לפני כשלוש שנים, בגיל 47, החליטה הילה כרמל לקחת שנת חופש מהקריירה העמוסה שלה. היא הייתה אז שותפה ב"ארנסט אנד יאנג", אחת מחברות הייעוץ וראיית החשבון הגדולות בארץ, עם עבר עשיר ביזמות דיגיטלית, אבל חשה מיצוי מקצועי שהצטרף לתסמינים כמו עייפות קשה, כאבי שרירים ופגיעה בזיכרון, שפגעו באיכות חייה. תחילה חשבה שמדובר בתסמיני פוסט־קורונה, אבל ככל שחלף הזמן זה נראה משהו אחר.
במשך שנתיים התרוצצה בין רופאים למומחים שונים, עשתה בדיקות מכאן ועד הודעה חדשה והתנסתה בשיטות תזונה שונות, אבל רק שיחה מקרית עם חברה שסיפרה לה שהתחילה לקחת הורמונים כי איבדה את התשוקה במיטה הפילה לה את האסימון שהיא בעיצומו של טרום גיל המעבר (פרה־מנופאוזה). "אף רופא לא הזכיר את האפשרות הזאת", היא אומרת. "בת 47 מתארת בפניך סערה הורמונלית ואף אחד לא עושה את הקשר".
מה היו התסמינים?
"בלוטת התריס יצאה מאיזון, ובאופן כללי הרגשתי כמי שעוברת טיפולי פוריות, שכל ההורמונים משתוללים. אבל הנושא היה כל כך רחוק ממני, שכשהציעו לי אחרי שנת החופש שלי לפתח מיזם Longevity (אריכות ימים) לנשים בתחום המנופאוזה סירבתי ואמרתי שהגעתי לשלב בחיים שאני עושה רק דברים שקשורים אליי. מבחינתי זה בכלל לא היה בשכונה שלי".
לקח עוד זמן עד שהדברים הבשילו. "יצאתי למסע להבין מה זה אומר. אני בן אדם שלומד ומבין מהר, אבל ככל שקראתי יותר הרגשתי שאני נכנסת למאורת הארנב ונהיית מבולבלת ואפילו מדוכאת יותר ממה שקראתי. הלכתי לגינקולוגית פרטית, שאחרי מפגש קצרצר רשמה לי הורמונים. יצאתי עם מרשם, ובכלל לא הבנתי מה קיבלתי ואיך זה אמור להשפיע עליי. התחלתי ליטול אותם והשמנתי מאוד. הבנתי שהטיפול לא היה מותאם לי אישית, ואז החל המסע שלי למצוא מה נכון לי. הרגשתי שככל שאני פותחת את הווילון לנושא, אני כבר לא מסוגלת לסגור אותו. ראיתי עד כמה הנושא הזה מוזנח ועד כמה נשים בגיל הזה שקופות למערכת. הייתי בהלם. ואז ידעתי שזה מה שאני הולכת לעשות עכשיו".
אפילו חופשת לידה לא לקחתי
היא גרה בתל אביב, נשואה בשנית לגיל ארזי, מייסד ומנהל קרן הון סיכון, ויחד הם מגדלים את בנה בן ה־16 ואת שלוש בנותיו בגילאי 17 עד 27. היא בת אמצעית בין שני אחים. ילדותם עברה במקומות שונים בארץ בשל שירותו של אביה בצבא קבע. רק לאחר שחרורו, כשהייתה בת 12, החלה אמה לטפח את הקריירה שלה כאשת חינוך, ובתפקידה האחרון הייתה מנהלת מחלקת החינוך בכוכב יאיר. כרמל למדה במגמה פיזיקלית בתיכון, שירתה כמש"קית חינוך בפלס"ר של חטיבה 7, ובהמשך עשתה תואר בהנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת תל אביב.
"בגיל 26, שנה וחצי אחרי סיום התואר, הקמתי חברת ייעוץ עסקי עם שותפה. מההתחלה היה לנו מזל ועבדנו עם החברות הכי גדולות במשק. לאט־לאט התחלנו לתפוס כיוון והתמקדנו בנושא מערכות היחסים בארגון - נקודת הממשק בין ארגונים ללקוחות. למעשה התעסקנו בחוויית הלקוח עוד לפני שקראו לזה ככה. בדרך הקמתי חברה נוספת, שפיתחה פלטפורמה טכנולוגית למדידת חוויית הלקוח".
"Freeda היא כלי דיגיטלי שמאפשר לאישה לפנות באמצעות ווטסאפ כדי לייצר תחושה קרובה יותר ולתת תחושה שאת בסדר, שאת לא משתגעת, לא נהיית סנילית, ושיש לך אפשרויות להיטיב את מצבך"
לפני כשבע שנים החליטה לממש את שתי החברות שלה. "בעולמות של חוויית לקוח היינו חלוצות, אבל התחרות נהייתה קשה מאוד מול חברות גדולות שנכנסו. מכרתי את החברות לארנסט אנד יאנג, ובמסגרת העסקה נעשיתי שותפה ועסקתי בפעילות חדשה ומגוונת, כולל הקמת מרכז החדשנות. היו לי שם חמש שנים מרתקות אך גם מאתגרות. מגיל 26 יצרתי לי את ארגז החול שלי, והגדרתי את כל חוקי המשחק, לטוב ולרע, ופתאום הייתי צריכה לפעול בתוך תאגיד שמרני. שם התחיל לדגדג לי החיידק הפמיניסטי. את כל הקריירה שלי עשיתי אמנם בעולם גברי, אבל להיות שותפה בחברה כזאת העלה בי מחשבות על מנהיגות נשית ועל הצורך שנשים יעברו לקדמת הבמה".
העזיבה, כאמור, לוותה בהחלטה ברורה לקחת שנת חופש לעצמה. "הרגשתי שאני צריכה לעצור, לא יכולה להמשיך את המרוץ הזה, אפילו חופשת לידה לא לקחתי. זו הייתה פאוזה ממקום של לבדוק מה אני רוצה לעשות הלאה אבל גם לטפל בבריאות שלי. היה לי זמן להתעסק בעצמי, אולי באופן מוגזם. רצתי לתזונאים, מומחים מכל סוג, החלפתי שיטות תזונה - קיטו, טבעונות - התנסיתי במדיטציות וגם התוודעתי לעולם
ה־Longevity שריתק אותי. אחרי השנה הזאת, כשעדיין לא הבנתי מה עובר עליי, ניסיתי להקים מיזם וראיתי שאני לא מצליחה לגייס את המוטיבציה ואת התשוקה הרגילות שלי. חשבתי שאולי נהייתי עצלנית, אבל ראיתי שזה לא רק בעבודה. אפילו כשבן הזוג שלי הציע לי לנסוע לאיים הקאריביים הגבתי באדישות כזאת, וזה הכי לא אני".
קיבלתי את חיי בחזרה
הבום הגדול בתחום ה־AI הוביל למיזם הנוכחי שלה. "ככל שחקרתי את הנושא בקבוצות מיקוד הבנתי שהסיפור האישי שלי הוא ורסיה של סיפור הרבה יותר גדול של המון נשים ושאפשר לקחת את הכוח העצום של ה־AI ולרתום אותו לטובת טיפול במנופאוזה והתאמת פתרונות אישיים", היא מסבירה.
בכנס הפמטק השנתי, שיתקיים ב־9 במאי ושבו כרמל היא אחת המרצות המרכזיות, היא תציג את המיזם החדש שלה, Freeda.AI, שמנסה לגשר על הפער במודעות ובטיפול בתסמיני גיל המעבר.
פמטק (FemTech) הוא תחום מקצועי הקורא לשילוב חדשנות טכנולוגית כמענה לצורכי נשים וגישה מקצועית שלפיה יש לעצב ולפתח פתרונות טכנולוגיים, כך שיתאימו לכל המגדרים ולא רק למשתמש הגבר הטיפוסי. הכנס השנתי פונה לכל בעלי ובעלות התפקידים ולמי שמתעניינות ומתעניינים בנושא. במרכזו סדרת הרצאות קצרות בסגנון TED, שיציגו את העשייה המובילה בישראל, את האתגרים שמלווים אותנו ואת הפוטנציאל העצום שעוד לפנינו.
את פיתוח המיזם שלה היא מכנה כלא פחות משליחות. "אנחנו, הנשים, מהוות 51% מאוכלוסיית העולם. מחצית מחיינו אנחנו עוברות ללא אסטרוגן, והמערכת מזניחה אותנו. אני רוצה לתת לנו את הכלים לנווט את המסע הזה, להבין מה עובר עלינו, שיהיה לנו ביטחון למצוא את הפתרון שמתאים לנו. בדרך לפיתוח Freeda בעצם מיפיתי את החסמים השונים, וזה היה תהליך מרתק".
באילו חסמים מדובר?
"ראשית, יש חסמים במודעות. נשים לא יודעות לזהות את התסמינים השונים, לא יודעות לקשר אותם לגיל המעבר, זה לא רק גלי חום שעלולים להופיע. יש גם חסם של בושה. נשים לא רוצות להיות מזוהות עם התופעה, אגב, די בצדק. את יכולה לראות באתר של אחת מקופות החולים איך מציגים את תסמיני המנופאוזה במילים כמו סוף הפריון, גיל הבלות, שדיים מדולדלים.
"ואם עברנו את כל החסמים האלה, אנחנו מגיעות לבעיות של מערכת הבריאות. אין מספיק הכשרות רופאים, אין התמחות כזאת, ויש המון חילוקי דעות על מהות הטיפול. בעצם אפשר לדמות את המצב למשפך. כמעט 100% מאיתנו 'נשפכות' אליו, אבל רק שיעור נמוך מאיתנו מקבלות פתרון ראוי".
ברמה האישית, איזה פתרון מצאת?
"ניסיתי הכול עד שמצאתי מה שעובד לי בתחום הטיפול ההורמונלי, וזה קסם. אני משתמשת כיום במדבקות אסטרוגן ללא פרוגסטרון ובפרוגסטרון בכדורים ל־14 ימים בחודש".
ואיך את מרגישה?
"כאילו קיבלתי את החיים שלי בחזרה. שיניתי גם את אורח החיים, הפסקתי לעשן, אימצתי תזונה דלת פחמימות ורזיתי בעקבות האיזון ההורמונלי. הפסקתי לרוץ כי זה מעלה את רמת הקורטיזול ומציב את הגוף שלי במצב של סטרס. אני ממשיכה באימוני אינטרוולים והוספתי תרגילי כוח ועבודה על שריר. אני כל הזמן בודקת מה נכון לי".
10 מיליארד פאונד בשנה
המיזם שלה הושק לאחרונה בבריטניה, מהמתקדמות בעולם בהתייחסות לגיל המעבר. "הנושא התפוצץ שם לפני כחמש שנים", היא מסבירה. "זה התחיל בסרט דוקומנטרי שעשתה מגישת הטלוויזיה דווינה מק'קול בעקבות ניסיונה האישי (כמו נשים בכירות אחרות שמגיעות לגיל המעבר ומשתמשות בכוחן לעורר מודעות לתופעה). בהמשך צמחה תנועת Menopause Mandate שבאמצעות מאבקים ציבוריים הצליחה להכניס את ההורמונים לסל תרופות המרשם השנתי ולהוזיל אותן דרמטית".
מערכת הבריאות הבריטית מתקדמת יותר בתחום הזה לעומת הישראלית?
"גם שם הבעיות גדולות וחלק מהשינויים שנעשו הם בגלל קריסת מערכת הבריאות. באנגליה, כדי להגיע למומחה מנופאוזה צריך לחכות שנתיים וחצי. הממסד הבין שצריך לגייס מישהו שישלם על זה. הם מיפו את שוק העבודה ובדקו כמה עולה תופעת המנופאוזה למעסיק ומצאו שאחת מעשר נשים עוזבת את מקום העבודה (הסטטיסטיקה הזאת חלה גם עליי) ואחת מחמש נשים שוקלת את הצעד הזה ולכן לא חותרת לקידום מקצועי וכך רמת הביצועים שלה נפגעת.
"נמצא שתג המחיר למעסיקים הוא דרמטי - 10.5 מיליארד פאונד בשנה. בעקבות זאת הרגולציה הבריטית מחייבת כיום את המעסיקים לאפשר לנשים בגיל המעבר תנאים שיסייעו להן, ובעקבות כך צומח שם דור ראשון של פתרונות.
"אבל המצב באנגליה עדיין בעייתי. נשים מגיעות בממוצע לשלושה רופאים שונים עם תלונה על תסמיני מנופאוזה, והן לא מקבלות אבחון או טיפול".
"הלכתי לגינקולוגית פרטית, שאחרי מפגש קצרצר רשמה לי הורמונים. בכלל לא הבנתי מה קיבלתי ואיך זה אמור להשפיע עליי. התחלתי ליטול אותם והשמנתי מאוד"
איך Freeda יכולה לסייע להן?
"מדובר בכלי דיגיטלי שמאפשר לאישה לפנות באמצעות ווטסאפ כדי לייצר תחושה קרובה יותר ולתת תחושה שאת בסדר, שאת לא משתגעת, לא נהיית סנילית ושיש לך אפשרויות להיטיב את מצבך. המטרה היא שהאישה תשלוט במסע שלה".
ואיך זה עובד?
"במהלך ההתכתבות עוברים איתה על התסמינים - אלה שהאישה מתלוננת עליהם וכאלה שאולי את לא מקשרת לגיל. בהמשך, הכלי מקבץ את כל התסמינים וכך אפשר לייצר סוג של דו"ח אישי, שאומר באיזה שלב האישה נמצאת. זה מוביל אותה לפתרונות אפשריים לטיפול - גם תרופתיים וגם שינויים באורח החיים. המטרה היא להאיץ את הזמן שלוקח לאישה להחליט ללכת לרופאה להתייעצות ולקצר את הזמן למציאת הפתרון.
"כיום המיזם נמצא בתהליך התממשקות למערכת הטבות של עובדי אחת מחברות הביטוח הגדולות באנגליה ובפיילוט ראשוני עם אחד מספקי הבריאות המרכזיים שם".
הצלחת לחדור גם לשוק הישראלי?
"למרות השיפור שחל בשנתיים האחרונות, השוק עדיין לא בשל כדי שיהיה אפשר לבנות עליו עסק. אני מקווה שעם הזמן זה יתאפשר. אבל לאחרונה התחלתי לעשות עם חברתי סלעית גרניט פודקאסט בשם 'גיל המעבר - שיחות על מנופאוזה'. הוא כבר צבר 80 אלף האזנות ויש תגובות מרגשות מאוד.
"למדתי כל כך הרבה בשנתיים האחרונות ואני חייבת להביא את המידע הזה לכולן גם בארץ. חשוב שנשים ידברו על זה בלי בושה, שילמדו ויכירו מראש את התסמינים המגוונים של גיל המעבר, יגיעו מוכנות לרופאים, ובשום פנים שלא ישלימו עם סבל ופגיעה באיכות החיים. אנחנו חלק מדור שעשה הרבה מהפכות, כמו Me Too. אנחנו נעשה גם את המהפכה של המנופאוזה".
