כשהגענו לתאריך המשוער של הלידה לא קרה כלום", היא מספרת. "הלכתי לבדיקה, והרופאים אמרו, 'אם עד יום רביעי הוא לא יוצא, נוציא אותו'. ואז התקשרה אליי המפיקה של הסדרה ואמרה שביום רביעי תהיה הקרנה ראשונה לשחקנים בסינמה סיטי. דיברתי אל העובר, אמרתי לו, 'בבקשה תחכה, תחזיק עוד קצת, אני חייבת להגיע להקרנה הזאת'.
"לפעמים מוטי לא זמין כמה ימים ואני מטפסת על קירות, ממש מטרופה בלתי נסבלת, אבל בסוף הבן שלי הוא גורם מאפס. אני חייבת להיות רגועה וחזקה בשבילו"
"ברביעי בבוקר הכול עוד היה רגוע. מוטי לקח אותי לסינמה סיטי ונורא התרגשתי לפגוש את כולם. כשהתחלנו לצפות בפרקים פתאום ירדו לי המים והתחילו צירים. תזמנתי צירים באפליקציה, החזקתי עד הסוף, ואז התקשרתי למוטי ואמרתי לו, 'מאמי, זה קורה'. נסענו לאיכילוב ישר ללידה. הרגשתי שהרווחתי שתי לידות ביום אחד. קראנו לבן שלנו נינו לב".
נינו לב?
"על שם סבא שלי מהצד המרוקאי של אמא, ששם משפחתו אלמוזנינו. וזה גם דמות של צעיר כריזמטי וחתיך בסדרה 'החברה הגאונה'. לב זה גם אריה ברוסית. רציתי לתת לו עוד כוח".
שם מנומק מאוד.
"אכלתי לעצמי ולכל מי שסביבי את הראש, היה חשוב לי שהשם יהיה מדויק ולא רק יפה. מוטי ואני עשינו אותו מאוד מהר, כי כשזה זה, זה זה".
אחרי שנינו לב נולד, חשבת לשכנע את מוטי להישאר איתך ולא להתגייס לעוד סבב?
"לא ניסיתי אפילו. אני מגיעה משם, אני מבינה בעצמי את הצורך ואת צו השעה, כי אם לא אנחנו אז מי? הוא כבר עשה יותר מ־300 ימים במילואים, וזה באמת מורכב אחרי לידה. לפני המלחמה עם איראן כבר חזרתי לעבודה בתיאטרון והתחלתי להצטלם לסדרה חדשה בשם 'זרות', על פי הספר של ליהיא לפיד. קשה לנהל את זה לבד".
איך את חיה עם הדאגה ועם המתח?
"וואו, זה קשוח, אבל אין לי הרבה מה לעשות. ברור שזה הדבר הכי מלחיץ בעולם, לפעמים הוא לא זמין כמה ימים ואני מטפסת על קירות, ממש נהיית מטרופה בלתי נסבלת, אבל בסוף הבן שלי הוא גורם מאפס. אני חייבת להיות רגועה וחזקה בשבילו, אין לי פריווילגיה להתפרק עכשיו. המצב הזה חייב להיגמר, אין תוקף לקיום שלנו אם זה לא יקרה. החטופים חייבים לחזור הביתה בשביל שנוכל להסתכל על עצמנו במראה ולקרוא לעצמנו מדינה".
- איפור: אלי חורי, ז׳קט: אוסף פרטי, נעליים: לוני וינטג׳, עגילים: סולטנה
