כשנשיא ארה"ב דונלד טראמפ נפגש בסוף החודש שעבר עם נשיא סין שי ג'ינפינג בדרום קוריאה, שני מנהיגי המעצמות היריבות לחצו ידיים, חייכו והרעיפו שבחים זה על זה. "הוא נושא ונותן קשוח", כינה טראמפ את שי על רקע מלחמת הסחר מול בייג'ינג – עימות שכעת נמצא בהפוגה בעקבות ההסכם שהושג בין הצדדים באותה פסגה – ובהמשך כינה אותו גם "חבר" ו"מנהיג גדול של מדינה גדולה". שי מצדו שיבח את "תרומתו הגדולה" של טראמפ בסיום המלחמה בעזה, ואף שהודה כי סין וארה"ב "לא תמיד רואות את הדברים עין בעין", הוא הדגיש כי שיתוף הפעולה ביניהן אפשרי: "תמיד האמנתי שפיתוחה של סין הולך יד ביד עם החזון שלך להחזיר את אמריקה לגדולתה", אמר שי לטראמפ.
15 צפייה בגלריה
הנשיא שי וניסוי בטיל בליסטי בין-יבשתי שערכה סין אשתקד. "כרגע זו מלחמה קרה, אבל היא עלולה להפוך למלחמה חמה"
(צילום: Alexander KAZAKOV / POOL / AFP, Shutterstock)
15 צפייה בגלריה
טראמפ ושי בפסגה בחודש שעבר. "מנהיג גדול של מדינה גדולה", אמר הנשיא האמריקני על עמיתו הסיני
(צילום: REUTERS/Evelyn Hockstein)
אבל מאחורי החיוכים והאמירות המפויסות יש לא מעט סימנים למתיחות שהולכת וגוברת: ממש דקות לפני אותה פסגה, הודיע טראמפ בפוסט ברשת החברתית שלו Truth Social כי הורה לפנטגון לחדש ניסויים גרעיניים, אחרי 30 שנים שבהן ארה"ב לא ערכה כאלו, כשברקע המרוץ של סין לבניית ארסנל נשק גרעיני שישתווה לזה של ארה"ב ושל רוסיה, שמפתחת גם היא כלי נשק גרעיניים מודרניים ומתקדמים. סין לא מסתפקת רק בנשק אסטרטגי להשמדה המונית, ופועלת במרץ לפתח את היכולות הקונבנציונליות של צבאה – עם מטרה מוצהרת של הפיכתו ל"צבא ברמה עולמית" עד 2035. לפי הערכת המודיעין האמריקני, לצבא הסיני הוצב יעד מדאיג ומוקדם עוד יותר: להיות מוכן לפלישה לטייוואן, האי בעל הממשל הדמוקרטי שבייג'ינג טוענת לבעלות עליו, עד 2027.
שי בן ה-72 עלה לשלטון ב-2012, ונחשב לשליט החזק ביותר בבייג'ינג מאז נשיאה הראשון של סין הקומוניסטית מאו דזה-דונג – והוא מציב חשיבות גדולה לכוחה הצבאי. כבר בעשור שעבר הוציא לפועל רפורמות נרחבות ב"צבא השחרור העממי", שעם 2 מיליון חיילים הוא אמנם הגדול בעולם – אך סובל משלל ליקויים ומחוסר ניסיון משמעותי שמעלה תהיות באשר למוכנותו המבצעית למלחמה: העימות הצבאי המשמעותי האחרון שבו לקח חלק היה מלחמה קצרה מול וייטנאם ב-1979 (שבה נחלו הכוחות הסיניים תבוסה).
שי הוביל שינויים ארגוניים משמעותיים בצבא, ובין היתר הפחית את ההסתמכות על כוחות היבשה – שצומצמו בכ-300,000 חיילים; הוא פועל לעקור מהשורש תופעות של שחיתות בצבא, עם טיהורים נרחבים שבהם גם סולקו קצינים שנתפסו כלא-נאמנים; ומזרים כספים עצומים לשדרוג היכולות הצבאיות: מאז שעלה לשלטון התקציב הביטחוני של סין יותר מהכפיל את עצמו, כשהנתון הרשמי עומד כיום על כ-245 מיליארד דולר בשנה, אם כי ההערכות הן שהתקציב האמיתי גדול בהרבה. התקציב של ארה"ב אמנם גבוה עדיין פי שלושה, אבל סין סוגרת אט-אט את הפער.
טילים בליסטיים, כטב"מים ו-80 אלף יונות שלום: מפגן הכוח הענקי של שי בספטמבר
(צילום: רויטרס )
15 צפייה בגלריה
ברית מול המערב. שי במצעד בבייג'ינג, לצד פוטין וקים ג'ונג און
(צילום: Alexander KAZAKOV / POOL / AFP)
15 צפייה בגלריה
החיילים הסינים בכיכר טיאננמן. רפורמות בצבא, עם מיקוד מופחת בכוחות הקרקע
(צילום: REUTERS/Tingshu Wang)
שי פועל מתוך יעד מוצהר של הפיכת ארצו למעצמה גלובלית ללא עוררין, בפרט באזור האינדו-פסיפי שבו הוא מקווה לא רק להשתלט על טייוואן – הוא הצהיר ש"איחוד" עם האי בלתי נמנע, ואף שקרא לעשות זאת "בדרכי שלום" לא שלל כיבוש אלים – ובעזרת צבא עוצמתי רוצה לממש את תביעותיה של בייג'ינג על אזורים נרחבים בים סין הדרומי, תביעות שמעוררות מתיחות גדולה בין סין לשכנותיה באזור. המתיחות הזו כבר התפרצה לכדי עימותים בין ספינות סיניות לספינות של הפיליפינים.
תבחרו, מלחמה או שלום
ההוצאה הביטחונית של סין גדולה פי חמישה ביחס לזו של יפן ופי שבעה מזו של דרום קוריאה – שתי בעלות ברית מרכזיות של ארה"ב באזור הזה – ואת הדאגה הרבה שם ביטא לאחרונה שר ההגנה של אוסטרליה ריצ'רד מארלס, שקרא לבייג'ינג להסביר את מה שתיאר כ"התחמשות הצבאית והגידול ביכולות הקונבנציונליות הגדולים ביותר מצד מדינה כלשהי מאז סוף מלחמת העולם השנייה". לדברי מארלס, החשש מההתחמשות הסינית רק גובר כיוון שבייג'ינג לא מעניקה אף הסבר לכוונותיה, כזה שיוכל לשמש כצפירת הרגעה לשכנותיה. "מה שאנחנו רוצים לראות הוא שקיפות אסטרטגית והרגעה אסטרטגית מצד סין, הבנה לסיבה שבגינה היא זקוקה להתחמשות צבאית יוצאת דופן שכזו", אמר ביוני האחרון.
שי עצמו אמנם מדגיש כמובן בהצהרותיו כי הוא מייחל לשיתוף פעולה בדרכי שלום, אבל מקפיד כל העת להתפאר בעוצמה הצבאית של בייג'ינג. "התחייה הגדולה של האומה הסינית היא בלתי ניתנת לעצירה!", הכריז בנאום שנשא במצעד הצבאי הענקי בכיכר טיאננמן בבייג'ינג בספטמבר, כשלצדו נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ושליט צפון קוריאה קים ג'ונג און, שעמם הידק בשנים האחרונות את שיתוף הפעולה הביטחוני והכלכלי. באותו נאום, שבו ציין 80 שנה לניצחון על יפן האימפריאליסטית במלחמת העולם השנייה, ניפק שי אזהרה ברורה למערב: "כיום, האנושות שוב נדרשת לבחור בין שלום ומלחמה, בין דיאלוג לעימות, בין שיתוף פעולה שמיטיב עם כולם לבין משחק סכום אפס".
חלק מכלי הנשק שסין הציגה במצעד הצבאי הענקי:
כלי טיס בלתי מאוישים שהוצגו במצעד בכיכר טיאננמן, 3 בספטמבר (צילום: Liu Xu/Xinhua via AP)
הוא לא הסתפק כמובן במילים: במצעד ההוא חשפה סין שלל כלי נשק חדישים – מצוללות רובוטיות, דרך מערכות יירוט לייזר ועד טילי שיוט עם ראשי קרב בעלי יכולת גלישה היפר-סונית, כזו שאמורה לאפשר להם לבצע תמרונים שיקשו על יירוטם. יכולת כזו בזירה האינדו-פסיפית מדאיגה את ארה"ב, כיוון שהיא תקל על סין לפגוע בספינות מלחמה אמריקניות, באופן שיקשה על וושינגטון לשלוח סיוע ואספקה לטייוואן אם זו תותקף. במצעד הצבאי סין גם חשפה לראשונה בפני העולם "טריאד גרעיני": היכולת לשגר ראשי קרב גרעיניים מהים, מהאוויר ומהיבשה. בין היתר הוצג הטיל הבליסטי הבין-יבשתי DF-5C, החמוש בראש קרב מתפצל – כלומר בכמה פצצות אטום המסוגלות כל אחת להגיע ליעד נפרד באופן עצמאי – ולטענת סין הטווח שלו כולל את ארה"ב היבשתית. ה"גלובל טיימס", משופרות המשטר הקומוניסטי, התרברב וטען שהטיל הזה מסוגל לפגוע "בכל נקודה בכדור הארץ", וכי הוא "עומד על המשמר בכל רגע ומשמש להרתעה יעילה ולמניעת מלחמות".
ארסנל הגרעין יוצא מהצללים
ברקע לכך כאמור הגידול הדרמטי בארסנל הגרעיני של סין, שבתוך חמש שנים הכפילה את כמות ראשי הקרב שלה מ-300 ל-600. בפנטגון מעריכים כי המספר הזה ינזק ליותר מ-1,000 עד 2030, ואף שלארה"ב יש כמות גדולה הרבה יותר של ראשי קרב – 5,177 (לרוסיה יש 5,459) – סין מצמצמת את הפער גם בהיקף הפצצות וגם באמצעי השיגור שלהן. בניתוח שפרסם מכון CSIS שמושבו בוושינגטון, בעקבות אותו מצעד צבאי בבייג'ינג, הוא הזהיר כי ארה"ב "מפסידה את מרוץ החימוש הגרעיני", וכי היא מתקשה לעדכן את יכולות הגרעין האסטרטגיות המיושנות שלה, בין היתר בשל היעדר מימון. "בזמן שוושינגטון נעה באיטיות, סין ורוסיה מגדילות את הארסנל שלהן בקצב מסחרר", נכתב באותו ניתוח, שבו נטען כי "הטריאד הגרעיני" של ארה"ב מגוון פחות מזה שחשפה כעת סין, הכולל חמש מערכות שונות להבאת הנשק הגרעיני ליעדו. "המצעד משמש קריאת השכמה ומראה שסין מוציאה מהצללים את הארסנל הגרעיני שלה – כדי לאתגר את יסודות העליונות האסטרטגית של ארה"ב".
15 צפייה בגלריה
חוזרים לעידן הגרעין? פטריית העשן שהיתמרה אחרי הטלת פצצת האטום על נגסאקי ב-1945
(צילום: ויקיפדיה)
סין מציבה דגש משמעותי על פיתוח יכולות הטילים שלה, ובשנים האחרונות האיצה ב-50% את קצב ייצורם. החודש פרסמה CNN תחקיר שהצביע על כך שהאצת קצב הייצור נמשכה גם השנה: התחקיר, שמתבסס על צילומי לוויין, חושף כי מתחילת 2020 עד לקראת סוף 2025 הורחבו יותר מ-60% מ-136 מתקנים הקשורים למערך הייצור של חיל הטילים הסיני. השטח החדש שנבנה מתפרש על שטח עצום של 2 מיליון מטר רבוע, והוא כולל מפעלים, מגדלים ובונקרים – שלעיתים החליפו כפרים שלמים שנעלמו בתיעודים מהחלל. "כך סין מציבה את עצמה כמעצמת-על גלובלית", אמר ל-CNN וויליאם אלברק, ממכון המחקר האמריקני Pacific Forum. "סין כבר נמצאת בספרינט – והיא נערכת למרתון".
את חיל הטילים הסיני תיאר הנשיא שי כ"משענת אסטרטגית למעמדה של המדינה כמעצמה, ואבן יסוד לבניית ביטחונה הלאומי". פרשנים צבאיים מעריכים כי לחיל הטילים תהיה חשיבות גדולה אם שי יבחר להשתלט על טייוואן בכוח הזרוע: פלישה של ממש עם הצבת כוחות קרקעיים על האי תהיה משימה סבוכה, בשל ההגנה הטבעית שממנה הוא נהנה – המרחק הגדול יחסית בינו לבין סין היבשתית, 130 ק"מ בנקודה הצרה ביותר של מצר טייוואן. הפרשנים מציינים כי רק 14 חופים בטייוואן מאפשרים נחיתה אמפיבית, ואלו מבוצרים היטב בעזרת מערכות ההגנה האמריקניות שמסופקות לשלטון הדמוקרטי בטאייפיי. ייתכן מאוד שבתרחיש של מתקפה תעדיף סין להטיל קודם מצור ולנסות לחנוק את האי – ולטילים במקרה הזה יהיה תפקיד מרכזי. "צבא סין רוצה ליצור את התנאים לפלישה לטייוואן", הסביר דייוויד אוולת', ממכון המחקר CNA. "זה אומר לפגוע בנמלים, לפגוע בבסיסי מסוקים, לפגוע בבסיסי אספקה. לפגוע בכל מה שתיאורטית יוכל להעניק סיוע לטייוואן". לדבריו, הטילים יוכלו לשמש את צבא סין גם בניסיון להרתיע את ארה"ב מלשלוח סיוע צבאי לטייוואן.
לומדים גם מאוקראינה: "סין זה לא איראן"
ב-CNN מדגישים כי זינוק משמעותי בקצב ייצור הטילים הסיניים נרשם מאז הפלישה של רוסיה לאוקראינה ב-2022, מלחמה שבה בייג'ינג אמנם שומרת רשמית על ניטרליות אבל בפועל מסייעת למוסקבה לשרוד את הבידוד הכלכלי שהמערב מנסה לכפות עליה. כמו מדינות רבות אחרות, סין עוקבת מקרוב אחרי הקרבות באוקראינה, כדי להפיק לקחים לקראת מה שעבורה יהיה עימות צבאי משמעותי ראשון מאז 1979. "הם צופים באוקראינה בקפדנות רבה", אמר אלברק, החוקר ממכון Pacific Forum. "הם רואים כעת לחימה אמיתית בין שני כוחות מיומנים היטב, שמצוידים בטכנולוגיות המודרניות ביותר ומוצבים זה מול זה – והם רושמים לעצמם שלל הערות".
אחד הלקחים של סין מהמלחמה הזו, כך אומר אלברק, הוא שהדרך היעילה ביותר לפגוע ביעדים רגישים היא להציף את מערכות ההגנה המתקדמות של המערב בעזרת חימושים זולים – כמו כטב"מים – על מנת שהטילים הבליסטיים העוצמתיים יותר יוכלו לחדור את המערכות הללו ולפגוע ביעדיהם. לדברי אבלרק, בעבר העריכה סין שכדי להביס את טייוואן יידרשו לה 5,000 עד 10,000 טילים, אבל בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה והלקחים מהמלחמה שם – ההערכות הללו "זינקו באופן מעריכי".
הגידול הדרמטי בארסנל הטילים של סין מתרחש במקביל לדיווחים על מחסור שממנו סובל צבא ארה"ב במיירטים היקרים שלו, מחסור שנובע בין היתר מהשימוש הרב בהם כדי לסייע לישראל במלחמת 12 הימים מול איראן. בתקשורת האמריקנית דווח כי 25% מכלל מיירטי מערכת היירוט THAAD, שהוצבה בארץ, נוצלו אז כדי לסייע ביירוט המטחים האיראניים. מדובר במערכת שמהווה עוגן מרכזי במערך ההגנה האמריקני באזור האינדו-פסיפי: וושינגטון אמנם מאיצה כעת את קצב הייצור של מיירטי THAAD, אבל עלות כל מיירט היא עצומה – 12.7 מיליון דולר – ותהליך הייצור עצמו ממושך.
קולין קו, ממכון המחקר הסינגפורי IDSS, אמר למגזין "ניוזוויק" כי אל מול המחסור הזה, סין עצמה מחזיקה ביכולות שיגור מגוונות: "בניגוד לאיראן, שמשגרת טילים אך ורק מהיבשה, וכך מקור השיגור מוגבל לכיוון קבוע, לסינים יש מגוון רחב הרבה יותר של אפשרויות שיגור. תרחיש של מטח טילים סיני יהיה מורכב הרבה יותר עבור הטייוואנים והאמריקנים. זה אומר שגם שילוב בין מערכות הגנה אווירית לא יוכל בעצמו להרתיע את בייג'ינג או לסכל את איום הטילים שלה".
15 צפייה בגלריה
יירוט המטחים בשמי ישראל במלחמת 12 הימים. "סין היא לא איראן, יש לה הרבה יותר יכולות שיגור"
(צילום: JACK GUEZ / AFP)
האצה משמעותית ביכולות הצבא הסיני נרשמה גם בצי שלו, שבייג'ינג פועלת להפוך ל"צי מים כחולים", כלומר כזה שמסוגל לפעול הרחק מחופי סין, בעומק האוקיינוסים, ובכך לאפשר לבייג'ינג להקרין עוצמה גלובלית. מבחינת מספר כלי שיט, הצי הסיני עקף את הצי האמריקני כבר ב-2014 והוא ממשיך לגדול בקצב מהיר: נכון ל-2023 הוא מנה 332 כלי שיט, לעומת 291 כלי שיט בצי האמריקני. עד 2030 מעריך מכון המחקר הביטחוני האמריקני CSIS שגודל הצי הסיני יזנק ב-48%. הצי נחשב עדיין נחות ביכולות הקרביות והמבצעיות שלו לזה של ארה"ב, אבל גם בהיבטים אלו הוא מצמצם את הפער אט-אט. כדי להיערך להשתלטות על טייוואן עורך צבא סין יותר ויותר תרגילים בשנים האחרונות בקרבת האי, כאלו שכוללים לעיתים הקפה שלו מכל צדדיו כדימוי של מצור ימי, ובפנטגון העריכו כי היכולת של הצי הסיני להוציא לפועל משימות מבצעיות באזור האינדו-פסיפי אמנם "צנועה" עדיין, אך גוברת ככל שהוא צובר ניסיון.
הדרקון הסיני: מרוץ חימוש בים ובאוויר
החודש השיקה סין את נושאת המטוסים השלישית שלה, פוג'יאן – הראשונה שאותה תכננה לבדה וגם בנתה לבדה: נושאת המטוסים הראשונה שלה הייתה סובייטית במקור, והשנייה נבנתה בסין אבל על בסיס מודל סובייטי. לנושאות מטוסים חשיבות רבה בכל תרחיש של מתקפה על טייוואן – הפרשנים מעריכים כי סין תציב אחת מהן לפחות בין טייוואן לבין הבסיסים האמריקניים באוקיינוס השקט, בראשם זה ששוכן בגואם, וכך תנסה להרתיע את ארה"ב משליחת סיוע ואספקה לאי.
15 צפייה בגלריה
נושאת המטוסים הסינית החדשה פוג'יאן. מהווה "קפיצה" עבור סין, אבל עדיין נחותה גם ביחס לנושאת מטוסים בת 50 שנה של ארה"ב
(צילום: AFP PHOTO / CHINA'S MINISTRY OF DEFENCE)
נושאת המטוסים פוג'יאן מציגה שלל שיפורים טכנולוגיים, בהן היכולת להזניק מטוסים בעזרת קטפולטה אלקטרומגנטית. מדובר ביכולת שלא קיימת ברוב נושאות המטוסים של ארה"ב, ושבניגוד למערכות ישנות מבוססות-קיטור מפעילה פחות לחץ על המטוס, ובכך מונעת נזק שעלול להיגרם לו במהלך ההזנקה, ומאפשרת שימוש במגוון רחב יותר של כלי טיס. המערכת תאפשר לסין לשגר מפוג'יאן מטוסים עם חימוש רב יותר או מטוסים גדולים יותר, כמו מטוסי פיקוח ובקרה – יכולת חשובה שתמנע מפוג'יאן לפעול "על עיוור" כאשר תישלח למשימות בלב ים. "פוג'יאן מהווה קפיצה גדולה קדימה עבור סין", אמר ל-AP בריאן הארט, סגן ראש "פרויקט הכוח הסיני" במכון CSIS.
לארה"ב יש נושאות מטוסים רבות יותר – 11 במספר – והן כולן גדולות יותר, נעות בעזרת כורים גרעיניים (שמעניקים להן טווח כמעט בלתי מוגבל) ומתקדמות הרבה יותר: ניתוח שערכה CNN ליכולות של פוג'יאן העלה כי היא יכולה לתמוך רק ב-60% מהגיחות האוויריות שבהן יכולות לתמוך נושאות המטוסים האמריקניות מסדרת נימיץ – מודל שהושק לפני 50 שנה, וכיום מוחלף בהדרגה במודל החדיש מסדרת פורד. לנושאות מדגם נימיץ אין אמנם מערכת הזנקה אלקטרומגנטית כמו שיש לפוג'יאן, אבל הן גדולות יותר, ובניגוד לה בנויות כך שניתן לבצע בהן נחיתות והמראות סימולטניות בהיקף רחב יותר. אבל סין לא שוקטת אל השמרים: כבר כעת לפי הדיווחים היא בונה נושאת מטוסים רביעית, כזו שבה יופקו לקחים שנלמדו מבניית פוג'יאן, והיא גם מפתחת יכולת הנעה גרעינית לנושאות המטוסים שלה. "סין מצמצמת את הפער בכל היבט", הדגיש הארט. "היא בונה ומשיקה עוד נושאות מטוסים, מכניסה לשירות עוד צוללות גרעיניות ומשיקה משחתות וספינות גדולות יותר – שמסוגלות לשאת כמות גדולה יותר של טילים".
15 צפייה בגלריה
המטוס העתידני של סין, שצורתו כמו כנף אחת גדולה, בתיעוד מניסוי באב טיפוס של ה-J-36 במרץ
גם בזירה האווירית רושמת סין התקדמות משמעותית, ובשנים האחרונות היא הוציאה משירות מטוסי קרב רבים מדגמים מיושנים והחליפה אותם במטוסי קרב חדישים, כמו ה-J-20 (שזכה לכינוי "דרקון אימתני"): מדובר במטוס קרב מהדור החמישי שמציג יכולות חמקניות ויכולות תקיפה מדויקות. סין מקווה לעקוף את ארה"ב במרוץ על עתיד מטוסי הקרב, הדור השישי שבו ישולבו הטכנולוגיות המתקדמות ביותר: בשנה האחרונה הופצו ברשתות החברתיות כמה וכמה תיעודים מטיסות ניסוי של מטוס חדש שהיא מפתחת וטרם זכה לשם רשמי, אבל מומחים העניקו לו את הכינוי J-36. בתמונות שהופצו נראה כי הוא כולל שלושה מנועים ומעוצב בצורת כנף מעופפת (שבה המטוס כולו נבנה בתצורת כנף). גם ארה"ב פועלת כעת לפתח מטוס קרב מהדור השישי, והנשיא דונלד טראמפ חשף במרץ את דבר קיומו של אב-טיפוס לדגם המכונה F-47.
מים בטיל, במקום דלק: השחיתות בצמרת, ומסע הטיהורים
הפרשנים מדגישים כי את טענותיה של סין בדבר יכולות כלי הנשק המתקדמים שלה יש לקחת בערבון מוגבל, וכי ייתכן מאוד שהטענות הללו מופרזות ושבמערכות השונות עשויים להתגלות בשעת מבחן כשלים שונים. הנחה ארוכת שנים במערב היא שמערכות הנשק מתוצרת בייג'ינג נחותות ביחס למערכות המערביות, אבל ההנחה הזו התערערה אחרי טבילת האש הראשונה של מטוס הקרב הסיני J-10, בעימות במאי השנה בין פקיסטן להודו: המטוס הסיני, ששירת את חיל האוויר הפקיסטני, הצליח להפיל כמה מטוסי קרב הודיים ובהם גם דאסו רַאפָאל צרפתיים – הפעם הראשונה אי-פעם שמטוס הקרב הצרפתי מופל בקרב כלשהו. "זו עוד נקודה שמצביעה על כך שאם יהיה סכסוך על טייוואן, לא כדאי להניח שהטכנולוגיה הסינית תיכשל באותו קצב כפי שהיה לרוסיה במלחמה באוקראינה", אמר אז ל"טלגרף" הבריטי פביאן הופמן מהמרכז לניתוח מדיניות אירופי שמושבו בוושינגטון.
15 צפייה בגלריה
מסע הטיהורים בצמרת נמשך. הא וויידונג, מס' 2 בצבא סין, שנעלם במרץ ובחודש שעבר הודיעה בייג'ינג: הוא חשוד בשחיתות
(צילום: AP Photo/Ng Han Guan)
את התהיות סביב מוכנותה של סין לעימות צבאי מגביר גם מסע הטיהורים של שי נגד קצינים בכירים בצבא – המואשמים לעיתים קרובות בשחיתות. שי פתח במסע טיהורים כבר כשעלה לשלטון לפני 13 שנה, אז במסגרת מה שנתפס גם כניסיון לעקור מהשורש כל גילוי של אי-נאמנות, אבל בשנים האחרונות הודחו גנרלים רבים ששי עצמו מינה: לפי ספירה שערכה סוכנות "בלומברג", עד כה הודחו לפחות 14 מ-79 גנרלים ששי מינה, ואלו כוללים גם שני שרי הגנה. הבכיר האחרון שהודח ונעצר הוא הגנרל הא וויידונג, שנחשב, עד שנעלם בחודש מרץ האחרון, למס' 2 בצבא הסיני. רק בחודש שעבר הודיעה סין רשמית על מעצרו, יחד עם שמונה גנרלים נוספים ובהם מפקד חיל הטילים, בחשד לשחיתות. שלטונות בייג'ינג לא מסרו מה בדיוק החשד נגדם, אבל נטען כי במעשיהם היו מעורבים "סכומים גדולים מאוד של כסף". ב"בלומברג" דווח כבר בינואר 2024 כי מאחורי מסע הטיהורים בצבא עומד החשש של שי מההשלכות של השחיתות על יכולותיו המבצעיות, בפרט בחיל הטילים: לפי הדיווח ההוא, שהתבסס על הערכות מודיעיניות אמריקניות, דוגמאות לכך התבטאו בטילים שמולאו במים במקום בדלק, ובמתקני שיגור קרקעיים שדלתותיהם לא תפקדו כראוי.
ארה"ב, כך דווח אז, העריכה שהשחיתות בצבא הסיני ערערה את הביטחון של שי בכשירותו וביכולותו, וכי בשל כך ההערכה בוושינגטון, לפחות בתחילת השנה שעברה, הייתה שסביר פחות כי הוא יורה על פעולה צבאית משמעותית בשנים הקרובות. פרופ' טיילור פראבל, ראש המכון ללימודים ביטחוניים באוניברסיטת MIT, הסביר במאמר פרשנות במגזין Foreign Affairs כי הטלטלה המתמשכת בצמרת הצבא עשויה לפגוע לא רק ביכולות הפיקוד שלו, אלא ליצור גם "אפקט מצנן" שבו קצינים בכל הדרגות יעדיפו להימנע מסיכונים מחשש שימצאו עצמם על הכוונת של שי – גישה שלדברי פראבל תגביר את הנטייה הקיימת ממילא של הצבא הסיני לקבלת החלטות באופן ריכוזי מדי, המקשה על מבצעים מורכבים הדורשים שילוב בין יחידות.
טראמפ שומר על הסוד: "שי יודע מה יקרה"
אולם פראבל מדגיש כי שאלת המוכנות המבצעית של הצבא היא לא בהכרח זו שתכריע אם סין תבחר לתקוף את טייוואן: הוא הזכיר כי בעבר סין כבר יצאה למלחמות גם כאשר צבאה סבל מליקויים גדולים בהרבה. "אם הטיהורים האחרונים פגעו במוכנות של הצבא הסיני והעידו על רמת הביטחון של שי בצבא, אזי שימוש אופורטוניסטי בכוח עשוי להיות פחות סביר בטווח הזמן הבינוני. אבל אם שי יגיע למסקנה שפעולה צבאית נגד טייוואן היא הכרחית – הוא עדיין יורה לצאת לקרב".
15 צפייה בגלריה
טראמפ ושי בפסגה בחודש שעבר בדרום קוריאה. העמימות חוזרת
(צילום: REUTERS/Evelyn Hockstein)
שאלה גדולה נוספת שנותרה היא כיצד תפעל ארה"ב במקרה של מתקפה סינית על טייוואן. לאי, נזכיר, נמלטה ממשלת "הרפובליקה של סין" אחרי שנחלה תבוסה ב-1949 במלחמת האזרחים מול המפלגה הקומוניסטית של מאו דזה-דונג, וארה"ב הכירה אז בממשלה הדמוקרטית של טייוואן כסין הרשמית – אולם ב-1979 היא כוננה יחסים דיפלומטיים עם הממשלה הקומוניסטית בבייג'ינג, והכירה בה כממשלה הלגיטימית של סין. היחסים עם טייוואן הפכו מאז לבלתי-רשמיים, אבל ארה"ב ממשיכה לראות בה בעלת ברית חשובה והחוק האמריקני מחייב את הממשל לספק לה את המשאבים הדרושים כדי להדוף פלישה לאי. לצד זאת, במשך עשרות שנים שמרה ארה"ב על מדיניות המכונה "עמימות אסטרטגית", שבה לא הבהירה אם תהיה מוכנה להגן על טייוואן בכוח צבאי.
הנשיא לשעבר ג'ו ביידן הפתיע ב-2022 כאשר ניפק הצהרה שנראתה ככזו ששוברת את אותה עמימות, ואמר כי ארה"ב תגיב צבאית במקרה של פלישה – אך הנשיא הנוכחי טראמפ חזר למדיניות הישנה, ומסרב להבהיר כיצד יפעל אם סין תתקוף את האי. "אני לא יכול לחשוף את הסודות שלי", אמר כשנשאל על כך בריאיון לתוכנית "60 דקות" בשבוע שעבר. טראמפ אמר כי סוגיית טייוואן לא עלתה אמנם בפסגה עם שי בדרום קוריאה, אבל לטענתו הנשיא הסיני ואנשיו הבהירו לו שהם לא יפלשו לטייוואן כל עוד הוא הנשיא ששוכן בבית הלבן. "הם יודעים מה יהיו ההשלכות", אמר, ולא פירט. "אתם תגלו אם זה יקרה, והוא (שי) מבין מה התשובה לזה".
טראמפ ל-"60 דקות": "לא אגלה סודות"
ברקע לדברים עומד החשש הרב של בעלות בריתה של ארה"ב בעולם, מטייוואן ועד חברות נאט"ו באירופה, מהמדיניות הבדלנית שמקדמים טראמפ ואנשיו. לאחרונה דווח ב"פוליטיקו" כי במשרד ההגנה (ששמו שונה למשרד המלחמה), מגבשים בימים אלו מסמך אסטרטגיה לאומית שיעביר את המיקוד להגנה על המולדת במבצעים בחצי הכדור המערבי, ויציב את המשימות הללו בעדיפות גבוהה יותר מאשר הרתעת סין או רוסיה. ייתכן שהמהלך כבר קורה בפועל: צבא ארה"ב פתח בספטמבר במבצע הפצצות נרחב נגד "ספינות סמים" בים הקריבי, והשבוע הגיעה לשם גם נושאת המטוסים המתקדמת ביותר בצי האמריקני, מהדגם החדש פורד. "זה הולך להיות שינוי גדול עבור ארה"ב ובעלות בריתה בכמה יבשות", אמר גורם שמעורה בפרטי המסמך שמגובש בפנטגון. "ההבטחות האמינות והישנות של ארה"ב מוטלות בספק".
כך או כך, ארה"ב לא צפויה לנטוש את האינטרסים הקריטיים שלה באזור האינדו-פסיפי, ולמרות ההתחמשות המואצת של צבא סין – היא עדיין נחשבת לגורם הדומיננטי באזור. הגנרל האוסטרלי לשעבר מייק ראיין אמר ל-CNN כי הוא מאמין שארה"ב היא עדיין הצבא החזק בעולם, "אבל כנראה בפער קטן יותר ממה שהיה במשך עשורים רבים". דייוויד סנטורו, ראש מכון המחקר Pacific Forum, מזהיר מצדו מעימות צבאי ישיר: "כעת יש כבר מלחמה קרה. היא נוכחת בכל הזירות, ויש סכנה שהיא תהפוך למלחמה חמה".
זעם סיני על יפן: "תספגו תבוסה מוחצת"
החשש מפלישה סינית לטייוואן מעורר כעת גם משבר של ממש בין סין ליפן: המתיחות בין המדינות החלה אחרי שראש הממשלה החדשה בטוקיו, סאנאה טקאיצ'י, נשאלה בשבוע שעבר בפרלמנט כיצד תגיב אם סין תתקוף את טייוואן, ואמרה כי תרחיש כזה "יאיים על הישרדות יפן" ועלול לפיכך להצית תגובה צבאית מצד טוקיו. בסין הגיבו בזעם, ואתמול אף איים משרד ההגנה בבייג'ינג כי יפן תספוג "תבוסה מוחצת" אם תתערב צבאית לטובת טייוואן. גם השגריר היפני בבייג'ינג זומן לשיחת נזיפה, ובה נאמר כי דבריה של טקאיצ'י חוללו "נזק חמור" ביחסי המדינות.
15 צפייה בגלריה
ראש ממשלת יפן טקאיצ'י עם שי, בחודש שעבר. היא כן אמרה מה יקרה אם סין תפלוש - וספגה איומים חריפים
(צילום: JAPAN POOL / JIJI PRESS / AFP)
במשרד החוץ בטוקיו טענו אמנם כי אין מקום לחזרה מהדברים, אבל טקאיצ'י עצמה – שפועלת לקדם את הברית הביטחונית של ארצה מול ארה"ב ולחזק את צבא יפן אחרי עשרות שנים של מדיניות פציפיסטית – אמרה ביום שני האחרון כי הדברים שלה היו "היפותטיים" וכי תימנע מניפוק אמירות דומות בעתיד בדיונים בפרלמנט.
