השם שלה הכי ישראלי שיש, אבל ברגע שרותם פדלון שואן אומרת משהו אי אפשר לטעות בניגון של הדיבור שלה: מדובר באיטלקייה. "הגעתי לרומא בגיל שנה וחצי וגדלתי שם", היא מסבירה. "שני הוריי נולדו בלוב. אבא שלי עלה לישראל ואמא שלי עברה עם משפחתה לאיטליה. הם נפגשו כשאמא שלי הייתה בביקור בישראל, והתחתנו. אחרי כמה שנים ועם שלושה ילדים, הם עברו לרומא. כל השנים שאלו אותי שם מה זה 'רותם' והייתי צריכה להסביר, רק כשעברתי לישראל זה נהיה פשוט".
פדלון־שואן (42) עלתה לארץ באמצע שנות ה־20 שלה, אחרי שגם היא, כמו אמה, הכירה את בן זוגה במהלך ביקור בארץ. היא הייתה אז בת 25 ובאה עם חברות לחופשת קיץ לאחר שסיימה את לימודיה לתואר ראשון. כיום לה ולרועי יש שלושה ילדים (10, 8, 6), פיצרייה בסגנון רומאי בשם "פיצה זותא" ברחוב דיזנגוף בתל אביב ואת קייטרינג "מומנטי" שמתמחה במגשי אירוח איטלקיים לאירועים קטנים וגדולים.
היא גדלה בבית של אוכל: להוריה, שעלו מאז בעקבותיה לישראל, הייתה מסעדה כשרה ברומא. המשפחה הייתה מעורבת בחיי הקהילה היהודית בעיר והם גם ביקרו בישראל באופן קבוע. לבשל היא התחילה כבר בגיל שש ובהמשך גם עבדה במסעדה.
מה ישראלים לא מבינים לגבי אוכל איטלקי?
"אני רואה שפים בתוכניות טלוויזיה ששמים שיני שום שלמות במנת פסטה וגם משאירים את השום בצלחת. אם תגישי כזה דבר במסעדה באיטליה, יחזירו לך את המנה.
"בנוסף, ישראלים מכניסים לאוכל איטלקי תבלינים לא קשורים, כמו פפריקה, שמים גבינה צהובה על פיצה, סוכר ברוטב העגבניות ומבשלים פסטה יותר מדי. שיא השיאים שראיתי היה לזניה עם רוטב עגבניות, קוטג', גבינה צהובה ופפריקה. אוכל איטלקי אמיתי מבוסס על שימוש במרכיבים טובים, ואז לא צריך לתבל בשום דבר מעבר למלח ופלפל".
המלחמה לא גרמה לכם לחשוב על מעבר לרומא?
"האמת היא שאחרי 7 באוקטובר קנינו כרטיסי טיסה ליתר ביטחון, אבל לא השתמשנו בהם. אנחנו לא עוזבים. אחותי שנשארה לחיות ברומא מארחת, בתיאום עם השגרירות, את חיילי צה"ל שמגיעים לעיר לטיפולים רפואיים. גדלתי בשקט של אירופה, אבל איכשהו, פה אני מרגישה בטוחה יותר".
סלט אורז
מדי שנה, בפסח, היינו עושים עם הקהילה היהודית ברומא פיקניק בפארק, וזה היה הסלט שתמיד הבאנו איתנו. היינו לוקחים אותו גם לחוף הים. חשוב מאוד להכין אותו עם אורז קר לגמרי, ולכן מתאים להשתמש בו בשאריות אורז מאתמול. בכמויות של שאר הירקות והמרכיבים אפשר לשחק לפי מה שיש בבית. הסלט נהיה טוב יותר כשהטעמים נספגים, ולדעתי הוא טעים יותר יום אחרי ההכנה. אפשר לשמור אותו אפילו יותר ואם צריך, מרעננים אותו במעט שמן זית או מיונז.
פסטה עם טונה
מנה שגדלתי עליה, וגם היום אני מכינה אותה לילדים שלי שאוהבים אותה מאוד. את הטונה אפשר להחליף בסלמון או בדגים אחרים, ואפשר גם לגמרי להוריד אותם. אני מזכירה שהרוטב תמיד מחכה לפסטה ולא להפך!
עגבניות במילוי אורז
כמו סלט האורז, גם המנה הזו נחשבה אצלנו לאוכל של פיקניקים, בגלל שהיא טעימה גם כשהיא קרה.
טורטה דלה נונה
מתחת לבית שלנו הייתה קונדיטוריה טובה, ידועה בטורטה דלה נונה שלה, ולכן לא היינו אופים את העוגה הזו בבית. בוויטרינה של הקונדיטוריה היו תמיד עוגות יפות בתצוגה – שתי שכבות בצק שביניהן קרם, ולמעלה מפוזרים צנוברים. הייתי נכנסת, קונה חתיכה לפי משקל ואוכלת שם, במקום, טרי וטוב.
