מועדון הקריאה הבינלאומי "שעת ספרות" פועל כבר שלוש שנים, אבל לאחר 7 באוקטובר הוא נהפך לסוג של חמ"ל. המפגשים שינו את אופיים, ובזכות הנטוורקינג של המשתתפות הוקמו מרכזים שתמכו בסיוע לניצולים, למפונים ולמשפחות חטופים, בהעלאת המודעות לנושא באמצעות הפגנות ואירועים עם אנשי ציבור, ממשל ופילנתרופיה ובמאבק באנטישמיות שהרימה את ראשה בקהילות ובקמפוסים.
"לצד הפעילויות האלה התלבטתי אם להמשיך לקיים גם את המפגשים הספרותיים ושאלתי את המשתתפות לדעתן. המסקנה הייתה לא רק שצריך להמשיך את המפגשים, אלא לתגבר אותם - כי זו שעה של ביחד ונחמה", אומרת שרון אשכנזי, מייסדת הסלון, תושבת קליפורניה.
מטרת המיזם לתמוך ביצירה הישראלית ולגבש קהילת קוראות בתפוצות. פעם בחודש חברות המועדון, ישראליות מכל העולם, נפגשות בזום לשעה של חיבור דרך המילה הכתובה. כל מפגש עוסק בספר אחר, ומתארחות בו בעיקר סופרות שעונות לשאלות שהמשתתפות שלחו מראש.
"לאחר 7 באוקטובר עשינו כמה שינויים. המציאות השתנתה והיה צורך לדבר", מספרת אשכנזי. "המלחמה נגעה בכולנו. לכל ישראלית לשעבר יש חיבור למולדת ושותפות גורל מלאה עם ישראל. בכל מפגש אמרנו כמה חשוב להרגיש את השותפות וכמה השעה הזאת מעניקה כוח ונחמה. המפגשים עונים על צורך גדול: חיבור לישראל, לשפה העברית, לתרבות. ספרות גם מחזקת את הקשר למולדת, את הזיקה, תחושת האחריות והרצון לתמוך ולתרום".
אשכנזי, אם לשלושה, היא בעלת תואר שני בהיסטוריה יהודית. לאורך השנים הקימה והנהיגה מיזמים שתומכים בחינוך יהודי בתפוצות, בחינוך לדמוקרטיה וסובלנות בארץ (מיזם "סלט ישראלי") ובקשר בין ישראל לתפוצות. "זה חיבור של 2,000 שנות הפריה ותמיכה הדדית. בסלון הספרותי החיבור הוא תרבותי. ביהדות התפוצות יש צמא גדול ללמוד על הלך הרוח בישראל".
ישראלים שחיים בחו"ל יכולים להזמין ספרים מהארץ ולקרוא על ספרות ברשת. מה בעצם היתרון של קריאה ביחד?
"קריאה היא חוויה אישית, פרטית ובודדה. הרבה פעמים אחרי שקוראים ספר, עולות שאלות: למה התכוונה המשוררת? 'שעת ספרות' יוצרת מפגש ייחודי חד־פעמי עם הסופרים, שמזמן שיחה מעמיקה על היצירה, על תהליך הכתיבה ובעיקר על החיים. הספר הוא רק תירוץ לדון בנושאים מגוונים תוך חקירה ושאלות של הקוראות מפרספקטיבות שונות. מצד אחד זו שעה של הפוגה ונחמה, אסקפיזם שספרות טובה מביאה איתה, צלילה לעומקים ועלייה לגבהים אינטלקטואליים. מצד שני זו שעה של חיבור לעוד קוראות (לשאלות ולמחשבות שלהן) ולספרות מגוונת. הפורום הנפלא הזה מייצר קהילה שמציעה ספרים חדשים ותומכת ביצירה. הכול סביב עניין משותף וחיבור למולדת דרך ספרות ותרבות. מסגרת של ספר או שניים בחודש ורשימת הספרים המגוונת מגבירות את קצב הקריאה ומייצרות חשיפה לספרי ביכורים, שלא בהכרח היו מגיעים אלינו בדרך אחרת".
אילו ספרים נגעו במיוחד ללב חברות המועדון?
"כל ספר הוא עולם ומלואו, וכאמור הוא רק התירוץ לשיח אינטלקטואלי ורגשי. על ילדות בקיבוץ דיברנו עם אוריין צ'פלין ('ארבע שעות ביום'); בצורה קלילה יותר עם מור אסאל ('איך ללטף קיפוד') ובהומור עם שני הדר ('חג המשק'). חקרנו פמיניזם עם מיה טבת דיין ('פמיניזם כפי שלימדתי את בנותיי'), והרשימה עוד ארוכה. המועדון אירח את מיטב הכותבים בארץ. כל מפגש כזה מאפשר צלילה עמוקה לתוך הספר, היכרות עם היוצרים והיצירה וכמובן דיון מעמיק במגוון נושאים. עד כה אירחתי עשרות סופרות וסופרים, אבל צ'פלין היא יקירת המועדון והתארחה עם כל ספריה.
"אם אני צריכה לבחור ספר אחד ששינה את הפרספקטיבה שלי וגרם לי להתבונן אחרת על פגיעות מיניות בגיל הנעורים, הרי זה 'עד יום הימים' של שרית סרדס טרוטינו. לא רק שהוא כתוב נפלא והחזיר אותי לשנות ה־80 לעיר שבה גדלתי, הוא מזמן מחשבה עמוקה על ניצול ופגיעות ועל טיפול בטראומה".
יש פרופיל משותף למשתתפות?
"בעיקר נשים, מגיל 40 עד 85, בעיקר מארצות הברית, מעט מאירופה, ויש גם מישראל. לרובן יש משפחה בארץ, חיבור מקצועי או עסקי לישראל, והן מעורבות בפעילות פילנתרופית למען המדינה".
כך תפתחי מועדון קריאה
מיכל דויטש, מפתחת תוכניות למידה, פתחה מועדון קריאה פמיניסטי בניו יורק:
"הלב של המועדון הוא הספרים. חשוב לבחור ספרים איכותיים בלבד, ואני משקיעה שעות רבות בבחירה ובהכנה להצבעה של המשתתפות על הספרים הקרובים, קוראת פרקים ראשונים, ביקורות והמלצות. מדי פעם אנחנו מזמינות סופרות למפגשים שלנו, וזה מוסיף אלמנט של עומק למועדון.
"לדעתי הסיבה המרכזית להתפוררות של מועדונים היא חוסר מסגרת ברורה. אני מקפידה על מסגרת ברורה של דיקטטורה רכה, כלומר, יום ושעה קבועים שאין לשנות. אצלנו זה יום חמישי הראשון בחודש, בשעה 18:30. אין שינויים, אין הזזות ואין שאלות. המועד ידוע, וכולן מתאימות את עצמן.
"לוקח זמן ליצור גרעין קבוע. במשך שנה פרסמתי כמה פוסטים כדי למשוך עוד נשים. בכל חודש נפגשנו והיינו יושבות, בנות שונות, מסביב לשולחן, ובכל פעם כל אחת סיפרה על עצמה בסבב היכרות מחודש. אחרי שנה היו יותר מדי משתתפות. החלטתי שמי שלא מגיעה למפגשים באופן קבוע יוצאת מהמועדון, וכך נשארנו קבוצה של כ־15 נשים קבועות ומלוכדות. מתוך הקבוצה הזאת נוצרה קהילה שגם נפגשת ומבלה מחוץ למועדון, והקשר מתהדק באופן טבעי. אנחנו עושות דברים ביחד, לא רק נפגשות פעם בחודש. אחת דואגת למצוא לכולנו הקרנה של סרט על הגג, האחרת מתאמת זמן למפגש משפחות, אחת יודעת לארגן עבורנו ריטריטים מושלמים. ככל שהשנים עוברות, הקשר מתהדק, כל המשתתפות שופכות במועדון את הלב והנשמה, וזה קורה לאט ובטבעיות.
"פתחתי את המועדון לפני שש שנים, כשלא היה לי אישור עבודה ועדיין לא הייתי אמא, כך שהיה לי זמן. האם הייתי עושה את זה גם היום? אני לא יודעת. אבל אני מאושרת שהקסם הזה הוא חלק מהחיים שלי. המועדון הזה מייצג עבורי פינה של שקט ואמת.
"הספר האהוב עליי ביותר שקראנו הוא 'על ארבע' (מירנדה ג'וליי). כל אחת מאיתנו חשבה שמרכז הסיפור הוא נושא אחר - מיניות, גיל המעבר, התפוצצות של הנפש".
אהבות ללא תנאי
שירה סיטון פרידפרטיג, כותבת, עורכת, מנחה מועדוני קריאה בנתניה, משמר העמק וכרם מהר"ל:
"כדי להקים, להפעיל ולהוביל מועדון קריאה מוצלח לאורך זמן, צריכות להתקיים בו־זמנית שתי אהבות ללא תנאי: האהבה לקריאה והאהבה לאנשים. מניסיוני, מועדון קריאה יכול להתקיים בטווח שבין שלושה ל־13 אנשים. זהו המרחב המיטבי לשיחה, למגוון דעות, לריבוי תובנות ולהפריה הדדית.
"מפגש של שעה וחצי מאפשר שיחה פתוחה וחופש ביטוי לכל אחד מהמשתתפים. אם אחד מהנוכחים או הנוכחות בוחר לא לדבר, אני לא דוחקת בו. לפעמים זה כל מה שהאדם צריך - פעם בחודש להקשיב לאחרים ולא רק לעצמו. אני תמיד מציעה לקוראים ולקוראות שלי להגיע למפגשים, גם אם הספר לא נגע בהם במיוחד. הניסיון לימד אותי שהתבוננות של אחרים מאירה את הסיפור באור אחר.
"הספרים שאני בוחרת למועדוני הקריאה הם לא בהכרח כאלה שנחשבים ליצירת מופת, אך יש בהם ערך מוסף לשיחה מבחינת הנושא, הדילמה, המקום, המבנה הספרותי או השפה.
"ספר שתמיד מעורר שיחה סוערת, כואבת, מרגשת ועמוקה במפגשי הקריאה הוא 'ועכשיו אהבה' מאת אורלי סיגל. זה ספר מצוין לשיחה בזכות השפה העשירה, הדילמות המורכבות והדמויות שמגלמות בדיוק את שתי האהבות שהזכרתי - לסיפורים ולאנשים".
מפה לאוזן
שרית פליין, מנחת מועדון קריאה בנס ציונה:
"כדי להפעיל מועדון קריאה חשוב לבחור רק ספרים שמעניין ומלהיב אותך לדבר עליהם. הכוונה היא לא לכל ספר שקראת בהנאה, אלא לספר שמניע אותך למחשבה, שמעורר רצון לדבר עליו עם הסופר. הקריטריון הראשון הוא שהספר ידליק אותך. לא צריך להסס לפתוח מועדון קריאה גם אם מדובר במעט אנשים. אם המיזם יהיה מוצלח, מהר מאוד הוא יעבור מפה לאו
"ספר שעורר עניין רב היה 'אין מקום כזה' (שפרה קורנפלד). המפגש עם הסופרת היה כל כך מרתק ומרגש, עד שבסופו פרצו המשתתפים במחיאות כפיים".
לא חינוכי
מיכל זק, מפעילת מועדון קריאה לילדים בבתי ספר ברחבי הארץ:
"אם את רוצה לארגן מועדון קריאה לילדים, אל תחששי לבחור ספר ברמה גבוהה. הבנת הנשמע של ילדים כמעט תמיד גבוהה יותר מהבנת הנקרא. ילד בכיתה ב' לא מסוגל בדרך כלל לקרוא את 'הארי פוטר', אך הוא בהחלט מסוגל להבין את הספר משמיעה. על ידי הקראה קולית הילד נחשף למילים שלא היה מבין בקריאה, לתחביר מורכב, למצלול ולפיסוק. סוד הקסם של ספרים טובים הוא שדרך עלילה מרתקת אנחנו לומדים שפה. לפיכך, בבקשה לא לבחור ספרים 'חינוכיים', שבהם הגיבור עושה מה שמצופה ממנו. ספרות טובה מפגישה את הילדים עם אתגרים, עם מקומות שבהם לא הכול יפה וקל, כך הם לומדים איך להתגבר על קשיים.
"ספר מופלא בעיניי למועדון קריאה לילדים הוא 'פלא' של ר"ג פלאסיו, שמספר על ילד שנולד עם מום בפנים, ומתמודד עם הפער בין תפיסת עצמו ועולמו הפנימי אל מול סטיגמות והטרדות של הסובבים אותו. הספר מתאים מכיתה ב' ועד י"ב".ו
